מקואות, פרק א

 משנה א

שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בַּמִּקְוָאוֹת,

זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וָזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.

מֵי גְבָאִים,

שָׁתָה טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר - טָמֵא.

שָׁתָה טָמֵא וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר - טָמֵא.

שָׁתָה טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה,

אִם הֵדִיחַ - טָמֵא; וְאִם לא הֵדִיחַ - טָהוֹר.

ברטנורא משנה א  

שש מעלות במקואות. מקומות של כינוס מים יש בהן שש מעלות, כל אחת מהן גדולה מחברתה.

מי גבים. חפירה שבקרקע המכונסין בה מים שאינן שאובין והן פחות מארבעים סאה שהוא שיעור מקוה.

גבים. לשון מים מגבא (ישעיה ל').

שתה טמא ושתה טהור טמא. אם שתה מאותן המים טמא תחלה ואחר כך שתה מהן הטהור, נטמא הטהור. לפי שנפלה טיפה מפיו של טמא לתוך הגבא, ושמא שתה אותה הטהור ונטמא, דהשותה משקין טמאים פוסל את התרומה. והוא משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום כדאיתא פרק קמא דשבת. ואע"ג דאינו פוסל את התרומה אלא אם כן שתה רביעית, מכל מקום כשבאה הטיפה הטמאה בפיו, טימאה כל המשקין שבפיו. ואותה טיפה לא סלקא לה השקה בגבא, דמיירי כשאין בו ארבעים סאה כדקתני בסיפא. וע"י נגיעת הטמא אין מי הגבא מיטמאים עד שיתלשו. והכי איתא בתוספתא.

מילא בכלי טהור. מן המים שבגבא לאחר ששתה בו הטמא. דחיישינן לאותה טיפה כדפרישית, נטמא הכלי, שהכלים מיטמאין בנגיעת משקין טמאין.

אם הדיח. את הככר, טמא, ואם לא טהור, מפני שאין מי גבאין עלולים לקבל טומאה עד שיתלשו, הלכך אם לא הדיח טהור, ואפילו כשהגביה הככר לא הוחשבו מים שבו לקבל טומאה מן הטיפה, שנתבטלה הטיפה במים הטהורים. אבל כשהדיח, הוחשבו והוכשרו מים שבידיו לקבל טומאה מן הטיפה ולא נתבטלה בהן אלא אדרבה נטמאו וטימאו את הככר.

משנה ב

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר - טָמֵא.

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר - טָמֵא.

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה,

אִם הֵדִיחַ - טָמֵא; וְאִם לא הֵדִיחַ - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ב  

מילא בכלי טמא. לעיל אשמעינן כשהטומאה באה למים מחמת אדם טמא, והכא אשמעינן כשהטומאה באה מחמת כלי.

משנה ג

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְשָׁתָה טָהוֹר - טָמֵא.

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר - טָמֵא.

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה,

אִם הֵדִיחַ - טָמֵא, וְאִם לא הֵדִיחַ - טָהוֹר;

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בֵּין שֶׁהֵדִיחַ בֵּין שֶׁלֹּא הֵדִיחַ - טָמֵא.

ברטנורא משנה ג  

נפלו מים טמאים. הכא אשמעינן שמי גבאים הללו מקבלין טומאה על יד משקין טמאין שנפלו בהן.

רבי שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח. אכולהו קאי רבי שמעון, בין אטומאה שבאה מחמת אדם בין מחמת כלי בין מחמת משקין, בכולהו סבירא ליה בין שהדיח בין שלא הדיח טמא הככר. וטעמא דרבי שמעון, שאני אומר שטיפת המים טמאים שנפלה מפי הטמא או מן הכלי או מן המשקין טמאין, לבסוף כשנפלו כל המים נשתיירה הטיפה ההיא על הככר וטמאתו. ואין הלכה כרבי שמעון.

משנה ד

נָפַל לְתוֹכָן מֵת, אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן הַטָּמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר - טָהוֹר.

אֶחָד מֵי גְבָאִים, מֵי בוֹרוֹת, מֵי שִׁיחִים, מֵי מְעָרוֹת,

מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁפָּסְקוּ, וּמִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה.

בְּשָׁעַת הַגְּשָׁמִים - הַכֹּל טָהוֹר.

פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים,

הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ - טְמֵאִים;

וְהָרְחוֹקִים - טְהוֹרִין, עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב בְּנֵי אָדָם.

ברטנורא משנה ד  

או שהלך בהן הטמא ושתה הטהור טהור. שאין מי גבאים עלולים לקבל טומאה עד שיתלשו, כדאמרן לעיל.

אחד מי גבאים מי בורות מי שיחין. כולהו שוין לכל הדינים דתנינן במתניתין עד המעלה השנית. בורית, הן עשויין עגולין. שיחין, ארוכין וקצרים. מערות, מרובעות ומכוסות בקירוי אלא שיש להן פה.

מי תמציות שפסקו. גשמים היורדים על ההרים ומתמצין המים ומבעבעין מן ההרים לאחר שפסקו הגשמים ופסקו ההרים מזחילתן, אותן המים הנשארים הן כמי גבאים, ואם שתה מהן אדם טמא או מילא בכלי טמא או נפלו בהן משקין טמאין, אין הטיפה הטמאה מתבטלת בהן. אבל כל זמן שלא פסקו ההרים מזחילתן, אף על פי שפסקו הגשמים, אין נחשבין כמי גבאים, ומי הגשמים הנזחלין אחר כך מן ההרים מבטלים הטיפה הטמאה אף על פי שהמים הראשונים לא בטלוה.

