אהלות, פרק ו

משנה א

אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִֹין אֹהָלִין לְטַמֵּא, אֲבָל לא לְטַהֵר.

כֵּיצַד?

אַרְבָּעָה נוֹשְֹאִין אֶת הַנִּדְבָּךְ,

טֻמְאָה תַּחְתָּיו - כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִין;

טֻמְאָה עַל גַּבָּיו - כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְטַהֵר.

נָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵּלִים,

אֲפִלּוּ כְּלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה,

טֻמְאָה תַּחְתָּיו - כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִים;

טֻמְאָה עַל גַּבָּיו - כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים.

נָתוּן עַל אַרְבַּע אֲבָנִים אוֹ עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים,

טֻמְאָה תַּחְתָּיו - כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִין;

טֻמְאָה עַל גַּבָּיו - כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין.

ברטנורא משנה א

אדם וכלים עשויין אהלים לטמא. אוהל הנסמך על ידי אדם או על ידי כלים נחשב אוהל לטמא כלים שתחתיו אפילו שלא כנגד הטומאה, כאילו נתונים באוהל המת.

אבל לא לטהר. דאין נחשבים אוהל לחוץ בפני הטומאה.

נדבך. אבן גדולה ורחבה. לשון "נדבכין די אבן גלל".

כלים שעל גביו טמאין. שאינו חוצץ וכמאן דליתיה דמי, דאין עשוי אוהל לטהר.

כלים שתחתיו טמאים. דלטמא נעשים אוהלים.

ורבי אליעזר מטהר. בתרווייהו. דסבר נעשה אוהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה. ואין הלכה כרבי אליעזר.

נתון על ארבעה כלים. אם היה הנדבך נתון על ארבעה כלים אפילו כלי גללים שאין מקבלים טומאה.

על ארבעה אבנים. שאינן כלים, נחשב אוהל לחוץ בפני הטומאה.

דבר שיש בו רוח חיים. חוץ מאדם.

משנה ב

קוֹבְרֵי הַמֵּת שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בָּאַכְסַדְרָה,

וְהֵגִיף אֶחָד מֵהֶן אֶת הַדֶּלֶת וּסְמָכוֹ בַּמַּפְתֵּחַ,

אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ - טָהוֹר;

וְאִם לָאו - טָמֵא.

וְכֵן חָבִית שֶׁל גְּרוֹגְרוֹת, אוֹ קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן,

שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בַּחַלּוֹן,

אִם יְכוֹלִין הַגְּרוֹגְרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָן -

טְהוֹרִין;

וְאִם לָאו - טְמֵאִין.

בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בְּקַנְקַנִּים וְטָח בְּטִיחַ:

אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ - טָהוֹר;

וְאִם לָאו - טָמֵא.

ברטנורא משנה ב

אחד מהן. מאותם המלוים את המת לקוברו ולא מנושאי המטה. והוא הדין אם הגיף את הדלת אדם אחר, אלא אורחא דמלתא נקט.

הגיף את הדלת. כדי שלא תכנס הטומאה לבית בשעה שיעברו דרך אכסדרה שלפני הבית, דיש תקרה על גבה.

אם יכולה דלת לעמוד. בלא סמיכת מפתח, הוה ליה מפתח כמאן דליתיה והדלת חוצץ בפני הטומאה.

ואם לאו טמא. דכל דבר הנסמך בכלים אינו חוצץ בפני הטומאה, כדאמרן דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטהר. והיינו טעמא דתבן, והיינו טעמא דגרוגרות, והיינו טעמא דטיח, משום דעמידתן על ידי כלים שהם חבית וקופה וקנקנים.

שהן נתונים בחלון. שיש בו טפח על טפח שמביא את הטומאה מבית לבית.

אם יכולים הגרוגרות והתבן לעמוד בעצמן. בלא חבית וקופה.

