כלים, פרק טז

משנה א

כָּל כְּלִי עֵץ שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם - טָהוֹר,

חוּץ מִשֻּׁלְחָן הַכָּפוּל, וְתַמְחוּי הַמִּזְנוֹן,

וְהָאֱפִיפוֹרִין שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמָּגֵס וְקוֹד הַבַּבְלִי כַּיּוֹצֵא בָהֶן.

כְּלֵי עֵץ מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה?

הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה - מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג.

גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף - טְמֵאָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַמִּטָּה מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלשָׁה בָּתִּים.

ברטנורא משנה א

כל כלי עץ. שלחן הכפול. עשוי חוליות או פרקים, ולאחר שמסירים אותו כופלים חוליותיו או פרקיו זו על זו, וכל חוליא הויא כלי בפני עצמה.

ותמחוי המזנון. קערה גדולה מאד ובתוכה קערות קטנות, ונותנים בכל קערה מן הקטנות מין אחד של תבשיל. ולפי שיש בתוכה מינים הרבה, נקרא תמחוי המזנון. תרגום למינו לזנוהי.

אפיפורין. כסא של פרקים.

המגס. תרגום קערה מגיסתא.

וקוד הבבלי. כמין קערה של עץ. ולשון חכמים הוא, במקדה בזויה, פירוש קערה בזויה.

וכל הכלים הללו אף על פי שנחלקו נשאר לכל חלק מהם צורת כלי. ואין הלכה כרבי יהודה.

משישופם בעור הדג. להסיר קסמין שבהם. דקודם לכן לא חזו למלאכתן, שמשרטים את הבשר. אבל אם אינן מחוסרין אלא שיפה של צחצוח ומריקה, הא קיימא לן [חולין כ"ה] דגולמי כלי עץ שעתיד לשבץ ולשוף טמאין.

גמר שלא לשוף. שגמר בלבו להשתמש בהם אף על פי שלא ישוף עוד.

שלושה בתים. כשמסרגים המטה בחבלים, בין כל חבל לחבל קרוי בית. ואין הלכה כרבי מאיר.

משנה ב

הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ - מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב;

וְשֶׁל תְּמָרָה,

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים - טָמֵא,

שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין.

כַּלְכָּלָה -

מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוּיָה.

בֵּית הַלְּגִינִין, וּבֵית הַכּוֹסוֹת,

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים - טָמֵא,

שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין.

ברטנורא משנה ב

הסלים של עץ. מאימתי גמר מלאכתן.

משיחסום. כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו, זו היא החסימה.

ויקנב. לאחר שגומר השפה, ונשתיירו קסמין ראשי קרומיות הבולטין, פוסקן וקוטמן, וזו היא קניבה.

של תמרה. סלים העשויין מחריות של דקל.

שכן מקיימין. בלא קניבה.

כלכלה. סל של גמי.

התלויה. שיגמור החבל שתולה בה.

בית הלגינים. כלי שמניחים בו לגינין לשמור.

בית הכוסות. כלי שמצניעין בו כוסות.

משנה ג

הַקְּנוֹנִין הַקְּטַנִּים, וְהַקְּלָתוֹת -

מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב.

הַקְּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים, וְהַסּוּגִין הַגְּדוֹלִים -

מִשֶּׁיַּעֲשֶֹה שְׁנֵי דוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶם.

יָם נָפָה, וּכְבָרָה, וְכַף שֶׁל מֹאזְנַיִם -

מִשֶּׁיַּעֲשֶֹה דּוּר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן.

הַקֻּפָּה - מִשֶּׁיַּעֲשֶֹה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ.

וְהָעֲרָק - מִשֶּׁיַּעֲשֶֹה בּוֹ צְפִירָה אַחַת.

ברטנורא משנה ג

הקנונין. קנון שבוררים בו קטנית. והוא נעשה מחריות של דקל.

קלתות. קופות קטנות.

סוגים. קופות גדולות.

שני דורים לרוחב שלהן. לאחר שארגו שולי הקופה, אורגים סביבותיה עגולים כפי מה שרוצה שתהיה רחבה בדפנותיה בגבהה, ואותן עיגולים של דפנות קרויין דורים.

