כלים, פרק יד

משנה א

כְּלֵי מַתְּכוֹת, כַּמָּה הוּא שִׁעוּרָן?

הַדְּלִי - כְּדֵי לְמַלֹּאות בּוֹ.

קֻמְקוּם - כְּדֵי לְיָחֵם בּוֹ.

מֵחַם - כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים.

הַלְּפָס - כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת.

קִיתוֹנוֹת - כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת.

מִדּוֹת יַיִן - בְּיַיִן, וּמִדּוֹת שֶׁמֶן - בְּשֶׁמֶן;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כֻּלָּן בִּפְרוּטוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַמְחֻסָּר חֲטִיפָה - טָמֵא,

וְהַמְחֻסָּר לְטִישָׁה - טָהוֹר.

ברטנורא משנה א

כלי מתכות. שנתרועעו ונשברו.

כמה הוא שיעורן. כמה יהיה שיעור השבר הנשאר מהן ויקרא עושה מעין מלאכתו ויהיו חשובים כלים ליטמא.

מיחם. שמחממין בו מים. והוא גדול מקומקום.

כדי לקבל סלעים. שכל סלע ארבעים דינרין.

הלבס. אית דגרסי הלפס. והוא כלי נחושת גדול שמרתיחים בתוכו מים ונותנים בו קיתונות קטנים להדיחן בתוכו.

כולן בפרוטות. כולן משערים אם יש בשבר שלהן כדי לקבל פרוטות. ואין הלכה כרבי אליעזר.

המחוסר הגפה טמא. רבי עקיבא מיירי בתחלת עשייתן של כלים, וקאמר, דכלים המחוסרים הכיסוי שלהן, טמאין, דמקרו נגמרים מלאכתן. הגפה, מלשון יגיפו הדלתות (נחמיה ז').  והרבה יש במשנה, כדי שיפתח ויגוף ותיגוב. אף על פי שגפן לא קנה דבמסכת מעשר שני [פרק ג' משנה י"ב] פירוש, שכיסה אותן במגופה.

ומחוסר לטישה טהור. שהוא חשוב גולמי כלי מתכות שאינן מקבלין טומאה. לטישה, לשון לוטש כל חורש נחושת וברזל (בראשית ד'). 

משנה ב

מַקֵּל שֶׁעָשָֹה בְּרֹאשׁוֹ מַסְמֵר כְּמִין חֲזְיָנָא - טָמֵא,

סִמְּרוֹ - טָמֵא,

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲשֶֹה בּוֹ שְׁלשָׁה סְדָרִים;

וְכֻלָּן שֶׁעֲשָֹאָן לְנוֹי - טְהוֹרִין.

עָשָֹה בְּרֹאשׁוֹ מְנִיקִית, וְכֵן בַּדֶּלֶת -

טְהוֹרָה;

הָיְתָה כְּלִי וְחִבְּרָהּ לוֹ - טְמֵאָה.

מֵאֵימָתַי הִיא טַהֲרָתָהּ?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיְּחַבֵּל;

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁיְּחַבֵּר.

ברטנורא משנה ב

חזינא. נוהגים לעשות בראש המקל כמין תפוח של ברזל והוא הנקרא חזינא. וכל עבדי מלך מצרים היום נושאים בידם מקלות הללו. וקורין להם בערבי אלדבו"ס. ופעמים שנועצים בהם מסמרים כדי שיכו בהם מכה רבה וקשה.

שלושה סדרים. של מסמרים, ואז חשוב כלי. ואין הלכה כרבי שמעון.

עשאן לנוי. כגון שעשאו במסמרים דקים מצויירים כדי ליפות את המקל טהור. דהוי מתכת המשמש את העץ, דתנן לעיל שהוא טהור. אבל כשעשאן להכות ולחבוט, הוי עץ משמש את המתכת וטמא.

מניקת. כמין שפופרת של מתכת, והכניס בה את המקל.

וכן בדלת. תחת הדלת כדי שלא תאכלנו הארץ.

היתה כלי. היתה שפופרת זו כלי בפני עצמה וחיברה למקל ואחר שחיברה ראוי להשתמש בה בכלי.

]טמאה. מקבלת טומאה, וטמאה כמו שהיתה].

מאמתי היא טהרתה. מניקת שנטמאה, מאימתי תטהר ותצא מידי טומאתה.

משיחבל. משישחיתנה ויפחות צורתה.