טהורים. שהכלים כמו שאינן, והגרוגרות והתבן מצילים. והוא שיהיו הגרוגרות שהסריחו ואינן ראויות לאכילה, וכן התבן מוסרח ואינו ראוי לאכילת בהמה ומבטל להו ואין דעתו לפנותן, ומשום הכי חייצי, דכל היכא דאין התבן והגרוגרות סותמים הכל, כגון הכא דאיכא מקום קופה וחבית, אי לא מבטל להו לא חייצי.

ואם לאו טמאין. ובלבד שתהא החבית אם היא של חרס פיה כנגד הטומאה ולפיכך אינה מצלת, שכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. אבל אם גב החבית כנגד הטומאה, חוצצת בפני הטומאה, שאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו.

בית שחצצו בקנקנים. ופיהן כלפי הטומאה, דעכשיו אין מצילים.

וטח בטיח. בין מבפנים בין מבחוץ.

אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טהור. שהטיח חוצץ בפני הטומאה.

משנה ג

כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת -

יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה.

כֵּיצַד?

כֹּתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ,

מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים -

הַבַּיִת טָמֵא, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָהוֹר;

מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ -

הַבַּיִת טָהוֹר, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָמֵא;

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה - הַבַּיִת טָמֵא,

וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן -

רַבִּי מֵאִיר - מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַכֹּתֶל לַבַּיִת.

ברטנורא משנה ג

כותל שהוא לאויר. שצדו אחד אויר העולם, וצדו האחר משמש את הבית, כגון כותל שמפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה.

וטומאה בתוכו. שנסדק הכותל ויש טומאה בחללו בתוך הסדק.

מחציו ולפנים. אם הטומאה מן החצי של כותל לצד הבית.

הבית טמא. כאילו היתה בתוך הבית, דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה. והעומד בכותל למעלה אפילו עומד כנגד הטומאה טהור, דלאו כטומאה רצוצה חשיבה, ואינה בוקעת ועולה, דהא חשבינן לה כמונחת באוהל.

מחציו ולחוץ. לצד האויר, לא שדינן לה בתר בית, ולפיכך העומד מלמעלה טמא כיון דלאו כמונחת באוהל היא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה.

מחצה למחצה. שהטומאה באמצע.

רבי מאיר מטמא. דשדינן ליה לכותל בתר בית ובתר אויר לחומרא.

וחכמים מטהרים. דלגמרי שדינן ליה בתר בית. והלכה כחכמים.

כל הכותל לבית. אפילו עומדת הטומאה בחצי של צד האויר הרי היא כאילו מונחת בתוך הבית.

משנה ד

כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ,

בַּיִת הַקָּרוֹב לַטֻּמְאָה - טָמֵא;

וְהַקָּרוֹב לְטַהֲרָה - טָהוֹר;

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה - שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין.

טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְכֵלִים בַּכֹּתֶל,

מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה - טְמֵאִין;

מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טַהֲרָה - טְהוֹרִין;

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה - הֲרֵי הֵן טְמֵאִין.

מַעֲזֵיבָה שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה, טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ,

מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּן -

הַבַּיִת טָמֵא, וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה;

מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָן -

הָעֲלִיָּה טְמֵאָה, וְהַבַּיִת טָהוֹר;

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה - שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין.

טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְכֵלִים בַּמַּעֲזֵיבָה,

מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה - טְמֵאִין;

מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טַהֲרָה - טְהוֹרִין;

מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה - הֲרֵי הֵן טְמֵאִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַמַּעֲזֵיבָה לָעֲלִיָּה.

ברטנורא משנה ד

כותל שבין שני בתים. כותל המפסיק בין שני בתים.

טומאה באחד מהן. באחד מן הבתים.

מעזיבה. תקרה המפסקת בין בית לעליה.

רבי יהודה אומר וכו'. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ה

טֻמְאָה בֵּין הַקּוֹרוֹת וְתַחְתֶּיהָ כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם,

אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח -

הַכֹּל טָמֵא;

אִם אֵין שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח -

רוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא אֹטֶם.

הָיְתָה נִרְאֵית בְּתוֹךְ הַבַּיִת -

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, הַבַּיִת טָמֵא.