וכן של מאזנים. הבסיס שנותנים עליו המאזנים.

דור אחד. משיגביה על שפתו עיגול אחד.

שתי צפירות. שתי סיבובים.

והערק. שאין שפתו גבוהה כשפת הקופה.

משיעשה צפירה אחת טמא. וערק עשוי משעם וארכו יותר מרחבו, כתיבה של רצענים. וקרוי ערק. תרגום ועד שרוך נעל (בראשית י"ד) ועד ערקת מסאנא.

ומשום דכלי גמי ושעם דין כלי עץ יש להם, הלכך תנינהו גבי הדדי עם כלי עץ.

משנה ד

כְּלֵי עוֹר מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה?

הַתֻּרְמֵל -

מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב, וְיַעֲשֶֹה קִיחוֹתָיו;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּעֲשֶֹה אֶת אָזְנָיו.

סְקֻרְטְיָא -

מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב, וְיַעֲשֶֹה אֶת צִיצָתָהּ;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּעֲשֶֹה אֶת טַבְּעוֹתֶיהָ.

קְטָבֻלְיָא - מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּעֲשֶֹה אֶת קִיחוֹתֶיהָ.

הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר - מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּתְפְּרֵם וִישַׁיֵּר בָּהֶם פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים.

ברטנורא משנה ד

תורמל. כיס של עור גדול, שהרועה נותן בו מזונות וכל דבר. ודומה לו, ולא הרועה בתרמילו.

קיחותיו. מסגרותיו, כמין אזנים קטנות סביבות התורמל, ומכניסים באותן אזנים חבלים שסוגרים אותו.

סקורטיא. עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן.

ציציתה. כעין ציצית של טלית, כך עושין לה פתילים על כנפיה לקשרה בהן.

ורמב”ם פירש, סקורטיא, עור שאוכלים עליו. וציציתה, הוא אמצע העור שנותנים בו טס של מתכת לנוי, לשון ציץ הזהב, שהוא טס של זהב.

טבעותיה. טבעת נחשת או ברזל שנותנים בקצה הסקורטיא.

קטבליא. עור שמציעים על גבי מטה. וקורים לו בערבי נטע.

ופשוטי כלי עור מקבלים טומאה מדרבנן בלבד, כפשוטי כלי עץ, ודינן בזה שוה שאין מקבלים טומאה מדאורייתא אלא מדרבנן בכל שאר טומאות, חוץ ממשכב ומושב שהן נעשין משכב ומושב מדאורייתא כשהן מיוחדים לכך.

הכר והכסת. כר קטן מכסת, ועשוי להניח תחת מראשותיו. וכסת תחת כל גופו.

פחות מחמשה טפחים. משיירים משום פתח להכניס משם המוך למלאות הכר והכסת.

משנה ה

פְּטִילְיָה - טְמֵאָה. וַחֲסִינָה - טְהוֹרָה.

סִגְנָיוֹת שֶׁל עָלִין - טְהוֹרוֹת;

שֶׁל נְצָרִין - טְמֵאוֹת.

חוֹתָל שֶׁהוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ, וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ -

טָמֵא;

וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל עַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ, אוֹ עַד שֶׁיַּתִּירֶנּוּ -

טָהוֹר.

ברטנורא משנה ה

פטיליא. קופה עשויה ממינים של ערבה, ואוצרים בה גרוגרות.

וחסינה. כמין קופה עשויה מקוצים, ומשימין בה טיט.

סוגניות. לשון סוגה בשושנים. עושים כמין כפיפה קטנה מן העלים ומכסים בה פירות, ואינה אלא מלאכת עראי.

נצרים. מצורי הדקל.

חותל. כלי שעושים מחריות של דקל, ומניחין בו תמרים לחים והן מתבשלים בתוכו.

נותן לתוכו ונוטל מתוכו. אבל אם אינו יכול להוציא התמרים אלא אם כן יקרענו או יתיר החריות שלו, טהור. דכיון דקורעו או מתירו משליכו לאשפה והוי לתשמיש עראי.

