מכישירין, פרק א

 משנה א

כָּל מַשְׁקֶה שֶׁתְּחִלָּתוֹ לְרָצוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְרָצוֹן,

אוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לְרָצוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ לְרָצוֹן -

הֲרֵי זֶה בְּכִי יֻתַּן.

מַשְׁקִין טְמֵאִים

מְטַמְּאִין לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן.

ברטנורא משנה א

כל משקה שתחילתו לרצון. דניחא ליה בהנך משקין, בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין.

אף על פי שאין סופו לרצון. כשנפלו על הפירות לא ניחא ליה, אפילו הכי הוי הכשר.

 אי נמי, סופו לרצון, כשנפלו על הפירות. אבל בתחלת ביאתן היה הדבר קשה בעיניו, הכל הוי הכשר.

הרי זה בכי יותן. כלומר, האוכלין שנפלו עליהן משקין הללו, מוכשרין לקבל טומאה מכאן ואילך. שאין שום אוכל מקבל טומאה עד שיבוא עליו מים או אחד משבעה משקין, שהן מים, יין, שמן, חלב, דבש, דם, טל. דכתיב (ויקרא י"א) וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא, כתיב יתן וקרינן יותן, מה יתן דניחא ליה, אף יותן דניחא ליה.

מטמאין לרצון ושלא לרצון. כיון דטמאין הן, טומאתן והכשירן באים כאחד, ואם נפלו על הפירות אפילו שלא לרצון, מטמאין אותם, דלא בעינן דניחא ליה אלא כשבא המשקה קודם לטומאה, דכתיב וכי יותן מים על זרע, והדר ונפל מנבלתם עליו. אבל כשהמשקה והטומאה באין כאחד כגון שהמשקין טמאין, לא בעינן דניחא ליה.

משנה ב

הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ אֹכָלִין,

אוֹ אֶת הַטֻּמְאָה - אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.

לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ מַשְׁקִין -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הַיּוֹצְאִין וְאֶת שֶׁבּוֹ - בְּכִי יֻתַּן;

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַיּוֹצְאִין - בְּכִי יֻתַּן,

וְאֶת שֶׁבּוֹ - אֵינָן בְּכִי יֻתַּן,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלּוֹ.

ברטנורא משנה ב

המרעיד את האילן. מנענעו.

או את הטומאה. כגון שהביא שם עורב שרץ או כזית מן המת או נבלה ונשאר בין ענפי האילן.

אינו בכי יותן. אם מחמת רעדה זו נפלו מי גשמים שבאילן על פירות שתחתיו, לא הוכשרו.

היוצאים ואת שבו. משקים היוצאים מחמת הרעדה, ומשקים הנשארים באילן ונפלו אחר כך על הפירות, הוכשרו, דאחשובי אחשבינהו וכתלושים דמו.

מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו. נתכוין להוציא כל המים מן האילן, והנשארים לאו דעתיה עלייהו ולא מכשרי.

משנה ג

הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ,

אוֹ סוֹכָה וְנָפְלָה עַל חֲבֶרְתָּהּ,

וְתַחְתֵּיהֶן זְרָעִים אוֹ יְרָקוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּכִי יֻתַּן;

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי חֹלִי-קוֹפְרִי אִישׁ טִבְעוֹן:

תְּמַהּ עַצְמָךְ אִם יֵשׁ מַשְׁקֶה טָמֵא בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן וְיִתֵּן,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא, לח) "וְכִי יֻתַּן-מַיִם עַל-זֶרַע".

ברטנורא משנה ג

המרעיד את האילן. להפיל פירותיו.

ונפלו על חברו. על אילן אחר, ומאותו אילן נפלו על הזרעים ועל הירקות המחוברים לקרקע, ומשקה טופח על אותן הזרעים מן המים שרגילין להשקות אותן או מגשמים שנפלו עליהן.

בית שמאי אומרים הרי הן בכי יותן. דכיון דיודע היה שיפלו פירות הללו על אותן זרעים שיש עליהן משקה טופח, גלי דעתיה דניחא ליה, והוכשרו הפירות שנפלו על גבי אותן זרעים לקבל טומאה.

ובית הלל אומרים אינן בכי יותן. כיון דלא נפלו להדיא מן האילן על הזרעים אלא מאילן לאילן אחר.

חלי קופרי. כך היה כינויו.

טבעון. שם מקום.

עד שיתכוין. והני הואיל ומאילן לאילן או מסכה לסכה נפלו, אין זו כוונה. וטעמייהו דבית הלל קאמר.

משנה ד

הַנּוֹעֵר אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק וְיָרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּכִי יֻתַּן.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינָם בְּכִי יֻתַּן.

אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי:

וַהֲלא הַנּוֹעֵר אֶת הַקֶּלַח,

חוֹשְׁשִׁין אָנוּ שֶׁמָּא יָצְאוּ מִן הֶעָלֶה לֶעָלֶה?

