מקואות, פרק ט
משנה א
אֵלּוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם:
חוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִשְׁתָּן, וְהָרְצוּעוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי הַבָּנוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁל צֶמֶר וְשֶׁל שֵֹעָר אֵינָם חוֹצְצִין,
מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶם.
ברטנורא משנה א
אלו חוצצין. חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות. שהבנות מקלעות בהן שער שבראשן, והן מהודקות בשער שבראש ומונעות המים מליכנס בשער.
של צמר ושל שער אין חוצצים. ואין הלכה כרבי יהודה בשל צמר, אבל חוטים של שער מודים לו חכמים, לפי שהמים נכנסים בהן. ודוקא חוטים שבראש חוצצין, אבל של צואר אין חוצצים, שאין אשה חונקת את עצמה.
משנה ב
קִלְקֵי הַלֵּב וְהַזָּקָן, וּבֵית הַסְּתָרִים בָּאִשָּׁה,
לִפְלוּף שֶׁחוּץ לָעַיִן, וְגֶלֶד שֶׁחוּץ לַמַּכָּה,
וְהָרְטִיָּה שֶׁעָלֶיהָ, וּשְֹרָף הַיָּבֵשׁ,
וְגִלְדֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָֹרוֹ, וּבָצֵק שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן, וְהַמִּלְמוּלִין,
וְטִיט הַיָּוֵן, וְטִיט הַיּוֹצְרִים, וְגֵץ יְוֵנִי.
אֵיזֶהוּ טִיט הַיָּוֵן?
זֶה טִיט הַבּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מ, ג)
"וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן".
טִיט הַיּוֹצְרִין כְּמַשְׁמָעוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי - מְטַהֵר בְּשֶׁל יוֹצְרִין,
וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל מָרֵקָה.
וְגֵץ יְוֵנִי - אֵלּוּ יִתְדוֹת הַדְּרָכִים,
שֶׁאֵין טוֹבְלִין בָּהֶן וְלא מַטְבִּילִין אוֹתָן.
וּשְׁאָר כָּל הַטִּיט - מַטְבִּילִין בּוֹ כְּשֶׁהוּא לַח.
וְלא יִטְבֹּל בְּאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו.
לא יִטְבֹּל אֶת הַקֻּמְקְמוּס בַּפֶּחָמִין, אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף.
ברטנורא משנה ב
קלקי הלב. שער שבחזה כנגד הלב שנסתבך ונעשה כעין שרשרות, והן נמאסים מן הזיעה.
ובית הסתרים באשה. מפני שהשער נאחז ומסתבך באותו מקום מחמת הזיעה והטינוף והלכלוך.
ודוקא באשה נשואה שמקפדת על עצמה שלא תתגנה על בעלה הוא דבית הסתרים הוי חציצה, אבל בפנויה דאינה מקפדת לא הוי בית הסתרים חציצה.
לפלוף. צואת העין.
גליד. ריר היוצא מן המכה שמתיבש ונעשה גליד.
ושרף היבש. אם היה על בשרה מן השרף הנוטף מהאילנות או מן הפירות, ונתיבש שם.
גלדי צואה שעל בשרו. שנתיבשה ונעשית גליד.
והמלמולין. כשידיו של אדם מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חברתה נעשה על ידו כמין גרגירים של שעורים.
בשל מריקה. טיט השרוי בלובן ביצה, עשוי לתקן בו הכלי שנסדקו, שאין המים ממחין אותו. מריקה, לשון תמרוקי נשים. ואין הלכה כרבי יוסי.
יתדות דרכים. טיט שמתמעך על ידי הלוך בני אדם שמהלכים עליו. וכשהוא לח נקרא גץ יוני, וכשהוא יבש נקרא יתד הדרכים, שקשה להלך עליהן ונראה כמהלך על גבי יתדות.
שאין טובלין בהם. אם היה במקוה טיט כזה.
ולא מטבילין אותן. אם היה על בשרו. ויש מפרשים, ולא מטבילין אותן אם נטמאו מימיו, דלא סלקא השקה במקום הטיט.
הקומקום. כלי נחושת שמחממים בו המים, ומחמת העשן והשלהבת שעולה על גביו נעשה סביביו פחמין.
אלא אם כן ישפשף. הפחמין שעל גביו.
משנה ג
אֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹצְצִין:
קִלְקֵי הָרֹאשׁ, וּבֵית הַשֶּׁחִי, וּבֵית הַסְּתָרִים בָּאִישׁ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה,
כָּל הַמַּקְפִּיד עָלָיו - חוֹצֵץ,
וְשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו - אֵינוֹ חוֹצֵץ.
ברטנורא משנה ג
ובית הסתרים באיש. דאיש אינו מקפיד. ואפילו אשה אין מקפדת אלא נשואה כדפרישית.
ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. והוא שלא יהיה על רוב גופו.
ופסק ההלכה לענין חציצה, רובו ומקפיד עליו, חוצץ דבר תורה. מיעוטו, כלומר אם הדבר החוצץ הוא במיעוט הגוף, אף על פי שמקפיד עליו, אינו חוצץ מן התורה, אבל חכמים גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד נמי משום רובו המקיפיד. ולא גזרו על מיעוטו שאינו מקפיד אטו מיעוטו המקפיד, דהיא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה.
