שבועות, פרק ח

משנה א

אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן:

שׁוֹמֵר חִנָּם,

וְהַשּׁוֹאֵל,

נוֹשֵֹא שָֹכָר,

וְהַשֹּׂוֹכֵר.

שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל;

וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל;

נוֹשֵֹא שָֹכָר וְהַשֹּׂוֹכֵר

נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה,

וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה.

ברטנורא משנה א

ארבעה שומרים הם. [ודיניהן שלושה ].

נושא שכר. שומר בשכר.

נשבע על הכל. שלא פשע.

משלם את הכל. כל הנך דתנינן במתניתין, שבויה ושבורה ומתה וגניבה ואבדה. אבל מתה מחמת מלאכה, אינו משלם, דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים.

משנה ב

אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם: הֵיכָן שׁוֹרִי?

אָמַר לוֹ: מֵת,

וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;

נִשְׁבַּר,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;

נִשְׁבָּה,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;

נִגְנַב,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד;

אָבַד,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב;

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן -

פָּטוּר.

ברטנורא משנה ב

ואמר אמן פטור. שאילו הודה לא היה משלם כלום, נמצא שאין כאן כפירת ממון. ואע"פ שנשבע לשקר, לא חייבה תורה קרבן שבועה אלא היכא שכפרו ממון. וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם הודה היה חייב לשלם ממון.

משנה ג

הֵיכָן שׁוֹרִי?

אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן -

פָּטוּר.

הֵיכָן שׁוֹרִי?

אָמַר לוֹ: אָבַד -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן,

וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ -

מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן.

הוֹדָה מֵעַצְמוֹ - מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.

הֵיכָן שׁוֹרִי?

אָמַר לוֹ: נִגְנַב -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן,

וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ -

מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.

הוֹדָה מֵעַצְמוֹ - מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.

ברטנורא משנה ג

היכן שורי אמר לו אבד. אמר לשומר חינם "היכן שורי"? אמר ליה "אבד". "משביעך אני" - ואמר אמן. והעדים מעידים אותו שאכלו, משלם את הקרן ולא כפל. ואם הודה לו מעצמו עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם, כדין שבועת הפקדון, דאינה באה עד שמודה ושב מרשעתו ובא להתכפר.

אמר ליה נגנב משביעך אני וכו'. דשומר חינם הפוטר עצמו בטענת גנב ונשבע ובאו עדים, משלם כפל, דכתיב (שמות כ"ב) "אם לא ימצא הגנב", אם לא ימצא כמו שאמר, אלא שהוא עצמו גנבו, ישלם שנים. אבל אם בא לפטור עצמו בטענת אבד, אינו משלם כפל.

הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. אבל כפל לא, דמודה בקנס פטור.

משנה ד

אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק: הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ?

וְהוּא אוֹמֵר: לא גָּנַבְתִּי;

וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ -

מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל;

טָבַח וּמָכַר - מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין;

אָמַר: גָּנַבְתִּי, אֲבָל לא טָבַחְתִּי וְלא מָכַרְתִּי -

אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן.

ברטנורא משנה ד

אמר לאחד מן השוק וכו'. הכא לא גרסינן משביעך אני, דהא בלא שבועה מיחייב כפל. שזה גנב ממש הוא, ובגנב כתיב ישלם שנים, ואין צריך שבועה.

עדים שממשמשין ובאין. רבותא אשמעינן, דאף על גב דמחמת ביעתותא דעדים מודה, אפילו הכי מהניא הודאה ונפטר מן הכפל. וכיון דאין כפל, פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב וטבח ומכר, דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלושה וארבעה, וכיון דכפל ליכא, בציר ליה חד.

משנה ה

אָמַר לַשּׁוֹאֵל: הֵיכָן שׁוֹרִי?

אָמַר לוֹ: מֵת,

וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;

נִשְׁבַּר,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;

נִשְׁבָּה,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;

נִגְנַב,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד;

אָבַד,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב;

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן -

פָּטוּר.

ברטנורא משנה ה

אמר לשואל וכו' פטור. שהרי אף כשנשבע לשקר חייב את עצמו בתשלומין, ואין בשבועה זו כפירת ממון.

משנה ו

הֵיכָן שׁוֹרִי?

אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן -

חַיָּב.

אָמַר לְנוֹשֵֹא שָֹכָר וְהַשֹּׂוֹכֵר: הֵיכָן שׁוֹרִי?

אָמַר לוֹ: מֵת,

וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה;

נִשְׁבַּר,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה;

נִשְׁבָּה,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר;

נִגְנַב, וְהוּא שֶׁאָבַד;

אָבַד, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן -

פָּטוּר.

מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה,

וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד;

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן -

חַיָּב.

אָבַד אוֹ נִגְנַב,

וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה -

מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר: אָמֵן -

פָּטוּר.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה,

וּמִפְּטוּר לִפְטוּר, וּמִפְּטוּר לְחוֹבָה -

פָּטוּר;

מֵחוֹבָה לִפְטוּר - חַיָּב.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ - חַיָּב;

לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ - פָּטוּר.

ברטנורא משנה ו

חייב. שהרי כפר ממון, שאילו הודה היה מתחייב.

מת והוא נשבר וכו' פטור. שאם הודה לא היה משלם. וכן נגנב והוא שאבד, או אבד והוא שנגנב, פטור, שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו.

אמר לו אבד או נגנב והוא שמת או נשבה וכו' פטור. שהרי שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו.

סליק מסכת שבועות