אהלות, פרק ז

משנה א

הַטֻּמְאָה בַּכֹּתֶל, וּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח,

כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ, אֲפִלּוּ הֵן עֶשֶֹר - טְמֵאוֹת.

הָיְתָה עֲלִיָּה אַחַת עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים -

הִיא טְמֵאָה, וְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ טְהוֹרוֹת.

כֹּתֶל שֵׁנִית -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

נֶפֶשׁ אֲטוּמָה,

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִן הַצְּדָדִין - טָהוֹר,

מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

אִם הָיָה מְקוֹם הַטֻּמְאָה טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח,

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם - טָמֵא,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּקֶבֶר סָתוּם.

סָמַךְ לָהּ סֻכּוֹת - טְמֵאוֹת;

רַבִּי יְהוּדָה - מְטַהֵר.

ברטנורא משנה א

הטומאה. שעל גבה. שעל גבי הכותל.

טמאות. שהכותל משמש להן וראשי קורות העליה תחובות בכותל והכותל גבוה והוי מחיצה לכל העליות שזו למעלה מזו. ודוקא כשמקום הטומאה טפח על טפח, דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביא את הטומאה לכל העליות, אבל אין שם טפח על טפח, בוקעת כנגדה, והצדדים טהורים. ואין הכותל נידון מחצה על מחצה כיון דאפילו סדק ליכא לצד העליות.

עליה אחת בנויה על גבי שני בתים. [שכותל זה מפסיק בין שני הבתים] ועליה בנויה על גבי שניהם.

היא טמאה. עליה הראשונה, שהכותל ההוא מגיע עד המעזיבה והטומאה בוקעת בה.

וכל העליות שעל גבה טהורות. דמעזיבה שעליה חוצצת.

כותל השונית. כותל הבנוי במקום שהים מגיע שם בעת שהולך וסוער.

טומאה בוקעת ועולה. אם יש טומאה תחתיו אין הכותל ההוא מטמא כל סביביו, לפי שאין שם חלל טפח.

נפש אטומה. ציון שבונים על הקבר, והוא אטום שבנוי על הטומאה עצמה ואין המת קבור בארון כדי שיהיה בו חלל טפח.

כקבר סתום. דמטמא כל סביביו במגע.

סמך לה סוכות. אנפש אטומה דלעיל קאי, דאמרינן הנוגע בה מן הצדדים טהור, ואם עשה לציון זה האטום סוכות כעין משקוף, הסוכה הזו טמאה, לפי שהיא דומה לאוהל המת.

ורבי יהודה מטהר. כיון שהיא מן הצדדים. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ב

כָּל שִׁפּוּעֵי אֹהָלִין - כָּאֹהָלִין.

אֹהֶל שֶׁהוּא שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד, וְכָלֶה עַד כְּאֶצְבַּע,

טֻמְאָה בָּאֹהֶל - כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשִּׁפּוּעַ טְמֵאִים;

טֻמְאָה תַּחַת הַשִּׁפּוּעַ - כֵּלִים שֶׁבָּאֹהֶל טְמֵאִין.

טֻמְאָה מִתּוֹכוֹ,

הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִתּוֹכוֹ - טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה,

וּמֵאֲחוֹרָיו - טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

טֻמְאָה מֵאֲחוֹרָיו,

הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו - טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה,

מִתּוֹכוֹ - טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

כַּחֲצִי זַיִת מִתּוֹכוֹ וְכַחֲצִי זַיִת מֵאֲחוֹרָיו,

הַנּוֹגֵעַ בּוֹ, בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵאֲחוֹרָיו -

טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

מִקְצָתוֹ מְרֻדָּד עַל הָאָרֶץ,

טֻמְאָה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

אֹהֶל שֶׁהוּא נָטוּי בָּעֲלִיָּה,

מִקְצָתוֹ מְרֻדָּד עַל הָאֲרֻבָּה שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה -

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מַצִּיל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיְּהֵא נָטוּי כִּנְטִיַּת הָאֹהֶל.

ברטנורא משנה ב

כל שיפועי אהלים כאהלים. שאם היתה טומאה תחת השיפוע אף על פי שאינה תחת הגג של האוהל, טמא, כאילו היתה מונחת תחת הגג.