ברטנורא משנה ה

טומאה בין הקורות. בין קורות התקרה שהנסרים עליהן והמעזיבה על גבן.

ומתניתין כרבי יהודה דאמר כל מעזיבה לעלייה. והשתא קאמר שאם היתה טומאה בקורות שתחת המעזיבה ומחיצה שהיא דקה כקליפת השום חוצצת בין הטומאה לבית שאין הטומאה נראית בבית, אם יש במקום הטומאה פותח טפח. היינו שיש חלל טפח במקום הטומאה.

הכל טמא. הבית והעליה.

רואים את הטומאה כאילו היא אוטם. ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה.

היתה נראית לתוך הבית. שאין תחתיה כקליפת השום.

בין כך ובין כך. בין יש בה פותח טפח בין אין בה פותח טפח.

משנה ו

בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל -

יִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם.

כֵּיצַד?

כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי כוּכִין אוֹ בֵּין שְׁתֵּי מְעָרוֹת,

טֻמְאָה בַּבָּתִּים, וְכֵלִים בַּכֹּתֶל, וַעֲלֵיהֶם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם -

טְהוֹרִין.

טֻמְאָה בַּכֹּתֶל, וְכֵלִים בַּבָּתִּים, וַעֲלֵיהֶם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם -

טְהוֹרִין.

טֻמְאָה תַּחַת הָעַמּוּד -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

ברטנורא משנה ו

בית המשמש את הכותל. המערות שתחת הקרקע כשחופרים כוך למת מצד זה וכוך למת מצד השני נמצא הכותל עשוי מאליו, משום הכי קרי ליה בית המשמש את הכותל שעל ידי החפירה נעשה הכותל, אבל בנין שעל גבי קרקע, הכותל גורם לבית שיהיה בית, ומשום הכי קרי ליה [לעיל משנה ג'] כותל המשמש את הבית.

טומאה בבתים. בכוכין ובמחילות.

ועליהן כקליפת השום טהורין. דמפסיק לטומאה ואין דינם כדין כותל שבין שני בתים.

טומאה תחת העמוד. אם יש עמוד בתוך הכוך או בתוך המערה וטומאה תחתיו והיא רוצצת שאין בה טפח על טפח ברום טפח.

טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וכל שכנגד הטומאה למעלה ולמטה טמא כדין כל טומאה מכוסה, ומן הצדדים טהור, והוא הדין לעמוד שבבית.

משנה ז

כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח - טְהוֹרִים;

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי - מְטַמֵּא.

הַטֻּמְאָה וְהַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח,

אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח - טְמֵאִין;

וְאִם לָאו - טְהוֹרִין.

שְׁנֵי פַרְדִּסְקִים זֶה בְּצַד זֶה, אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה,

נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן -

הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא, וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר.

וְרוֹאִין אֶת הַפַּרְדִּסְקִין כְּאִלּוּ הוּא אֹטֶם -

יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת.

ברטנורא משנה ז

פרח. דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו.

כלים שתחת הפרח טהורים. הכא איירי בעמוד העומד ברשות הרבים או בגינה וטומאה תחתיו, והפרח בולט מן העמוד טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו.

טהורים. דטומאה בוקעת ועולה, וכל שבצדדים טהור.

ורבי יוחנן בן נורי מטמא. דפרח כעמוד, וכשהטומאה בוקעת חוזרת על הכלים שהפרח מאהיל עליהם. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי.

הטומאה והכלים שתחת הפרח. כגון שהפרח מאהיל על הטומאה ועל הכלים.

פותח טפח. שבולט הפרח חוץ לעמוד טפח.

פרדסקים. עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להן דלתות, וטומאה תחת אותן עמודים.

נפתח אחד מהן הבית טמא. שהטומאה בוקעת בתוכו ויוצאה לבית. ואפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית. אפילו הכי הבית טמא.

ורואין את הפרדסקין כאילו הן אוטם. כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאילו אין שם חלל כלל, ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה, ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור.