נגעים, פרק ד
משנה א
יֵשׁ בְּשֵֹעָר לָבָן מַה שֶּׁאֵין בְּפִשְֹיוֹן,
וְיֵשׁ בְּפִשְֹיוֹן מַה שֶּׁאֵין בְּשֵֹעָר לָבָן.
שֶׁשֵֹּׂעָר לָבָן מְטַמֵּא בַּתְּחִלָּה, וּמְטַמֵּא בְּכָל מַרְאֵה לבֶן,
וְאֵין בּוֹ סִימָן טַהֲרָה.
יֵשׁ בְּפִשְֹיוֹן,
שֶׁהַפִּשְֹיוֹן מְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא,
וּמְטַמֵּא בְּכָל הַנְּגָעִים, חוּץ לַנֶּגַע,
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשֵֹעָר לָבָן.
ברטנורא משנה א
יש בשער. ששער לבן מטמא בתחילה. כשהובא אל הכהן ויש בנגע שער לבן, טמא. מה שאין כן בפסיון שאינו מטמא אלא בסוף שבוע.
ומטמא בכל מראה לובן. אפילו למטה מארבעה מראות, דכתיב (ויקרא י"ג) ומראה הנגע עמוק, מראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק. מה שאין כן בפסיון שאין פסיון מטמא למטה מארבע מראות, שבאותן מראות שהאום מטמא הפסיון מטמא.
ואין בו סימן טהרה. ואילו בפסיון יש בו סימן טהרה, שאם פרח בכולו טהור.
מטמא בכל שהוא. אבל שער לבן אינו מטמא בפחות משתי שערות, דמיעוט שער שנים.
חוץ מן הנגע. כשפשה חוץ לנגע, טמא. אבל שער לבן בעינן שיהא בנגע, כדכתיב (ויקרא י"ג) ושער בנגע הפך לבן.
משנה ב
יֵשׁ בְּמִחְיָה מַה שֶּׁאֵין בְּפִשְֹיוֹן,
וְיֵשׁ בְּפִשְֹיוֹן מַה שֶּׁאֵין בְּמִחְיָה.
שֶׁהַמִּחְיָה מְטַמָּא בַּתְּחִלָּה, וּמְטַמָּא בְּכָל מַרְאֶה,
וְאֵין בָּהּ סִימָן טַהֲרָה.
יֵשׁ בְּפִשְֹיוֹן,
שֶׁהַפִּשְֹיוֹן מְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא,
וּמְטַמֵּא בְּכָל הַנְּגָעִים, חוּץ לַנֶּגַע;
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמִחְיָה.
ברטנורא משנה ב
בכל מראה. היינו כמראה הבשר בין כושי בין לבן בין אדום.
מטמא בכל שהוא. אבל במחיה בעיא כעדשה.
חוץ מן הנגע מה שאין כן במחיה. שהמחיה צריכה להיות בתוך הנגע.
משנה ג
יֵשׁ בְּשֵֹעָר לָבָן מַה שֶּׁאֵין בְּמִחְיָה,
וְיֵשׁ בְּמִחְיָה מַה שֶּׁאֵין בְּשֵֹעָר לָבָן.
שֶׁשֵֹּׂעָר לָבָן מְטַמֵּא בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה,
בִּמְכֻנָּס וּבִמְפֻזָּר, בִּמְבֻצָּר וְשֶׁלֹּא בִּמְבֻצָּר.
יֵשׁ בְּמִחְיָה,
שֶׁהַמִּחְיָה מְטַמָּא בַּקָּרַחַת וּבַגַּבַּחַת, הֲפוּכָה וְשֶׁלֹּא הֲפוּכָה,
וּמְעַכֶּבֶת אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן, וּמְטַמָּא בְּכָל מַרְאֶה,
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשֵֹעָר לָבָן.
ברטנורא משנה ג
ובמכונס. שהשתי שערות במקום אחד בנגע.
במפורד. זה במזרח הנגע וזה במערב.
מבוצר. שתי שערות באמצע הנגע, כמבצר שבאמצע העיר.
שאינו מבוצר. כחוט היוצא מן הנגע, ויש ברחבו שתי שערות. מה שאין כן במחיה דבעינן מבוצרת ומכונסת.
הפוכה ושלא הפוכה. בין שהבהרת קדמה למחיה, בין שהמחיה קדמה לבהרת. מה שאין כן בשער לבן, שאם קדם לבהרת, טהור.