משיחבר. משיחברנה בדלת או במקל ויקבענה במסמרים שלא תשמש עוד בכלי, כבר בטל שם כלי ממנה ויצאה מידי טומאתה.

משנה ג

הַקַּנְטָר שֶׁל בַּנַּאי, וְהַדָּקוֹר שֶׁל חָרָשׁ - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.

יִתְדוֹת אֹהָלִים, וְיִתְדוֹת הַמָּשׁוֹחוֹת -

טְמֵאוֹת.

שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל מָשׁוֹחוֹת - טְמֵאָה;

הָעֲשׁוּיָה לְעֵצִים - טְהוֹרָה.

שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל - אַרְבָּעָה טְפָחִים;

וְשֶׁל קָטָן - עֲשָֹרָה.

חֲמוֹר שֶׁל נַפָּחִין - טָמֵא.

מְגֵרָה שֶׁעָשָֹה שִׁנֶּיהָ בְּתוֹךְ הַחֹר - טְמֵאָה;

עֲשָֹאָהּ מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן - טְהוֹרָה.

וְכָל הַכִּסּוּיִין טְהוֹרִים, חוּץ מִשֶּׁל מֵחַם.

ברטנורא משנה ג

הקנטר של בנאי. פירשו בו שהוא שבט ומטה של ברזל שהבנאים חותכים בו את הכותל.

הדקור. יתד. כמו יחפור בדקר ויכסה דתנן בריש פרק קמא דביצה.

חרש. נגר.

יתדות אוהלים. נועצים יתדות של ברזל בארץ ומותחים אוהלים וקושרים מיתרים ביתדות. ואין זה תשמישו על ידי קרקע, שהרי לדבר המיטלטל הן משמשים.

ויתדות המשוחות. מודדי הקרקע לחלוקת אחים, נועצים יתדות בקרקע וקושרים בו חבל ומודדים.

שלושלת של משוחות טמאה. לפי שבמדידת החבל יש עול. פעמים שמותח לזה יותר מזה, לפיכך רגילים לעשות שלושלת למדוד בה.

עשויה לעצים. לקשור בה חבילה של עצים, או למדוד בה עצים, שיש מקומות שמוכרים עצים במדה מלוא חבל. והשלושלת המיוחדת לכך טהורה, דהויא כמתכת המשמשת את העץ.

ארבעה טפחים. ויותר מכן לא חשיב יד.

חמור של נפחים. העץ שהמפוח של נפחים רוכב עליו נקרא חמור. כך פירשוה לי רבותי. ובמקום אחר מצאתי שהוא כלי ברזל כצורת חמור, והאומן רוכב על הקצה האחד ומכה על הקצה השני, ועושים כך כשרוצים להכות על הכלים הגדולים ששפתן גבוהה וגדולה מאד.

מגירה. המסר שנוסרים בה הלוחות, שנטמאת, ועשה שיניה בתוך החור של דלת, לא יצאה מידי טומאה, והרי היא טמאה כמו שהיתה, עד שיקבענה בדלת במסמר. והכי מפורש בתוספתא.

עשאה מלמטה למעלה. שהפכה ונתנה הפוכה בחור הדלת.

טהורה. אף על פי שלא קבעה במסמר.

כל הכיסויין טהורין. לפי שאין לכיסויין שם בפני עצמן.

חוץ משל מיחם. וכל כיוצא בו שיש לו שם בפני עצמו ומשתמשין בו בפני עצמו, כמו כיסוי טני של רופאים דתנן לעיל פרק טבעת אדם [משנה ג'] דטמא לדברי הכל, לפי שמניחין בו סממנים.

משנה ד

הַטְּמֵאִין שֶׁבָּעֲגָלָה:

הָעֹל שֶׁל מַתֶּכֶת, וְהַקַּטְרֵב,

וְהַכְּנָפַיִם הַמְקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת,

וְהַבַּרְזֶל שֶׁתַּחַת צַוְּארֵי בְהֵמָה,

הַסּוֹמֵךְ, וְהַמַּחְגֵּר, וְהַתַּמְחוּיוֹת,

הָעִנְבָּל, וְהַצִּנּוֹרָה,

וּמַסְמֵר הַמְחַבֵּר אֶת כֻּלָּן.

ברטנורא משנה ד

העול של מתכת טמא. דפשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה.

קטרב. שני עצים יש, מצד זה מן העול ומצד זה מן העול, והן נקובים, ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב, וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר.

