מכישירין, פרק ה
משנה א
מִי שֶׁטָּבַל בַּנָּהָר, וְהָיָה לְפָנָיו נָהָר אַחֵר וְעָבַר בּוֹ -
טִהֲרוּ שְׁנִיִּים אֶת הָרִאשׁוֹנִים.
דָּחָהוּ חֲבֵרוֹ לְשָׁכְרוֹ, וְכֵן לִבְהֶמְתּוֹ -
טִהֲרוּ שְׁנִיִּים אֶת הָרִאשׁוֹנִים.
וְאִם כִּמְשַֹחֵק עִמּוֹ -
הֲרֵי זֶה בְּכִי יֻתַּן.
ברטנורא משנה א
מי שטבל בנהר. ומים שעליו מכשירין, שהרי לרצון הן.
והיה לפניו נהר אחר, ועבר בו. ומים שעליו מן הנהר השני אינן לרצון ואינן מכשירין.
טיהרו. מי הנהר השני, מים שהעלן עמו מן הטבילה, ואין מכשירין לא אלו ולא אלו.
דחיו. דחהו.
לשכרו. שהיה חברו שיכור ומתוך שכרותו דחהו והפילו בנהר.
וכן לבהמתו. שהפיל את הבהמה בשכרותו בנהר, והיו עליו מי טבילה, ועל הבהמה מים לרצון.
טיהרו שניים. שהיו על ידי שכרות ולא לרצון.
את הראשונים. שהיו לרצון.
ואם כמשחק. דחה את חברו בנהר או את הבהמה, גם השניים בכי יותן, דכולהו לרצון נינהו.
משנה ב
הַשָּׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
הַנִּתָּזִין - אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.
וְאִם נִתְכַּוַּן לְהַתִּיז עַל חֲבֵרוֹ -
הֲרֵי זֶה בְּכִי יֻתַּן.
הָעוֹשֶֹה צִפּוֹר בַּמַּיִם,
הַנִּתָּזִין וְאֶת שֶׁבָּהּ - אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.
ברטנורא משנה ב
הנתזין. שלא בכונה.
העושה ציפור במים. שמעלה על פני המים רתיחות כמין אבעבועות.
הנתזין. בעשיית אבעבועות.
ואת שבה. דהיינו מי אבעבועות עצמן.
ואית דגרסי, העושה צנור במים. כמו שעושים הנערים כמין צנור של קנה או של עץ חלול, לנתז ממנו המים בצחוק.
ואת שבה. המים הנשארים בצנור.
משנה ג
פֵּרוֹת שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָן וּבְלָלָן שֶׁיִּגּוֹבוּ -
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּכִי יֻתַּן;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.
ברטנורא משנה ג
ובללן שינוגבו. בלל כל הפירות במים, שכשיהיו המים מפוזרים בכל הפירות יתנגבו ויתיבשו יותר מהרה.
וחכמים אומרים אינן בכי יותן. והלכה כחכמים.
משנה ד
הַמּוֹדֵד אֶת הַבּוֹר בֵּין לְעָמְקוֹ בֵּין לְרָחְבּוֹ -
הֲרֵי זֶה בְּכִי יֻתַּן; דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְעָמְקוֹ - בְּכִי יֻתַּן,
וּלְרָחְבּוֹ - אֵינוֹ בְּכִי יֻתַּן.
ברטנורא משנה ד
לעמקו בכי יותן ולרחבו אינו בכי יותן. כשאדם מודד עמקו של בור בקנה, ניכר רושם המים בקנה עד כמה הן מגיעים, ומתוך כך יודע עומקו, לפיכך רוצה הוא במשקה שברושם. אבל לרחבו אינו רוצה במשקה שברושם. והלכה כרבי עקיבא, שחזר רבי טרפון להיות שונה כדבריו.
