אהלות, פרק יד

משנה א

הַזִּיז מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא.

הַגִּזְרָה וְהַגַּבְלִית - בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

אֵיזֶהוּ הַזִּיז?

שֶׁפָּנָיו לְמַטָּה.

וְהַגִּזְרָה?

שֶׁפָּנֶיהָ לְמַעְלָה.

וּבַמָּה אָמְרוּ: הַזִּיז מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא?

בַּזִיז שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִן הַפֶּתַח שְׁלשָׁה נִדְבָּכִין,

שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָֹר טֶפַח;

יָתֵר מִכָּאן -

מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

הָעֲטָרוֹת וְהַפִּתּוּחִים -

מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

ברטנורא משנה א

הזיז שפניו למטה. כמין לוח יוצא מן הכותל לחוץ וראשו כפוף למטה לארץ לצד הפתח, הלכך מצטרף אהלו עם הפתח ומביא את הטומאה בכל שהוא וחשיב כאילו יש בו פותח טפח, ואם טומאה תחתיו הבית טמא, שרואין ראשו הכפוף למטה כאילו הגיע לארץ, ומביא טומאה שתחתיו לצד הבית.

וגיזרה. שפניה למעלה. ראשה כפוף למעלה ואין אוהל שלה מצטרף עם הפתח, הלכך בעיה פותח טפח.

וגבלית. מפרש בתוספתא כלי שמניקה מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע.

שנים עשר טפחים. דשיעור כל נדבך ארבעה טפחים. ונדבך הוא שורה של בנין אבנים.

והעטרות. אבנים סדורות בעיגול בולטות מן הקיר למעלה מן הפתח כעין כיפה לנוי, והיינו עטרה.

והפתוחים. שעושים מאבן על הפתח או על החלון לנוי, ופעמים שבולטים מן החלון ומן הפתח טפח או יותר.

משנה ב

זִיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח -

מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טֶפַח;

שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן רוּם אֶצְבָּעַיִם, שֶׁעַל גַּבֵּי מְלא מַקְדֵּחַ -

כָּל שֶׁהוּא;

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְלוֹאוֹ.

ברטנורא משנה ב

זיז שעל גבי הפתח וכו'. הכא מיירי שנסתם הפתח, ומשום הכי בעינן שיהא בזיז פותח טפח. והכי משמע בתוספתא.

ושעל גבי החלון רום אצבעיים. כלומר בין חלון ששיעורו רום אצבעיים כגון שיירי המאור, בין חלון ששיעורו מלוא מקדח כגון העושה מאור בתחלה, זיז שעל גבי שניהם בכל שהוא.

ורבי יוסי אומר מלואו. חלון ששיעורו רום אצבעיים, זיז שלו שיעורו באצבעיים. וחלון ששיעורו מלוא מקדח זיז שלו נמי משערינן במלוא מקדח. ואין הלכה כרבי יוסי.

משנה ג

קָנֶה שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח, אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה -

מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ;

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אַל יַחְמֹר זֶה מִן הַזִּיז!

ברטנורא משנה ג

אפילו גבוה מאה אמה. אע"ג דזיז שיעור גובהו מן הפתח שנים עשר טפחים, בקנה החמירו משום דמיטלטל. ורבי יוחנן בן נורי סבר דאין להחמיר בקנה יותר מן הזיז, ולמעלה משנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח. והלכה כרבי יוחנן בן נורי.

משנה ד

זִיז שֶׁהוּא סוֹבֵב אֶת כָּל הַבַּיִת,

וְאוֹכֵל בַּפֶּתַח שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת,

טֻמְאָה בַּבַּיִת -

כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים;

טֻמְאָה תַּחְתָּיו -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - מְטַהֵר.

וְכֵן בְּחָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה.

ברטנורא משנה ד

זיז. שהוא רחב טפח וסובב את כל כותלי הבית מבחוץ, וכנגד הפתח אוכל שלוש אצבעות ועל שאר הפתח אין זיז. שאם היה אוכל כנגד הפתח טפח היה הבית טמא לדברי הכל.

כלים שתחתיו טמאים. בהא לא פליג רבי יהושע כדפליג בסיפא, לפי שדרך טומאה לצאת.

