מכות, פרק א

 משנה א

כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִֹים זוֹמְמִין?

"מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי,

שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ: בֶּן חֲלוּצָה" -

אֵין אוֹמְרִים: יֵעָשֶֹה זֶה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה תַּחְתָּיו,

אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים.

"מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי, שֶׁהוּא חַיָּב לִגְלוֹת" -

אֵין אוֹמְרִים: יִגְלֶה זֶה תַּחְתָּיו,

אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים.

"מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי,

שֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלא נָתַן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ";

וַהֲלא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לְמָחָר, סוֹפוֹ לִתֶּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ -

אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ,

שֶׁאִם נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה;

וְאִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה בַּעֲלָהּ.

"מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי, שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז,

עַל מְנָת לִתְּנָם לוֹ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם";

וְהוּא אוֹמֵר: מִכָּאן וְעַד עֶשֶֹר שָׁנִים -

אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן וְיִהְיוּ בְּיָדוֹ אֶלֶף זוּז,

בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם,

בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד עֶשֶֹר שָׁנִים.

ברטנורא משנה א

כיצד העדים נעשים זוממין. הכי קאמר: אותן עדים שנמצאו זוממין, ואין עושין בהן דין הזמה, כלומר שאין מקיימין בהם "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו", כיצד הן נעשים זוממים.

מעידין אנו באיש פלוני כהן.

שהוא בן גרושה. בפנינו נתגרשה אמו קודם שנולד, והרי הוא חלל.

אין אומרים. אם הוזמו והם כהנים יעשה זה בן גרושה לקיים בו "כאשר זמם", דהא כתיב (דברים י"ט) "ועשיתם לו כאשר זמם", לו - ולא לזרעו. ואם תעשהו חלל והוא כהן, פסלת את זרעו לעולם. ואם תאמר: נפסול אותו לבדו ולא זרעו?! בעינן "כאשר זמם לעשות", וליכא, שהרי הוא זמם לפסול הנידון ואת זרעו.

אלא לוקה ארבעים. דאמר קרא (שם כ"ח) "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע". משום דהרשיעו את הרשע, והיה אם בן הכות הרשע, אלא: עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו להנך רשעים, והיה אם בן הכות הרשע.

אין אומרים יגלה זה. דכתיב ברוצח (שם י"ט) "הוא ינוס", "הוא" - ולא זוממיו.

שגירש את אשתו. בפנינו ביום פלוני, וזה אומר לא גרשתי ואיני חייב לה כתובה.

והלא בין היום ובין למחר. כלומר מה ישלמו לו, אם תאמר כל הכתובה, והלא שמא ימות או שמא יגרשנה היום או למחר וסופו ליתן לה, נמצא שלא היו מפסידין אותו כלום.

אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו. מספק. שאם נתאלמנה או נתגרשה יטלנה לוקח, ואם מתה יירשנה בעלה ויפסיד מעותיו שנתן, וכך יתנו העדים לבעל.

משנה ב

מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי, שֶׁחַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז;

וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין - לוֹקִין וּמְשַׁלְּמִין,

שֶׁלֹּא הַשֵּׁם הַמְבִיאוֹ לִידֵי מַכּוֹת מְבִיאוֹ לִידֵי תַשְׁלוּמִין; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל הַמְשַׁלֵּם אֵינוֹ לוֹקֶה.

ברטנורא משנה ב

שלא השם המחייבו מלקות. לא המקרא המחייבו מלקות מחייבו תשלומין. מלקות, מלא תענה. תשלומין, מועשיתם לו כאשר זמם.

כל המשלם אינו לוקה. דכתיב "כדי רשעתו", על רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו על שתי רשעיות. ומדקאמרי רבנן משלם ואינו לוקה, ולא אמרי לוקה ואינו משלם, שמע מינה דכל היכא דאיכא תרתי: מלקות ותשלומין, לא אמרינן ילקה ולא ישלם אלא משלם ואינו לוקה. וכן הלכה.

משנה ג

מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים,

וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִים - לוֹקִין שְׁמוֹנִים,

מִשּׁוּם "לא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ, יג),

וּמִשּׁוּם "וַעֲשִֹיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם" (דברים יט, יט) דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין לוֹקִין אֶלָּא אַרְבָּעִים.

מְשַׁלְּשִׁין בְּמָמוֹן וְאֵין מְשַׁלְּשִׁין בְּמַכּוֹת.

כֵּיצַד?

הֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין -

מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם;

אֲבָל אִם הֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים,

וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין -

כָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹקֶה אַרְבָּעִים.

