כלים, פרק ל

משנה א

כְּלֵי זְכוּכִית -

פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים.

נִשְׁבְּרוּ - טָהָרוּ.

חָזַר וְעָשָֹה מֵהֶן כֵּלִים -

מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.

הַטַּבְלָא וְהָאִסְקֻטְלָא שֶׁל זְכוּכִית - טְהוֹרִין.

אִם יֶשׁ לָהֶן לִזְבֵּז - טְמֵאִים.

שׁוּלֵי קְעָרָה וְשׁוּלֵי אִסְקֻטְלָא שֶׁל זְכוּכִית

שֶׁהִתְקִינָן לְתַשְׁמִישׁ -

טְהוֹרִין.

קִרְטְסָן, אוֹ שָׁפָן בְּשׁוּפִין -

טְמֵאִין.

ברטנורא משנה א

כלי זכוכית. הך מתניתין תנינן לעיל בפרק ב' ובפרק ט"ו. ואיידי דבעי למתני דין הנך כלים של זכוכית הדר תנא לה הכא.

טבלא. שולחן.

אסקוטלא. בלשון לע"ז קורים לקערה שקוטיל"א. והכא מיירי בקערה פשוטה שאין לה בית קיבול, אלא שמתחתיה מחובר לה בית קיבול קטן המשמש כשכופין הכלי על פניו, כעין שיש לכוסות של כסף ושל זכוכית שלנו.

יש להן לבזבז. שפה סביב, הלבזבז עושהו כלי שיש בו בית קיבול.

שולי קערה ושולי אסקוטלא. כשנשבר מקום תשמישן נשאר הבית קיבול קטן והופכו ומשתמש בו, ואפילו הכי טהורים, דלא חשיבי השולים כלי, מפני מקום השבר שמזיק לידים כשאוחזים בו.

קרטסן או שפן. תיקנם ועשאן חלקים עד שראויין להשתמש באותו בית קיבול, טמאים, דלא הוו תו שבר כלי.

בשופין. כלי שצורפין וחרשי ברזל מסירים בו החלודה ומחליקים בו הכלים. תרגום הצריפים, שופינא. לימ"א בלע"ז.

משנה ב

אַסְפַּקְלַרְיָא - טְהוֹרָה.

וְתַמְחוּי שֶׁעֲשָֹאוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא - טָמֵא.

וְאִם מִתְּחִלָּה עֲשָֹאוֹ לְשֵׁם אַסְפַּקְלַרְיָא -

טָהוֹר.

תַּרְוָד שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ עַל שֻׁלְחָן,

אִם מְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא - טָמֵא;

וְאִם לָאו -

רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא,

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי - מְטַהֵר.

ברטנורא משנה ב

אספקלריאה. מראה של זכוכית שהאשה רואה בה את פניה. ובלע"ז אספקל"ו. ואפילו יש לה בית קיבול טהורה, לפי שאינה עשויה לקבל אלא לראות צורת הפנים.

תמחוי. כמין קערה גדולה של זכוכית.

תרוד. כף של זכוכית.

ואם לאו. אם כשנותנו על השלחן או על דבר פשוט הוא מתגלגל לכאן ולכאן ונשפך מה שבתוכו, לפי שתחתיו חד ואינו עומד.

רבי עקיבא מטמא. הואיל ויש לו בית קיבול. והלכה כרבי עקיבא.

משנה ג

כּוֹס שֶׁנִּפְגַּם רֻבּוֹ - טָהוֹר;

נִפְגַּם בּוֹ שָׁלשׁ בְּרֻבּוֹ - טָהוֹר;

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם מְפַזֵּר הוּא אֶת רֹב הַמַּיִם - טָהוֹר.

נִקַּב, וַעֲשָֹאוֹ בֵּין בְּבַעַץ בֵּין בְּזֶפֶת -

טָהוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּבַעַץ - טָמֵא; וּבְזֶפֶת - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ג

כוס. של זכוכית.

שנפגם רובו טהור. דחשיב שבר כלי.

נפגם בו שלוש ברובו. שהשלוש פגימות עומדות ברובו של כוס ולא במיעוטו.

טהור. אף על פי שאינו מפזר את רוב המים.

אם מפזר הוא את רוב המים טהור. אבל במיעוט, טמא. ואין הלכה כרבי שמעון.

בבעץ. בבדיל.

רבי יוסי אומר בבעץ טמא. דהכל הולך אחר המעמיד, וחשיב ככלי מתכות. ואין הלכה כרבי יוסי.

משנה ד

צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁנִּטַּל פִּיהָ - טְמֵאָה;

וּגְדוֹלָה שֶׁנִּטַּל פִּיהָ - טְהוֹרָה.

שֶׁל פַּלְיָטוֹן שֶׁנִּטַּל פִּיהָ - טְהוֹרָה,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹרַחַת אֶת הַיָּד.

לְגִינִין גְּדוֹלִים שֶׁנִּטַּל פִּיהֶן - טְמֵאִין,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לִכְבָשִׁין.

וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל זְכוּכִית - טְהוֹרָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אַשְׁרַיִךְ כֵּלִים,

שֶׁנִּכְנַסְתְּ בְּטֻמְאָה, וְיָצָאת בְּטַהֲרָה.

ברטנורא משנה ד

צלוחית. כעין צלוחיות של זכוכית שלנו שיש להן צואר ארוך.

שניטל פיה. שניטל צוארה.

ובגדולה. שאינה יכולה לינטל בידו אחת אלא בשתי ידיו קרויה גדולה, ושיכולה לינטל בידו אחת קרויה קטנה.

של פלייטון. של שמן אפרסמון.

טהורה. דתו לא חזיא למלאכתה.

מפני שהיא סורחת את היד. הבא לתת ידו לתוכה לקחת מן הפלייטין להריח בו, ידו נסרכת ונשרטת ונקרעת, סורחת, כמו סורכת בכ"ף, לשון סרכא.

לגינין גדולים. כמו כדין גדולים.

מתקנן לכבשים. שכובשים בהן ירק במלח ובחומץ ומניחין אותן שם להתקיים.

אפרכס. כלי עשוי לרחים, שרחב מלמעלה וקצר מלמטה בשוליו, ונותנים בו חטין הרבה בפעם אחת והן יורדים מעט מעט לתוך הרחים ונטחנים שם. ודוגמתו מצינו בריש חגיגה [דף ג'] עשה אזנך כאפרכסת, שמכניס הרבה ומוציא קמעה.

אשריך כלים. מסכת כלים.

שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה. מתחלת באבות הטומאות, ומסיימת הארפכס של זכוכית טהורה.

סליק מסכת כלים