אהלות, פרק יב

משנה א

נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר חָדָשׁ,

וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתָּיו -

כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים;

טֻמְאָה עַל גַּבָּיו -

כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים.

וּבַיָּשָׁן - טָמֵא;

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי - מְטַהֵר.

נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַנּוּרִים,

טֻמְאָה בֵּינֵיהֶם - הֵם טְמֵאִים;

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי - מְטַהֵר.

משנה א

נסר שהוא נתון על פי תנור חדש. שלא הוסק, דלא מקבל טומאה. ובתנור העומד בחצר או בגינה איירי.

בפותח טפח. שהנסר רחב ויוצא חוץ לתנור טפח סביב מכל צדדיו.

שעל גביו. שעל גבי הנסר.

טהורים. דכיון שהתנור טהור, ניצולים הכלים. וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר.

ובישן. כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה.

טמא. התנור. שאין הנסר מצילו. וכל שכן כלים שתחת הנסר ושעל הנסר. וטעמא דמתניתין, דכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר, הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל, ישן דכלי הוא אינו מציל.

ורבי יוחנן בן נורי מטהר. דוקא בתנור. אבל בכלים מודה דטמאין. והכי איתא בתוספתא.

נתון על שני תנורים. ראש הנסר על תנור זה, וראשו השני על תנור אחר, וטומאה בין שני התנורים. ובתנורים ישנים איירי. ואזדו רבנן לטעמייהו ורבי יוחנן בן נורי לטעמיה. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי.

משנה ב

סְרִידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד

פָּתִיל,

טֻמְאָה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו -

הַכֹּל טָמֵא.

כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר - טָהוֹר.

טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ברטנורא משנה ב

סרידא. כמין שבכה של חרס. תרגום מעשה רשת, עובד סרדתא. והיא חלקה ועודפת חוץ לתנור טפח מכל צד.

הכל טמא. כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור, לפי שהאוהל מביא טומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה. ואף כשהטומאה למעלה, בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה.

כנגד אוירו של תנור טהור. שהרי הוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק.

כנגדו עד הרקיע טמא. אבל מה שתחתיו טהור.

משנה ג

נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר יָשָׁן,

יוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה טֶפַח, אֲבָל לא מִן הַצְּדָדִים,

טֻמְאָה בְּצַד זֶה -

כֵּלִים שֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים;

רַבִּי יוֹסֵי - מְטַמֵּא.

הַבְּטַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.

הָיָה בּוֹ זִיז -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ,

וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.

ברטנורא משנה ג

נסר. שהוא ארוך וצר, וכשהוא נתון על פי התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב, ודרום וצפון אינו יוצא.

טומאה בצד זה. תחת הנסר במזרח או במערב.

כלים שבצד השני טהורים. דאין מקום לטומאה לעבור, שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום.

ורבי יוסי מטמא. קסבר אין תנור מפסיק. ואין הלכה כרבי יוסי.

הבטח. יש ספרים שגורסים אבטח. והוא בנין עשוי כעין אמבטי שבמרחצאות שנותנים בהן מים לרחצה, ונסר נתון עליו לתקרה, והנסר עודף משני צדדים. ואם הטומאה מצד זה אין יוצאה לצד אחר, לפי שהבטח חוצץ.

היה בו זיז. היתה קורה יוצאה למעלה מן הבטח מן המזרח למערב.

רואין את הבטח כאילו אינו. שאף על פי שהבטח חוצץ בנסר, גבי זיז אינו חוצץ. והלכה כרבי יהושע.

משנה ד

סַנְדָּל שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁפְּחָתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת,

אִם יֶשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח - הַכֹּל טָמֵא;

וְאִם לָאו - מוֹנִין בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין בַּמֵּת.

ברטנורא משנה ד

סנדל של עריסה. עריסה של תינוק רגילים להניח תחת רגליה כמין סנדל של מתכת לנוי או בשביל שלא ירקבו.

שפחתו בתוך הבית. שנפחת הגג של עליה שהעריסה נתונה עליו ונראה סנדל העריסה בתוך הבית מן הפחת שבגג, וטומאה בתוך הבית.

אם יש. במקום הפחת. פותח טפח. מביא את הטומאה מן הבית לעליה.

ואם לאו. שאין שם פותח טפח.

מונין בו כדרך שמונין במת. שהסנדל והעריסה טמאים טומאת שבעה כדין כלים בכלים, והתינוק טמא טומאת ערב, כדתנן בפרק קמא, השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב.

משנה ה

קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזֵיבָה,

וְהֵן מְכֻוָּנוֹת,

טֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן - תַּחְתֶּיהָ טָמֵא;

בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה - בֵּינֵיהֶן טָמֵא;

עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה - כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

הָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת,

טֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן - תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא;

עַל גַּבֵּיהֶן - כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ברטנורא משנה ה

מעזיבה. טיט וצרורות שרגילים לשום על גבי קורות.

ומכוונות. קורה העליונה כנגד התחתונה וכל אחת יש בה רוחב טפח.

