כלים, פרק יט

משנה א

הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה לְהַטְבִּילָהּ, וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִין - טָהוֹר.

הַחֶבֶל מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַמִּטָּה?

מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלשָׁה בָּתִּים.

וְהַנּוֹגֵעַ מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים - טָמֵא;

מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ - טָהוֹר.

נִימֵי הַקֶּשֶׁר,

הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ - טָמֵא.

וְכַמָּה הוּא צָרְכּוֹ?

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת.

ברטנורא משנה א

המפרק את המטה להטבילה. אף על פי שמיטהרת כשהיא שלימה, פעמים שהיא גדולה ואינה יכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה.

והנוגע בחבלים גרסינן. כלומר, בין מפרק בין נוגע בחבלים טהור. ובמטה שנטמאת במת או במשכב הזב איירי, וכגון שאין במטה ארוכה ושתי כרעים, ואפילו הכי צריך להטבילה, כדי שלא תחזור לטומאתה כשיחברנה. והנוגע בחבלים טהור, דמכיון שפירקה שוב אין החבלים חיבור.

החבל מאימתי חיבור. בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסורג בה שלושה בתים ועדיין נשאר החבל ארוך הרבה. נטמאת המטה נטמא החבל. והנוגע בחבל, טמא. דכולו חיבור הואיל וסופו לסרגו.

מן הקשר ולפנים. אם קשר חבל אחר לזה החבל שסורג בו, אין החבל האחר חיבור מן הקשר ולחוץ.

נימי הקשר. כשקושרים שני חבלים זה בזה מניחין מעט מראשי החבלים מזה ומזה יוצאים חוץ לקשר, והן נקראים נימי הקשר.

הנוגע בצורכו טמא. דכיון דצורך לקשר הם, שאם היה קושר בראש החבל ממש היה הקשר ניתר, נמצא שאלו הנימין מעמידים הקשר וכקשר דמו.

רבי יהודה אומר שלוש אצבעות. הוו חבור, דהוא צורך הקשר. טפי לא.

משנה ב

הַחֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה עַד חֲמִשָּׁה טְפָחִים - טָהוֹר;

מֵחֲמִשָּׁה וְעַד עֲשָֹרָה - טָמֵא.

מֵעֲשָֹרָה וְלַחוּץ - טָהוֹר,

שֶׁבּוֹ קוֹשְׁרִין אֶת הַפְּסָחִים, וּמְשַׁלְשְלִין אֶת הַמִּטּוֹת.

ברטנורא משנה ב

החבל היוצא מן המטה. מה שנשאר ממנו לאחר שגמר הסירוג.

עד חמשה טפחים טהור. דלא חזי למידי לצורך המטה, ולא חשיב לה יד.

מחמשה ועד עשרה טמא. דחזי לקשור בה הפסחים. שהיו רגילים לקשור שם הפסח בחבל שבכרעי המטה כדי שיהיה מזומן להם. וחזי נמי לשלושל בו את המטה, כלומר להורידה מן העליה לגג,

אי נמי להורידה אל המקוה להטבילה כשנטמאת.

מעשרה ולחוץ טהור. דמה שיש בחבל יותר מעשרה אינו משמש לצורך המטה כלום.

משנה ג

מִזְרָן הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה - כָּל שֶׁהוּא; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַד עֲשָֹרָה טְפָחִים.

שְׁיָרֵי מִזְרָן - שִׁבְעָה טְפָחִים,

כְּדֵי לַעֲשׁוֹתוֹ חֲבָק לַחֲמוֹר.

ברטנורא משנה ג

המיזרן. כמין אזור או אבנט של אריג שכורכים אותו סביב המטה כדי לחבר פרקיה. ופעמים שהוא גדול הרבה ונגרר ויוצא חוץ מן המטה.

היוצא מן המטה. והמטה טמאה מדרס.

כל שהוא. אפילו יוצא כמה אמות חוץ למטה, הכל טמא.

רבי יוסי אומר עד עשרה טפחים. טמא בטומאת המטה. מעשרה ולמעלה טהור. והלכה כרבי יוסי.

שיירי מיזרן. מיזרן שבלה ונקרע, כמה ישתייר ממנו ויהיה טמא.

שבעה טפחים. דבציר מהכי לא חזי למידי ולא חשיב כלי.

חבק. יש מפרשים, בגד עב וקשה שמשימים על החמור כשבא מן הדרך והוא מזיע, כדי שלא יצטנן לאחר שמסירין ממנו האוכף.

ויש מפרשים, שמשימים אותו על משאוי החמור כדי שלא יפסד אם ירדו עליו גשמים.