וכלה עד כאצבע. מלמעלה לצד הגג. דלא חיישינן באוהל של טומאה אלא שיהא בתוכו אויר כשיעור טפח על טפח ברום טפח מרובע.

טומאה באוהל. רוחב הגג שאינו משופע קרוי אוהל.

הנוגע בו מתוכו וכו'. דצד פנימי של אוהל וצד חיצון שלו כשני כלים חשיב להו, וצד שכלפי הטומאה ככלי הנוגע במת עצמו, וצד שני ככלים הנוגעים בכלים. הלכך, טומאה בתוכו, הנוגע מתוכו טמא טומאת שבעה, דהוה ליה אדם שנגע בכלים שנגעו במת דתנן בריש פרק קמא דטמא טומאת שבעה. אבל הנוגע מאחוריו טמא טומאת ערב. כדתנן כלים, בכלים טמאים טומאת שבעה, השלישי, בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב. ובטומאה מאחוריו הוי איפכא, דצד חיצון ככלים הנוגעים במת, וצד פנימי ככלים בכלים.

וטעמא דצד פנימי וצד חיצון נחשבים כשני כלים, דכשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ועולה אין לו כוח לטמא הנוגע בחוץ טומאת שבעה, וכשהטומאה בחוץ כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ויורדת אין לו כוח לפנימי לטמא הנוגע בו טומאת שבעה. ומכל מקום האוהל עצמו בין בפנים בין בחוץ טמא טומאת שבעה, דהוי ליה כלים בכלים. וכולה מתניתין מיירי לאחר שיצא המת מן האוהל.

כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו. האוהל טמא ממה נפשך טומאת שבעה, שמצטרף חצי זית שבתוכו עם חצי זית שבאחוריו. אבל הנוגע, בין מתוכו בין מאחוריו אין בו אלא טומאת ערב, דכיון דליכא כזית במקום אחד אי אפשר לכל צד ליחשב אלא ככלים בכלים, הלכך הנוגע טמא טומאת ערב.

מקצתו מרודד על הארץ. לאחר שפירשו האוהל, סרח העודף ביריעות האוהל פירשו אותם בארץ.

מרודד. תרגום וירקעו את פחי הזהב (שמות ל"ט) ורדידו.

טומאה תחתיו. תחת אותו רידוד.

או על גביו. על גבי הרידוד.

בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ונטמא האהל. אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו.

מקצתו. של אוהל.

מרודד על ארובה שבין בית לעליה. וטומאה בבית.

רבי יוסי אומר מציל. על העליה.

כנטיית אוהל. שהארובה באויר האוהל, אז מציל על כל העליה שחוץ לאוהל.

משנה ג

הַמֵּת בַּבַּיִת, וּבוֹ פְּתָחִין הַרְבֵּה -

כֻּלָּן טְמֵאִין.

נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן -

הוּא טָמֵא, וְכֻלָּן טְהוֹרִין.

חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן,

אוֹ בְּחַלּוֹן שֶׁהוּא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים -

הִצִּיל עַל כָּל הַפְּתָחִים.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲשֹׁב עַד שֶׁלֹּא יָמוּת הַמֵּת;

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מִשֶּׁמֵּת.

הָיָה סָתוּם, וְנִמְלַךְ לְפָתְחוֹ -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כְּשֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּשֶׁיַּתְחִיל;

וּמוֹדִים בְּפוֹתֵחַ בַּתְּחִלָּה -

שֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים.

ברטנורא משנה ג

כולן טמאים. כל הכלים המונחים תחת המשקוף של פתח בחלל הפתחים מבחוץ כולן טמאים אף על פי שהפתחים נעולים, דגזרו חכמים טומאה על המקום שהוא דרך יציאת טומאה, שסופו של מת לצאת דרך שם.

חשב להוציאו באחד מהן. אף על פי שלא נפתח.

או בחלון שיש בו ארבעה. דבהכי שיערו חכמים שראוי להוצאת המת.

הציל על כל הפתחים. הנעולים.

יחשוב עד שלא ימות המת. דמשירדה תורת טומאה לפתחים במיתת המת שוב אינה עולה מהן במחשבה אלא על ידי מעשה כגון נפתח.

