מקואות, פרק ב

משנה א

הַטָּמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל,

סָפֵק טָבַל סָפֵק לא טָבַל,

אֲפִלּוּ טָבַל,

סָפֵק יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ;

שְׁנֵי מִקְוָאוֹת,

אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ,

טָבַל בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל - סְפֵקוֹ טָמֵא.

ברטנורא משנה א  

הטמא שירד לטבול. ספיקו טמא. דאוקי גברא אחזקתיה ובחזקת טומאה הוא.

משנה ב

מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר,

כָּל טְהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׁוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ,

בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים -

טְמֵאוֹת.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּטֻמְאָה חֲמוּרָה,

אֲבָל בְּטֻמְאָה קַלָּה,

כְּגוֹן אָכַל אֹכָלִים טְמֵאִים, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִים,

בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִים,

אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין,

וְיָרַד לִטְבּוֹל;

סָפֵק טָבַל סָפֵק לא טָבַל,

אֲפִלּוּ טָבַל,

סָפֵק יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ,

שְׁנֵי מִקְוָאוֹת,

אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ,

טָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל -

סְפֵקוֹ טָהוֹר;

רַבִּי יוֹסֵי - מְטַמֵּא;

שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת טֻמְאָה -

לְעוֹלָם הוּא בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּהַר.

אֲבָל סְפֵקוֹ לִטָּמֵּא וּלְטַמֵּא - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ב  

בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות. אע"ג דספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, האי ספק טהרה הוא ולא ספק טומאה.

בטומאה חמורה. באב הטומאה שמטמאתו מן התורה.

טומאה קלה. דרבנן.

אכל אוכלים טמאים. אכל חצי פרס מאוכלים טמאים או שתה רביעית משקין טמאין, נפסל גופו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה מדרבנן. וכולן משמונה עשר דבר שגזרו בו חכמים, וכולן מפורשים פרק קמא דשבת.

ואפילו טבל. דהשתא איכא תרתי לריעותא, שמא לא טבל כלל ואפילו טבל שמא קודם טבילה נתחסר, אפילו הכי ספיקו טהור.

רבי יוסי מטמא. ואפילו בטומאה דרבנן. משום דגברא בחזקת טומאה.

אבל ספיקו ליטמא ולטמא. כגון ספק אכל אוכלים טמאין או לא אכל, הרי ספיקו ליטמא. או ודאי אכל אוכלים טמאים, ספק נגע בככר של תרומה ספק לא נגע, הרי ספיקו לטמא, בהני מטהר רבי יוסי, דאין כאן חזקת טומאה. ואין הלכה כרבי יוסי.

משנה ג

סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים,

סָפֵק נָפְלוּ סָפֵק לא נָפְלוּ,

אֲפִלּוּ נָפְלוּ,

סָפֵק יֶשׁ בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בָּהֶם;

שְׁנֵי מִקְוָאוֹת,

אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ,

נָפַל לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפַל -

סְפֵקוֹ טָהוֹר,

מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה.

הָיוּ שְׁנֵיהֶם פְּחוּתִים מֵאַרְבָּעִים סְאָה,

וְנָפַל לְאֶחָד מֵהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפַל -

סְפֵקוֹ טָמֵא,

שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה.

ברטנורא משנה ג  

ספק מים שאובים שטיהרו חכמים. במסכת טהרות פרק הזורק טומאה, תמן תנינן, אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה.

ספק נפלו. שלושה לוגין מים שאובים במקוה חסר.

ספק יש בהן ארבעים סאה. כלומר ספק היה במקוה ארבעים סאה כשרים קודם שנפלו השאובין, דשוב אין השאובין פוסלים אותו.

שיש לו במה יתלה. שיש לו מקום לתלות נפילתן שלא גרמו לו פסול.

שאין לו במה יתלה. דמה נפשך בהי מינייהו דנפל פסלוהו, הלכך שניהם פסולין. והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה לתלות, היינו משום דשאובין דרבנן.

והא דתניא בתורת כהנים אך מעין ובור מקוה מים, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אסמכתא בעלמא היא.

משנה ד

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

רְבִיעִית מַיִם שְׁאוּבִין בַּתְּחִלָּה פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה,

וּשְׁלשָׁה לֻגִּין עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף,

שִׁעוּרוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין.

ברטנורא משנה ד  

בתחילה. שלא היה במקוה מים כלל כשנפל בו רביעית מים שאובין, ונשלם אחר כך שיעורו במי גשמים.

על פני המים. לאחר שהיו בו הרבה מים כשרים.

