יבמות, פרק ג

משנה א

אַרְבָּעָה אַחִין: שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׁוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

וּמֵתוּ הַנְּשׁוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת -

הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלא מִתְיַבְּמוֹת;

וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ - יוֹצִיאוּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יְקַיְּמוּ;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹצִיאוּ.

ברטנורא משנה א

ארבעה אחין.

חולצות ולא מתיבמות. דכיון דתרווייהו זקוקין להאי ולהאי, קמא דמיבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו.

בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו. בגמרא מפכינן לה, בית שמאי אומרים יוציאו ובית הלל אומרים יקיימו. דבכל מקום בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא חוץ מהמקומות הידועים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

והכי אמרינן בעלמא, בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה, כלומר, כל היכא דאשכחן במשנה בית שמאי מקילין, ובית הלל הוא שדרכן להקל ונמצאו עתה בית שמאי עומדים במקום בית הלל, אינה משנה, ומשבשתא היא וצריך להפכה, אלא אם כן היא מהמשניות הידועות שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. ובמסכת עדיות מני לה בשם רבי אליעזר מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

משנה ב

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִסּוּר עֶרְוָה -

אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ; וְהַשֵּׁנִי אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן.

אִסּוּר מִצְוָה וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה -

חוֹלְצוֹת וְלא מִתְיַבְּמוֹת.

ברטנורא משנה ב

איסור ערוה. כגון חמותו ואם חמותו.

ומותר באחותה. דלאו אחות זקוקתו היא, דערוה לא רמיא קמיה ליבומי.

איסור מצוה. רמיא קמיה מדאורייתא, הילכך אסור באחותה, דאחות זקוקתו היא.

משנה ג

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה,

וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה -

הַאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה, וְהַאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה.

וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ:

אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.

ברטנורא משנה ג

אחותה כשהיא יבמתה. אחותה של ערוה, כשהיא יבמתה אשת אחי בעלה, כשנופלת עמה ליבום.

או חולצת או מתיבמת. דלאו אחות זקוקתו, היא דערוה לא רמיא קמיה.

משנה ד

שְׁלשָׁה אַחִין: שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׁוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ -

הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלא מִתְיַבְּמוֹת;

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן - פּוֹטֵר.

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִסּוּר עֶרְוָה -

אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ;

אִסּוּר מִצְוָה אוֹ אִסּוּר קְדֻשָּׁה -

חוֹלְצוֹת וְלא מִתְיַבְּמוֹת.

ברטנורא משנה ד

ורבי שמעון פוטר. טעמא דרבי שמעון, דכתיב (ויקרא י"ח) "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור", בשעה שנעשו צרות זו לזו, כגון הכא ששתיהן זקוקות לו ליבום, לא יהא לך לקוחין לא בזו ולא בזו.

ואין הלכה כרבי שמעון.

משנה ה

שְׁלשָׁה אַחִין:

שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׁוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מֻפְנֶה;

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְעָשָֹה בָּהּ מֻפְנֶה מַאֲמָר,

וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי;

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַלָּה תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וּבַחֲלִיצָה, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ:

אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו.

ברטנורא משנה ה

ואחד מופנה. בלא אשה.

אשתו עמו. דקסברי בית שמאי בעלת מאמר היא חשובה ככנוסה, וכשנפלה אחותה לאחר כן לא מתסרה משום אחות זקוקה.

והלה תצא. אף מן החליצה. משום אחות אשה.

מוציא אשתו בגט. דלא אלים מאמר לשויה ככנוסה, וזו אוסרתה משום אחות זקוקה. וצריכה גט מפני המאמר דהוי קדושין במקצת, ולא פקעי קדושין בלא גט, וצריכה חליצה דהואיל ולא הוי מאמר קדושין גמורין עדיין זקוקתו היא וצריכה חליצה לזיקתה. וברישא יהיב לה גיטא, והדר חליץ לה. וכן הלכה.

משנה ו

שְׁלשָׁה אַחִין:

שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׁוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׁוּי נָכְרִית;

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת,

וְכָנַס נָשׁוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת -

הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה,

וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

עָשָֹה בָּהּ מַאֲמָר, וָמֵת -

נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלא מִתְיַבֶּמֶת.

שְׁלשָׁה אַחִים:

שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׁוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׁוּי נָכְרִית;

מֵת הַנָּשׁוּי נָכְרִית,

וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת -

הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

עָשָֹה בָּהּ מַאֲמָר, וָמֵת -

נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלא מִתְיַבֶּמֶת.

ברטנורא משנה ו

נכרית. שאינה קרובה לא לזו ולא לזו.

