כלים, פרק כג

משנה א

הַכַּדּוּר וְהָאֵמוּם וְהַקָּמֵיעַ וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ -

הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן טָמֵא, וּבַמֶּה שֶׁבְּתוֹכָן טָהוֹר.

הָאֻכָּף שֶׁנִּקְרַע -

הַנּוֹגֵעַ בַּמֶּה שֶׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא,

מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ.

ברטנורא משנה א

הכדור. פלוט"א בלע"ז.

והאימום. דפוס של מנעל. וכל אלו חיצוניהם עור ומלאין מבפנים שער או מוכין.

והקמיע והתפילין. יש בתוך הבתים של עור פרשיות כתובות בקלף.

ובמה שבתוכן טהור. אם נטמא אחת מאלו במת ואחר כך נקרע, ונגע אחד במה שבתוכן, טהור, לפי שאין מה שבתוכן חיבור להן ואין מה שבתוכן טמא כמותן.

הכאוף. כמו אוכף.

הנוגע במה שבתוכו טמא. אם נטמא האוכף במת. כשם שהנוגע בו טמא, כך הנוגע במה שבתוכו טמא.

מפני שהתפר מחברו. ועושהו אחד, זה שבפנים עם החיצון.

משנה ב

אֵלּוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב:

זֶרֶז הָאַשְׁקְלוֹנִי, וּמְדוֹכָה הַמָּדִית,

וְעָבִיט שֶׁל גָּמָל, וְטַפֵּיטָן שֶׁל סוּס.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף טַפֵּיטָן שֶׁל סוּס טָמֵא מִשּׁוּם מוֹשָׁב,

מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִין עָלָיו בַּקֻּמְפּוֹן.

אֲבָל אֻכָּף שֶׁל נָאקָה - טָמֵא.

ברטנורא משנה ב

זריז האשקלוני. חגורה רחבה שבה חובשים את הבהמה. תרגום ויחבוש את חמורו, וזריז. (בראשית כ"ב) ובאשקלון עושים אותן של עץ, וקרויין זריז אשקלוני על שם מקומן.

מדוכה המדית. מכתשת העשויה במדי. לוקחים חתיכת עץ גדולה עבה וארוכה, וחוקקים כמין מכתשת באמצעה, ורוכבים עליה מכאן ומכאן וכותשים. ולפיכך יש עליו תורת מרכב.

עביט של גמל. תרגום בכר הגמל, בעביטא דגמלא (שם ל"א).  

טפיטן של סוס. אוכף שעל הסוס בלשון משנה טפיטן שמו, ושל גמל עביט שמו, ושל נאקה אוכף שמו, כל אחד שמו עליו. וכולן מרכב הן, אלא שיש מהן שפעמים עשויין לישב עליהן.

טפיטן של סוס טמא מושב. דאין טמא מרכב אלא המיוחד לרכיבה בפיסוק רגלים, ואינו עשוי לישיבה כלל.

בקונפון. שדה ששוחקים שם המלכים, ורגילים לשבת על הטפיטן של סוס לראות בשחוק המלך, הלכך טמא מושב. קונפון, שדה, בלשון לע"ז קנפ"ו. ואין הלכה כרבי יוסי.

אבל אוכף של נאקה טמא. רמב"ם פירש, טמא מושב. ותנא קמא קאמר לה, דפליג אטפיטן של סוס ומודה באוכף של נאקה שהוא טמא מושב.

ורבותי פירשו, אבל אוכף של נאקה טמא מרכב. ורבי יוסי קאמר לה, דמודה לתנא קמא באוכף של נאקה שאינו מיוחד אלא לרכיבה.

משנה ג

מַה בֵּין מֶרְכָּב לְמוֹשָׁב?

מֶרְכָּב חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָֹּׂאוֹ,

וּמוֹשָׁב לא חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָֹּׂאוֹ.

תַּפִּית שֶׁל חֲמוֹר, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ -

טְהוֹרָה.

שִׁנָּה בָּהּ אֶת הַנְּקָבִין, אוֹ שֶׁפֵּרְצָן זֶה לְתוֹךְ זֶה -

טְמֵאָה.

ברטנורא משנה ג

חלק מגעו ממשאו. דנושא מטמא בגדים ואין נוגע מטמא בגדים.

תפית של חמור. עצים שנותנים על גב החמור לחבר ולקשור עליהם המשא. ואינן ראויין לא לרכיבה ולא לישיבה.

שינה את הנקבים. דבשינוי נקביהן נותן מקום לאדם לישב שם.

או שפרצן. שהסירם ממקומם ונתנן זה לצד זה.

ויש מפרשים, תפית של חמור טהורה לפי שאין ברחבה טפח, וכל שאין ברחבה טפח לא חזי לישיבה, וכששינה את הנקבים דהיינו שהרחיב מקום המושב או שפירצן ונעשה מקום המושב רחב טפח, טמאה.

משנה ד

הַמִּטָּה, וְהַכַּר, וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת -

הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.

כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה, וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה,

וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁהוּא כּוֹרֵם עָלָיו אֶת הַכֵּלִים -

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מוֹשָׁב.

ברטנורא משנה ד

המטה והכר והכסת של מת. אע"ג דמת אינו מטמא מדרס והנך למת עשויין ולא לישב עליהן, אפילו הכי טמאים מדרס, מפני שהנשים יושבות עליהן [ומבכות את מתיהן].

ומשבר של חיה. מושב האשה היולדת. על האבנים מתרגמינן על מתברא (שמות א').  

שהוא כורם עליו. גרסינן. כלומר מקפל ומתקן שם את הבגדים.

אמר רבי יוסי אין בהן משום מושב. ומתניתין דפרקין דלעיל דתנן כסא של כלה שנטלו חפויו דמשמע הא לא נטלו חפויו טמא. פליגא אדרבי יוסי. ואין הלכה כרבי יוסי.

משנה ה

הַחֵרֶם - טָמֵא, מִפְּנֵי הַזּוּטוֹ.

הָרְשָׁתוֹת, וְהַמִּכְמָרוֹת, וְהַמַּדָּף, וְהַפְּלָצוּר, וּמְצוּדוֹת הַסַּכָּרִין -

טְמֵאִין.

וְהָאַקוֹן, וְהָרָטוֹב, וְהַכְּלוּב - טְהוֹרִין.

ברטנורא משנה ה

החרם. לשון מצודים וחרמים (קהלת ז').  רשת עשויה מחוטים נקשרים זה בזה ובו נקבים נקבים, אלא שיש מעט בתחתית הרשת שהוא ארוג כבגד, וקרוי זוטו. והרשת כולה מקבלת טומאה מפני הארוג כבגד שבתחתיתה.

הרשתות והמכמרות. מיני מצודות שצדין בהן חיות ועופות ודגים.

מדף. הציידין שצדין עופות מביאין לוח של עץ ומניחים תחת הלוח חטין או פתיתים, והעוף בא לאכול אותם ונופל הדף עליו ונתפס.

פלצור. מין מצודה של עץ.

הסכרין. הסותמים וסוכרים את המים. לשון ויסכרו מעינות תהום (בראשית ח').  

טמאים. מקבלים טומאה אם נגעו במת או שרץ.

אקון. סל שצדים בו דגים.

רטוב. סל שצדים בו עופות.

כלוב. עשוי מנצרים של ערבה קלופה או מגמי, ויש חלל כאצבע או פחות בין נצר לנצר, ומניחים שם עופות. וקורים לו בלע"ז גביא"ה. ובמקרא, ככלוב מלא עוף (ירמיה ה').