בבא בתרא, פרק ו

משנה א

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ וְלא צִמְּחוּ, וַאֲפִלּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן

אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן.

ברטנורא משנה א

המוכר פירות – סתם, ולא פירש לאכילה או לזריעה.

אפילו זרע פשתן - דרובא קונים אותו לזריעה. מצי למימר אני לאכילה מכרתיו, דאין הולכים בממון אחר הרוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו' - בגמרא מוקי כולה מתניתין אליבא דרבן שמעון בן גמליאל, וחסורי מחסרא והכי קתני: אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן. הא זרעוני גינה שאינן נאכלין, חייב באחריותן. דברי רבן שמעון בן גמליאל. שרבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן. דהוי מקח טעות, דודאי לזריעה זבנינהו.

משנה ב

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ,

הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנּוֹפֶת לַסְּאָה;

תְּאֵנִים,

מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶֹר מְתֻלָּעוֹת לַמֵּאָה;

מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן,

מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶֹר קוֹסְסוֹת לַמֵּאָה;

קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן,

מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶֹר פִּיטַסְיָאוֹת לַמֵּאָה.

ברטנורא משנה ב

המקבל פירות - שקנה תבואה מחברו. הלוקח מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה. דדרך תבואה בכך ולא יותר.

עשר מתולעות - אכולות מתולעים לכל מאה. דהיינו אחד מעשר.

קוססות - יין רע. אם המרתף של חביות גדולות, מקבל עליו עשר חביות גדולות; ואם המרתף של כדות מקבל עליו עשר כדות. ודוקא כשאמר "מרתף זה אני מוכר לך, ולמקפה", כלומר לשום בתוך התבשיל. אבל אם אמר "מרתף של יין אני מוכר לך למקפה", צריך ליתן לו יין שכולו יפה, שיין של מקפה צריך שיהיה יפה ומתקיים, שאין מסתפקים ממנו אלא מעט מעט. ואם אמר סתם "יין אני מוכר לך", ולא זכר "למקפה", נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות. ואם אמר "מרתף זה אני מוכר לך", ולא הזכיר יין. אפילו כולו חומץ הגיעו.

קנקנים בשרון - בארץ המישור.

מקבל עליו עשר פיטסיאות - שאינן מבושלות כל צרכן,  והן שואבות היין ומזיעות אותו.

משנה ג

הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ וְהֶחֱמִיץ, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ;

וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחֲמִיץ הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת.

וְאִם אָמַר לוֹ: "יַיִן מְבֻשָֹּׂם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ" -

חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת;

וְ"יָשָׁן" - מִשֶּׁל אֶשְׁתְּקַד; וּ"מְיֻשָּׁן" - מִשֶּׁל שָׁלשׁ שָׁנִים.

ברטנורא משנה ג

אינו חייב - המוכר באחריותו. דבשעת מכירה יין הוה. ודוקא שנעשה חומץ בכליו דלוקח, דאי בכליו של מוכר, מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך. ולא מצי המוכר אמר ליה למה השהית אותו בקנקנים כל כך, את הוא דאפסדת, דמצי האיך אמר ליה: הא מעיקרא הודעתיך שלא היה בדעתי להסתפק מן היין אלא מעט מעט.

ואם ידוע שיינו מחמיץ - שאינו מתקיים, ואידך אמר לו דלא בעי ליין אלא למקפה ולשהותו ליקח ממנו מעט מעט.

הרי זה מקח טעות - דהוה ליה לאודועי שאין יינו מתקיים.

מבושם - דרכו להתקיים עד העצרת. ומשם ואילך החום מקלקלו.

וישן - אם מכר לו יין על מנת שהוא ישן. נותן לו משל אשתקד, מן השנה שעברה הקודמת לזו.

משנה ד

הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת,

וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ

לִבְנוֹת לוֹ בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ וּבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ

בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: רֶפֶת בָּקָר הִיא זוֹ;

הָרוֹצֶה לַעֲשׁוֹת רֶפֶת בָּקָר

בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ;

בַּיִת קָטָן שֵׁשׁ עַל שְׁמוֹנֶה;

גָּדוֹל שְׁמוֹנֶה עַל עֶשֶֹר;

טְרַקְלִין עֶשֶֹר עַל עֶשֶֹר.

רוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ.

רְאָיָה לַדָּבָר: הֵיכָל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

הַכֹּל כְּבִנְיַן הַהֵיכָל.

ברטנורא משנה ד

בית חתנות לבנו - שדרך אדם לעשות לבנו בית כשנושא אשה.

ובית אלמנות לבתו - כשמת בעלה ושבה אל בית אביה. אבל בחיי בעלה היא אצל בעלה, שאין דרך חתן לדור עם חמיו.

רפת בקר הוא זה - וצריך לעשותו גדול יותר.

בית קטן - הפחות שבבתים הוא שש על שמונה. והמוכר מקום לחברו סתם לעשות לו בית. צריך שיהיה שש על שמונה.

גדול - ואם פירש לעשות לו בית גדול.

טרקלין - עשוי למושב שרים.

רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו - אכולהו קאי, דהיינו בבית קטן רומו שבעה, ובבית גדול תשעה, וטרקלין עשר.

ראיה לדבר היכל - שהיה ארכו ארבעים ורחבו עשרים ורומו שלושים. שהם חצי ארכו ורחבו.

