כלים, פרק כא

משנה א

הַנּוֹגֵעַ בְּכֹבֶד הָעֶלְיוֹן, בְּכֹבֶד הַתַּחְתּוֹן,

בַּנִּירִים, וּבַקֵּירוּס,

וּבְחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן,

וּבְעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ -

טָהוֹר.

בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, וּבַשֶּׁתִי הָעוֹמֵד,

וּבְכָפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן,

וּבְעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ -

טָמֵא.

הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָה, בָּאַשְׁוָיָה -

טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בַּפִּקָּה,

עַד שֶׁלֹּא פֵּרְעָהּ - טָמֵא;

מִשֶּׁפֵּרְעָהּ - טָהוֹר.

ברטנורא משנה א

הנוגע בכובד העליון. שני עצים עגולים יש לאורג, האחד שחוט השתי כרוך בו, והשני שלפניו שכל זמן שאורג והולך כורך בו היריעה הנארגת. ולפי שהם כבדים, נקראים כובד. וכובד העליון הוא שלפניו, וכובד התחתון הוא הרחוק ממנו שכל השתי כרוך בו.

בנירים. הן חוטים הארוגין על הקנה, ובעבורן מגביהין קצת החוטים ועושין דרך שילך בו הארג בחוט.

וקירוס. מסרק שבו מכים על האריגה ומחברים החוטים.

בחוט שהעבירו על גבי ארגמן. לאחר שנעשית הרקמה משימין חוטין עליה שלא תתלכלך, ואותן חוטין לא הוו חיבור לבגד.

ובעירא. הוא אירא האמור בפרק קמא דשבת [דף י"א] ולא גרדי באירא שבאזנו. והיא חתיכה קטנה. מצמר או מפשתן או מצמר גפן שאורגים בתוך המטפחות לנוי, וזורק אותו בתוך השתי וחוט של ערב כרוך בתוכה, ויש מהן שחורים ואדומים. ואם אינו עתיד להחזירה, כגון שהיא אדומה ועתה רוצה להכניס אירא שחורה, אף על פי שלא פסקה מן הבגד לא הויא חיבור.

בנפש המסכת. חוטי הערב שהולכים בתוך המסכת כנפש בתוך הגוף, וכל דבר שהאורג נותן בתוך המסכת לתקן אריגתו, קרוי נפש. והנוגע בהן כנוגע בבגד דהוו חיבור.

שתי העומד. שצריך עדיין לבגד ועומד ליארג.

ובכפול שהעבירו על גבי ארגמן. חתיכת בגד שתופרים על הארגמן שלא יתלכלך, הוי חיבור לבגד.

עירא שעתיד להחזירה. כדפרישנא לעיל.

בצמר שעל האימה. ויש שגורסים העימה בעי"ן. והכל אחד. והוא מקל ארוך או קנה שהנשים כורכות בו את הצמר וטוות.

באשוויא. בצמר שעל האשוויא. ועימא ואשוויא שתיהן לטוות עשויות, אלא שמשונות זו מזו בצורתן.

טהור. דאינו חיבור.

פיקה. כמין עיגול קטן של מתכת ויש בו נקב, והנשים נותנות אותו בראש הפלך להכבידו. וקורים לו בלע"ז פוסרול"ו.

עד שלא פירעה. קודם שיתירנה.

משפירעה. לאחר שהתירה.

משנה ב

הַנּוֹגֵעַ בָּעֹל, וּבַקַּטְרֵב, בָּעַיִן, וּבָעֲבוֹת,

אֲפִלּוּ בְּשָׁעַת מְלָאכָה - טָהוֹר.

בַּחֶרֶב, וּבַבֹּרֶךְ, וּבַיָּצוּל -

טָמֵא.

בְּעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת, בַּלְּחָיַיִן, וּבָעֲרָיִין -

טָמֵא.

רַבִּי יְהוּדָה - מְטַהֵר בַּלְּחָיַיִם,

שֶׁאֵינָם עֲשׁוּיִין אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר.

ברטנורא משנה ב

קטרב. מפורש למעלה פרק כלי מתכות, שהן שני עצים משני צדי העול והן נקובים, ומכניסים בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב, וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר.

