מקואות, פרק י

משנה א

כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן,

אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלא מֵרְקָן,

אוֹ שֶׁמֵּרְקָן וְנִשְׁבְּרוּ -

הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין.

כְּלִי שֶׁהִטְבִּילוֹ דֶּרֶךְ פִּיו - כְּאִלּוּ לא טָבַל.

הִטְבִּילוֹ כְּדַרְכּוֹ בְּלא זִבּוֹרִית -

עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ.

כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב מִן הָאֶמְצַע -

אֵינוֹ טָהוֹר, עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ.

צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ -

אֵינָהּ טְהוֹרָה, עַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ.

קַלְמָרִין הֶדְיוֹטוֹת -

אֵינָהּ טְהוֹרָה, עַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ.

וְקַלְמָרִין שֶׁל יוֹסֵף הַכֹּהֵן הָיְתָה נְקוּבָה בְּצִדָּהּ.

ברטנורא משנה א

כל ידות הכלים כגון יד הקרדום וכיוצא בה שהכניסה בברזל.

שלא כדרכה. בעיקום.

ולא מירקן. לא גמר הכנסתן. לשון ומירק אחר שחיטה על ידו, במסכת יומא [דף ל"ב].

או שמירקן. שגמר הכנסתן ונשברו.

כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל. דכל כלי שבתחילת הכנסתו במים כופהו על פיו, אין המים נכנסין לתוכו לעולם אפילו מכניסו כולו, עד שיטנו.

בלא הזיבורית. שלא הטביל בית ידו או דבר נוסף שיש בכלי באחת מקצותיו. ולהכי קרו ליה זבורית, שאינו עיקרו של כלי. ואין המים באין בהן עד שיטנו על צדו. וכל הני דמתניתין כולהו טעמא שיבואו המים בכולן.

קלמרין. כלי שמניחין בו את הדיו. וכן קורים אותו בלשון רומי קלמר"ו. ויש מהן שפיהן שוקע לתוכן כדי שלא ישפך הדיו אפילו אם יהפך על פיו. ואם הטבילו כדרכו, אין המים נכנסים בחלל השקוע שסביב פיו מבפנים, לפיכך צריך לנקב מן הצד.

משנה ב

הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר -

הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם.

כֶּסֶת עֲגֻלָּה, וְהַכַּדּוּר, וְהָאֵמוּם, וְהַקָּמֵיעַ, וְהַתְּפִלָּה -

אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא -

טוֹבְלִים סְתוּמִים.

ברטנורא משנה ב  

הכר. הוא ששוכב עליו.

הכסת. הוא שמשים תחת מראשותיו.

שיבואו בהן המים. לתוכן. שדרך כר וכסת של עור להכניס ולהוציא מה שבתוכן.

כסת עגולה. וקטנה שעושים השרים תחת מראשותיהן.

הכדור. פלוט"א.

והאמום. דפוס שעושים עליו את המנעל. והוא עשוי מעור וממלאים אותו בשער או במוכין.

והקמיע. של כתב או של עקרין מחופה עור.

ותפלה. של יד או של ראש.

אינן צריכים שיבואו בהן המים. לפי שאין דרך להכניס ולהוציא מה שבתוכן.

משנה ג

אֵלּוּ שֶׁאֵינָם צְרִיכִים שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם:

קִשְׁרֵי הֶעָנִי, וְהַנִּימִין, וַחֲבַט שֶׁל סַנְדָּל,

וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁהִיא חוֹצָה,

וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת,

וְאָזְנֵי הַחֵמֶת, וְאָזְנֵי הַתַּרְמִיל.

ברטנורא משנה ג  

קשרי העני. בגדיו של עני שנקרעו וקשרן, הקשר ההוא אינו עשוי להתיר לעולם, הלכך אין צריך להתירו בשעת טבילה כדי שיבואו עליו מים.

והנימין. נימין ופתילין שתולין על שפת הסדין לנוי ועושים בהן קשרים, ואינן עשויין להתיר לעולם.

וחבט של סנדל. אזנים שיש לרצועות של סנדל, אין צריך להתיר הקשר שלהן בשעת טבילה, שאין אותו קשר עשוי להתיר.

בזמן שהיא חוצה. שהקשר חוצץ, שאין המים נכנסים לתוכה. ואימתי יהיה זה, כשהקשר מהודק יפה ואז אינו עשוי להתיר. ולפי שהוא עשוי להתקיים אין צריך להתירו בשעת טבילה.

ושל זרוע. קשר של תפלה של יד.

בזמן שאינה עולה ויורדת. דמיהדק הקשר הרבה ואין הרצועה עולה ויורדת בו.