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי:

שֶׁהַקֶּלַח אֶחָד, וַאֲגֻדָּה קְלָחִים הַרְבֵּה.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל:

הֲרֵי הַמַּעֲלֶה שַֹק מָלֵא פֵּרוֹת וּנְתָנוֹ עַל גַּב הַנָּהָר,

חוֹשְׁשִׁין אָנוּ שֶׁמָּא יָרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן?

אֲבָל אִם הֶעֱלָה שְׁנַיִם וּנְתָנָן זֶה עַל גַּב זֶה -

הַתַּחְתּוֹן בְּכִי יֻתַּן.

וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַתַּחְתּוֹן טָהוֹר.

ברטנורא משנה ד

הנוער אגודה של ירק. כגון ירק שירדו עליו גשמים או שנפל במים שלא לרצון, ומנערו כדי שיצאו המים.

חוששים אנו. בתמיה. כלומר לדבריכם היה לנו לחוש גם לזה.

המעלה שק מלא פירות. שנפל במים שלא לרצון, והעלהו והניחו על שפת הנהר.

התחתון טהור. כלומר, אף התחתון טהור, וכל שכן העליון.

משנה ה

הַמְמַחֵק אֶת הַכְּרֵישָׁה, וְהַסּוֹחֵט שְֹעָרוֹ בִּכְסוּתוֹ -

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַיּוֹצְאִין - בְּכִי יֻתַּן;

וְאֶת שֶׁבּוֹ - אֵינָן בְּכִי יֻתַּן,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלּוֹ.

ברטנורא משנה ה

המוחק את הכרישה. דוחק את הכרישה כדי שיצא ממנה הטל.

כרישה. חציר בלשון מקרא. פורו"ש בלע"ז, ובערבי כורא"ת.

והסוחט בשערו ובכסותו. שהיה בא בדרך וירדו גשמים בשערו ועל כסותו, וסוחט בהן כדי שיצאו המים.

ואת שבו. משקין הנשארים ונפלו אחר כך על הפירות.

מתכוין שיצאו מכולו. דנתכוין להוציא מהן כל המים ולאו דעתיה על הנשארים, הלכך לא מכשירים. כבית הלל דריש פירקין.

משנה ו

הַנּוֹפֵחַ בָּעֲדָשִׁים, לְבָדְקָן אִם יָפוֹת הֵן -

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּכִי יֻתַּן.

וְהָאוֹכֵל שֻׁמְשְׁמִין בְּאֶצְבָּעוֹ, מַשְׁקִין שֶׁעַל יָדוֹ -

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינָן בְּכִי יֻתַּן;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּכִי יֻתַּן.

הַטּוֹמֵן פֵּרוֹתָיו בַּמַּיִם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים -

אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.

מַעֲשֶֹה בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם,

שֶׁטָּמְנוּ דְּבֵלָתָן בַּמַּיִם מִפְּנֵי הַסִּיקָרִין -

וְטִהֲרוּ לָהֶן חֲכָמִים.

הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו בְּשִׁבֹּלֶת הַנָּהָר לַהֲבִיאָן עִמּוֹ -

אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.

ברטנורא משנה ו

הנופח. בפיו.

בעדשים. ויצא עליהן רוק מפיו בנפיחתו, והרוק היוצא מן הפה מתולדות המים הוא חשוב.

אינן בכי יותן. כיון דלא נתכוין לכך.

וחכמים אומרים בכי יותן. כיון דנתכוין לנפח, ודרך הרוק לצאת על ידי נפיחה. והלכה כחכמים.

האוכל שומשמין באצבעו. כגון שהניח שומשמין בידו אחת, ואצבעו שבידו השנית מכניסה לתוך פיו ללחלחה ברוק ונותנה בשומשמין שבידו השנית והן נדבקין בה ומכניס בפיו ואוכל, ומחמת כן נתלחלחה היד שהשומשמין בה, ויש בה משקה טופח.

רבי שמעון אומר אינן בכי יותן. דללחלח אצבעו נתכוין, ולא ללחלח היד שהשומשמין בה.

ורבנן סברי, כיון דאחשביה באצבעו, מכשיר אפילו שלא לרצון, כדתנן בריש פירקין כל משקה שתחילתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון הרי זה בכי יותן.

ורבי שמעון סבר, דלא היה מתחילתו לרצון אלא המשקה המלחלח האצבע בלבד. והנשאר שנתלחלחה בו היד, לא היה לעולם לרצון. ואין הלכה כרבי שמעון בכולה מתניתין.

הסריקין. ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים (שופטים י"א) מתרגמינן גוברין סריקין. לשון אילן סרק שאינו עושה פירות.

פירוש אחר: סריקין, גנבים. שכן בלשון ישמעאל קורין לגנבי סראקין.

ויש גורסין סקרין, לשון לא היה סקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה בפרק הנזקין, פירוש גזלנין ואנסין.

בשבולת הנהר. שביל הנהר ומרוצת מימיו. לשון ושבולת שטפתני (תהלים ס"ט).  

להביאן עמו. שלא היה יכול לנושאן, ומשיטן בנהר.