ומעכבת את ההופך כולו לבן. דאם הוחלט במחיה. ופרחה הצרעת בכולו חוץ ממקום המחיה, עדיין טמא הוא. אבל אם פרחה בכולו אע"ג דכל גופו מלא שער לבן, טהור, שאין שער לבן מעכב.
משנה ד
שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת,
עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַלְבִּין - טָהוֹר.
עִקָּרָן מַלְבִּין וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר - טָמֵא.
כַּמָּה יְהֵא בַּלַּבְנוּנִית?
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא;
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּדֵי לִקְרוֹץ בַּזּוּג.
הָיְתָה אַחַת מִלְּמַטָּה,
וְנֶחְלְקָה מִלְמַעְלָה, וְהִיא נִרְאֵית כִּשְׁתַּיִם - טָהוֹר.
בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵֹעָר לָבָן אוֹ שֵֹעָר שָׁחוֹר - טָמֵא.
אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִעֵט מְקוֹם שֵֹעָר שָׁחוֹר אֶת הַבַּהֶרֶת,
מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ.
ברטנורא משנה ד
עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור. דאמר קרא (ויקרא י"ג) ושער בנגע הפך לבן, העיקר הסמוך לנגע הפך לבן.
כדי לקרוץ בזוג. כדי שינטל בפי הזוג של מספריים. והלכה, דשיעור שער לבן, ארכו אין פחות מכדי שינטל בפי הזוג, אבל הלבנונית שבו בכל שהוא.
ונראית כשתים טהור. שיש שערות שמתחלקות בראשן לשתים ובעיקרן אינן אלא אחת.
הכי גרסינן, בהרת ובה שער לבן ושער שחור טמא. בהרת שהיא כגריס מצומצם ובה שתי שערות לבנות, והשאר מלאה שערות שחורות, טמא. ולא אמרינן שמקום השערות שחורות ממעט הבהרת מכגריס.
משנה ה
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וְחוּט יוֹצֵא מִמֶּנָּה,
אִם יֶשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת -
זוֹקְקָהּ לְשֵֹעָר לָבָן וּלְפִשְֹיוֹן, אֲבָל לא לְמִחְיָה.
שְׁתֵּי בֶהָרוֹת וְחוּט יוֹצֵא מִזּוֹ לָזוֹ,
אִם יֶשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת - מְצָרְפָן;
וְאִם לָאו - אֵין מְצָרְפָן.
ברטנורא משנה ה
זוקקה לשער לבן ולפסיון. דאי איכא באותו החוט שער לבן, מחליטו. או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע, טמא. אבל אם אין ברוחב החוט שתי שערות ואית ביה שער לבן לא מטמא, דלא חשיב מן הנגע. וכן אם פשה אצל החוט שאין ברחבו שתי שערות, כפסיון רחוק מן הנגע הוא חשוב, ובעי כגריס.
אבל לא למחיה. דאפילו יש ברוחב החוט שתי שערות, אין מחיה שבו מטמאה. שהמחיה צריך שתהא מבוצרת באמצע הנגע כמבצר שהוא באמצע העיר.
מצרפן. ונידונים כנגע אחד, ואם פשה אחת מהן משהו או נולד שער לבן באחד מהן, מחליט על שתיהן.
ואם לאו אינו מצרפן. ונדונים כשני נגעים, ואם פשתה האחת והאחרת לא פשתה, מחליט בזו ומסגיר בזו. ונפקא מינה, דלכי מיטהר, בעי לאתויי שתי קרבנות.
משנה ו
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָּעֲדָשָׁה,
וְשֵֹעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַמִּחְיָה,
הָלְכָה הַמִּחְיָה - טְמֵאָה מִפְּנֵי שֵֹעָר לָבָן;
הָלַךְ שֵֹעָר לָבָן - טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן - מְטַהֵר,
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֲפָכַתּוּ הַבַּהֶרֶת.
בַּהֶרֶת הִיא וּמִחְיָתָהּ כַּגְּרִיס, וְשֵֹעָר לָבָן בְּתוֹךְ
הַבַּהֶרֶת,
הָלְכָה הַמִּחְיָה - טְמֵאָה מִפְּנֵי שֵֹעָר לָבָן;
הָלַךְ שֵֹעָר לָבָן - טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן - מְטַהֵר,
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֲפָכַתּוּ בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס.