ברטנורא משנה ג

משום לא תענה. שהרי כשאי אפשר לקיים בעדים "ועשיתם לו כאשר זמם", כגון "מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה", לוקים העדים משום "לא תענה". הכא דאיכא אזהרת "לא תענה" ואיכא נמי "כאשר זמם", לוקים שמונים. ואין הלכה כרבי מאיר.

משלשין בממון. עדים זוממין שחייבין בתשלומין משלמין הממון לפי מספר העדים. אם היו שלושה עדים והוזמו, כל אחד משלם שליש הממון שהיו רוצים להפסידו.

ואין משלשין במכות. שאין כל אחד מהעדים לוקה שליש מלקות, אלא כל אחד לוקה ארבעים. דבעינן "ועשיתם לו כאשר זמם", וכל אחד מהם מבקש להלקות הנדון מלקות שלם. וממון מצטרף, כשיתן כל אחד מהם שליש, הרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם, אבל מכות לא מצטרפין.

משנה ד

אֵין הָעֵדִים נַעֲשִֹים זוֹמְמִין עַד שֶׁיָּזֹמּוּ אֶת עַצְמָן.

כֵּיצַד?

אָמְרוּ: "מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶש"ׁ;

אָמְרוּ לָהֶם: "הֵיאָךְ אַתֶּם מְעִידִין,

שֶׁהֲרֵי נֶהֱרָג זֶה, אוֹ הַהוֹרֵג,

הָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי" -

אֵין אֵלּוּ זוֹמְמִין;

אֲבָל אָמְרוּ לָהֶם:

"הֵיאָךְ אַתֶּם מְעִידִין,

שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי" -

הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶם.

ברטנורא משנה ד

עד שיזומו עצמן. שיזומו אותן בעסקי גופן, לא בעסקי ההורג [וההרוג], כדמפרש ואזיל. ונפקא לן מקרא דכתיב (דברים י"ט) "והנה עד שקר העד", עד שיהיה השקר בגופן של עדים.

משנה ה

בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם, בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם,

אֲפִלּוּ מֵאָה -

כֻּלָּם יֵהָרְגוּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִסְטָסִית הִיא זוֹ,

וְאֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא כַּת הָרִאשׁוֹנָה בִּלְבַד.

ברטנורא משנה ה

ואפילו היו מאה כתות שהעידו זו אחר זו בעדות אחת וכת אחת הזימה את כולן, כולן יהרגו.

איסטטית היא זאת. כלומר זאת הכת סרה וסטיא היא, שכך נטלו עצה ביניהן להזים כל הבא להעיד בעדות זאת.

פירוש אחר: איסטסית היא זו, וכי עדות זו יורה של איסטיס היא שצובעת כל הנוגע בה.

ואינה נהרגת אלא כת ראשונה בלבד. דסבירא ליה לרבי יהודה, דלאחר דאתזמא לה כת ראשונה, תו לא מקבלים סהדותא דכת שניה דאתיא לאסהד בתרה. ואי אסהדה ואיתזמא, לא קטלינן לה, דלא קרינן לה "ועשיתם לו", דהא לא קטלינן אפומה. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ו

אֵין הָעֵדִים הַזּוֹמְמִין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין.

שֶׁהֲרֵי הַצַּדּוּקִין אוֹמְרִים: עַד שֶׁיֵּהָרֵג,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יח) "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ".

אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: וַהֲלא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים יט, יט)

"וַעֲשִֹיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׁוֹת לְאָחִיו",

וַהֲרֵי אָחִיו קַיָּם!

וְאִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ"?

יָכוֹל מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵהָרְגוּ?

תַּלְמוּד לוֹמַר: "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" -

הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין.

ברטנורא משנה ו

עד שיגמר הדין. של הנדון. שיהרג על פיהן, ואחר כן הוזמו.

משנה ז

"עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים

אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת" (דברים יז, ו)

אִם מִתְקַיֶּמֶת הָעֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פָּרַט הַכָּתוּב בִּשְׁלשָׁה?

אֶלָּא לְהַקִּישׁ שְׁלשָׁה לִשְׁנַיִם:

מַה שְׁלשָׁה מַזִּימִין אֶת הַשְּׁנַיִם,

אַף הַשְּׁנַיִם יָזֹמּוּ אֶת הַשְׁלשָׁה;

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה?

תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֵדִים".

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מַה שְּׁנַיִם אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם זוֹמְמִין,

אַף שְׁלשָׁה אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין;

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה?

תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֵדִים".

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לא בָּא הַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו,

וְלַעֲשׁוֹת דִּינוֹ כַּיּוֹצֵא בָאֵלּוּ;

וְאִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב לַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה,

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְשַׁלֵּם שָֹכָר

לַנִּטְפָּל לְעוֹשֵֹי מִצְוָה כְּעוֹשֵֹי מִצְוָה.