רבי אליעזר מטמא את הבית. כיון דזיז חמור שמטמא בכל שהוא, מביא טומאה לבית בשלוש אצבעות.

וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה. והאכסדרה אוכלת בפתח שלוש אצבעות, טומאה בבית, כלים שבאכסדרה טמאים. טומאה באכסדרה, רבי אליעזר מטמא הבית, ורבי יהושע מטהר. והלכה כרבי יהושע.

משנה ה

שְׁנֵי זִיזִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה,

וְיֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן - תַּחְתֵּיהֶן טָמֵא;

בֵּינֵיהֶם - בֵּינֵיהֶן טָמֵא;

עַל גַּבֵּיהֶן - כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא.

הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פּוֹתֵחַ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן אוֹ בֵּינֵיהֶן -

תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא;

עַל גַּבֵּיהֶן - כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא.

הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פָּחוֹת מִטֶּפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן - תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא;

בֵּינֵיהֶן אוֹ תַּחַת הַמּוֹתָר -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בֵּינֵיהֶן וְתַחַת הַמּוֹתָר - טָמֵא,

וְתַחְתֵּיהֶן - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ה

שני זיזין זה על גבי זה. ומכוונים זה כנגד זה.

יש בהן פותח טפח. שכל אחד מן הזיזים רחבו טפח על טפח.

וביניהן פותח טפח. התחתון גבוה מן הארץ טפח והעליון גבוה מן התחתון טפח.

וטומאה תחתיהן. תחת התחתון. כל מה שתחתיו טמא ומה שעל גביו טהור, דחוצץ בפני הטומאה.

ביניהן. אם טומאה בין תחתון לעליון כל מה שביניהן טמא, אבל מה שתחת התחתון ושעל העליון, טהור, דחוצצים.

על גביהן. על גבי העליון. כנגד הטומאה עד הרקיע, טמא, וכל השאר טהור.

היה העליון עודף על התחתון וכו' תחתיהן וביניהן טמא. דבין שהטומאה תחת התחתון בין שהטומאה ביניהן, אותו העודף שהעליון יתר על התחתון טפח מערב את הטומאה בכל מקום. אבל מה שעל העליון טהור, דחוצץ.

על גביהן. על גבי העליון.

היה העליון עודף על התחתון וכו' טומאה תחתיהן. תחת התחתון.

תחתיהן וביניהן טמא. דאותו עודף מערב את הטומאה ביניהן ומביא את הטומאה למה שתחתיו.

ביניהן. אם הטומאה ביניהן או למטה בארץ תחת המותר, דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון.

רבי אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא. דאע"ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומאה לתחת התחתון, הואיל ועודף עליו.

ביניהן ותחת המותר טמא. מה שבין שני הזיזין ומה שתחתיהן בארץ כנגד המותר, טמא.

ותחתיהן טהור. מה שתחת התחתון. דכיון דאין במותר טפח אין הטומאה באה תחת התחתון. והלכה כרבי יהושע.

משנה ו

יֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן - תַּחְתֵּיהֶן טָמֵא;

בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן - כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ברטנורא משנה ו

ואין ביניהם פותח טפח. שאין התחתון גבוה מן הארץ טפח ואין העליון גבוה מן התחתון טפח.

ביניהן ותחתיהן טמא. דאין התחתון חוצץ, כיון דאין תחתיו פותח טפח ולא על גביו פותח טפח, והעליון מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו ותחת התחתון, וחוצץ למה שעל גביו, כיון דעליון גבוה מן הארץ טפח.

כנגדו עד הרקיע טמא. ומה שתחתיו טהור. דאע"ג דאין גבוה מחבירו טפח, הרי גבוה מן הארץ טפח וחוצץ.

משנה ז

אֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח,

בֵּין שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, בֵּין שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן, בֵּינֵיהֶן, אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

וְכֵן שְׁתֵּי יְרִיעוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.

ברטנורא משנה ז

אין בהן פותח טפח. שהזיזין אין ברחבן טפח, הלכך בין שהטומאה למטה בין שהטומאה למעלה לא חייצי כלל.

וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ בפותח טפח. וגבוהות זו מזו טפח, דינן כשני זיזין.