משנה ו

קַסְיָה שֶׁל זוֹרֵי גְרָנוֹת, שֶׁל הוֹלְכֵי דְרָכִים,

שֶׁל עוֹשֵֹי פִשְׁתָּן -

טְמֵאָה;

אֲבָל שֶׁל צַבָּעִין וְשֶׁל נַפָּחִים - טְהוֹרָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף שֶׁל גָּרוֹסוֹת כַּיּוֹצֵא בָהֶן.

זֶה הַכְּלָל:

הֶעָשׁוּי לְקַבָּלָה - טָמֵא;

מִפְּנֵי הַזֵּעָה - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ו

קסייא. בית יד של עור.

של זורי גרנות והולכי דרכים ושל עושי פשתן טמאה. דכיון דהיא עשויה כדי לאחוז הדבר בידו יפה שלא ישמט ממנו, או כדי שלא יתחוב לו קוץ בידו, מקרי עשוי לקבלה, כיון שהדבר שהוא אוחז בו נשען על הבית יד ומקבלו.

של גרוסות. העושים גריסות של פול בריחיים.

מפני הזיעה. לשאוב את הזיעה כדי להקר בשרו שלא יזיע.

אי נמי, שלא תטנף זיעת ידיו הדבר שהוא אוחז בו.

טהור. דתשמיש עראי חשוב.

משנה ז

הַמַּלְקוֹט שֶׁל בָּקָר, וְהַחֲסוֹם שֶׁלּוֹ,

וְהַמַּדָּף שֶׁל דְּבוֹרִים, וְהַמְּנָפָה -

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.

כִּסּוּי שֶׁל קֻפְסָא - טָמֵא.

כִּסּוּי קַמְטְרָא - טָהוֹר.

כִּסּוּי תֵּבָה, כִּסּוּי טֶנִי, וְהַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ,

וְהַכֶּסֶת שֶׁתַּחַת הַתֵּבָה, וְהַקִּמְרוֹן שֶׁלָּהּ,

וְאַנְגְּלִין שֶׁל סֵפֶר,

בֵּית הַנֶּגֶר, בֵּית הַמַּנְעוּל, וּבֵית הַמְּזוּזָה,

וְתִיק נְבָלִין, וְתִיק כִּנּוֹרוֹת,

וְהָאֵמוּם שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנָפוֹת, וְהַמַּרְכּוֹף שֶׁל זַמָּר,

וּרְבִיעִית שֶׁל אַלָּיִית, וּגְנוֹגֶנֶת הֶעָנִי,

וְסָמוֹכוֹת הַמִּטָּה, וּטְפוּס שֶׁל תְּפִלָּה,

וְאֵמוּם שֶׁל עוֹשֵֹי סוּתוֹת -

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים.

זֶה הַכְּלָל אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

כָּל מְשַׁמְּשֵׁי מְשַׁמְּשָׁיו שֶׁל אָדָם

בְּשָׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בְּשָׁעַת מְלָאכָה - טָמֵא.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּשָׁעַת מְלָאכָה - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ז

מלקוט. עור שמשימין בעיני הפרה כדי שתסבב ותדוש.

החסום. כמין מצודה קטנה של חבלים שחוסמים בה פי הפרה כדי שלא תאכל.

מדף של דבורים. כלי שמשימים בו אש וגללי בקר, ומעשנים כדי שיברחו הנחילים של דבורים מן הכוורת ויקח הדבש. מלשון אשר תדפנו רוח (תהילים א').  

והמנפה. כלי שמניפין בו בימות החמה להביא הרוח.

קופסא. כמין ארגז קטן שהאשה נותנת בו תכשיטיה ונותנת עליו כסות מלמעלה.

קמטרא. תיבה ששומרים בה הבגדים. על המלתחה (מלכים ב י'), מתרגמינן על קומטרהי.

והמכבש. [כל חרש עצים] לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצר העץ כשהוא מעוות ועקום עד שמישרו.

והקמרון. המכסה שעל התיבה העשוי כעין קובה.

אנליגין. נרתיק של עור שעושין לספר ומכניסים אותו בתוכו.

בית הנגר. נרתיק של עור שנותנים בתוכו הנגר, הוא היתד שמשימים אחורי הדלת.

ובית המנעול. הנרתיק של עור שנותנים בו המנעול שנועלים בו הדלת.

