מקואות, פרק ח
משנה א
אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל טְהוֹרָה, וּמִקְוְאוֹתֶיהָ טְהוֹרִים.
מִקְוְאוֹת הָעַמִּים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ -
כְּשֵׁרִים לְבַעֲלֵי קְרָיִין, אֲפִלּוּ נִתְמַלְאוּ בְּקִילוֹן.
שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל
שֶׁחוּץ לַמַּפְתֵּחַ - כְּשֵׁרִים אַף לַנִּדּוֹת.
מִלִּפְנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ -
כְּשֵׁרִים לְבַעֲלֵי קְרָיִין, וּפְסוּלִים לְכָל הַטְּמֵאִים.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ -
טְמֵאִים מִפְּנֵי הַכְּבִיסָה,
וְהָרְחוֹקִים - טְהוֹרִים.
ברטנורא משנה א
ארץ ישראל טהורה. ואפילו עיירות של כותים שבתוכה. שלא גזרו טומאה אלא על ארץ העמים בחוצה לארץ.
ומקואותיה טהורים. ולא מחזקינן להו בשאובים, דסתמא בהכשר נעשו.
לבעלי קריין. להתירן בדברי תורה. דבעל קרי אסור בדברי תורה עד שיטבול, וכי טביל אפילו במקוה שכל מימיו שאובין מותר.
אפילו נתמלאו בקילון. שמילאו מים בכתף ושפכו לתוך גומא ומאותו גומא יש דרך שהולכים המים למקוה.
שחוץ למפתח. חוץ לפתח המדינה.
כשרים אף לנדות. להתירן לבעליהן, ואע"ג דאיכא איסור כרת. ולא חיישינן שמא חסרים היו ונפלו עליהם מים שאובים ונתמלאו, דחוץ לפתח המדינה אין רגל בני אדם מצויה שם.
לפנים מן המפתח. לפנים מפתח המדינה.
ופסולים לכל הטמאים. שבני אדם מצויין שם הרבה וממלאים בכתף מים ונותנים שם לכבס ולרחוץ.
מפני הכביסה. שיש לומר חסרים היו ונפסלו מן הכלים שמכבסים שם.
והרחוקים טהורים. שאין מכבסים בהן וליכא למיחש להכי. ואין הלכה כרבי אליעזר.
משנה ב
אֵלּוּ בַּעֲלֵי קְרָיִין שֶׁהֵם צְרִיכִין טְבִילָה:
רָאָה מַיִם חֲלוּקִים אוֹ עֲכוּרִים,
בַּתְּחִלָּה - טָהוֹר,
בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף - טָמֵא,
מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף - טָהוֹר.
לְבָנִים וְנִמְשָׁכִים - טָמֵא.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְבָנִים כָּעֲכוּרִים.
ברטנורא משנה ב
חלוקים. שמטיף טיפים חלוקים כמין שלושלת.
בתחילה. בתחילת הטלת מי רגלים.
טהור. דלאו מין קרי הוא, אלא מעצירת השתן הוא בא.
באמצע ובסוף. של הטלת מי רגלים, טמא, דמין קרי הוא.
נמשכים. מי רגלים מדובקים.
טמא. דמין קרי הוא.
לבנים בעכורים. ובתחילה טהור, באמצע ובסוף טמא. ואין הלכה כרבי יוסי.
משנה ג
הַמַּטִּיל טִפִּין עָבוֹת מִתּוֹךְ הָאַמָּה - טָמֵא; דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא.
הַמְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה, וְעָמַד וּמָצָא בְּשָֹרוֹ חַם - טָמֵא.
הַפּוֹלֶטֶת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - טְהוֹרָה; דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: פְּעָמִים שֶׁהֵן אַרְבַּע עוֹנוֹת,
פְּעָמִים שֶׁהֵן חָמֵשׁ, פְּעָמִים שֶׁהֵן שֵׁשׁ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ.
ברטנורא משנה ג
המהרהר בלילה. ורואה שבא על האשה, וכשניעור משנתו מצא בשרו חם ולא מצא טפת קרי.
טמא. דודאי ראה קרי אלא שנאבד במיעוטו בבגד.
הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה. כגון ששמשה בחמישי בשבת ופלטה בשבת, לא שנא שמשה בתחילת ליל חמישי דאשתהי הזרע במעיה ארבע עונות שלימות ליל חמישי ויום חמישי ליל ששי וששי, לא שנא שמשה חמישי עם חשיכה, דלא אשתהי אלא מקצת חמישי וליל ששי וששי, דלא איכא אלא שתי עונות שלימות, שהעונה היא או יום או לילה.