וּמוֹדֶה,
שֶׁאִם יֵשׁ בִּמְקוֹם שֵֹעָר לָבָן כַּגְּרִיס -
שֶׁהוּא טָמֵא.
ברטנורא משנה ו
בהרת כגריס. בלא מקום מחיה. דהיינו תשע עדשות בהרת, ועדשה אחת מחיה. עשר עדשות בין הכל.
גריס. הן תשעה עדשות, ומחיה אין פחות מעדשה. וכל היכא דתנינן בהרת, הוא הדין לשאר מראות חלקות ופתוכות.
והלכה המחיה. שבא הנגע על מקומה.
הלך שער לבן. שנשר, או הפך לשחור.
רבי שמעון מטהר. אהלכה מחיה קאי.
שלא הפכתו בהרת. ששער לבן קדם לבהרת של מקום המחיה.
שלא הפכתו בהרת כגריס. ששער לבן קדם לבהרת כגריס, דמקום המחיה היה חסר מכגריס. וכאן נמי לא פליג רבי שמעון אלא אהלכה מחיה. ואין הלכה כרבי שמעון.
משנה ז
בַּהֶרֶת וּבָהּ מִחְיָה וּפִשְֹיוֹן,
הָלְכָה הַמִּחְיָה - טְמֵאָה מִפְּנֵי הַפִּשְֹיוֹן;
הָלַךְ הַפִּשְֹיוֹן - טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמִּחְיָה.
וְכֵן בְּשֵֹעָר לָבָן וּבְפִשְֹיוֹן.
הָלְכָה וְחָזְרָה בְּסוֹף שָׁבוּעַ - הֲרֵי הִיא כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה.
לְאַחַר הַפְּטוּר - תֵּרָאֶה בַּתְחִלָּה.
הָיְתָה עַזָּה וְנַעֲשֵֹית כֵּהָה, כֵּהָה וְנַעֲשֵֹית עַזָּה -
הֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּתְמַעֵט מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת.
כָּנְסָה וּפָשְֹתָה, פָּשְֹתָה וְכָנְסָה -
רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא,
וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.
ברטנורא משנה ז
בהרת ובה מחיה ופשיון. בהרת כגריס והסגירה, ולסוף שבוע מצא בה מחיה ופשיון והחליטו.
הלכה המחיה. כגון שבא עליה הנגע, טמא הבהרת מפני הפשיון.
הלך הפשיון. כגון שכנסה הבהרת וחזרה לכגריס.
וכן שער לבן ופשיון. אם הלך האחד, טמא מפני השני.
הלכה וחזרה בסוף השבוע. כגון שהסגירו על בהרת כגריס, והלכה הבהרת באמצע השבוע, ובסוף השבוע חזרה.
הרי היא כמות שהיתה. ומסגירו הסגר שני.
לאחר הפטור. דראה אותה הכהן בסוף השבוע כשהלכה לה ופטרו, אם אחרי כן חזרה, תיראה בתחילה.
והאי חזרה היינו במקומה הראשון, דאי במקום אחר אם כן הרי זו בהרת אחרת.
היתה עזה. כשלג כשהסגירו.
ונעשית כהה. בסוף שבוע ראשון, כגון כסיד או בקרום. או שהיתה כקרום בשעת הסגר, ונעשית עזה כשלג בסוף שבוע ראשון.
הרי היא כמות שהיתה. וטעונה הסגר שני, כמו עמד בעיניו.
ובלבד שלא תתמעט מארבע מראות. שאם נתמעטה מארבע מראות, פוטרו מיד וטהור.
כנסה ופשתה. היכא דהסגירה בבהרת כגריס, ובסוף שבוע כנסה, ואחר כך פשתה את מקום הכנוס ולא יותר. או שפשתה בסוף שבוע, ואחר כך כנסה את מקום הפשיון ולא יותר.
רבי עקיבא מטמא. שהרי פשה.
וחכמים מטהרים. שאין זה פשיון, אלא הרי היא כמו שהיתה. ואי קאי בסוף שבוע ראשון, מסגירו הסגר שני. ואי קאי בסוף שבוע שני, פוטרו וטהור.
משנה ח
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְֹתָה כַּחֲצִי גְּרִיס,
וְהָלַךְ מִן הָאוֹם כַּחֲצִי גְּרִיס -
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה;
וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.
ברטנורא משנה ח
ופשתה כחצי גריס. לצד המזרח.
והלך מן האום כחצי גריס. לצד מערב.
