כלים, פרק כב

משנה א

הַשֻּׁלְחָן וְהַדֻּלְפְּקִי שֶׁנִּפְחֲתוּ,

אוֹ שֶׁחִפָּן בְּשַׁיִשׁ וְשִׁיֵּר בָּהֶם מְקוֹם הַנָּחַת הַכּוֹסוֹת -

טְמֵאִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוֹם הַנָּחַת חֲתִיכוֹת.

ברטנורא משנה א

השלחן והדלפקי. כלי עץ שמשימין בו צלוחיות ואשישות ואוכלין ומשקין, וממנו נוטלין ומשימין על השלחן.

ושייר בהן מקום הנחת כוסות. שלא נפחת או שלא חיפן. דאי הוה כולו מחופה שיש, היה טהור ככלי אבנים, דבתר חפויו אזלינן.

מקום הנחת חתיכות. של לחם ושל בשר. דאם אין בשלחן מקום הנחת חתיכות, לאו שלחן הוא ולאו דלפקי הוא. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ב

הַשֻּׁלְחָן שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו - טָהוֹר;

נִטְּלָה שְׁנִיָּה - טָהוֹר;

נִטְּלָה הַשְּׁלִישִׁית -

טָמֵא כְּשֶׁיַּחְשׁב עָלָיו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה.

וְכֵן הַדֻּלְפְּקִי.

ברטנורא משנה ב

ניטלה אחת מרגליו טהור. דלא חזי לשלחן, שהרי אינו ראוי לאכול עליו.

ניטלה שלישית טמא. שראוי לאכול עליו כמו על גבי טבלא. והוא שיחשוב לאכול עליו.

אינו צריך מחשבה. דכיון שראוי לאכול עליו הרי הוא מקבל טומאה.

וכן הדלופקי. דינו כדין השלחן, וכשם שנחלקו בשלחן כך נחלקו בדלופקי. ואין הלכה כרבי יוסי.

משנה ג

סַפְסָל שֶׁנִּטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו - טָהוֹר;

נִטַּל הַשֵּׁנִי - טָהוֹר;

אִם יֶשׁ בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח - טָמֵא.

שְׁרַפְרַף שֶׁנִּטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו - טָמֵא.

וְכֵן הַכִּסֵּא שֶׁלִּפְנֵי קַתֶּדְרָא.

ברטנורא משנה ג

ספסל. דף רחב וארוך, בראשו אחד תקוע מתחתיו דף גבוה וכן בראשו השני, כדי להגביהו מן הקרקע שיהיה ראוי לישב עליו.

ניטל השני טהור. ולא דמי לשלחן דכשנטלו שלוש רגליו טמא, דספסל שנשברו שני ראשיו לא חזי לישיבה, שהיושב עליו כיושב על גבי קרקע.

אם יש בו גובה טפח טמא. שהדף העב טפח חזי לישיבה.

שרפרף. ספסל להדום רגליו של אדם.

הכסא שלפני קתדרא. דינו כשרפרף.

משנה ד

כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו -

בֵּית שַׁמַּאי - מְטַמְּאִין,

וּבֵית הִלֵּל - מְטַהֲרִין.

שַׁמַּאי אוֹמֵר: אַף מַלְבֵּן שֶׁל כִּסֵּא - טָמֵא.

כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בָּעֲרֵבָה -

בֵּית שַׁמַּאי - מְטַמְּאִין,

וּבֵית הִלֵּל - מְטַהֲרִין.

שַׁמַּאי אוֹמֵר: אַף הֶעָשׁוּי בָּהּ.

ברטנורא משנה ד

שניטלו חפויו. לשון חפי פותחת, כמין שינים יוצאים מכל צד בכסא של כלה, ועשויין כדי שיסמכו עליהן.

בית שמאי מטמאין. דאכתי חזי לישיבה.

ובית הלל מטהרין. דלא חזי לכלה, והוי כנשבר.

אף מלבן הכסא טמא. כלומר, אף מלבן הכסא בפני עצמו בלא הכסא ובלא חפויו טמא, כל שכן שהכסא בלא חפויו טמא. מלבן, צורת לבינה מרובעת עושים על הכסא ויושבים עליו.