ואזני החמת. אזני הנוד יש בהם קשרים מהודין.

תורמל. כיס גדול של עור שנושאין הרועים. ובלשון מקרא קרוי ילקוט.

משנה ד

אֵלּוּ שֶׁהֵם צְרִיכִים שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם:

הַקֶּשֶׁר שֶׁבַּפִּרְקָסִים שֶׁבַּכָּתֵף,

וְשָֹפָה שֶׁל סָדִין - צָרִיךְ לְמַתֵּחַ,

וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ חוֹצָה,

וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת,

וּשְׁנָצִין שֶׁל סַנְדָּל,

וּבְגָדִים שֶׁהִטְבִּילָן מְכֻבָּסִין -

עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ.

הִטְבִּילָן נְגוּבִין -

עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעְבּוּעָן.

ברטנורא משנה ד  

פרקסין. לבוש התחתון שעל הבשר, והוא פתוח בכתפים, וכשלובשו קושרו על הכתף ובשעת הפשט מתירו.

ושפה של סדין צריך למתח. הקמטים שיש בשפתו העליונה, כדי שיבואו המים בין אותן הקמטין.

למתח. לפשטן ולמשכן. כמו וימתחם כאוהל לשבת (ישעיה מ').  

ושנץ של סנדל. רצועות שקושרו בהן.

שיבעבעו. כשמטביל אדם בגד במים עולים כמין אבעבועות במים, וכשהן מכובסים ומשקה טופח עליהן, משהתחילו המים לבעבע, טהרו, לפי שהושקו המים הבלועים בו למי המקוה, אבל כשהן נגובים אין המים באין בכולו עד שינוחו מבעבוען. שכשאדם מטביל סדין ואין יכול לשטחו שאין המקוה רחבה כל כך, תוחבו במים כשהוא מקופל ומתוך כך מבעבעים המים, וכשנחין מבעבוען בידוע שבאו המים בכולו.

משנה ה

כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵם אֲרֻכִּין וְעָתִיד לִקְצוֹץ -

מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כֻּלּוֹ.

שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל - אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְשֶׁל קָטָן - עֲשָֹרָה,

מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כָּל הַטַּבַּעַת.

הַחֶבֶל שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּקֻפָּה - אֵינוֹ חִבּוּר,

אֶלָּא אִם כֵּן תָּפַר.

ברטנורא משנה ה  

מטבילן עד מקום המדה. והשאר אין צריך טבילה, דכל העומד ליחתך כחתוך דמי. ולא הוי חציצה למקום החתך עצמו, דבית הסתרים דכלים אין טעון ביאת מים כמו באדם. ויתירים בית הסתרים דכלים על בית הסתרים דאדם, דאילו בית הסתרים דאדם נהי דאין טעונים ביאת מים בעינן ראוי לביאת מים, ובית הסתרים דכלים אפילו ראוי לביאת מים לא צריכי, דאין אדם מקפיד שם.

רבי יהודה אומר כו'. ואין הלכה כרבי יהודה.

מטבילין עד מקום המדה. עד ארבעה לגדול ועד עשרה לקטן, והשאר טהור ואין צריך טבילה, ואפילו כלתה מדה לחצי טבעת שבשלושלת אין צריך להטביל אלא עד חצי טבעת.

רבי טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת. שכלתה המדה לחציו. ואין הלכה כרבי טרפון.

משנה ו

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

אֵין מַטְבִּילִין חַמִּין בְּצוֹנֵן, וְלא צוֹנֵן בְּחַמִּין,

לא יָפִים בְּרָעִים, וְלא רָעִים בְּיָפִים.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין.

כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין, וְהִטְבִּילוֹ -

כְּאִלּוּ לא טָבַל.

מָלֵא מֵי רַגְלַיִם -

רוֹאִים אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם מַיִם.

מָלֵא מֵי חַטָּאת -

עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם עַל מֵי חַטָּאת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כְּלִי מַחֲזִיק כּוֹר, וְאֵין בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית -

כְּאִלּוּ לא טָבַל.

ברטנורא משנה ו  

אין מטבילין חמין בצונן. דאוכלים ומשקין אין להם טהרה במקוה, אלא המים שנטמאו בלבד, מטעם השקה וחיבור, ואין השקה מועלת אלא במין עם מינו, חמין בחמין ויפים ביפים ומרים במרים, אבל מין בשאינו מינו אין השקה מועלת בהן ולא נטהרו המים.

מלא משקין. כגון יין ושמן ומי פירות וכל משקין חוץ ממים.