משנה ד

נִשָֹּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמִּזְרָן -

מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִשָֹּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמִּזְרָן עֲשָֹרָה טְפָחִים -

מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד;

מֵעֲשָֹרָה וְלַחוּץ -

מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד.

נִשָֹּׂא עַל מִזְרָן,

מֵעֲשָֹרָה וְלִפְנִים - טָמֵא;

מֵעֲשָֹרָה וְלַחוּץ - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ד

נישא הזב על המטה ועל המיזרן. לאו דוקא נישא על המיזרן, אלא נישא הזב על המטה שהמיזרן כרוך סביבותיה ויוצא ממנה.

מטמא שנים ופוסל אחד דברי רבי מאיר. רבי מאיר לטעמיה דאמר לעיל דאפילו המיזרן יוצא מן המטה כל שהוא ואפילו טובא הוי חבור למטה ומטמא שנים ופוסל אחד, כמטה עצמה.

שכל שהזב נישא עליו ונעשה משכב ומושב של זב, הוי אב הטומאה, והנוגע בו הוי ראשון, וראשון עושה שני, ושני עושה שלישי לפסול את התרומה בלבד אבל לא לטמא. והיינו מטמא שנים דהיינו ראשון ושני, ופוסל אחד והוא שלישי שהוא פסול בתרומה בלבד, והמיזרן כל זמן שלא פירש מן המטה חשיב כאב הטומאה ומטמא שנים ופוסל אחד, אבל לאחר שפירש לא הוי אלא כולד הטומאה ומטמא אחד ופוסל אחד, כדין נוגע במשכב הזב.

רבי יוסי אומר וכו'. רבי יוסי לטעמיה דאמר לעיל עשרה טפחים ותו לא. הלכך זה שבתוך עשרה חשוב חיבור למשכב ומטמא שנים ופוסל אחד כל זמן שלא פירש, אבל מה שחוץ לעשרה לא חשוב חיבור למשכב, ודינו כפירש, דמטמא אחד ופוסל אחד.

נישא על המזרן מעשרה ולפנים טמאה גרסינן. ולא גרסינן טמא. והכי פירושא, נישא הזב על המיזרן היוצא מן המטה, אם נישא מעשרה ולפנים לצד המטה, המטה טמאה מדרס, דכיון דכל עשרה חשיבי חבור למטה, כשנטמא מזרן נטמאת המטה. אבל מעשרה ולחוץ דלא הוו חבור למיטה, טהורה המטה ולא נטמאת [בטומאת] המיזרן. כך נראית בעיני פירוש משנה זו.

וגרסת רבותי דגרסי טמא וטהור ופירושן, לא נתקבל לי.

וכן דברי רמב"ם שכתב בפירוש משנה זו לא נכנסו באזני כלל. ודקדקתי אחר כך בחבורו בהלכות כלים פרק כ"א [הלכה ט'] נראה לי ששם חזר בו ופירש משנה זו כמו שפירשתיה כאן.

משנה ה

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן -

כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס.

פֵּרְשָׁה -

הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, וְהַמִּזְרָן מַגַּע מִדְרָס.

הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן -

כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה.

פֵּרְשָׁה -

הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה,

וְהַמִּזְרָן טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן -

כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב.

פֵּרְשָׁה -

הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְהַמִּזְרָן טָהוֹר.

ברטנורא משנה ה

כולה טמאה מדרס. וכל זמן שלא פירש המזרן מן המטה הוי כמטה עצמה כדפרישית.

והמזרן מגע מדרס. ומטמא אחד ופוסל אחד, כדין כל נוגע באב הטומאה.

משנה ו

מִטָּה שֶׁכָּרַךְ לָהּ מִזְרָן, וְנָגַע בָּהֶן הַמֵּת -

טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה.

פֵּרְשׁוּ - טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה.

נָגַע בָּהֶן הַשֶּׁרֶץ -

טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב.

פֵּרְשׁוּ - טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב.

מִטָּה שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ,

וְעָשָֹה לָהּ חֲדָשׁוֹת וְלא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים;

נִשְׁתַּבְּרוּ חֲדָשׁוֹת - טְמֵאָה, וִישָׁנוֹת - טְהוֹרָה,

שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְשָׁנוֹת.

ברטנורא משנה ו

ונגע בהן המת. כשהן כרוכים יחד.