משנה ה
פָּשַׁט יָדוֹ, אוֹ רַגְלוֹ, אוֹ קָנֶה לַבּוֹר,
לֵידַע אִם יֶשׁ בּוֹ מַיִם -
אֵינָן בְּכִי יֻתַּן;
לֵידַע כַּמָּה מַיִם יֶשׁ בּוֹ -
הֲרֵי זֶה בְּכִי יֻתַּן.
זָרַק אֶבֶן לַבּוֹר, לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם,
הַנִּתָּזִין - אֵינָן בְּכִי יֻתַּן,
וְאֶת שֶׁבָּאֶבֶן - טְהוֹרִים.
ברטנורא משנה ה
לידע כמה מים יש בו. רוצה במשקה שברושם, כדאמרן, לפיכך הוי בכי יותן. אבל לידע אם יש בו מים, אין צריך רושם של משקה.
ושבאבן. כלומר שבאבן נמי טהורים, שאין מכשירין.
משנה ו
הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח,
חוּץ לַמַּיִם - בְּכִי יֻתַּן;
לְתוֹךְ הַמַּיִם - אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְתוֹךְ הַמַּיִם - בְּכִי יֻתַּן,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּצְאוּ עִם הַצּוֹאָה.
ברטנורא משנה ו
החובט על השלח. מכה בעור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים.
השלח. העור כמות שהוא כשמפשיטים אותו מן הבהמה נקרא שלח. תרגום ויפשיטו ואשלחו.
שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה. מתכוין שיצאו המים עם הלכלוך שנתחבר בהן, לפיכך מכשיר מה שנתז ממנו ואפילו שהוא בתוך המים. ואין הלכה כרבי יוסי.
משנה ז
הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה, וּבָעֵקֶל, וּבַמְּשׁוֹטוֹת -
אֵינָן בְּכִי יֻתַּן;
בַּמְּצוֹדוֹת, וּבָרְשָׁתוֹת, וּבַמִּכְמָרוֹת -
אֵינָן בְּכִי יֻתַּן;
וְאִם נִעֵר - בְּכִי יֻתַּן.
הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לְצָרְפָהּ,
הַמּוֹצִיא מַסְמֵר לַגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ,
הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד בַּגְּשָׁמִים, לְכַבּוֹתוֹ -
הֲרֵי זֶה בְּכִי יֻתַּן.
ברטנורא משנה ז
העקל. מקום בשולי הספינה שמתקבצים שם המים הנכנסים בסדקים של ספינה.
אם ניער. להסיר המים שעליהן. כמו המנער טליתו.
לצרפה. לבדקה אם המים נכנסים לתוכה אם לאו.
פירוש אחר: לחזקה ולחסמה. לפי שכשהיא ביבשה נבקעת מאליה, ומכניסים אותה בים כדי שתשרה במים ויסתמו בקועיה וסדקיה.
מסמר לגשמים לצרפו. לחזקו ולחסמו, כשיבואו עליו מים לאחר שנתלבן באש.
אוד. עץ שמקצתו אכלה האש.
משנה ח
קַסְיָא שֶׁל שֻׁלְחָנוֹת, וְהַשִּׁיפָא שֶׁל לְבֵנִים -
אֵינָן בְּכִי יֻתַּן;
וְאִם נִעֵר - בְּכִי יֻתַּן.
ברטנורא משנה ח
קסיא של שלחנות. כיסוי שמכסין על השולחן שלא יפול על המזון שעליו מים או דבר של טנוף ולכלוך.
והשיפא של לבנים. מחצלת של שיפא ושל גמי שמכסים על הלבנים להגן מן הגשמים. והרי אלו כמו בשביל שלא ילקה הכותל שאינן בכי יותן.
אבל אם ניער. שמתכוין להדיחם, הרי זה בכי יותן.
משנה ט
כָּל הַנִּצּוֹק - טָהוֹר,
חוּץ מִדְּבַשׁ הַזִּיפִין, וְהַצַּפַּחַת.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף הַמִּקְפָּא שֶׁל גְּרִיסִין וְשֶׁל פּוֹל,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹלֶדֶת לְאַחֲרֶיהָ.