תחתיה טמא. ושעל גבה טהור, שהקורה חוצצת. והני מילי כשיש בקורות פותח טפח שהן רחבות טפח, אבל אין רחבות טפח לא מביאות טומאה ולא חוצצות וכמאן דליתנהו דמי, ונמצא טומאה כאילו עומדת באויר.

ביניהן טמא. ושתחת התחתונה ושעל העליונה טהורים, דשתיהן חוצצות.

כנגדו עד הרקיע טמא. ושתחת כולן טהור.

כבין התחתונות. כנגד אויר התחתונות. ורחבן כשיעור אויר שביניהן, שאם תעלה את התחתונות או תוריד את העליונות נמצא הכול סתום.

תחת כולן טמא. כאילו היתה תקרה שוה. ועל גבן טהור.

משנה ו

קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ,

אִם יֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח -

מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת כֻּלָּהּ;

וְאִם לָאו -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

כַּמָּה יְהֵא בְּהֶקֵּפָהּ וִיהֵא בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח?

בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה - הֶקֵּפָהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים;

בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת - אַרְבָּעָה,

שֶׁהַמְרֻבָּע יָתֵר עַל הֶעָגֹל רְבִיעַ.

ברטנורא משנה ו

תחת כולה. כל כלים שתחתיה טמאים, דמביאה טומאה לכולה. ושעל גבה טהורים, דחוצצת בפני הטומאה.

ואם לאו. שאינה רחבה טפח.

בוקעת ועולה. דאם טומאה תחתיה כלים שעל גבה כנגד הטומאה טמאים.

בוקעת ויורדת. דאם טומאה על גבה, כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאים.

היקפה שלושה טפחים. דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלושה טפחים, שכן מצינו בדברי הימים (ב ד') בים שעשה שלמה עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלושים באמה יסוב אותו סביב.

משנה ז

עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר,

אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְֹרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים -

מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת דָּפְנוֹ;

וְאִם לָאו -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

ברטנורא משנה ז

עמוד שהוא מוטל לאויר. עמוד עגול שמושלך בארץ ושוכב על עיגולו. באויר, כגון בחצר או בגינה. ומאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שסמוך לארץ, ולענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח ברום טפח מרובע, ואם יש כאן לצד החוץ מתחתיו רום טפח אף על פי שלמטה בסמוך במקום שכיבתו לארץ אין רום טפח כולו מטמא באוהל, דנידון כשיפועי אהלים.

ועמוד עגול כשיש בהקיפו עשרים וארבעה טפחים נמצא רחבו שמונה טפחים, דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלושה טפחים, ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דפנו שמכאן ומכאן טפח על טפח ברום טפח שהרי כשיש כאן ריבוע של שמונה על שמונה אם תעשה בתוכו עיגול של שמונה, נמצא הזויות עודפים שמונה חומשים לכל קרן וקרן, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה, נמצא האלכסון עודף על הרוחב ששה עשר חומשין, תן מהם מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה, הרי לכל אחד שמונה חומשין, ואם באת לעשות בקרן זוית שחוץ לעיגול רבוע של טפח על טפח, נמצא אלכסונו עודף על רחבו שני חומשים, ונמצא מדת אלכסונו שבעה חומשים, לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש אחד, ומשום חומש אחד לא דק. ועוד, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה אינו מכוון לגמרי, שחסר ממנו מעט.

משנה ח

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק לָאִסְקֻפָּה -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - מְטַהֵר.

הָיָה נָתוּן תַּחַת הָאִסְקֻפָּה -

יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה.

מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף - הַבַּיִת טָמֵא;

רַבִּי יוֹסֵי - מְטַהֵר.

הָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת -

הַנּוֹגֵעַ בַּמַּשְׁקוֹף טָמֵא;

הַנּוֹגֵעַ בָּאִסְקֻפָּה -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְטַמֵּא;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:

מִטֶּפַח וּלְמַטָּן - טָהוֹר,

מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן - טָמֵא.

ברטנורא משנה ח

מודבק לאסקופה. שהאסקופה רחבה וטומאה מודבקת באסקופה מן השקוף ולחוץ, רבי אליעזר חשיב כל האסקופה כבית, הלכך מטמא את הבית. ורבי יהושע סבר מן השקוף ולחוץ אין האסקופה חשובה כבית. והלכה כרבי יהושע.

ידון מחצה למחצה. מחציה של אסקופה ולפנים כלפנים והבית טמא, מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור, מחצה על מחצה הבית טמא.

מודבק למשקוף. תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ.

הבית טמא. דאפילו מן השקוף ולחוץ חשוב בית.

ורבי יוסי מטהר. דלא חשיב ליה כבית. ואין הלכה כרבי יוסי.

רבי אליעזר מטמא. דחשיב כל האסקופה כבית.

מטפח ולמטן טהור. דכקרקע דמי.

מטפח ולמעלן טמא. ואע"ג כשמודבק לאסקופה מטהר רבי יהושע את הבית, הכא כשהטומאה בבית מטמא רבי יהושע באסקופה מטפח ולמעלה, משום דדרך טומאה לצאת ולא ליכנס. והלכה כרבי יהושוע.