רבי ישמעאל אומר. בא לחלוק ולומר דפולטת בשלישי לשמושה טמאה, אבל פולטת ברביעי, טהורה. מיהו מודה הוא דמקצת היום ככולו, דלא הקפידה תורה אלא במנין הימים ולא במנין העונות.
ופעמים שהן ארבע עונות שלימות. כגון אם שמשה בליל (רביעי) [חמישי] עם חשיכה, פליטתה טמאה עד תחילת ליל שבת.
ופעמים שהם חמש עונות. כגון אם שמשה בתחלת יום רביעי בעלות השחר, ופליטתה טמאה עד ליל שבת.
ופעמים שהם שש. כגון ששמשה בתחילת ליל רביעי והיא טמאה עד תחילת ליל שבת, נמצאו שש עונות שלימות.
רבי עקיבא אומר לעולם חמש. עונות. ואם יצאה מקצת עונה ראשונה, נותנים לה מקצת עונה ששית להשלים חמש עונות, דכל הפולטת בתוך חמש עונות שלימות טמאה. והלכה כרבי אליעזר בן עזריה.
משנה ד
נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִיִּשְֹרָאֵל - טְמֵאָה.
בַּת יִשְֹרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִנָּכְרִי - טְהוֹרָה.
הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה בֵּיתָהּ וְיָרְדָה וְטָבְלָה וְלא כִּבְּדָה אֶת
הַבַּיִת - כְּאִלּוּ לא טָבְלָה.
בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלא הִטִּיל אֶת הַמַּיִם,
כְּשֶׁיַּטִּיל אֶת הַמַּיִם - טָמֵא.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּחוֹלֶה וּבַזָּקֵן - טָמֵא.
בַּיֶּלֶד וּבַבָּרִיא - טָהוֹר.
ברטנורא משנה ד
טמאה. הטיפה של שכבת זרע שפלטה.
טהורה. ואפילו טומאה דרבנן ליכא.
ולא כבדה את הבית. לא קנחה את עצמה עד שלא ישאר בה לחלוחית של שכבת זרע.
כאילו לא טבלה. דחיישינן שמא תפלוט טפת שכבת זרע שנשאר לה באותו מקום.
לכשיטיל מים טמא. שמא נשתייר מן הקרי בתוך האמה ויוצא עם השתן.
בילד ובבריא טהור. שיוצא בכח ואין משתייר.
ועד כמה קרוי ילד, כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו, ואפילו בן שמונים שנה.
והלכה כרבי יוסי.
משנה ה
נִדָּה שֶׁנָּתְנָה מָעוֹת בְּפִיהָ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה -
טְהוֹרָה מִטֻּמְאָתָהּ,
אֲבָל טְמֵאָה הִיא עַל גַּב רֻקָּהּ.
נָתְנָה שְֹעָרָהּ בְּפִיהָ, קָפְצָה יָדָהּ, קָרְצָה שִֹפְתוֹתֶיהָ -
כְּאִלּוּ לא טָבְלָה.
הָאוֹחֵז בָּאָדָם וּבַכֵּלִים וּמַטְבִּילָן -
טְמֵאִין.
וְאִם הֵדִיחַ אֶת יָדוֹ בַּמַּיִם - טְהוֹרִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יְרַפֶּה, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם מַיִם.
בֵּית הַסְּתָרִים, בֵּית הַקְּמָטִים -
אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן מַיִם.
ברטנורא משנה ה
טהורה מטומאתה. מטומאת נדה, ומותרת לבעלה.
אבל טמאה על גב רוקה שנתלש על המעות קודם טבילה, וטמאה מתורת מגע, דרוקה מטמא במגע ובמשא.
נתנה שערה בפיה. ולא באו המים בשערה.
קרצה שפתותיה. דחקה שפתותיה ביותר זו בזו.
כאילו לא טבלה. ואסורה לבעלה כמו שהיתה.
האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין. דבמקום אחיזתו לא באו מים.
ואם הדיח ידיו במים, טהורים. לפי שהמשקה שעל ידיו מתחבר למי המקוה ושוב אין כאן חציצה.
רבי שמעון אומר ירפה וכו'. ואין הלכה כרבי שמעון.
בית הסתרים. כגון תוך האוזן ותוך החוטם ותוך הפה.
בית הקמטין. של שחי ושל ערוה.
אי נמי, קמטין של זקן וזקנה שבשרם נקמט.
אין צריך שיבאו בהן מים. דכתיב (ויקרא ט"ו) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים, וכי בשטיפת ידים נטהר הזב, והלא טבילת כל הגוף במים חיים הוא צריך, אלא לומר לך מה ידיו בנראה אף כל בשרו בנראה, פרט לבית הסתרים.
ואף על פי כן אמרו חכמים לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה, דנהי דאין צריכין לבוא בהן מים, מקום הראוי לביאת מים בעינן.