ורמב”ם פירש, שקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות, והעול באמצעו.

והכנפיים. הם שני קצוות של קטרב. מלשון על כנפי בגדיהם. והם של ברזל.

המקבלות את הרצועות. כלומר, אם נעשו הקצוות של קטרב לקבל בהם את הרצועות. הן טמאים, שחשובים כלי. אבל אם נעשו לנוי, טהורים, לפי שהיא מתכת המשמשת את העץ.

והברזל שתחת צוארי בהמה. קושרים על צוארי בהמה ברזל כדי שלא תיחנק בחבל שקושרים בו הקטרב.

הסומך. יש באמצע העול כמין טבעת גדולה ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה, ואותו טבעת קרוי סומך.

מחגר. חבל שקושרים תחת צואר השור. ואית דגרסי והמסגר, והוא יתד שנותנים בקצה העול שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול.

תמחויות. כמין קערות קטנות של עול, וקרויין תמחויות.

ענבל. הוא הברזל המקשקש בתוך הזוג.

צנורא. אונקלי שתוחבים במשאוי שבעגלה שלא יפול.

ומסמר המחבר את כולם. כלומר, כל מסמר שנעשה לחבר הפרקין של עגלה זו בזו. לאפוקי המסמרים שאינן עשויין לחבר, אלא לנוי. שאלו אין מטמאין.

משנה ה

הַטְּהוֹרִין שֶׁבָּעֲגָלָה:

הָעֹל הַמְצֻפֶּה, כְּנָפַיִם הָעֲשׁוּיוֹת לְנוֹי,

וּשְׁפוֹפָרוֹת הַמַּשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל,

וְהָאֲבָר שֶׁבְּצַד צַוְּארֵי בְהֵמָה,

הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל,

הַטַּסִּים, וְהַצִּפּוּיִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּסְמְרוֹת -

טְהוֹרִין.

סַנְדְּלֵי בְהֵמָה שֶׁל מַתְּכוֹת - טְמֵאִין;

שֶׁל שַׁעַם - טְהוֹרִין.

הַסַּיִף מֵאֵימָתַי מְקַבֵּל טֻמְאָה?

מִשֶּׁיְּשׁוּפֶנּוּ.

וְהַסַּכִּין?

מִשֶּׁיַּשְׁחִיזֶנָּה.

ברטנורא משנה ה

העול המצופה ברזל, טהור. לפי שהוא מתכת המשמש את העץ.

ושפופרות. כמין שפופרת של קנה חלול רגילין לעשות ממתכות להשמיע קול.

והאבר. עופרת שנותנין בצד צוארי בהמה לנוי.

והסובב של גלגל. גלגל עגלה של עץ עושים סביבותיה של ברזל שלא ישבר בטרשים ובסלעים.

טסין. לוחות דקות. פחי הזהב, מתרגמינן טסי דדהבא.

סנדל בהמה של מתכות טמאין. לפי שעשויין לשתות בהן אנשי החיל במלחמה.

שעם. מין גמי.

הסייף מאימתי מקבל טומאה. בסייף שהעלה חלודה מיירי, שהוא טהור, ואימתי מקבל טומאה.

משישופנו. כלי יש לצורפין ולחרשי ברזל שקרוי הצורפים בלשון מקרא, ותרגומו שופינא, ובו שפין ומחליקין את הכלים שהעלו חלודה להסיר חלודתן.

משישחיזנו. במשחזת שלו להסיר חלודתו.

משנה ו

כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁעָשָֹה בּוֹ מַרְאָה -

רַבִּי יְהוּדָה - מְטַהֵר,

וַחֲכָמִים - מְטַמְּאִין.

מַרְאָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה,

אִם אֵינָהּ מַרְאָה אֶת רֹב הַפָּנִים -

טְהוֹרָה.

ברטנורא משנה ו

כיסוי טני של מתכת. של בעלי בתים, טהור, כדברי חכמים דפליגי עליה דרבן גמליאל לעיל בפרק י"ב [משנה ו']. ואם מירקו ולטשו ועשה ממנו מראה רבי יהודה מטהר. דסבירא ליה מראה לא משוי ליה מנא.

וחכמים מטמאין. דמראה משוי ליה מנא. והלכה כחכמים.