תיראה בתחלה. דחשיב כנגע אחר, ונגע חדש הוא זה ויסגיר.
וחכמים מטהרין. דלא חשיב פסיון אלא אם כן מוסיף על שיעור הנגע שהיה בתחלה, וזה שאינו עכשיו אלא כגריס, נחשב כראשון שעמד בעיניו וטהור.
משנה ט
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְֹתָה כַּחֲצִי גְּרִיס וָעוֹד,
וְהָלַךְ מִן הָאוֹם כַּחֲצִי גְּרִיס -
רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא,
וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְֹתָה כַּגְּרִיס וָעוֹד,
וְהָלְכָה לָהּ הָאוֹם -
רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה.
ברטנורא משנה ט
ופשתה כחצי גריס ועוד כו'. רבי עקיבא מטמא. משום ועוד דאשתייר ביה מן הפסיון. ובפשתה לאחר הפטור איירי.
וחכמים מטהרין. דכיון דאזיל ליה חצי גריס מן האום, ליכא מנגע חדש אלא חצי גריס ועוד.
ופשתה כגריס ועוד. לאחר הפטור, ואחר כך הלכה לה כל האום ולא נשתייר אלא הגריס ועוד החדש.
רבי עקיבא מטמא. דהא פשה ליה משיעור קמא.
ורבנן סברי, כיון דאזיל ליה קמא כוליה, והאי נגע דקאי חדש, תיראה בתחלה ויסגיר.
משנה י
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, וּפָשְֹתָה כַּגְּרִיס,
נוֹלְדָה לַפִּשְֹיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵֹעָר לָבָן, וְהָלְכָה לָהּ הָאוֹם -
רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה.
בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם,
נוֹלְדָה בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שַֹעֲרָה אַחַת -
הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר.
בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שַֹעֲרָה אַחַת,
נוֹלְדָה בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שַֹעֲרָה אַחַת -
הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר.
בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת,
נוֹלְדָה בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שַֹעֲרָה אַחַת -
הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר.
ברטנורא משנה י
בהרת כגריס ופשתה כגריס. בשפשתה לאחר הפטור איירי.
רבי עקיבא מטמא. דיש כאן נגע וסימן טומאה עמו.
תיראה בתחלה. ואע"ג דכשתיראה בתחילה נמי יטמאנה הכהן מיד, דמחיה ושער לבן מטמאים בתחילה, מכל מקום נפקא מינה דלרבנן בעי אתויי קרבן אכל חד וחד, ולרבי עקיבא כנגע ראשון חשיב, וכי מתסי מהאי מייתי חד קרבן. ובכל הנך דפליגי רבי עקיבא וחכמים במתניתין, הלכה כחכמים.
ואין בה כלום. אין בה שער לבן.
ובה שערה אחת ונולדה בהרת כו' הרי זו להסגיר. ואף על פי שקדם כגריס בהרת לשער האחרון, כיון דלא קדמה את הראשון, לא מהני, דבעינן שתקדים כגריס בהרת לשתי השערות.
בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות כו' הרי זו להסגיר. ואע"ג דחצי גריס הראשון קדם לשתי שערות, לא מהני עד שיקדים הגריס שלם לשתי שערות.
משנה יא
בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם,
נוֹלְדָה בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת -
הֲרֵי זוֹ לְהַחֲלִיט.
מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: אִם בַּהֶרֶת קָדְמָה לְשֵֹעָר לָבָן - טָמֵא,
וְאִם שֵֹעָר לָבָן קָדַם לְבַהֶרֶת - טָהוֹר;
וְאִם סָפֵק - טָמֵא.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - קִהָה.
ברטנורא משנה יא
ונולד בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות כו' הרי זו להחליט. כל היכא דתנן ובה שתי שערות או ובה שערה אחת, לאו דאתו שערות ובהרת בהדי הדדי, אלא דבהרת קדמה ואחר כך באו שערות.
ואם שער לבן קודם לבהרת טהור. דכתיב (ויקרא י"ג) והיא הפכה שער לבן, הבהרת היא שגרמה לשער שיהפך ללבן.
ספק טמא. ספק אם שער לבן קדם לבהרת או בהרת קדמה לשער לבן, טמא.
ורבי יהושע קהה. גרסינן. מלשון תקהינה שיניו. כלומר, היו שיניו קהות מדברי האומר ספק טמא. דאיהו סבר ספק טהור. ואין הלכה כרבי יהושע.