שבועות, פרק ג

משנה א

שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם, שֶׁהֵן אַרְבַּע:

שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל, וְשֶׁלֹּא אֹכַל;

שֶׁאָכַלְתִּי, וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא - חַיָּב; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא:

הֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא, שֶׁהוּא חַיָּב, שֶׁזֶּה חַיָּב?

אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא:

וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן,

שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן?

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל וְשָׁתָה -

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה, וְאָכַל וְשָׁתָה -

חַיָּב שְׁתַּיִם.

ברטנורא משנה א

שבועות שתים. שאוכל ושלא אוכל. הם השתים המפורשות, דכתיב (ויקרא ה') "להרע או להיטיב", דמשמע להבא. "לא אוכל" - להרע. "אוכל" - להיטיב.

שאכלתי ושלא אכלתי. הם השתים הנוספות ממדרש חכמים.

מדבר ומביא קרבן. בשביל בטול דבורו. וכיון דמשום בטול דבורו הוא, אף זה בטול דבורו הוא. שהאומר לא אוכל, דעתו לאסור עצמו בכל שהוא.

שבועה שלא אוכל ואכל ושתה. אף על גב דשתייה בכלל אכילה אינו חייב אלא אחת, דהוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחד.

שלא אוכל ושלא אשתה. הוו להו שתי שבועות. ואף על גב דמכי אמר "לא אוכל" אתסר ליה בשתיה, דשתיה בכלל אכילה, וכי הדר ואמר תו "לא אשתה", הוה לן למימר דאין שבועה חלה על שבועה, שאני הכא, כיון דאמר ברישא "לא אוכל", והדר אמר "לא אשתה", גלי דעתיה דהך אכילה דאמר ברישא אכילה גרידתא היא.

משנה ב

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל,

וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְֹעוֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין -

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְֹעוֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין,

וְאָכַל -

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

ברטנורא משנה ב

חייב על כל אחת ואחת. מדקאמר פת פת על כל מין ומין, שמע מינה לחלק. דאי לאסור עליו מינים הללו ותו לא, הוה ליה למימר פת חטים וכן של שעורים וכן של כוסמין.

משנה ג

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה, וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה -

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ, וְשָׁתָה -

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

ברטנורא משנה ג

שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש. בגמרא מוקי לה כגון שהיה חברו מסרב בו, ואומר לו בוא ושתה עמי יין ושמן ודבש. היה לו לומר שבועה שלא אשתה עמך ותו לא, דכי אשתבע, אמאי דמסרב בו אשתבע, יין ושמן ודבש למה לי? שמע מינה לחלק.

משנה ד

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל;

וְאָכַל אֹכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לַאֲכִילָה,

וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה -

פָּטוּר.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל;

וְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִֹים - חַיָּב;

רַבִּי שִׁמְעוֹן - פּוֹטֵר.

אָמַר: קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם;

וְהוּא אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִֹים -

הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.

ברטנורא משנה ד

ואכל נבילות חייב. דראויין לאכילה הן אי לאו דרחמנא אסרינהו.

רבי שמעון פוטר. דמושבע ועומד הוא עליהם. ופלוגתא דרבי שמעון ותנא קמא בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, כגון באומר "שבועה שלא אוכל שחוטות וטריפות".

תנא קמא סבר, מגו דחיילא שבועה אשחוטות, חיילא נמי אטריפות. דאיסור חל על איסור באיסור כולל.

ורבי שמעון סבר, אין איסור חל על איסור באיסור כולל. ואין הלכה כרבי שמעון.

אשתו אסורה. שהרי אכל אוכלים. ואפילו לרבי שמעון. דטעמא דפטור בקמייתא לאו משום דלאו בני אכילה נינהו, אלא שאין שבועה חלה על דבר איסור.

משנה ה

אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים,

וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.

כֵּיצַד?

אָמַר: שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי, וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן;

שֶׁנָּתַתִּי, וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי;

שֶׁאִישַׁן, וְשֶׁלֹּא אִישַׁן;

שֶׁיָּשַׁנְתִּי, וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי;

שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם, וְשֶׁלֹּא אֶזְרֹק;

שֶׁזָּרַקְתִּי, וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה, ד)

"לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב".

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:

אִם כֵּן, אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה;

דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן?

אָמַר לוֹ: מֵרִבּוּי הַכָּתוּב.

אָמַר לוֹ: אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ, רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ.

ברטנורא משנה ה

ואחד דברים של אחרים. כדמפרש שאתן לפלוני.

שאין בהן ממש. תרי גווני משמע, כגון שינה, ומשמע שאין בהם הנאה, כגון שאזרוק צרור לים.

מריבוי הכתוב. לכל אשר יבטא האדם. ופלוגתא דרבי עקיבא ורבי ישמעאל: דרבי עקיבא דריש בכל התורה רבויי ומעוטי, ורבי ישמעאל דריש כללי ופרטי.

רבי עקיבא דריש או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא חזר וריבה ריבה. ומיעט וריבה, ריבה הכל. מאי ריבה, ריבה כל מילי לשעבר כלהבא. ומאי מיעט, מיעט דבר מצוה.

ורבי ישמעאל דריש, או נפש כי תשבע כלל, להרע או להטיב פרט, לכל אשר יבטא חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש להבא, אף כל להבא.

והלכה כרבי עקיבא.