משנה ז

כְּלֵי מַתְּכוֹת מִטַּמְּאִין וּמִטַּהֲרִין שְׁבוּרִין; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינָן מִטַּהֲרִין אֶלָּא שְׁלֵמִין.

כֵּיצַד?

הִזָּה עֲלֵיהֶן, נִשְׁבְּרוּ בּוֹ בַיּוֹם,

הִתִּיכָן וְחָזַר וְהִזָּה עֲלֵיהֶן שֵׁנִית בּוֹ בַיּוֹם -

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין הַזָּיָה פָּחוֹת מִשְּׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.

ברטנורא משנה ז

כלי מתכות מיטמאין ומיטהרין שבורים. כלי מתכות שנטמאו במת ונשברו, וחזר ועשה מהן כלים בו ביום, שחזרו לטומאתן ישנה, כיון שהזה עליהן בעודן שלמים ונשברו, אין צריך להמתין להזאה שניה עד השביעי, אלא אפילו ביום אחד מזה שתי הזאות, אחת קודם שבירה ואחת לאחר שבירה, והן טהורין מיד.

דרבי אליעזר כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה, דאמר לעיל בפרק י"א דלא אמרו חזרו לטומאתן ישנה אלא לכלים שנטמאו בטומאת נפש בלבד, וטעם גזירה זו משום גדר מי חטאת כדפרישנא לעיל, הלכך לא חשו אלא שיהא כאן שתי הזאות. ומיהו בעודן שבורות לא מהני הזאה, דלא שייכא הזאה בשברים. ובעי נמי שתהא שבירה מפסקת בין הזאה להזאה, לפי שיש הפסק ימים בין הזאת שלישי להזאת שביעי. ולא רצו להחמיר בחזרת טומאה ישנה שהיא דרבנן, והקלו שתועיל בה הזאה אפילו שתיהן ההזאות ביום אחד.

רבי יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ושביעי. דתקון כעין דאורייתא. והלכה כרבי יהושע.

משנה ח

מַפְתֵּחַ שֶׁל אַרְכּוּבָה שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ אַרְכּוּבָתוֹ - טָהוֹר.

רַבִּי יְהוּדָה - מְטַמֵּא,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בּוֹ מִבִּפְנִים.

וְשֶׁל גַּם שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ גֻּמּוֹ -

טָהוֹר.

הָיוּ בּוֹ חָפִין וּנְקָבִין - טָמֵא.

נִטְּלוּ חָפִין -

טָמֵא, מִפְּנֵי נְקָבִין.

נִסְתַּתְּמוּ נְקָבִין -

טָמֵא, מִפְּנֵי חָפִין;

נִטְּלוּ חָפִין וְנִסְתַּתְּמוּ נְקָבִין, אוֹ שֶׁפָּרְצוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה -

טָהוֹר.

מַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ שְׁלשָׁה נְקָבִים מִלְּמַטָּן

זֶה לְתוֹךְ זֶה -

טְהוֹרָה.

וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל מַתְּכוֹת - טְמֵאָה.

ברטנורא משנה ח

מפתח של ארכובה. שמתקפל כארכובה עם השוק. שעשוי כמין נון כפופה שלנו. ורוב מפתחות שבארץ ישמעאל הם כן.

רבי יהודה מטמא. ואין הלכה כרבי יהודה.

ושל גם. כמין ג"ם יוונית שהיא כמין נו"ן הפוכה.

היו בו חפין. כשנשבר מתוך גומו, נשתיירו בו חפין או נקבין. חפין הם השינים, נקבין שנכנסים בהן שיני המנעול, שפעמים יש במפתח שינים והן נכנסים בנקבי המנעול ופותחים, ופעמים יש נקבין במפתח ומכניס אותן נקבים בשיני המנעול ופותח.

או שפרצו זה לתוך זה. שלא ניטלו החפין ולא נסתמו הנקבין, אלא שפרצו, כגון שנעקמו החפין ונתרחבו הנקבין שנוגעים זה בזה.

מסננת של חרדל. כמין נפה של מתכת שהחרדל נתון בה ומסתנן וקולטת את הפסולת.

מלמטן. בשולי המסננת משנפרצו בה שלושה נקבין ונעשו שלושתן נקב אחד, תו לא חזיא לסנן בה.

אפרכס. כלי של ריחיים רחב מלמעלה ומיצר והולך מלמטה, ונותנים בו חטים והוא מוציא אותם קמעא קמעא בריחיים.