הכל כבנין היכל –

איכא דאמרי, הא דתנן לעיל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. ראיה לדבר היכל. רבן שמעון בן גמליאל קתני לה, שרבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין היכל.

ואיכא דאמרי רבן שמעון בן גמליאל פליג אתנא קמא, ואתמוהי קא מתמה: וכי הכל בונים כבנין היכל, אין הדבר תלוי אלא במנהג המדינה.

משנה ה

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בּוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין,

וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין;

וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ,

אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ.

וְזֶה עוֹשֶֹה לוֹ פּוֹתַחַת, וְזֶה עוֹשֶֹה לוֹ פּוֹתַחַת.

ברטנורא משנה ה

בשעה שבני אדם נכנסים – ביום, ולא שיטריחוהו לעמוד בלילה.

וזה עושה לו פותחת - שלא יגנוב בעל הבית ממי בורו. ובעל הבית עושה לו פותחת אחרת באותו פתח הפתוח לבור, שלא יוכל לבוא לשאוב בלא דעת בעל הבית, ולא יבוא לעולם בביתו של בעל הבית אלא אם כן ישנו לבעל הבית בביתו. ומשום חשד אשתו תקנו כן.

משנה ו

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִּנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים,

וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין;

וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין,

וְלא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָֹדֶה אַחֶרֶת.

וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ.

נָתְנוּ לוֹ דֶּרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם

נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה,

וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין,

וְלא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָֹדֶה אַחֶרֶת;

וְזֶה וָזֶה אֵינָם רַשָּׁאִים לְזָרְעָהּ.

ברטנורא משנה ו

מי שיש לו גינה - ונתרצה חיצון לתת לפנימי דרך באמצע שדהו.

ולא יכנס מתוכה - דכיון דמזיקו היזק גדול שעובר באמצע שדהו, אנן סהדי דלא נתרצה לו אלא לצורך גינה בלבד, ולא שיכנס לצורך תשמיש אחר.

והחיצון זורע - דכיון דבאמצע שדהו הוא, אנן סהדי דלא מחל לו הדרך לגמרי. ושלא יוכל הוא לזרעה.

זה וזה אינם רשאין לזורעה - דכיון דמן הצד הוא, להילוך גרידא יחדוהו לו.

משנה ז

מִי שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָֹדֵהוּ,

נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד

מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן, וְשֶׁלּוֹ לא הִגִּיעוֹ.

דֶּרֶךְ הַיָּחִיד אַרְבַּע אַמּוֹת.

דֶּרֶךְ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְֹרֵה אַמָּה;

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לָהּ שִׁעוּר; דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר אֵין לָהּ שִׁעוּר.

הַמַּעֲמָד

דַּיָּנֵי צִיפּוֹרִי אָמְרוּ. בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין.

ברטנורא משנה ז

מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו - שהחזיקו רבים לעבור שם לעולם.

ושלו לא הגיעו - ויש לרבים שתי הדרכים. דקיימא לן מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו.

דרך היחיד - המוכר לחברו דרך תוך שדהו, צריך ליתן לו ארבע אמות.

דרך המלך אין לו שעור - שהמלך פורץ גדר לפניו לעשות לו דרך.

דרך הקבר - שנושאין המת לקברו אין לו שעור. תקנת חכמים היא משום יקרא דמת. ולא שיכולים לפרוץ גדר כדרך המלך, אלא שיכולים המלוים את המת לעבור על גבי זרעים, ואין צריכים לנטות לכאן ולכאן.

בית ארבעת קבין - היא [שלושים ושלוש אמות ושני טפחים] רוחב, באורך חמשים אמה. ומקום המעמד הוא שהיו עושים שבעה מעמדות. שבעה מושבות. כשהיו חוזרין מלקבור המת. כנגד שבעה הבלים שבתחלת ספר קהלת.

משנה ח

הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׁוֹת לוֹ קֶבֶר,

וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׁוֹת לוֹ קֶבֶר

עוֹשֶֹה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ,

וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמוֹנָה כּוּכִין.

שְׁלשָׁה מִכָּאן וּשְׁלשָׁה מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן;

וְהַכּוּכִין

אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שִׁבְעָה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עוֹשֶֹה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמוֹנֶה,

וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלשָׁה עָשָֹר כּוּךְ.

אַרְבָּעָה מִכָּאן וְאַרְבָּעָה מִכָּאן וּשְׁלשָׁה מִכְּנֶגְדָּן

וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְֹּׂמֹאל.

וְעוֹשֶֹה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה, שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ,

כִּמְלא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ;

וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁתֵּי מְעָרוֹת.

אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַרְבַּע, לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הַסֶּלַע.

ברטנורא משנה ח

המקבל מחברו - בקבולת שיחפור לו קבר.

ארבע אמות - רוחב. ושש באורך.

שמונה כוכין - שמונה קברים.

שלושה מכאן ושלוש מכאן - לשני צדדין של אורך המערה. ושנים כנגד הנכנס למערה, וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך, ורוחב ששה טפחים ורום שבעה. נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה, ובין השנים שמכנגד, שתי אמות.

הכל לפי הסלע - אם המקום קשה אין המקבל חייב לחפור אלא שש אמות באורך וארבע ברוחב כדברי תנא קמא. ואם המקום רך ותיחוח. חייב המקבל לחפור שש על שמונה כדברי רבי שמעון.

והלכה כתנא קמא.