שבועות, פרק ה

משנה א

שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת -

בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, בָּרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים, בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים,

בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ;

וּמִפִּי אֲחֵרִים - אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְפֹּר בּוֹ בְּבֵית דִּין; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים,

כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ - חַיָּב.

וְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן,

וְאֵינוֹ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ.

וּמַה חַיָּב עַל זְדוֹנָהּ?

אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים.

ברטנורא משנה א   

שבועת הפקדון. באנשים ובנשים.  איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים, תנא נמי הכא לכולהו.  

בקרובים.  שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו.  

בפני בית דין ושלא בפני בית דין.  אם מפי עצמו נשבע, שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר השבועה ואחר כך הודה, חייב קרבן. דכתיב (ויקרא ה') "וכיחש בעמיתו", כל דהו.  

ומפי אחרים.  ולא ענה אמן. כגון משביע אני עליך שתחזיר לי פקדוני, ואמר אין לך בידי כלום, אינו חייב עד שיכפור בבית דין.  

וחכמים אומרים וכו'.  והלכה כחכמים.  

וחייב על זדון השבועה. דלא כתיב בה ונעלם. זדון השבועה, שזכור על הפקדון ויודע שמתחייב על כפירתו קרבן.  

ועל שגגתה עם זדון הפקדון.  שאינו יודע שחייב בשבועה זו קרבן, אבל זכור הוא שהפקדון אצלו.  

בכסף שקלים.  הקנוי בשני סלעים. דהכי כתיב גבי איל אשם (ויקרא ה'), "בערכך כסף שקלים".

משנה ב

שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד?

אָמַר לוֹ: תֶּן לִי פִּקְדוֹנִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְּיָדְךָ -

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי;

אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: אֵין לָךְ בְּיָדִי -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן -

הֲרֵי זֶה חַיָּב.

הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְּעָמִים,

בֵּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, וְכָפַר -

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:

מַה טַּעַם?

מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת.

ברטנורא משנה ב   

מפני שיכול לחזור ולהודות אחר כפירה. נמצא שבכל שבועה הוא כופר ממון.

משנה ג

הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ,

אָמְרוּ לוֹ: תֶּן לָנוּ פִּקָּדוֹן שֶׁיֶּשׁ לָנוּ בְּיָדְךָ -

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי -

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת;

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי, וְלא לָךְ וְלא לָךְ -

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָּאַחֲרוֹנָה;

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

תֶּן לִי פִּקָּדוֹן וּתְשׁוּמֶת יָד, גָּזֵל וַאֲבֵדָה, שֶׁיֶּשׁ לִי בְּיָדְךָ -

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי -

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת;

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן וּתְשׁוּמֶת יָד, וְגָזֵל וַאֲבֵדָה -

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

תֶּן לִי חִטִּין וּשְֹעוֹרִין וְכֻסְּמִים שֶׁיֶּשׁ לִי בְּיָדְךָ -

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי -

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת;

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי חִטִּין וּשְֹעוֹרִין וְכֻסְּמִין -

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת;

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ אָמַר: חִטָּה וּשְֹעוֹרָה וְכֻסֶּמֶת -

חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

ברטנורא משנה ג   

שבועה באחרונה. אין לך בידי, ולא לך ולא לך בשבועה. והשתא קיימא שבועה אכולהו.

ואין הלכה לא כרבי אליעזר ולא כרבי שמעון.  

אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת.  דסבר רבי מאיר הטוען את חבירו חיטה, מין חטה קאמר. וכן שעורה, וכן כוסמת, דכתיב (שמות ט') "והחטה והכוסמת". והוי כאילו טענו חיטין ושעורין וכוסמין. ורבנן סברי, גרגיר אחד של חיטה ושל שעורה ושל כוסמת קאמר. ואין הלכה כרבי מאיר.

משנה ד

אָנַסְתָּ וּפִתִּיתָ אֶת בִּתִּי,

וְהוּא אוֹמֵר: לא אָנַסְתִּי וְלא פִּתִּיתִי -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן - חַיָּב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן - פּוֹטֵר,

שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ.

אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ,

מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ.

ברטנורא משנה ד   

שאינו משלם קנס על פי עצמו.  וכיון דכי אודי לא מחייב, כי כפר נמי לאו ממונא כפר ליה.  

אבל משלם בושת ופגם.  הלכך ממונא כפר. ופלוגתא דרבנן ורבי שמעון:

דרבי שמעון סבר כי אמר ליה אנסת או פיתית את בתי, קנסא קתבע מיניה שדמיו קצובין חמשים כסף, ולא קא תבע מיניה בושת ופגם שאין דמיו קצובים, דלא שביק אינש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ, הלכך קנסא כפר ליה ופטור.

ורבנן סברי, בושת ופגם קא תבע ליה, דלא שביק איניש מידי דכי מודה ביה לא מפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מפטר, הלכך כי כפר ליה, ממונא כפר ליה וחייב.

ואין הלכה כרבי שמעון.

משנה ה

גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי, וְהוּא אוֹמֵר: לא גָּנַבְתִּי -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן - חַיָּב.

גָּנַבְתִּי אֲבָל לא טָבַחְתִּי וְלא מָכַרְתִּי -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן - פָּטוּר.

הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי, וְהוּא אוֹמֵר: לא הֵמִית -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן - חַיָּב.

הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי, וְהוּא אוֹמֵר: לא הֵמִית -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן - פָּטוּר.

אָמַר לוֹ: חָבַלְתָּ בִּי וְעָשִֹיתָ בִּי חַבּוּרָה,

וְהוּא אוֹמֵר: לא חָבַלְתִּי וְלא עָשִֹיתִי בָּךְ חַבּוּרָה -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן - חַיָּב.

אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ: הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי וְסִמִּיתָ אֶת עֵינִי,

וְהוּא אוֹמֵר: לא הִפַּלְתִּי וְלא סִמִּיתִי -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן - פָּטוּר.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ - חַיָּב;

וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ - פָּטוּר.

ברטנורא משנה ה   

המית שורך את עבדי.  קנסא הוא, דמשלם שלושים סלעים אפילו אינו שוה אלא דינר.  

אמר לו עבדו הפלת את שיני.  קנסא הוא, שיוציא עבדו לחירות בשביל אחד מאבריו.