ברטנורא משנה ז

ומנין אפילו מאה. ששנים מזימין מאה שהעידו יחד.

מה שנים אינן נהרגין עד שהוזמו שניהן. דכתיב (דברים י"ט) "והנה עד שקר העד", ואמר מר, כל מקום שנאמר "עד", הרי כאן שנים, עד שיפרוט לך הכתוב אחד.

עד שיהיו שלושתן זוממין. והוא שהעיד כל אחד בתוך כדי דיבור של סיומו של חברו. אבל אם העידו שנים, ולאחר זמן העידו האחרים, הרי הן שתי כתות לכל דבר.

רבי עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו. שלא תאמר הואיל ובלא השלישי היתה העדות מתקיימת, לא יעשו בו דין הזמה, למדך הכתוב שאף הוא נדון.

על אחת כמה וכמה. שמדה טובה מרובה על מדת פורענות.

משנה ח

מַה שְּׁנַיִם, נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל עֵדוּתָן בְּטֵלָה,

אַף שְׁלשָׁה,

נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל עֵדוּתָן בְּטֵלָה;

מִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה?

תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֵדִים".

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת;

אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת - תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר.

רַבִּי אוֹמֵר: אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת.

בִּזְמַן שֶׁהִתְרוּ בָּהֶן;

אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָּהֶן -

מַה יַּעֲשׁוּ שְׁנֵי אַחִין, שֶׁרָאוּ בְּאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ?

ברטנורא משנה ח

במה דברים אמורים בדיני נפשות. דכתיב (במדבר ל"ה) "והצילו העדה", ומהדרינן אזכותא.

אחד דיני ממונות. נמי עדותן בטלה.

בזמן שהתרו בהן. בדיני נפשות איירי. כלומר, כי אמרינן דבטלה, זהו בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף מתחלה להיות מן המתרין בעובר עבירה, אבל אם לא התרו בהן ולא כיון להיות עד בדבר, לא בטלה עדות האחרים בשביל ראייתו של זה. והלכה כרבי.

משנה ט

הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה,

וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה,

וְאֶחָד מַתְרֶה בּוֹ בָּאֶמְצַע;

בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ -

הֲרֵי אֵלּוּ עֵדוּת אַחַת,

וְאִם לָאו -

הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי עֵדֻיּוֹת;

לְפִיכָךְ,

אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת -

הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין, וְהַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵין נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיְּהוּ פִּי שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִין בּוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז, ו) "עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים".

דָּבָר אַחֵר:

"עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים",

שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן.

ברטנורא משנה ט

ואחד מתרה בו באמצע. המתרה מצטרף עם הכת של עדים, שהוא רואה אותם והם רואים אותו בשעת ההתראה. לפיכך אם היו שתי הכתות שבשתי החלונות רואים אותו, מצטרפים אלו עם אלו והם כולם עדות אחת.

הוא והן נהרגין. הוא נהרג דאכתי איכא כת אחת שלא הוזמה, והם הניזמין נהרגין שהרי הוזמו.

שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. שצריכין שיהיו הדיינים מכירים בלשון העדים ולא יצטרכו להעמיד מליץ בינותם. וכן הלכה.

משנה י

מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח, וּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵּית דִּין -

אֵין סוֹתְרִים אֶת דִּינוֹ.

כָּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ:

"מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי,

וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו" -

הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג.

סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ.

סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ, נִקְרֵאת חָבְלָנִית;

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה.

רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים:

אִלּוּ הָיִינוּ בְּסַנְהֶדְרִין, לא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם;

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

אַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּיִשְֹרָאֵל.

ברטנורא משנה י

סנהדרין. הסמוכים בארץ, יש להן רשות לדון דיני קנסות ודיני נפשות, בין בארץ בין בחוצה לארץ, כל זמן שיש בית דין הגדול בלשכת הגזית. שנאמר (דברים י"ז) "לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט", בזמן שיש כהן מקריב על גבי מזבח, יש שופט שדן דיני נפשות, בזמן שאין כהן - אין שופט.

סנהדרין ההורגת אחת בשבוע. אחת לשבע שנים.

נקראת חובלנית. שצריך שיהיו מתונים בדין, ויחזירו בדיני נפשות לזכות.

לא נהרג אדם מעולם. שיבדקו העדים בדבר שלא ידעו להשיב. אם רוצח הוא, מה ראיתם, טריפה הרג או שלם הרג, ואם תמצא לומר שלם הרג, שמא במקום סייף נקב היה. ואם מגלה עריות הוא, ראיתם כמכחול בשפופרת.

אף הן מרבים שופכי דמים. מתוך כך אין מכלין הרשעים ומרבים לשפוך דם.