בעין. בגד של צמר או עור או שק שכורכים על צואר הבהמה והעול עליו.

עבות. עץ ארוך ועב שבמחרישה, שנכנס בתוך העול.

והחרב. עץ עשוי בדמות חרב שתופס בו החורש.

והכורך. עץ עקום דומה למרכב והוא הנטוש על הקרקע בעת החרישה.

ביצול. עץ שתופס אותו החורש בידו, ובו מטה המחרישה לכל צד שירצה. ופירוש יצול, מטה. לא תטה משפט (דברים ט"ז), מתרגמינן לא תצלי דין.

עין של מתכת. טבעת של מתכת.

לחיים. שני עצים שבנקבי העול.

עריים. עשוי כמין כלי של מסתת אבנים ובו משבר גושים של עפר. וקרוי עריים, מלשון ערער תתערער (ירמיה נא), ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל"ז) ואין הלכה כרבי יהודה שמטהר בלחיים.

משנה ג

הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה, מִכָּאן וּמִכָּאן - טָמֵא.

בַּחוּט, וּבַמְּשִׁיחָה, בָּאַמָּה, וּבַסְּנִיפִין,

בְּמַכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וּבַקַּשְׁטָנִית -

טָהוֹר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַנּוֹגֵעַ בְּמַלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל -

טָהוֹר.

הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה -

טָהוֹר.

מְצוּדַת הָאִישׁוּת - טְהוֹרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה - חִבּוּר.

ברטנורא משנה ג

מגרה. ברזל מלא פגימות שמנסרים בו הלוחות והנסרים. ובלע"ז סיג"א. ויש למגרה שני עצים, אחד מצד זה ואחד מצד זה, שבהם תופס חרש עצים בשעה שמנסר הלוחות, והעצים הללו הן בית יד למגרה. ואם נטמאת המגרה, הנוגע בהן טמא, דהוו לה ידות.

בחוט ובמשיחה. בראש העצים הללו שהן בית יד, קושרין חוט ומשיחה וחבל שהולך על אורך המגירה ומחבר בין שניהן ומעמידו.

באמה. עץ ארוך שבאמצע אלו השני עצים והולך על אורך המגרה, קרוי אמה.

ובסניפין. עץ קטן נתון מן החוט והמשיחה עד האמה, ובו פותלין וגודלין החוט והמשיחה, וראשו אחד בתוך החוט וראשו אחד באמה. ופעמים ישים שנים.

מכבש. מקום יש לו לחרש עצים שכובש ועוצר שם העצים העקומים והלוחות העקומות והעקושות כדי שיתישרו, וכן עוצר שם העצים והנסרים שלא יתנועעו לכאן ולכאן עד שיתקנם למלאכתו.

קשטנית. כמין קשת קטן של עץ שתוחבים בו ברזל של מקדח כשרוצה לקדוח בו, והאדם אוחז בקשת ומגלגל בו את הברזל. ואם הברזל טמא לא נטמא הקשת, דלא הוי חיבור, שדרכם היה שלא לחבר הקשת בברזל.

מסר הגדול. מגירה גדולה שעשויה לנסור קורות, ועושים לה כמין מרובע מעצים דקים, והמגירה באמצע, ואותו המרובע קרוי מלבן.

טהור. שאין טמא אלא מקום אחיזת בית יד בלבד. ואין הלכה כרבי יהודה.

ביתר. חבל הקשת. לשון כוננו חצם על יתר (שם י"א).  

אף על פי שהיא מתוחה. אף על פי שהחץ ביתר ובקשת ומתוחה לירות בה ונטמא החץ, לא נטמא הקשת והיתר, שאין החץ חיבור לקשת ויתר.

אישות. בריה שאין לה עינים. התנשמת מתרגמינן אישותא. וצדין אותה לפי שמפסדת את השדות.

טהורה. שאינה חשובה כלי.

כל זמן שהיא מתוחה. והחץ של ברזל בה. אם נטמא החץ נטמאת המצודה. ואין הלכה כרבי יהודה.