סנהדרין, פרק י

משנה א

כָּל יִשְֹרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, כא) "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ,

נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵֹה יָדַי לְהִתְפָּאֵר".

וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:

הָאוֹמֵר: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה,

וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם,

וְאַפִּיקוֹרוֹס.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בִּסְפָרִים הַחִיצוֹנִים,

וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר:

"כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַֹמְתִּי בְמִצְרַיִם לא-אָשִֹים עָלֶיךָ,

כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו).

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו.

ברטנורא משנה א   

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.  אפילו אלו שנתחייבו מיתה בבית דין מפני רשעתן, יש להם חלק לעולם הבא. ועולם הבא האמור כאן הוא העולם הבא אחר תחיית המתים, שעתידים לחיות ולעמוד בגופם ובנפשם חיים נצחיים, כחמה וכלבנה וככוכבים, כדמייתי בגמרא בהאי פרקא, מתים שעתידים לחיות אין חוזרין לעפרן.

והעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ואע"פ שיש בו גוף וגויה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו שכינה. ומפני שאין כל ישראל שוין בו, אלא הגדול לפי גדלו והקטן לפני קטנו, משום הכי קתני יש להם חלק.  

האומר אין תחיית המתים מן התורה.  בגמרא קאמר, וכל כך למה, תנא, הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים. ומכאן אני מוכיח שעולם הבא האמור במשנה זו אינו העולם שהנשמות מונחות בו בזמן הזה, אלא העולם של תחיית המתים כדפרישית.  

אפיקורוס.  שמבזה תלמידי חכמים. וכל שכן המבזה התורה עצמה.  

בספרים החיצונים.  ספרי מינים, כגון ספרי אריסט"ו היוני וחביריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד.  

והלוחש על המכה.  וברוקק בלבד הוא דאין לו חלק לעולם הבא, לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה.  

וההוגה את השם.  של ארבע אותיות כמו שהוא נכתב.

משנה ב

שְׁלשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת

אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

שְׁלשָׁה מְלָכִים:

יָרָבְעָם, אַחְאָב וּמְנַשֶּׁה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַשֶּׁה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג, יג) "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ,

וַיְּשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ".

אָמְרוּ לוֹ: לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ, וְלא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ.

אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת:

בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתֹפֶל, וְגֵחֲזִי.

ברטנורא משנה ב   

שלושה מלכים וארבעה הדיוטות.  אע"פ שגדולים וחכמים היו.  

אין להם חלק לעולם הבא.  שלא היתה אמונתם שלימה. ואף על גב דבלעם מאומות העולם הוה, ואנן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא תנן, משום דקיימא לן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, אשמועינן דבלעם לאו מחסידי אומות העולם הוא.

משנה ג

דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין,

שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, ג) "לא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם"

לא דִּין וְלא רוּחַ.

דּוֹר הַפַּלָּגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא, ח) "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ" ;

"וַיָּפֶץ ה' אֹתָם" בָּעוֹלָם הַזֶּה,

"וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' " (שם שם, ט) לָעוֹלָם הַבָּא.

אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג, יג) "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים, לַה' מְאֹד" ;

"רָעִים" בָּעוֹלָם הַזֶּה,

"וְחַטָּאִים" לָעוֹלָם הַבָּא.

אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר:

אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א, ה) "עַל כֵּן לא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט,

וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים";

"עַל-כֵּן לא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט"

זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל;

"וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים" אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם.

אָמְרוּ לוֹ:

אֵינָם עוֹמְדִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים.

מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, לז) "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת-הָאָרֶץ רָעָה,

בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' ";

"וַיָּמֻתוּ" בָּעוֹלָם הַזֶּה,

בַּמַּגֵּפָה" בָּעוֹלָם הַבָּא.

דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, לה) "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ"; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים נ, ה)

"אִסְפוּ-לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי-זָבַח".

עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, לג)

"וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ" בָּעוֹלָם הַזֶּה,

"וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" לָעוֹלָם הַבָּא; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב, ו)

"ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל".

עֲשֶֹרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, כז)

"וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה"

מָה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר,

אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר,

אַף עֲשֶֹרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן.

ברטנורא משנה ג   

שנאמר לא ידון רוחי באדם לא דין ולא רוח.  שאין עומדים בדין ואין להם רוח לחיות עם הצדיקים שיש להם חלק.  

כורתי בריתי עלי זבח.  שכרתו ברית עם המקום עלי זבחים ושלמים, דכתיב (שמות כ"ד) "ויזבחו זבחים שלמים", וכתיב (שם) "ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית".  

אין עתידים לחזור.  ממקום שגלו. והא דאמרינן שירמיה החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהם, לא כולן חזרו אלא מקצתן.

משנה ד

אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יד) "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת-יֹשְׁבֵי עִירָם".

וְאֵינָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט,

וְעַד שֶׁיֻּדַּח רֻבָּהּ וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים.

הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים, אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ,

אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ

הֲרֵי אֵלּוּ כַּיְחִידִים.

וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

זֶה חֹמֶר בַּיְחִידִים מִבַּמְרֻבִּים,

שֶׁהַיְחִידִים בִּסְקִילָה, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט;

וְהַמְרֻבִּים בְּסַיִף, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד.

ברטנורא משנה ד   

יצאו אנשים בני בליעל.  בנים שאינם עולים בתחיית המתים, ונדחין כמדיחין.  

עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר.  דכתיב וידיחו את יושבי עירם, ולא יושבי עיר אחרת.  

ומאותו השבט.  דכתיב מקרבך, מקרב השבט עצמו.  

ועד שיודח רובה של עיר. דכתיב "יושבי עירם", דמשמע ישובה של עיר, דהיינו רובה.  

הרי אלו כיחידים.  שעבדו עבודה זרה. וידונו בסקילה וממונן פלט.  

וצריכים.  אנשי עיר הנדחת.  

שני עדים והתראה לכל אחד ואחד.  שהיו מרבים להם בתי דינין, וכל מי שנמצא שעבד עבודה זרה בעדים והתראה, מפרישים אותן עד שיראו אם הם רובה של עיר, מביאין אותן לבית דין הגדול וגומרין דינן שם והורגים אותם בסייף וממונן אבד. ואם לא נמצאו רובה של עיר, דנין אותן בסקילה וממונן פלט.

משנה ה

"הַכֵּה תַכֶּה אֶת" וְגוֹמֵר (דברים יג, טז),

הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת, הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם

הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ.

"הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּהּ" וְגוֹמֵר (שם),

מִכָּאן אָמְרוּ:

נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִין,

שֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵטִין;

וְשֶׁל רְשָׁעִים, בֵּין שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ

הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין.

ברטנורא משנה ה   

החמרת והגמלת.  שיירא של חמרים ושל גמלים שנשתהו בעיר שלושים יום, הוי להו בכלל יושבי עירם.  

הרי אלו מצילין.  אם רוב אנשי העיר הודחו ומיעוט לא הודחו, וחמרים וגמלים שלא הודחו משלימין את המועט לעשות רוב, הרי אלו מצילין, שאין ממונן אבד אלא נדונין כיחידים. והוא הדין דגורמין נמי לעשות עיר הנדחת, אם הודחו עמם לעשותם רוב, אלא דתנא אזכותא קא מהדר.

ועוד:  דהא פסיקא ליה טפי, דסתם חמרת וגמלת אין דעתן מעורבת עם בני העיר שיהיו נדחין עמהן.

משנה ו

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יז) "וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל-תּוֹךְ רְחֹבָהּ" וְגוֹמֵר.

אִם אֵין לָהּ רְחוֹב

עוֹשִֹין לָהּ רְחוֹב;

הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ

כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ.

"וְשָֹרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל,

לַה' אֱלהֶיךָ" (שם)

"שְׁלָלָהּ" וְלא שְׁלַל שָׁמַיִם;

מִכָּאן אָמְרוּ:

הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת יִרְקְבוּ,

מַעֲשֵֹר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנְזוּ.

"כָּלִיל לַה' אֱלהֶיךָ"

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

אִם אַתֶּם עוֹשִֹים דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת,

מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָּלִיל לְפָנַי.

"וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לא תִבָּנֶה עוֹד" (שם),

לא תֵּעָשֶֹה אֲפִלּוּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "לא תִבָּנֶה עוֹד",

לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית,

אֲבָל נַעֲשֵֹית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים.

"וְלא-יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן-הַחֵרֶם" (דברים יג, יח),

שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם;

אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלַּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם.

ברטנורא משנה ו   

היתה רחובה חוצה לה.  אם מקום קיבוץ בני העיר היה חוצה לה, כונסים אותה לתוך העיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה.  

רחוב. פלטיא גדולה.  

הקדשות שבתוכה יפדו.  כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות.  

ותרומות ירקבו.  בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא, וחל עליה איסור דעיר הנדחת. ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה, דלא מזלזלינן בה כולי האי, לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא, שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת.  

ומעשר שני.  אף על גב דממון ישראל הוא שהרי הוא נאכל לישראל, הואיל וקודש אקרי, לא ישרף אלא יגנז.  

כליל לה' אלהיך.  אמר רבי שמעון וכו' גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה' אלהיך.  

לא תיעשה גנות ופרדסים.  ד"עוד" - לגמרי משמע.  

כמו שהיתה בישוב בתים.  

אבל נעשית היא גנות ופרדסים.  והלכה כרבי עקיבא.