יבמות, פרק ה

משנה א

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין גֵּט אַחַר גֵּט, וְלא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר,

וְלא בְּעִילָה אַחַר בְּעִילָה, וְלא חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵּט, וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר;

אֲבָל לא אַחַר בְּעִילָה וְלא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.

ברטנורא משנה א

רבן גמליאל.

אין גט אחר גט. שתי יבמות ליבם אחד מאח אחד, ונתן גט לראשונה וחזר ונתן גט לשניה, לא נאסרו קרובות השניה עליו למיהוי כגרושתו, דמכי יהיב גט לראשונה פקעה זיקת שתיהן מעליו, דגט מהני ביבמה למיקם עלה ב"לא יבנה", ושוב לא ייבם לא הוא ולא שאר האחים, לא ליבמה שקבלה הגט ולא לצרתה. הלכך כי הדר ויהיב גט שני לשניה, אין במעשיו כלום, והוי כנותן גט לאשה נכרית דעלמא. וכן שני יבמין ליבמה אחת, ונתן זה גט וזה גט. האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה.

ולא מאמר אחר מאמר. בין שני יבמין ליבמה אחת בין ביבם אחד ושתי יבמות, האחרון אינו כלום, ואינה צריכה ממנו גט, ומותר בקרובותיה.

יש גט אחר גט. דקמא לא דחה זיקתה לגמרי, דהא בעיא חליצה. הלכך אכתי איכא פלגא זיקה, ואהני גט שני לשניה למיהוי גרושתו ואסיר בקרובותיה. וכן הלכה.

משנה ב

כֵּיצַד?

עָשָֹה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, וְנָתַן לָהּ גֵּט -

צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה.

עָשָֹה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה -

צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט.

עָשָֹה מַאֲמָר וּבָעַל -

הֲרֵי זוֹ כְּמִצְוָתָהּ.

ברטנורא משנה ב

כיצד. לאו אפלוגתא קאי אלא מילתא באנפי נפשה, ואיבם אחד ויבמה אחת קאי. והכי קאמר: כיצד דין יבם אחד ויבמה אחת.

צריכה הימנו חליצה. ואם רצה לכנוס לא יכנוס, דכיון דהתחיל בגרושין קיימא עליה ב”לא יבנה”.

צריכה ממנו גט. דחליצה אפקעתא לזיקה, וגט בעי לאפקועי קדושין דיליה, דחליצה לא מפקעא קדושין.

משנה ג

נָתַן גֵּט, וְעָשָֹה מַאֲמָר -

צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

נָתַן גֵּט, וּבָעַל -

צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

נָתַן גֵּט, וְחָלַץ - אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.

חָלַץ, וְעָשָֹה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל;

אוֹ: בָּעַל, וְעָשָֹה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ -

אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.

אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד,

וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד.

ברטנורא משנה ג

נתן גט ועשה בה מאמר צריכה גט וחליצה. דגט דחי קצת ושייר קצת, ומאמר קני שיורא דגט, הלכך צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו.

נתן גט ובעל. אסור לקיימה, שמשעה שנתן גט קיימא עליה ב"לא יבנה", וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו.

אין אחר חליצה כלום. הא מתניתין רבי עקיבא היא, דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה, אלא הלכה כחכמים שאומרים יש אחר חליצה כלום, ואם קידשה אחר חליצה צריכה הימנו גט.

אחד יבמה אחת ליבם אחד ואחד שתי יבמות ליבם אחד. שוין הן, שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום, ואין אחר ביאה שבתחילה כלום, ואין אחר חליצה כלום.

משנה ד

כֵּיצַד?

עָשָֹה מַאֲמָר בָּזוֹ, וּמַאֲמָר בָּזוֹ -

צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה.

מַאֲמָר בָּזוֹ, וְגֵּט בָּזוֹ -

צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

מַאֲמָר בָּזוֹ, וּבָעַל אֶת זוֹ -

צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה.