טמאים טומאת שבעה. בהא לא פליג רבי יוסי. דדוקא בטומאת מדרס קאמר עד עשרה טפחים טמא מעשרה ולחוץ טהור, אבל לשאר טומאות, אפילו מאה אמה כולו חיבור. כגון מזרן שהוא כרוך על המטה ונכנסה המטה לאוהל המת או נגעה בשרץ, וכן אם נכנס קצה מן המזרן לאוהל המת או נגע בשרץ, נטמאת המטה נטמא המזרן, נטמא המזרן נטמאת המטה, ואפילו היה המזרן יוצא מן המטה מאה אמה.

פירשו טמאים טומאת שבעה. ולא הוו ככלים שנשתברו, כיון דכל אחד מהן כלי בפני עצמו. אע"ג דלענין קבלת טומאה חשובים ככלי אחד וכשנגעה טומאה באחד מהן נטמא האחר.

שניטלו שתי ארוכות שלה, ולא נשתברו. והן ראויות להחזירן למקומן, הלכך לא טהרה המטה מטומאתה בנטילת הארוכות.

נשתברו חדשות טמאה. שהרי הישנות קיימות ולא נשתנו הנקבים, והוי כנתפרקה אבר אבר וכל אבריה שלמים.

אבל נשתברו הישנות, טהורה, לפי שהישנות הן שהיו במטה כשנטמאת, וכשנשתברו הוי המטה שבר כלי, דלא חזיא בלא ארוכות.

משנה ז

תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִלְמַעְלָה -

טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָה - טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּה - טְהוֹרָה.

מְגוּרוֹת שֶׁבָּהּ - טְמֵאוֹת, וְאֵינָן חִבּוּר לָהּ.

ברטנורא משנה ז

תיבה שנפחתה מלמעלן. הכסוי שלה.

טמאה טמא מת. דכיון דשוליה קיימים אכתי חזיא לתשמיש. ודוקא טומאת מת. אבל לא טומאת מדרס, דלא חזיא לישיבה.

נפחתה מלמטן בשוליה. בטל בית קיבול שלה וטהורה לגמרי.

מגורות שלה. אוצרות שבה, דהיינו חדרים שבתוכה שלא נפחתו עמה, טמאות.

משנה ח

הַתֻּרְמֵל שֶׁנִּפְחֲתָה -

כִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא, וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ.

הַחֵמֶת שֶׁבֵּיצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ, וְנִפְחֲתוּ -

טְהוֹרוֹת, שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן.

ברטנורא משנה ח

התורמל. כיס גדול של עור שהרועה נותן חפציו לתוכו, ובתוך התורמל יש כיסין קטנים כמו המגורות בתיבה.

החמת. נאד של עור.

שהביצים שלה מקבלות עמה. כשמפשיטין עורות האילים והתישים הזכרים נשאר העור שבמקום הביצים כמין כיס קטן, ואם נפחתו טהורות, דבטל בית קיבול שלהן.

משנה ט

תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ -

טְמֵאָה מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

אֵימָתַי?

בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָֹרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז טֶפַח.

נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָן - טְמֵאָה טְמֵא מֵת.

נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּן -

רַבִּי מֵאִיר - מְטַמֵּא;

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין,

מִפְּנֵי שֶׁבָּטֵל הָעִקָּר, בָּטְלָה הַטְּפֵלָה.

ברטנורא משנה ט

שפתחה מצדה. כשפתחה מלמעלה אינה טמאה מדרס, דאם ישב עליה ובאים להשתמש בה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. אבל כשפתחה מן הצד, יכול להשתמש אף על פי שיושב עליה.

בזמן שאינה גבוהה עשרה טפחים. כשגבוהה עשרה לא חזיא לישיבה כולי האי.

או שאין לה לזבז. דכשיש לה לזבז מזיק ליושב.

נפחתה מלמטן. בשוליה. לא חזיא לתשמיש, אבל חזיא לישיבה.

מפני שבטל העקר. עיקר התיבה היא עשויה להחזיק בשוליה מה שמשימים בתוכה, ועל ידם היא נקראת כלי. וכיון שנפחתו שוליה ובטלו, בטלו גם דפנותיה מלמעלן ושוב אינה מקבלת שום טומאה. והלכה כחכמים.

משנה י

מַשְׁפֶּלֶת שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים -

רַבִּי מֵאִיר - מְטַמֵּא;

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין,

מִפְּנֵי שֶׁבָּטֵל הָעִקָּר, בָּטְלָה הַטְּפֵלָה.

ברטנורא משנה י

משפלת. קופה גדולה שמוליכין בה הזבל והאשפה.

שנפחתה מלקבל רמונים. שזהו שיעורה ליטהר כשניקבה במוציא רמון.

רבי מאיר מטמא. אף על פי שהיא טהורה משאר טומאות, טמאה היא מדרס, שראויה לישיבה.

וחכמים מטהרין. והלכה כחכמים.