והכי תנן בפרק ב' דמכשירין (משנה ב') מי שפיכות שירדו עליהם מי גשמים, אם רוב מן הטהור, טהור. אימתי בזמן שקדמו מי שפיכות, אבל קדמו מי גשמים, אפילו כל שהוא, מי שפיכות טמא.

הקרובים לעיר ולדרך טמאים. דחיישינן שמא שתה טמא או מילא בכלי טמא.

עד שיהלכו רוב בני אדם. השיירות ההולכות בדרך רחוקה. דאז טמאים, שמא שתה מהן אדם טמא או מילא בכלי טמא.

משנה ה

מֵאֵימָתַי טַהֲרָתָן?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּרְבּוּ וְיִשְׁטֹפוּ;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: רַבּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטְפוּ;

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁטְפוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רַבּוּ.

כְּשֵׁרִין לַחַלָּה וְלִטּוֹל מֵהֶן לַיָּדַיִם.

ברטנורא משנה ה  

מאימתי טהרתן. של קרובים ורחוקין.

משירבו וישטופו. משירדו גשמים וירבו מי הגשמים על המים שהיו בהם כבר קודם ששתה [מהם] הטמא או שמילא מהם בכלי טמא, וגם שיהיו שוטפין ויעברו על שפת הגבא ויצאו לחוץ. ושיעור השטיפה, כל שהוא.

רבו. לא כבית שמאי דבעו תרוייהו שירבו וישטופו, אלא כיון שרבו מי גשמים שבאו אחר כך על המים שהיו בהן בשעת טומאתן, נטהרו, אף על פי שלא שטפו ויצאו לחוץ.

רבי שמעון אומר מששטפו. מי גשמים על גדותיו של גבא ויצאו לחוץ, נטהר הגבא. אף על פי שלא רבו, מי הגשמים שבאו אחרי כן על המים שהיו בגבא בשעת טומאתן.

כשרים לחלה. מי גבאים הללו דתנן במתניתין, כשרים להשתמש בהן לחלה, ללוש ולבשל בהן חלה.

וליטול מהן לידים. לכל דבר שצריך נטילת ידים.

משנה ו

לְמַעְלָה מֵהֶן: מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁלֹּא פָּסְקוּ.

שָׁתָה טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר - טָהוֹר.

שָׁתָה טָמֵא וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר - טָהוֹר.

שָׁתָה טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה,

אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ - טָהוֹר.

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר - טָהוֹר.

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר - טָהוֹר.

מִלֵּא בִּכְלִי טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה,

אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ - טָהוֹר.

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְשָׁתָה טָהוֹר - טָהוֹר.

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וּמִלֵּא בִּכְלִי טָהוֹר - טָהוֹר.

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה,

אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ - טָהוֹר.

כְּשֵׁרִים לַתְּרוּמָה וְלִטּוֹל מֵהֶם לַיָּדַיִם.

ברטנורא משנה ו  

מי תמצית שלא פסקו. ההרים מזחילתן ועדיין הן מבצבצין ממי הגשמים שירדו עליהן, אלו מבטלים הטיפה הראשונה הטמאה שהיתה בגבא. לפיכך שתה טמא ושתה טהור כל זמן שלא פסקו, טהור, דמים טמאים שנפלו שם, נטהרו. וזו היא המעלה, דהני דלעיל לא עלתה טבילה למים הטמאים, ואילו הכא עלתה. אבל אין כשרים לטבילת אדם וכלים וידים.

משנה ז

לְמַעְלָה מֵהֶן: מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה,

שֶׁבּוֹ טוֹבְלִין וּמַטְבִּילִין.

לְמַעְלָה מֵהֶן:

מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו מֻעָטִין וְרַבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין -

שָׁוֶה לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בְּאֶשְׁבֹּרֶן,

וְלַמַּעְיָן לְהַטְבִּיל בּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא.

ברטנורא משנה ז  

טובלים. בני אדם כל גופו.

ומטבילין. הכלים, והידים למידי דבעי טבילת ידים ולא סגי בנטילה, כגון לקודש.

מעין. שמימיו נובעים, והמים הנובעים מעטים מן המים שאובין ששפכו בתוכו.

שוה למקוה לטהר באשבורן. ולא בזוחלין. דקיי"ל מעין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן, והאי משום מים שאובים מרובים שבו שוה למקוה לטהר באשבורן ולא בזוחלין.

ולמעין להטביל בו בכל שהוא. ולא בעי ארבעים סאה כמקוה, דאין מקוה מטהר בפחות מארבעים סאה והאי מטהר בכל שהוא כמעין.

משנה ח

לְמַעְלָה מֵהֶן: מַיִם מֻכִּין,

שֶׁהֵן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין.

לְמַעְלָה מֵהֶן: מַיִם חַיִּים,

שֶׁבָּהֶן טְבִילָה לַזָּבִים, וְהַזָּיָה לַמְצֹרָעִים,

וּכְשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.

ברטנורא משנה ח  

מים מוכין. מים נובעים שהן מלוחים או חמים.

שהן מטהרים בזוחלין. ואילו מעין שמימיו מועטים דלעיל אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן.

מים חיים. נובעים שאינן מוכין.

שהן טבילה לזבים. דכתיב ביה (ויקרא ט"ו) ורחץ את בשרו במים חיים.

והזייה למצורעים. דכתיב בהו (שם י"ד) אל כלי חרש על מים חיים.

כשרים לקדש בהן מי חטאת. דכתיב בהו (במדבר י"ט) מים חיים אל כלי.