משנה ו

נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, וְלא בִּטֵּל - פָּטוּר;

לְקַיֵּם, וְלא קִיֵּם - פָּטוּר;

שֶׁהָיָה בַּדִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא:

מָה אִם הָרְשׁוּת שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי,

הֲרֵי הוּא חַיָּב עָלֶיהָ -

מִצְוָה שֶׁהוּא מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי,

אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עָלֶיהָ?

אָמְרוּ לוֹ: לא,

אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת, שֶׁכֵּן עָשָֹה בָּהּ לָאו כְּהֵן,

תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָֹה בָּהּ לָאו כְּהֵן,

שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלא בִּטֵּל - פָּטוּר.

ברטנורא משנה ו

נשבע לבטל את המצוה וכו' פטור, משום שבועת ביטוי. אבל לוקה הוא משום שבועת שוא.

שהיה בדין שיהיה חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא. כלומר, שאילו לדברי רבי יהודה בן בתירא הוא חייב משום שבועת ביטוי, שהיה רבי יהודה בן בתירא אומר מה אם הרשות וכו'.

שלא עשה בה לאו כהן. וקרא כתיב "להרע או להטיב", דמשמע דבר שיש בו הן ולאו.

ואין הלכה כרבי יהודה בן בתירא.

משנה ז

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ,

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה - וַאֲכָלָהּ,

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.

זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי,

שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת,

וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

שְׁבוּעַת שָׁוְא -

חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת,

וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר.

ברטנורא משנה ז

שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. טעמא דאמר "שלא אוכל" והדר אמר "שלא אוכלנה", הוא דאינו חייב אלא אחת, שאין שבועה חלה על שבועה. אבל אמר תחילה "שלא אוכלנה" והדר אמר "שלא אוכל", ואכלה כולה - חייב שתים, דכי אמר שלא אוכלנה, אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר אמר שלא אוכל, כיון שאכל ממנה כזית חייב, הלכך השבועה האחרונה חיילא, ומחייב כי אכיל מינה כזית, וכי הדר אכל כולה מחייב משום שבועה ראשונה.

שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה. אף על גב דמשבועה שלא אוכלנה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה, תנא לן שבועה שלישית, לאשמועינן דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא, הא שבועות הן ולא יצאו לבטלה, ואם ימצאו מקום יחולו, שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה. וכן אם נשאל על השתים, חלה השלישית. לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו, והוי כמי שלא נדר, וחלה השניה למפרע, שהרי הראשונה כמי שאינה הואיל ונשאל עליה, וכן כשנשאל על השתים הרי כאילו אינם וחלה השלישית למפרע.

משנה ח

אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא?

נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם:

אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב,

וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ;

נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר:

אִם לא רָאִיתִי גָּמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר,

וְאִם לא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד;

אָמַר לָעֵדִים: בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי -

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידָךְ;

נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה:

שֶׁלֹּא לַעֲשׁוֹת סֻכָּה, וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל לוּלָב,

וְשֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין -

זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא,

שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת

וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר.

ברטנורא משנה ח

אם לא ראיתי גמל פורח באויר. כלומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי וכו'.

נחש כקורת בית הבד. כתבנית קורת בית הבד וצורתה. דאילו כעובי קורת בית הבד לא הוי שבועת שוא, דאיכא טובא.

שבועה שלא נעידך. ביטול מצוה היא, דהא חייב להעיד שנאמר (ויקרא ה') "אם לא יגיד ונשא עונו".

משנה ט

שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל כִּכָּר זוֹ, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה -

הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּטּוּי, וְהַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת שָׁוְא.

אֲכָלָהּ - עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא;

לא אֲכָלָהּ - עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי.

***

ברטנורא משנה ט

אכלה, עבר על שבועת שוא. הכי קאמר: אכלה, עבר על שבועת שוא לחודא. לא אכלה, עבר אף אשבועת ביטוי. דמכי נשבע שאוכל ככר זו, חייב לאכלה, וכי הדר נשבע שלא יאכלנה, הרי נשבע לבטל את המצוה, ולוקה משום שבועת שוא בין יאכל בין לא יאכל, ואי לא אכיל לה חייב שתים: משום שבועת שוא ואף משום שבועת ביטוי.

משנה י

שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֶגֶת

בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, בָּרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים, בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִין,

בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ;

וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת,

וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

ברטנורא משנה י

באנשים ובנשים. איידי דבעי למתני שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים כו', תנא בשבועת ביטוי שנוהגת בכל אלו.

ברחוקים ובקרובים. כגון שאתן לפלוני. בין רחוק בין קרוב.

בכשרים ובפסולים. בכשר לעדות ופסול.

מפי עצמו. שהוציא הוא שבועה מפיו. אבל אם השביעוהו אחרים אכלת ולא אכלת, ואמר לא אכלתי ואכל או להיפך - פטור אם לא ענה אמן. ואם ענה אמן אחר שהשביעו חבירו, הוי כנשבע מפי עצמו וחייב.

משנה יא

שְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת

בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, בָּרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים, בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים,

בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, וּמִפִּי עַצְמוֹ;

וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר.

אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ, הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים - חַיָּב.

כֵּיצַד?

אָמַר: לא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלא הִנַּחְתִּי תְּפִלִּין הַיּוֹם,

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי,

וְאָמַר: אָמֵן - חַיָּב.

ברטנורא משנה יא

שבועת שוא כו' ברחוקים ובקרובים. נשבע על איש שהוא אשה, בין רחוק בין קרוב.

אחת זו ואחת זו. אחת שבועת שוא ואחת שבועת ביטוי, מושבע מפי אחרים חייב בדעני אמן.