כסא שקבעו בעריבה. הביא כסא ממקום אחר וקבעו בעריבה דרך ישיבתו. ועריבה אינה טמאה מדרס, דחזיא ללישה.

בית שמאי מטמאין. דלא בטל כסא לגבי עריבה.

ובית הלל מטהרין. ממדרס. דבטל כסא לגבי עריבה. אבל כסא העשוי בעריבה עצמה מודו בית שמאי לבית הלל דטהור.

ושמאי אומר. אף כסא העשוי בעריבה עצמה טמא מדרס.

משנה ה

כִּסֵּא שֶׁלֹּא הָיוּ חִפּוּיָיו יוֹצְאִין, וְנִטְּלוּ - טָמֵא,

שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וְיוֹשֵׁב עָלָיו.

ברטנורא משנה ה

כסא שלא היו חפויו יוצאים. שאין הנסרים בולטים חוץ מן הכסא.

שהכסא עשוי מארבע עצים ונסרים קבועין משלוש רוחות הכסא עומדין גבוהים תחת העצים מהודקים זה אצל זה, וממעל לעצים לוחות עשויין לישב עליהן. ואם נשברו הלוחות העשויות למושב, יכול להטות הכסא לכל צד שירצה ולישב על אותן הנסרים הקבועים בשלוש רוחות של כסא, אבל כשהן בולטים לחוץ אינו יכול להטותו על צדו. וחפויו דהכא לאו כחפויו דרישא שהן כמו שינים בולטים, אלא לנסרים שמחפין העצים קרי חפויו.

משנה ו

כִּסֵּא שֶׁנִּטַּל חִפּוּיוֹ הָאֶמְצָעִי, וְהַחִיצוֹנִים קַיָּמִים - טָמֵא.

נִטְּלוּ הַחִיצוֹנִים וְהָאֶמְצָעִי קַיָּם - טָמֵא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הָיָה רָחָב טֶפַח.

ברטנורא משנה ו

שניטל חפויו האמצעי. שניטל לוח האמצעי ונשאר לוח מכאן ולוח מכאן.

טמא. דחזי לישיבה.

אם היה רחב טפח. חזי לישיבה. ואם לא, לא.

משנה ז

כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו, זֶה בְּצַד זֶה -

רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

אַף כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו,

וְנִשְׁתַּיַּר בּוֹ בֵּית קַבָּלָה - טָהוֹר,

מִפְּנֵי שֶׁבָּטֵל הָעִקָּר, וּבָטְלָה הַטְּפֵלָה.

ברטנורא משנה ז

שנים מחפויו. מלוחות העשויות למושב.

רבי עקיבא מטמא. ואין הלכה כרבי עקיבא.

ונשתייר בו בית קבלה. שהוא חלול קצת וראוי לקבל רמונים, טהור. ולא מטמאינן ליה מפני שיש לו בית קיבול, מפני שבטל העקיר. דעיקרו לישיבה עביד ולא לבית קיבול, והואיל ונתבטל העיקר שבעבורו היה חשוב כלי, בטלה הטפילה, ולא מטמא מטעם שיש לו בית קיבול.

וכן הלכה. דהכי תנן לעיל פרק המפרק, גבי משפלת. ובפרק כרים וכסתות גבי חמת.

משנה ח

שִׁדָּה שֶׁנִּטַּל הָעֶלְיוֹן -

טְמֵאָה, מִפְּנֵי הַתַּחְתּוֹן;

נִטַּל הַתַּחְתּוֹן -

טְמֵאָה, מִפְּנֵי הָעֶלְיוֹן.

נִטַּל הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן -

רַבִּי יְהוּדָה - מְטַמֵּא, מִפְּנֵי הַדַּפִּין;

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.

יְשִׁיבַת הַסַּתָּת - טָמֵא מִדְרָס.

ברטנורא משנה ח

שידה. עשויה כמין ארון. ובשידה שאינה מחזקת ארבעים סאה מיירי, שהיא מקבלת טומאה.

שניטל העליון. הכיסוי שעליה.

התחתון. שוליה.

ניטל העליון והתחתון. והדפין שבצדדין נשארו.

וחכמים מטהרין. והלכה כחכמים.

הסתת. מסתת אבנים. והוא מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן כשמסתת בקצה השני.

משנה ט

כֹּפֶת שֶׁסֵּרְקוֹ, וְכִרְכְּמוֹ, וַעֲשָֹאוֹ פָּנִים -

רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא;

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ.

הַסַּל וְהַכַּלְכָּלָה שֶׁמִּלְאָן תֶּבֶן,

אוֹ מוֹכִין, הִתְקִינָן לִישִׁיבָה -

טְהוֹרִין.

סֵרְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִּמְשִׁיחָה - טְמֵאִין.

ברטנורא משנה ט

כופת. חתיכת עץ עבה ורחבה. והכי משמע פירושו בתוספתא.

סרקו. ציירו.

וכרכמו. צבעו בכרכום.

ועשה בו פנים. פסלו במעצר והשוהו ברהיטני, שיהיו נראים לו פנים יפים.

רבי עקיבא מטמא. דמושב הוא.

וחכמים מטהרין. דכחתיכת עץ בעלמא חשיב.

עד שיחוק. שיחקוק בו מקום ישיבה.

התקינן לישיבה טהורים. ממדרס. לפי שאין עשויין לישיבה ובטלה דעתו אצל כל אדם.

סירגן בגמי על פיהן, כדרך שמסרגין את המטות.

טמאין. דאין התבן והמוכין יכולין ליפול, וחזי לישיבה.

משנה י

הָאַסְלָה -

טְמֵאָה מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.

פֵּרְשָׁה -

הָעוֹר טָמֵא מִדְרָס, וְהַבַּרְזֶל טָמֵא טְמֵא מֵת.

הַטְּרַסְקָל שֶׁחִפּוּיָו שֶׁל עוֹר -

טָמֵא מִדְרָס וּטְמֵא מֵת.

פֵּרַשׁ -

הָעוֹר טָמֵא מִדְרָס, וְהַטְּרַסְקָל טָהוֹר מִכְּלוּם.

סַפְסָלִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ וּשְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל עֵץ -

טָמֵא.

אַחַת שֶׁל עֵץ וְאַחַת שֶׁל אֶבֶן -

טָהוֹר.

הַנְּסָרִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשִּׁגְּמָן -

רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא;

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין,

שֶׁאֵינָם עֲשׁוּיִן אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם מְהַלְּכִין תַּחְתֵּיהֶן.

קַנְקִילִין שֶׁיֶּשׁ בָּהּ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת -

טְמֵאָה;

וְהָעֲשׁוּיָה כְּכַוֶּרֶת - טְהוֹרָה.

ברטנורא משנה י

האסלא. בית מושב של ברזל מכוסה עור, ויושבים עליו בבית הכסא.

פירשה. העור מן הברזל.

העור טמא מדרס. דעור בפני עצמו חזי לישיבה, והברזל בלא עור לא חזי לישיבה, וחזי לשאר תשמישים.

טרסקל. סל קטן עשוי מערבה קלופה, ואוכלים עליו לחם.

והטרסקל טהור מכלום. דמפני קטנו לא חזי לישיבה. ולא לשאר תשמישין, שאין לו דפנות.

ספסלים שבמרחץ. של שיש הן.

ששתי רגליו של עץ, טמא. אם ישב הזב עליו טמאין הרגלים של עץ משום מושב. אבל הספסל עצמו טהור, דכלי אבנים אין להם טומאה כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

ואחת של אבן טהור. דהוי כאילו הספסל כולו מאבן.

ששיגמן. שפסלן ותקנן ברהיטני.

שיהו המים הולכים תחתיהן. ולאו לישיבה עבידי, אבל בני אדם יושבים שם כדי שלא יטנפו ממי המרחצאות היוצאים. והלכה כחכמים.

קנקילין. כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית כדי לעשן הבגדים שעליו.

שיש בה בית קבלת כסות. שיש לה בית קיבול לקבל הבגדים שעליה.

ככוורת. מפולשת משני צדדים.