נגעים, פרק ה
משנה א
כָּל סְפֵק נְגָעִים טָהוֹר,
חוּץ מִזֶּה, וְעוֹד אַחֵר.
וְאֵיזֶה זֶה?
מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וְהִסְגִּירָהּ,
בְּסוֹף שָׁבוּעַ וַהֲרֵי הִיא כַּסֶּלַע,
סָפֵק שֶׁהִיא הִיא, סָפֵק שֶׁאַחֶרֶת בָּאָה תַּחְתֶּיהָ -
טָמֵא.
ברטנורא משנה א
כל ספק נגעים. חוץ מזה. דספק בהרת קדמה ספק שער לבן קדם.
הרי היא כסלע. נעשית רחבה וגדולה כסלע.
ספק שהיא היא. וראויה להחליט שהרי פשה.
ספק שאחרת באה תחתיה. והראשונה הלכה וראויה להסגיר, דאין פשיון מטמא בתחלה.
טמא. ומחליטו.
משנה ב
הֶחֱלִיטוֹ בְּשֵֹעָר לָבָן,
הָלַךְ שֵֹעָר לָבָן, וְחָזַר שֵֹעָר לָבָן;
וְכֵן בְּמִחְיָה, וּבְפִשְֹיוֹן;
בַּתְּחִלָּה,
וּבְסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר -
הֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה.
הֶחֱלִיטוֹ בְּמִחְיָה,
וְהָלְכָה הַמִּחְיָה, וְחָזְרָה הַמִּחְיָה;
וְכֵן בְּשֵֹעָר לָבָן, וּבְפִשְֹיוֹן;
בַּתְּחִלָּה,
בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר -
הֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה.
הֶחֱלִיטוֹ בְּפִשְֹיוֹן,
הָלַךְ הַפִּשְֹיוֹן וְחָזַר הַפִּשְֹיוֹן;
וְכֵן בְּשֵֹעָר לָבָן;
בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר -
הֲרֵי הִיא כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה.
ברטנורא משנה ב
הלך שער לבן. שהוחלט בעבורו.
וחזר שער לבן. אחר תחתיו.
וכן במחיה וכן בפשיון. או שלא חזר שער לבן, אלא שנולדה בו מחיה שהיא גם כן סימן טומאה, או שפשה הנגע.
בתחילה בסוף שבוע ראשון. כלומר, בין שההחלט היה בתחילה כשהובא אל הכהן, בין בסוף שבוע ראשון, בין בסוף שבוע שני, בין לאחר הפטור כגון שעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ואחר הפטור בא שער לבן והחליטו, בכל הני גווני אם הלך לו שער לבן וחזר שער לבן, או מחיה או פשיון הרי היא כמות שהיתה. כלומר, נשאר בטומאה כמו שהיה, הואיל ויש בו סימן טומאה, אף על פי שאין זה אותו סימן שהיה בשעת החלט.
וחזר הפשיון וכן בשער לבן. הא דלא קתני הכא וכן במחיה, לפי שכשהלך הפשיון ובאת המחיה, פעמים שיהיה טהור, כגון שהמחיה מיעטה הנגע מכגריס.
משנה ג
שְֹעַר פְּקוּדָה -
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל - מְטַמֵּא;
וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.
אֵיזֶה הוּא שְֹעַר פְּקוּדָה?
מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵֹעָר לָבָן,
הָלְכָה הַבַּהֶרֶת וְהִנִּיחָה לְשֵֹעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ, וְחָזְרָה -
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל - מְטַמֵּא;
וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מוֹדֶה אֲנִי בָּזֶה שֶׁהוּא טָהוֹר.
אֵיזֶה הוּא שְֹעַר פְּקוּדָה?
מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת,
וְהָלַךְ הֵימֶנָּה כַּחֲצִי גְּרִיס,
וְהִנִּיחוֹ לְשֵֹעָר לָבָן בִּמְקוֹם הַבַּהֶרֶת, וְחָזַר.
אָמְרוּ לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁבִּטְּלוּ אֶת דִּבְרֵי עֲקַבְיָא,
אַף דְּבָרֶיךָ אֵינָן מְקֻיָּמִין.
ברטנורא משנה ג
שער פקודה. לשון פקדון, שהפקידה הבהרת את השער בעור הבשר והלכה לה.
וחכמים מטהרים. וטעמייהו, דכתיב והיא הפכה, שהפכתו היא ולא הפכתו חברתה.
אף דבריך אין מקויימין. דהאי נמי טהור. והלכה כחכמים.
משנה ד
כָּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִלָּה - טָהוֹר,
עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה.
מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה - סְפֵקוֹ טָמֵא.
כֵּיצַד?
שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן,
בָּזֶה בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, וּבָזֶה כַּסֶּלַע;
בְּסוֹף שָׁבוּעַ בָּזֶה כַּסֶּלַע וּבָזֶה כַּסֶּלַע,
וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן פָּשָֹה,
בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים - טָהוֹר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּאִישׁ אֶחָד - טָמֵא,
וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים - טָהוֹר.
ברטנורא משנה ד
בין באיש אחד. אע"ג דמה נפשך יש בו בהרת אחת שפשתה, אותה שתחלתה כגריס ועכשיו כסלע, והיה ראוי להחליטו, אפילו הכי הואיל ואינו יודע על איזה נגע מחליט, טהור מגזרת הכתוב, דכתיב (ויקרא י"ג) ואם פשה תפשה בעור וטימא הכהן אותו, את הנגע הודאי הוא מטמא, ואינו מטמא את הנגע שיש בו ספק.
בין בשני אנשים. אף על פי שאחד מהם טעון הסגר שבעת ימים שנית בסוף שבוע ראשון, והאחר מוחלט, הואיל ואינו יודע איזה להסגיר ואיזה להחליט, שניהם טהורים מגזרת הכתוב.
רבי עקיבא אומר כו'. ואין הלכה כרבי עקיבא.
משנה ה
מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה סְפֵקוֹ טָמֵא,
כֵּיצַד?
שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן,
בָּזֶה בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָזֶה כַּסֶּלַע;
בְּסוֹף שָׁבוּעַ, בָּזֶה כַּסֶּלַע וָעוֹד וּבָזֶה כַּסֶּלַע וָעוֹד -
שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין.
אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ לִהְיוֹת כַּסֶּלַע וְכַסֶּלַע -
שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִהְיוֹת כַּגְּרִיס.
זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ: מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה סְפֵקוֹ טָמֵא.
ברטנורא משנה ה
שניהם טמאין. דבשניהם פשה.
אף על פי שחזרו להיות כסלע. דהשתא אחד מהם טהור, הואיל והוזקקו לטומאה, שניהם טמאים. דכתיב (שם) וטיהרו הכהן, את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק.
עד שיחזרו להיות כגריס. דהשתא ודאי שניהם טהורים, שהפסיון שבעבורו הוחלטו הלך משניהם.