וחכמים אומרים. והלכה כחכמים.

משנה ה

מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שָׁלשׁ גּוּמוֹת שֶׁל מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁל לג לג,

אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאִין מַיִם כְּשֵׁרִים

עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לַגּוּמָא הַשְּׁלִישִׁית - כָּשֵׁר,

וְאִם לָאו - פָּסוּל;

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן - מַכְשִׁיר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקְוֶה סָמוּךְ לְמִקְוֶה.

ברטנורא משנה ה  

של לוג לוג. לוג אחד בכל גומא.

עד שלא הגיעו לגומא שלישית כשר. דהוה ליה כמקוה שלם שנפלו לתוכו שלושה לוגין מים שאובין דלא פסלוהו, והכא נמי הואיל והיו במקוה ארבעים סאה קודם שהגיעו המים לגומא שלישית, לא נפסל המקוה.

סמוך למקוה. כמקוה כשר הסמוך לשאוב, שזה עומד בכשרותו וזה עומד בפסלותו, והכא נמי המים שבגומות כעומדים בפני עצמן חשיבי ולא כמעורבין. ואין הלכה כרבי שמעון.

משנה ו

הַמְסַנֵּק אֶת הַטִּיט לַצְּדָדִין, וּמָשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה לֻגִּין - כָּשֵׁר.

הָיָה תּוֹלֵשׁ, וּמָשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה לֻגִּין - פָּסוּל;

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן - מַכְשִׁיר,

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְכַּוַּן לִשְׁאוֹב.

ברטנורא משנה ו  

המסנק. כמו המסלק. שמסלק את הטיט לצד אחד. ולא שתלש הטיט מן המים, אלא בתוך המים סלקו לצד אחד. שאם תלשו מן המים נחשב כשאוב, ואם משכו ממנו שלושה לוגין פוסל את המקוה.

ודוקא כשאין במקוה ארבעים סאה, הוא דשלושה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, אבל אם היו בו ארבעים סאה, אין כל מים שאובין שבעולם פוסלין אותו.

ורבי שמעון מכשיר. משום דאין מתכוין לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחד. ואין הלכה כרבי שמעון.

משנה ז

הַמַּנִּיחַ קַנְקַנִּים בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָן וְנִתְמַלְאוּ מַיִם -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם עוֹנַת גְּשָׁמִים הִיא,

אִם יֶשׁ בּוֹ כִּמְעַט מַיִם בַּבּוֹר - יְשַׁבֵּר,

וְאִם לָאו - לא יְשַׁבֵּר;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ - יְשַׁבֵּר, אוֹ יִכְפֶּה,

אֲבָל לא יְעָרֶה.

ברטנורא משנה ז  

לנגבן. תרגום והנה חרבו, והא נגובו. ודוקא לנגבן, שלא נתכוין לקבל המים, לכך לא נעשו שאובין, דכתיב אך מעין ובור, מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם, אף בור שאין בו תפיסת ידי אדם.

אם עונת גשמים היא. שנתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים.

אם יש בו כמעט מים בבור. גרסינן. ולא גרסינן או.

ישבר. הקנקנים ויפלו המים שבתוכן לבור. דהמשכה היא, כיון שמתוך כלים שבורים נופלים לבור.

ואם לאו. שאינה עונת גשמים,

 אי נמי שאין מים בבור. לא ישבר. דאם אינה עונת גשמים הרי לא יוכל לעשות מקוה מן המים שבקנקנים בלבד, דסבירא ליה לרבי אליעזר שאובה שהמשיכוה כולה או רובה, פסולה. אבל כשהיא עונת גשמים, ישבר להמשיך אלו המים ויתמלא רוב המקוה במי גשמים.

וכשאין בו מים כלל, לא ישבר אף על פי שהיא עונת גשמים, שמא יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה. ורבי אליעזר לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלים את המקוה לכתחילה.

רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר. דקסבר שלושה לוגין פוסלין את המקוה בין בתחילה בין בסוף, ולא רביעית, ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלושה לוגין קודם שבירה. ואף על גב דלאו עונת גשמים היא, ישבר, דיכול להמשיך עד שיעור מקוה, דקסבר שאובה שהמשיכה כולה, טהורה. ואין הלכה כרבי אליעזר.

או יכפה. שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור, אלא יפלו לצד אחר ומשם נמשכים לבור.

אבל לא יערה. שאם הגביה הקנקנים ועירה אותן נעשו כמים שאובין, שהרי יש בהן תפיסת ידי אדם.