ובית המזוזה. קנה של מתכות שנותנים בו המזוזה.

והאמום של גודלי מצנפות. דפוס כעין ראש של אדם שמתקנים עליו המצנפת.

והמרכוף. כמין סוס של עץ שהליצנים משחקים בו. ואית דמפרשי, כלי של עץ ארז העשוי לזמר.

ורביעית של אליית. ובמנענים ובמצלצלים, מתרגמינן וברביעין ובצלצלין.

של אליית. של המקוננות. כמו (יואל א' ח') אלי כבתולה חגורת שק.

גנוגנת העני. תרמילו של עני.

וסמוכות המטה. קורות שסומכים בהן המטה שלא תפול.

טפוס של תפילין. כמו דפוס של תפילין.

אמום של עושי סאגוס. דפוס של עושי שלושלאות. שעושין אותן על גבי אימום היינו [על גבי] דפוס.

ורמב”ם גריס, עושי סותות, לשון ובדם ענבים סותו (בראשית מ"ט).  והוא הדפוס של עץ שאורגין עליו הבגדים.

משמשי משמשיו של אדם. כגון כיסויי כלים ונרתיקי כלים, שהם נעשו לשמש הכלים המשמשים את האדם.

בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. בזמן שהכיסוי משמש את הכלי לשמור מה שבתוכו, והיינו שעת מלאכה דידיה, וכשאין כלום בכלי שאינו צריך לכיסוי קרי ליה שלא בשעת מלאכה. ויש כלים שמניחים עליהן הכיסוי תמיד בין כשהוא מלא בין כשהוא ריקן, אף על פי שאין הכסוי מחובר בו, חשיב ככלי גופיה לקבל טומאה אפילו בזמן שאינו מחובר בו, כיון שרגיל להיות תמיד עליו. והאי כללא דרבי יוסי, אפשוטי כלי עץ המשמשין את הכלים קאי. אבל כלי קיבול, מיטמאין בכל ענין. והלכה כר"י.

משנה ח

תִּיק הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן,

תִּיק מִסְפֶּרֶת וּמִסְפְּרַיִם וְהַתַּעַר,

תִּיק מִכְחוֹל, וּבֵית הַכֹּחַל,

תִּיק מַכְתֵּב, וּתְרֻנְתֵּק,

תִּיק טַבְלָה וּסְקֻרְטְיָא,

בֵּית הַחִצִּים, בֵּית הַפָּגוֹשׁוֹת -

הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.

תִּיק סִמְפּוֹנְיָא,

בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן מִלְמַעְלָה - טָמֵא;

מִצִּדּוֹ - טָהוֹר.

תִּיק חֲלִילִין -

רַבִּי יְהוּדָה - מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ מִצִּדּוֹ.

חִפּוּי הָאַלָּה, הַקֶּשֶׁת, וְהָרֹמַח -

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.

זֶה הַכְּלָל:

הֶעָשׁוּי לְתִיק - טָמֵא; לְחִפּוּי - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ח

הפגיון. סכין שיש לו שתי פיות.

תיק מכוחל. תיק הכלי שבו כוחלין העין.

ובית הכחול. הכלי ששומרים בו את הכחול.

מכתב. קולמוס של נחושת וברזל.

תרונתיק. תרין תיק. והוא כלי אחד ובו תיקין הרבה חלוקין, לקולמוס ולסכין ולמספריים. ורופאי החבורות משתמשים בכלי זה הרבה. ובלע"ז פינארו"ל.

פגושות. חצים רחבים. ומחי קבלו, מתרגמינן ומחת פגושוהי.

סמפוניא. כלי זמר של מתכת.

מצדו טהור. שכל שמכניסו מן הצד אינו חשוב נרתיק אלא מכסה בעלמא.

האלה. שבט של ברזל ובראשו עיגול כמו כדור, ויוצאים בו יתדות שדומות לשקדים. בערבי קורין לו דבו"ס, ובלע"ז מאצ"א.

העשוי לחיפוי. למכסה. תרגום מכסה, חופאה.

טהור. דתניא, יכול שאני מרבה חיפוי כלים לטומאה, תלמוד לומר (ויקרא יא) אשר יעשה מלאכה בהם, פרט לחיפוי כלים.