נכרית חולצת ולא מתיבמת. הוא דין אע"ג דלא עשה בה מאמר, ומת, נכרית מחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה, דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה. והאי דקתני "מאמר", לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי, קמ"ל דצריכה חליצה.

משנה ז

שְׁלשָׁה אַחִים:

שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׁוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׁוּי נָכְרִית;

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת,

וְכָנַס נָשׁוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ,

וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׁוּי נָכְרִית -

הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית,

הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.

שְׁלשָׁה אַחִים:

שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׁוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׁוּי נָכְרִית;

גֵּרֵשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ,

וּמֵת נָשׁוּי נָכְרִית, וּכְנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ, וָמֵת -

זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ:

וְכֻלָּן שֶׁמֵּתוּ, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת.

ברטנורא משנה ז

שעה אחת. בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון, שאז היתה אשתו קיימת והיתה זאת אסורה עליו כאשת אח שיש לו בנים. וצרתה הנכרית לא אתפרש דינה, ומסתברא דחולצת ולא מתיבמת.

משנה ח

וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ בָּהֶן קִדּוּשִׁין אוֹ גֵּרוּשִׁין בְּסָפֵק -

הֲרֵי אֵלּוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלא מִתְיַבְּמוֹת.

כֵּיצַד סְפֵק קִדּוּשִׁין?

זָרַק לָהּ קִדּוּשִׁין, סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ -

זֶהוּ סְפֵק קִדּוּשִׁין.

סְפֵק גֵּרוּשִׁין?

כָּתַב בִּכְתָב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים,

יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן,

יֶשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד -

זֶהוּ סְפֵק גֵּרוּשִׁין.

ברטנורא משנה ח

וכולן. ט"ו עריות, שהיו בהן לאחיו קדושי ספק או גירושי ספק, דהויא ספק צרת ערוה.

חולצת. ולא מפטרה בלא כלום, דדילמא לאו צרת ערוה היא.

ספק קרוב לו. שהיו שמונה אמות מצומצמות ביניהן ברשות הרבים, וארבע אמות של אדם קונות לו שם, וזרקו ספק בארבע אמותיו ספק בארבע אמותיה.

משנה ט

שְׁלשָׁה אַחִין נְשׁוּאִין שָׁלשׁ נָכְרִיּוֹת,

וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְעָשָֹה בָּהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר, וָמֵת -

הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה, ה)

"וּמֵת אַחַד מֵהֶם...יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" -

שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד, וְלא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.

שְׁנֵי אַחִין נְשׁוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי -

הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.

ברטנורא משנה ט

זיקת שני יבמין. דכל זמן שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עליו, ונתוספה עליו זיקת שני בשביל המאמר, וכשמת נותרו עליה זיקת שני יבמין.

רבי שמעון אומר וכו'. דקסבר מספקא לן אי מאמר קונה לגמרי, או לא קני כלל. לכך מיבם לאיזו שירצה, דאי מאמר קני, לא הוי עלה אלא זיקת שני, ואי מאמר לא קני, לא הוי עלה אלא זיקת הראשון.

וחולץ לשניה. דחדא לא מפטרה בביאת אידך, דדלמא מאמר לא קני והוו שתי יבמות הבאות משני בתים. ויבומי תרווייהו לא, דדילמא מאמר קני והוו שתי יבמות הבאות מבית אחד.

ואין הלכה כרבי שמעון.

ואע"ג דאמרינן במתניתין דזיקת שני יבמין דאורייתא מקרא דיבמה יבא עליה, בגמרא מוכח דזיקת שני יבמין דרבנן היא, גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות.

משנה י

שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים,

וּבְשָׁעַת כְּנִיסָתָן לַחֻפָּה,

הֶחֱלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה -

הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ.

הָיוּ אַחִין - מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח.

וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת - מִשּׁוּם אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ.

וְאִם הָיוּ נִדּוֹת - מִשּׁוּם נִדָּה.

וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן;

וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד -

מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד.

וְאִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת - נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה.

ברטנורא משנה י

היו אחין. אף משום אשת אח וכו'. אע"ג דקיימא לן אין איסור חל על איסור, אית ליה להאי תנא דבאיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת כי הכא, איסור חל על איסור, וחייב להביא קרבן על כל איסור ואיסור.

ומפרישין אותן. שלא לחזור לבעליהן.

שמא מעוברות הן. והולדות ממזרים, ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול, שלא יתלו העוברים בבעליהן.

ואם היו כהנות. בנות כהנים.

נפסלו מתרומה. מלאכול בתרומת בית אביה אפילו אחר מיתת בעלה, ואע"פ שנאנסה.