כאילו לא טבל. משום דחייצי. ודוקא שלא נשתנו מראיהן, שלא נתבטלו במים.

מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים. דמי רגלים מין מים הן, וכשהשיקו עליהן מי מקוה נעשו חיבור להן ולא חייצי ונטהר הכלי.

ויש ספרים שגורסין, רואין אותן כאילו הן יין, ואם היו משתנים מראיהן וחוזרים למראה מים, מתבטלים במים ונטהר הכלי. וכגירסא זו מוכח בתוספתא.

מלא מי חטאת. מים שנתקדשו באפר פרה, ומהם מזים על טמאי מתים.

עד שירבו המים על מי חטאת. שיהיה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה הנכנסים בו על מי חטאת שהיו בתוכו. ואם לאו, עדיין הוא בטומאתו והרי הן כשאר משקין שחוצצין בין הכלי ובין מי המקוה.

כור. שלושים סאין.

ואין בו אלא רביעית. מי חטאת. או שאר משקין.

כאילו לא טבל. דסבירא ליה לרבי יוסי רביעית משקין או רביעית מי חטאת שבתוך הכלי, פוסלין בטבילה, וחוצצין אפילו בתוך כלי גדול, עד שיסיר הרביעית של משקין או של מי חטאת ויחזור ויטבילן ריקן. ואין הלכה כרבי יוסי.

משנה ז

כָּל הָאֹכָלִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה בְּכַחֲצִי פְרַס.

כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה בִּרְבִיעִית.

זֶה חֹמֶר בְּשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים מִבַּמִּקְוֶה,

שֶׁעָשׁוּ בּוֹ שְׁאָר הַמַּשְׁקִין כַּמַּיִם.

ברטנורא משנה ז  

כל האוכלים מצטרפין. אכל אוכלים טמאים מכמה מינים ויש בכולן כחצי פרס שהן שני ביצים לרש"י וביצה ומחצה לדברי רמב"ם, מצטרפין לפסול גוייתו מלאכול בתרומה. וכן שתה מכמה מינים של שבעה משקין שהם מים יין שמן דבש חלב דם טל, שאילו בלבד נקראין משקין, כולן מצטרפין זה עם זה לפסול את הגויה ברביעית הלוג, דכתיב (ויקרא י"א) מכל האוכל אשר יאכל וכל משקה אשר ישתה, לימד על האוכלין שכולן מצטרפין ועל משקין שכולן מצטרפין.

שעשו בו שאר משקין. לפסול את הגויה, כמים. ואין שאר משקין פוסלין את המקוה בשלושה לוגין כמים.

 אי נמי, אין שאר משקין משלימין שיעור מקוה לארבעים סאה כמים, דכתיב מקוה מים, ולא מקוה של שאר משקין.

משנה ח

אָכַל אֹכָלִים טְמֵאִים, וְשָׁתָה מַשְׁקִים טְמֵאִים,

טָבַל וֶהֱקִיאָן - טְמֵאִים,

מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן טְהוֹרִים בַּגּוּף.

שָׁתָה מַיִם טְמֵאִים, טָבַל וֶהֱקִיאָם - טְהוֹרִים,

מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְהוֹרִים בַּגּוּף.

בָּלַע טַבַּעַת טְהוֹרָה,

נִכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת, הִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וֶהֱקִיאָהּ -

הֲרֵי הִיא כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה.

בָּלַע טַבַּעַת טְמֵאָה -

טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּתְּרוּמָה;

הֱקִיאָהּ - טְמֵאָה, וְטִמְּאַתּוּ.

חֵץ שֶׁהוּא תָּחוּב בָּאָדָם,

בִּזְמַן שֶׁהוּא נִרְאֶה - חוֹצֵץ;

וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה - טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ.

ברטנורא משנה ח  

שתה משקין טמאין. שאר משקין חוץ ממים.

שאינן טהורים בגוף. לא עלתה להן טבילה בטבילת הגוף, דאוכלין ומשקין חוץ ממים אין להם טהרה במקוה.

אבל שתה מים טמאין וטבל, טהורים בגוף. שיש להן טהרה במקוה על ידי השקה.

הרי היא כמות שהיתה. טהורה כמות שהיתה, שהוא מציל עליה בעודה בלועה שלא תיטמא.

טובל ואוכל בתרומה. דטומאה בלועה אינה מטמאה אחרים.

בזמן שהוא נראה. על גופו מבחוץ.

טובל ואוכל בתרומה. לא שנא חץ טמא ולא שנא חץ טהור, אינו חוצץ בטבילה כל זמן שאינו נראה.

סליק מסכת מקוואות