מַאֲמָר בָּזוֹ, וְחָלַץ לָזוֹ -

הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵּט.

גֵּט לָזוֹ, וְגֵט לָזוֹ -

צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה.

גֵּט לָזוֹ, וּבָעַל אֶת זוֹ -

צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

גֵּט לָזוֹ, וּמַאֲמָר בָּזוֹ -

צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

גֵּט לָזוֹ, וְחָלַץ לָזוֹ -

אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.

ברטנורא משנה ד

צריכות שני גיטין. לשתי יבמות. כרבנן, דיש מאמר אחר מאמר.

וחליצה. לאחת מהן, ופוטרת צרתה.

מאמר לזו וגט לזו. פסל גט של אחרונה את הראשונה, דקם ליה ב"לא יבנה", וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו.

מאמר לזו ובעל לזו צריכות שני גיטין. זו גט למאמרו וזו גט לביאתו.

וחליצה. לאחת מהן ופוטרת צרתה.

גט לזו ובעל לזו צריכות גט וחליצה. ואסור לקיימה דקם עליה ב”לא יבנה” משום גט ראשון, ובגט לחודא לא נפקה בעלת ביאה, דביאה פסולה היא.

אין לאחר חליצה כלום. ואי הדר מקדש לה או לצרתה לא תפסי בה קדושין, כרבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה.

משנה ה

חָלַץ, וְחָלַץ,

אוֹ חָלַץ, וְעָשָֹה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל;

אוֹ: בָּעַל, וּבָעַל,

אוֹ בָּעַל וְעָשָֹה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וְחָלַץ -

אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם,

בֵּין יָבָם אֶחָד לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת,

בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אֶחָת.

ברטנורא משנה ה

חלץ וחלץ. מותר בקרובות שניה, שאין אחר חליצה ראשונה שום זיקת יבמין, וחליצה בתרייתא לאו כלום היא, ואפילו לכהונה אינה פסולה. וכן חלץ לזו ומאמר לזו, וכן נתן גט לזו אחר החליצה של זו, או אם בעל לזו אחר החליצה של זו, אין מעשה האחרון כלום. או אם בעל תחילה וחזר ובעל לשניה, או בעל תחילה ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לשניה או חלץ לשניה, אין אחר ביאה כלום ומעשה אחרון לא חשיב ומותר בקרובות השניה.

אין אחר חליצה כלום. ארישא קאי. ואסיפא צריך למימר אין אחר ביאה כלום.

משנה ו

חָלַץ, וְעָשָֹה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל;

אוֹ: בָּעַל, וְעָשָֹה מַאֲמָר, וְנָתַן גֵּט, וְחָלַץ -

אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם;

בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף.

וְהַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִלָּה -

אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם.

בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף -

יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַחַת בְּעִילָה וְאַחַת חֲלִיצָה,

בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף - אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם.

ברטנורא משנה ו

חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל. איבם אחד ויבמה אחת קאי. ואף על גב דתנא לעיל, הדר תניא הכא משום סיפא, דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה, דחליצה בין בתחילה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום, והביאה דוקא בזמן שהיא בתחילה. ולאשמועינן נמי פלוגתא דרבי נחמיה ורבנן.

בין בתחילה בין באמצע. כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט, לא מהני המאמר ולא בעינן גט למאמרו.

בסוף. אחר מאמר וגט חלץ.

אין אחריה כלום. וחליצה גמורה היא, ואי הדר ועביד מאמר לא בעיא גט, משום דחליצה גירושין גמורים נינהו, ואע"ג דהיא חליצה פסולה.

הביאה באמצע. כגון גט לזו ובעל לזו, וחזר ועשה מאמר בשלישית, אסור בקרובותיה.

בסוף. גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא עליה על [האחת], יש אחר ביאה זו זיקת יבמין, וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט.

אין אחריה כלום. ונפקא בגט בלא חליצה. ואי הדר וקידש לאידך אחר ביאה אין במעשיו כלום.