ובית הלל אומרים אף משמת. דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא. אבל כלים שהיו בפתחים קודם מחשבה מודו בית הלל שהם טמאים.

היה. אחד מן הפתחים סתום באבנים.

סתום. באבנים.

כשיפתח ד' טפחים. הוצלו שאר פתחים.

כשיתחיל. לפתוח מיד הוצלו שאר פתחים.

בפותח בתחלה. כגון כותל שאין בו פתח ובא לעשות פתח חדש, לא הוצלו הפתחים עד שיפתח ארבעה על ארבעה.

משנה ד

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד, וְהוֹצִיאוּהָ מִבַּיִת לְבַיִת -

הָרִאשׁוֹן טָמֵא בְּסָפֵק, וְהַשֵּׁנִי בְּוַדַּאי.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

אֵימָתַי?

בִּזְמַן שֶׁהִיא נִטֶּלֶת בַּגַּפַּיִם;

אֲבָל אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת - הָרִאשׁוֹן טָהוֹר,

שֶׁמִּשֶּׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר אֵין פְּנַאי לְהַלֵּךְ.

אֵין לַנְּפָלִים פְּתִיחַת הַקֶּבֶר,

עַד שֶׁיַּעְגִּילוּ רֹאשׁ כְּפִקָּה.

ברטנורא משנה ד

והוציאוה מבית לבית. ובבית שני ילדה ולד מת, ומספקא לן אם [יצא הולד מת מן הבית] הראשון.

בזמן שהיא ניטלת בגפיים. שחברותיה נוטלות אותו בזרועותיה שאינה יכולה לילך, חיישינן שמא יצא הולד מת מן הבית הראשון.

הקבר. רחם האשה שנפתח כשהולד יוצא.

אין לנפלים פתיחת הקבר וכו'. סיומא דמלתא דרבי יהודה היא. והכי קאמר: הא דאמרן שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך לא אמרן אלא בנפל שעיגל ראש כפיקה, כלומר שיש לו עיגול ראש גדול כפלך הזה שהנשים טוות בו החוט של שתי, אבל אם לא היה לנפל עיגול ראש כפיקה אלא קטן מזה, אף על פי שנפתח הקבר ויצא ראש הולד לחוץ, יש לה פנאי להלך וחיישינן שמא יצא ראשו מן הבית הראשון. והלכה כרבי יהודה.

משנה ה

יָצָא הָרִאשׁוֹן מֵת, וְהַשֵּׁנִי חַי - טָהוֹר.

הָרִאשׁוֹן חַי, וְהַשֵּׁנִי מֵת - טָמֵא.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּשָׁפִיר אֶחָד - טָמֵא,

בִּשְׁנֵי שְׁפִירִים - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ה

יצא הראשון מת. הולד הראשון יצא מת והולד השני יצא חי.

טהור. השני החי מטומאת מת, אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני. דבעודו במעי אמו לא נטמא אף על פי שנפתח הקבר, דטהרה בלועה אינה מיטמאה.

הראשון חי והשני מת טמא. ואף על פי שהוציאו החי מן הבית קודם שנולד המת. דמכיון שיצא החי נפתח הקבר ונטמא מיד, דסוף טומאה לצאת.

בשפיר אחד טמא. כלומר אם יצאו שניהם כעין שפיר אחד שיצאו בבת אחת, טמא. שפיר, שליא שהולד נתון בה.

בשני שפירין. כלומר כעין שני שפירין זה אחר זה, אפילו ראשון חי ושני מת, טהור. דסבר רבי מאיר אף על פי שנפתח הקבר אין מטמא עד שיצא לאויר העולם. ואין הלכה כרבי מאיר.

משנה ו

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מְקַשָּׁה לֵילֵד -

מְחַתְּכִין אֶת הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ, וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים,

מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו.

יָצָא רֻבּוֹ - אֵין נוֹגְעִין בּוֹ,

שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ.

ברטנורא משנה ו

יצא רובו, של ולד. ומשיצא רוב ראשו שהוא משתצא פדחתו אין נוגעים בו.

שאין דוחים נפש הולד. מפני נפש האשה.