ברטנורא משנה ט
כל הנצוק טהור. אם מערה מכלי טהור לכלי טמא, מה שבעליון טהור, דנצוק אינו חיבור. חוץ מהני דחשיב, מפני שסולדים לאחוריהם, כשהקלוח נפסק חוזר הנשאר למעלה.
מדבש הזיפים. אית מפרשי דבש טוב וחשוב, שמתוך חשיבותו מזייפין אותו ומערבין בו פסולת. ואית דאמרי, על שם מקומו שבא מזיף. כמו בבוא הזיפים ויאמרו לשאול (תהלים נ"ד).
והצפחת. מאכל עשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכולים להציקו. ודומה לו כצפיחית בדבש.
המקפה. תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי קרוי מקפה.
של גריסין. פולים טחונות וגרוסות בריחים.
ושל פולים. שלימות שאינן גרוסות בריחים.
מפני שהיא סולדת לאחוריה. כשהקילוח נפסק חוזר אותו עמוד השותת שהיה קצתו במשקין טמאין שבכלי התחתון ונמשך למעלה למשקין שבכלי העליון הטהור, ומטמא כל מה שבכלי העליון.
משנה י
הַמְעָרֶה מֵחַם לְחַם, וּמִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן,
וּמֵחַם לְצוֹנֵן - טָהוֹר;
מִצּוֹנֵן לְחַם - טָמֵא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף הַמְעָרֶה מֵחַם לְחַם,
וְכֹחוֹ שֶׁל תַּחְתּוֹן יָפֶה מִשֶּׁל עֶלְיוֹן - טָמֵא.
ברטנורא משנה י
המערה מחם לחם. הכי נמי איירי שמשקין שבכלי עליון שמערה ממנו טהורים, ושבכלי תחתון שמערה לתוכו הן טמאין.
מצונן לחם טמא. שתחתון החם מעלה הבל לעליון הצונן ומטמאו, שהענן העולה מן החם כמשקה הוא חשוב.
וכוחו של תחתון יפה שחומו גדול משל עליון. ואין הלכה כרבי שמעון, שכיון שהעליון חם, אף על פי שהתחתון יותר חם ממנו, אין פעולתו של תחתון ניכרת בעליון ואינו מטמאו.
משנה יא
הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ יָדֶיהָ טְהוֹרוֹת, וּמְגִיסָה בִּקְדֵרָה טְמֵאָה,
אִם הֵזִיעוּ יָדֶיהָ - טְמֵאוֹת.
הָיוּ יָדֶיהָ טְמֵאוֹת, וּמְגִיסָה בִּקְדֵרָה טְהוֹרָה,
אִם הֵזִיעוּ יָדֶיהָ - הַקְּדֵרָה טְמֵאָה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם נִטְּפוּ.
הַשּׁוֹקֵל עֲנָבִים בְּכַף מֹאזְנַיִם -
הַיַּיִן שֶׁבַּכַּף טָהוֹר, עַד שֶׁיְּעָרֶה לְתוֹךְ הַכְּלִי.
הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים כְּשֶׁהֵן מְנַטְּפִין.
ברטנורא משנה יא
ומגיסה בקדירה. מהפכת בכף שבידה לתבשיל שבקדירה.
אם הזיעו ידיה. מהבל הקדירה, נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקה שבקדירה.
היו ידיה טמאות. אם הזיעו ידיה, נטמאת הזיעה מחמת ידיה ונטמאת הקדירה, לפי שההבל מחבר בין הזיעה שבידיה למשקין שבקדירה.
רבי יוסי אומר אם נטפו. אין הקדירה טמאה אלא אם כן נטפו טיפין מן הזיעה שבידיה לתוך הקדרה. ואין הלכה כרבי יוסי.
היין שבכף טהור. ואינו מכשיר, דלא הוחשב להיות משקה עד שיערה אותו לתוך הכלי. וכמו שאין לו תורת משקה לענין הכשר כך אין לו תורת משקה לענין טומאה ולענין יין נסך.