משנה ח

הַסַּיָּד שֶׁשָּׁכַח עָצִיץ בַּבּוֹר וְנִתְמַלָּא מַיִם,

אִם הָיוּ הַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהוּא - יְשַׁבֵּר.

וְאִם לָאו - לא יְשַׁבֵּר; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ - יְשַׁבֵּר.

ברטנורא משנה ח  

הסייד. אומן הסד את הבור בסיד כדי שיחזיק מימיו, ודרכו להביא הסיד לבור בעציץ, ואותו בור היו בו מים כשרים ונשקע העציץ לתוך המים ונתמלא.

אם היו המים צפים על גביו כל שהו ישבר. שלא נשאבו המים, דכל שעה הן מעורבין. אבל אם היה מעלה העציץ בידו היו נפסקים ונעשים תלושין.

ואם לאו. שאין המים צפים על גביו.

לא ישבר. ובשאינה עונת גשמים איירי. דאם היה עונת גשמים כיון דאיכא מים בבור ישבר, כדאמרן.

רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר. דיכול להמשיך, כדפרישנא לעיל.

משנה ט

הַמְסַדֵּר קַנְקַנִּים בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְנִתְמַלְאוּ מַיִם,

אַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע הַבּוֹר אֶת מֵימָיו -

הֲרֵי זֶה יְשַׁבֵּר.

ברטנורא משנה ט  

המסדר קנקנים בבור ונתמלאו אף על פי שבלע הבור את מימיו. ואין מים בבור אלא אלו שבקנקנים.

הרי זה ישבר. כרבי יהושע דאין רביעית פוסל ומשבר את הקנקנים ועושה מקוה בתחילה.

משנה י

מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם וְטִיט -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַטְבִּילִין בַּמַּיִם וְאֵין מַטְבִּילִין בַּטִּיט.

רַבִּי יְהוֹשֻׁע אוֹמֵר: בַּמַּיִם וּבַטִּיט.

בְּאֵיזֶה טִיט מַטְבִּילִין?

בְּטִיט שֶׁהַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו.

הָיוּ הַמַּיִם מִצַּד אֶחָד -

מוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁמַּטְבִּילִין בַּמַּיִם וְאֵין מַטְבִּילִין בַּטִּיט.

בְּאֵיזֶה טִיט אָמְרוּ?

בְּטִיט שֶׁהַקָּנֶה יוֹרֵד מֵאֵלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר ;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוֹם שֶׁאֵין קְנֵה הַמִּדָּה עוֹמֵד;

אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹלְעַאי אוֹמֵר: מְקוֹם שֶׁהַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֶדֶת;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַיּוֹרֵד בְּפִי חָבִית;

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַנִּכְנָס בִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד;

רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: הַנִּמְדָּד בַּלֹּג.

ברטנורא משנה י  

רבי יהושע אומר בטיט ובמים. כשהמים צפים על גבי הטיט ואפילו רגליו שוקעות בטיט מטבילין לרבי יהושע, מפני שהמים מקדמים. ורבי אליעזר לית ליה האי סברא. אבל אם היה מטביל כלי קטן במים הצפים על גבי הטיט, בהא מודה רבי אליעזר דעלתה לו טבילה, כיון שלא היה שוקע בטיט כלל ומצטרף להשלים ארבעים סאה. והלכה כרבי יהושע.

שהקנה יורד מאליו. שהוא רך ונימוח כל כך שאם ישימו בו קנה ישקע בטיט מאליו.

מקום שאין קנה המדה עומד. קנה שמודדין בו אינו עומד מאליו בתוכו, וזה אינו רך ונימוח כראשון.

משקולת. בדיל של הבנאים. וכל השיעורים הללו כל אחד מוסיף בקושי הטיט ועביו, שהראשון רך מכולם והשני קשה הימנו והשלישי קשה הימנו, וכן כולם.

בפי חבית. שפיה צר וקטן. ואם הטיט רך כל כך שיכול לישפך ולהיכנס בפה צר של חבית, עלתה לו טבילה.

שפופרת הנוד. שפופרת של קנה שמניחין על פי הנוד ששופכים לתוכו. ושיעור הנקב של שפופרת הנוד, שיהו חוזרות בו שתי אצבעות בינוניות, שהן רוחב שתי אצבעות הראשונות של פס היד, לא הגודל.

הנמדד בלוג. כל זמן שהוא רך כל כך שהוא נמדד בלוג והוא כלי שמחזיק ששה ביצים, הוא נמדד עם המקוה וטובלין בו. והלכה כרבי יהודה.