נגעים, פרק ב
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

נגעים, פרק ב

נגעים, פרק ב

משנה א

בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגֶּרְמָנִי כֵּהָה,

וְהַכֵּהָה - בַּכּוּשִׁי עַזָּה.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, אֲנִי כַּפָּרָתָן,

הֲרֵי הֵן כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ,

לא שְׁחוֹרִים, וְלא לְבָנִים, אֶלָּא בֵּינוֹנִיִּים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יֵשׁ לַצַּיָּרִים סַמְמָנִין,

שֶׁהֵן צָרִין צוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת, לְבָנוֹת וּבֵינוֹנִיּוֹת;

מֵבִיא סַם בֵּינוֹנִי וּמַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ -

וְתֵרָאֶה בַּבֵּינוֹנִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַרְאוֹת נְגָעִים לְהָקֵל, אֲבָל לא לְהַחֲמִיר;

יֵרָאֶה הַגֶּרְמָנִי בִּבְשָֹרוֹ לְהָקֵל, וְהַכּוּשִׁי בַּבֵּינוֹנִי לְהָקֵל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה בַּבֵּינוֹנִי.

 

ברטנורא משנה א  

בהרת. גרמוני. לבן ביותר. ובהרת עזה כשלג נראית בו כהה מתוך לבנונית יתרה שבבשרו, ופוטרין אותו.

והכהה. נראית בכושי עזה. מתוך שבשרו שחור. ומסגירין אותו, דבתר בשרו של נראה אזלינן.

בית ישראל אני כפרתן. מתוך חבתן היה אומר אני כפרתן. כלומר כל העונש שראוי לבוא עליהן אני מקבל על עצמי כדי לכפר עליהן. שהן בינוניים וממוצעים ואינם נוטים לאחת משתי הקצוות.

לא לבנים ולא שחורים. אלא כאשכרוע שאינו לא לבן ולא שחור. אשכרוע, מין של ארז, בוש"ו בלע"ז. תאשור, אשכרוע.

וקא סבר רבי ישמעאל דבמה שמיטהר האחד מיטהרים כולם, ובמה שמיטמא האחד מיטמאין כולם. וקיימי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בחדא שיטתא.

ציירין. אומנין שמציירין צורות לנוי.

כבינוני. כסם הבינוני.

מראות נגעים להקל. וטעמא דרבי יהודה מפרש בתורת כהנים, כתוב אחד אומר בעור בשרו, וכתוב אחד אומר בעור הבשר, מצינו שמראות נגעים להקל אבל לא להחמיר, כיצד, יראה גרמוני בבשרו להקל נמצאת מקיים בעור בשרו. ואת הכושי כבינוני להקל נמצאת מקיים בעור הבשר.

זה וזה כבינוני, גרמוני וכושי כבינוני, והיינו רבי עקיבא.

 

משנה ב

אֵין רוֹאִים הַנְּגָעִים בְּשַׁחֲרִית, וּבֵין הָעַרְבַּיִם,

וְלא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְלא בְּיוֹם הַמְעֻנָּן,

לְפִי שֶׁהַכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה.

וְלא בַּצָּהֳרַיִם, לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה.

 

אֵימָתַי רוֹאִין?

בְּשָׁלשׁ, בְּאַרְבַּע, וּבְחָמֵשׁ, וּבְשֶׁבַע, וּבִשְׁמוֹנֶה, וּבְתֵשַׁע; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּאַרְבַּע, בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁמוֹנֶה, וּבְתֵשַׁע.

 

ברטנורא משנה ב  

אין רואין את הנגעים בשחרית ובין הערבים וכו'. דילפינן מקרא דכתיב לכל מראה עיני הכהן, מה כהן שחסר מאור עיניו אינו רואה את הנגעים, אף יום שחסר מאורו אין רואין בו את הנגעים.

רבי יהודה אומר בד' בה' כו'. והלכה כרבי יהודה.

 

משנה ג

כֹּהֵן הַסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו, אוֹ שֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו -

לא יִרְאֶה אֶת הַנְּגָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, יב)

"לְכָל-מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן".

בַּיִת הָאָפֵל

אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ.

 

ברטנורא משנה ג  

אין פותחין לו חלונות. דכתיב (ויקרא י"ד) כנגע נראה לי, לי ולא לנרי, מכאן אמרו בית אפל אין פותחין לו חלונות.

 

משנה ד

כֵּיצַד רְאִיַּת הַנֶּגַע?

הָאִישׁ נִרְאֶה כְּעוֹדֵר, וּכְמוֹסֵק זֵיתִים.

הָאִשָּׁה כְּעוֹרֶכֶת, וְכִמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ,

כְּאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִין לַשֶּׁחִי, לְיָד הַיְמָנִית.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כְּטוֹוָה בַּפִּשְׁתָּן, לַשְֹּׂמָאלִית.

כְּשֵׁם שֶׁנִּרְאֶה לְנִגְעוֹ,

כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ.

 

ברטנורא משנה ד  

כעודר וכמוסק. דרך העודר מפסק רגליו. ודרך המוסק מגביה זרועותיו. עודר, חופר בקרקע. מוסק, לוקט את זיתיו.

כעורכת. את הפת שמפסקת את רגליה.

וכמניקה את בנה. לענין תחת הדד. דמה שנראה באותה שעה אינו נחשב בית הסתרים.

כאורגת בעומדים לשחי. שמגבהת ידה הימנית לארוג ומגלה בית השחי שלה.

כטווה בפשתן. שדרך הטווה להגביה ידה השמאלית ומגלה השחי השמאלי. ומה שאינו נראה בכך, נחשב בית הסתרים. וכתיב לכל מראה עיני הכהן, פרט לבית הסתרים.

לתגלחתו. ביום טהרתו. וצריך לגלח, דכתיב (ויקרא י"ד) את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו, מה אלו מקום כינוס שער ונראה אף כל מקום כינוס שער ונראה, פרט לבית הסתרים.

 

משנה ה

כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה,

חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף לא נִגְעֵי קְרוֹבָיו.

כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מַתִּיר, חוּץ מִנִּדְרֵי עַצְמוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים.

כָּל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִבְּכוֹרוֹת עַצְמוֹ.

 

ברטנורא משנה ה  

רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו. דאיתקוש נגעים לריבים, דכתיב (דברים כ"א) כל ריב וכל נגע, מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים. ואין הלכה כרבי מאיר.

חוץ מנדרי עצמו. דכתיב (במדבר ל') לא יחל דברו, הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו.

אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים. כגון נדרים שאינן של עינוי נפש ודברים שאינו בינו לבינה, שהן צריכין חקירת חכם, ושמא יקל גבי אשתו ולא יבקר יפה.

ודוקא בפני עצמו אינו יכול להתיר ואפילו הוא יחיד מומחה, אבל מצטרף הוא בכלל שלושה הדיוטות, דכיון דהוי בי תלתא לא חשידי שמא לא יחקרו יפה.

 

כל הבכורות אדם רואה. אם יכולים לאכלן במומן.