משנה ד
לִפְלוּף שֶׁבָּעַיִן, וְגֶלֶד שֶׁעַל הַמַּכָּה, וּשְֹרָף הַלַּח,
וְלִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָֹרוֹ,
וְצוֹאָה שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן, וְצִפֹּרֶן הַמְדֻלְדֶּלֶת, כְּשׁוּת שֶׁל קָטָן -
לא טָמֵא וְלא מְטַמֵּא.
קְרוּם שֶׁעַל הַמַּכָּה - טָמֵא וּמְטַמֵּא.
ברטנורא משנה ד
לפלוף שבעין. בלח אינו חוצץ, ביבש חוצץ. ושחוץ לעין דלעיל, בין בלח בין ביבש חוצץ. וטעמא הוי, דחוץ לעין אדם מקפיד בין בלח בין ביבש, בתוך העין ביבש מקפיד, בלח אינו מקפיד.
כשות של קטן. כמין שער נולד בבשר הקטנים, כעין השער שנולד בקשואין שקורין פאקו"ס בערבי, ואותו שער קרוי בלשון משנה כשות של קישות, כך שער של קטן הדומה לו קרוי כשות של קטן, והנשים קוראות לו שער שוטה.
לא טמא. אם נגעה טומאה באותו שער לא נטמא הקטן.
ולא מטמא. אם היה הקטן טמא באחת מאבות הטומאות, ונגע אדם באותו שער ולא נגע בבשרו, לא נטמא הנוגע, דלא חשיב שער זה יד להכניס טומאה ולהוציא.
משנה ה
אֵלּוּ חוֹצְצִין בַּכֵּלִים:
הַזֶּפֶת וְהַמּוֹר בִּכְלֵי זְכוּכִית,
בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ,
עַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הַטַּבְלָא וְעַל הַדַּרְגֵּשׁ,
עַל הַנְּקִיִּים - חוֹצְצִין, עַל הַבְּלוּסִין - אֵינָן חוֹצְצִין.
עַל מִטּוֹת בַּעַל הַבַּיִת - חוֹצֵץ,
וְעַל שֶׁל עָנִי - אֵינוֹ חוֹצֵץ.
עַל אִכּוּף שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת - חוֹצֵץ,
וְעַל שֶׁל זַקָּקִין - אֵינוֹ חוֹצֵץ.
וְעַל הַמַּרְדַּעַת חוֹצֵץ.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד כְּאִסָּר הָאִיטַלְקִי.
ברטנורא משנה ה
והמור. מוסקו בלע"ז. ויש ספרים גורסים וחמר.
דרגש. מטה קטנה. תרגום וישבת על מטה כבודה (יחזקאל כ"ג) דרגשין.
על הנקיים חוצצין. משום דקפדי עליהן.
בלוסין. מלוכלכים. ודומה לו בגמרא בפרק כלל גדול [שבת דף ע"ו] עיסה בלוסה.
אינן חוצצין. דלא קפדי עליהו. והיינו טעמא דמטות בעל הבית ועני.
איכוף. כמו אוכף. והוא של עור שמשימין על החמור כשנושא המשא.
זקקים. נושאי הנודות של עור. לשון זיקא בין מליא בין חסרה שריא, במסכת עבודה זרה (דף ס').
אינו חוצץ. שאין מקפידין על הלכלוך.
עד כאיסר האיטלקי. שהוא רחב כארבעה גרגירי שעורה, חוצץ, פחות מכאן אינו חוצץ. ותנא קמא לא יהיב ביה שיעורא, אלא אפילו פחות מכאיסר חוצץ. והלכה כתנא קמא.
משנה ו
עַל הַבְּגָדִים
מִצַּד אֶחָד - אֵינוֹ חוֹצֵץ,
מִשְּׁנֵי צְדָדִין - חוֹצֵץ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
אַף מִצַּד אֶחָד.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שֶׁל בַּנָּאִים - מִצַּד אֶחָד, וְשֶׁל בּוּר - מִשְּׁנֵי צְדָדִין.
ברטנורא משנה ו
משני צדדים. שעובר משני עברי הבגד.
של בנאים. תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם וקפדי על רבב שבבגדיהם, דאמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה.
ושל בור. גרוע מעם הארץ. ולא קפיד על לכלוך שבבגדיו אלא אם כן יוצא מעבר לעבר.
ומרדעת דאמרן לעיל דחוצץ, היינו שעובר משני צדדים. דלא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ. והלכה כרבי יוסי.
משנה ז
מִטְפַּחַת שֶׁל זַפָּתִין וְשֶׁל יוֹצְרִין וְשֶׁל מְפַסְּלֵי אִילָנוֹת - אֵין חוֹצְצִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל קַיָּצִין כַּיּוֹצֵא בָהֶן.
זֶה הַכְּלָל:
כָּל הַמַּקְפִּיד עָלָיו - חוֹצֵץ,
וְשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו - אֵינוֹ חוֹצֵץ.
ברטנורא משנה ז
זפתין. זופתי חביות.
אי נמי, עושי הזפת.
מפסלי אילנות. שנוטלים הפסולת מן האילנות.
פירוש אחר: כורתי האילנות. לשון פסל לך, שכורת הענפים מן האילן כדי שיתעבה ויגדיל גופו של אילן.
של קייצין. השוטחים לחמה ליבש פירות של קיץ.
פירוש אחר: מלקטי קוצין. וכל הני לא קפדי אלכלוך המטפחות שלהם. ואין הלכה כרבי יהודה.