אהלות, פרק ח

משנה א

יֵשׁ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצְצִין,

מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְלא חוֹצְצִין,

חוֹצְצִים וְלא מְבִיאִים, לא מְבִיאִין וְלא חוֹצְצִין.

אֵלּוּ מְבִיאִים וְחוֹצְצִים:

הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל,

כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית,

שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שׁוּלַיִם,

וְהֵן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ;

וִירִיעָה, וּסְקֻרְטְיָא, וּקְטָבֻלְיָא,

וְסָדִין וּמַפֵּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁהֵן עֲשׁוּיִין אֹהָלִים;

וְעֵדֶר בְּהֵמָה טְמֵאָה וּטְהוֹרָה,

וּמְכוֹנוֹת חַיָּה וָעוֹף, וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן,

וְהָעוֹשָֹה מָקוֹם לִבְנָהּ בַּשִּׁבֳּלִים;

הָאֵרוּס, וְהַקִּסּוֹס, וְיַרְקוֹת חֲמוֹר,

וּדְלַעַת יְוָנִית, וְאֹכָלִים טְהוֹרִים.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לא הָיָה מוֹדֶה בְּאֹכָלִים טְהוֹרִין,

חוּץ מִן הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה.

ברטנורא משנה א

יש מביאין את הטומאה. שאם האהילו על הטומאה ואדם וכלים מביאין את הטומאה על האדם והכלים, ואף על פי שלא נגעו בטומאה.

וחוצצים. אם הטומאה תחתיהן מצילין אדם וכלים שעל גבן, לפי שהן חוצצים בפני הטומאה. וכן אם טומאה על גבן מבחוץ, מצילין כלים שתחתיהן.

שידה. תיבה גדולה של עץ כמין ארון.

תיבה. קטנה כעין שולחנים.

מגדל. של עץ עשוי לאוצר.

כוורת הקש. קופות גדולות עשויות מקש או מערבה או כפות תמרים.

כוורת הקנים. כמין סלים עשויין מקנים.

ובור ספינה אלכסנדרית. הספינות הגדולות שמפליגים בהם בים הגדול, עושין בתוכן כלי גדול של עץ כמין בור שמשימים בו המים המתוקין הראויין לשתיה.

והן מחזיקים ארבעים סאה בלח. דכיון שהן גדולים במדה זו שוב אינן מקבלים טומאה, וחוצצים בפני הטומאה.

סקורטיא. עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן.

קטבליא. עור שמציעין למטה ושוכבין עליו, וקורין לו בערבי נט"ע.

שהן עשויין אהלים. נטויין כעין אוהל. ואע"ג דיריעה וסקורטיא וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת כלים נינהו ומקבלי טומאה, מכל מקום כשהן נטויין כאהלים חוצצים בפני טומאה, דאוהל אע"ג דמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה.

ועדר בהמות. כשהן עומדות ולא מהלכות וראשו של זה בין רגליו של זה.

ומכונות חיה ועוף. קיני חיה ועוף. לשון מכון לשבתך (שמות ט"ו).  

והעוף ששכן. שהיה קשור על הכותל או על האילן.

והעושה מקום לבינה בשבלים. שמחפה לשבלים מקום דומה לבית.

האירוס והקיסום ודלעת יונית וירקת חמורים. כל אלו מיני ירקות שעלים שלהן רחבים.

חוץ מן העיגול של דבילה. לפי שתחת צל עיגול של דבילה היו רגילים לישב יותר משאר אוכלים. והכי תניא בתוספתא. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי.

משנה ב

הַזִּיזִין, וְהַגִּזְרָיוֹת, וְהָשּׁוֹבָכוֹת,

וְהַשְּׁקִיפִים, וְהַסְּלָעִים, וְהַגְּהָרִים,

וְהַשְּׁנָנִים, וְהַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת,

שֶׁהֵן יְכוֹלִים לְקַבֵּל מַעֲזֵיבָה רַכָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַעֲזֵיבָה בֵּינוֹנִית.

אֵלּוּ הֵן הַסְּכָכוֹת?

אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ.

וְהַפְּרָעוֹת?

הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר.

ברטנורא משנה ב

הזיזין. עץ או אבן יחידי היוצא מן הכותל קרוי זיז.

גזריות. כמו גזוזטראות. בנין של אבנים או של עצים היוצא מן הכותל.

והשובכות. של יונים.

והשקיפים והסלעים. פירשנו לעיל סוף פרק ג'.

גהרים. מין חורים שמשם בא האור. ויש מפרשים מין מערות וחוחים.

והשננים. שיני הסלע.

מעזיבה רכה. כגון שעושים מערבה ומקנים ומשימים עליהם טיט מועט.

מעזיבה בינונית. אבל אם אינן יכולים לסבול אלא מעזיבה רכה, אין מביאים את הטומאה ולא חוצצים. והלכה כחכמים.

אילן המיסך. לשון סוככים בכנפיהם.

והפרעות היוצאות מן הגדר. דרך גדר שנותנים בראשו קוצים וברקנים, ועודפים על הגדר ובולטים לחוץ. ופרעות, לשון גדל פרע.

משנה ג

אֵלּוּ מְבִיאִין וְלא חוֹצְצִין:

הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל,

כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית -

שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּלַיִם,

וְאֵינָן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ;

וִירִיעָה, וּסְקֻרְטְיָא, וּקְטָבֻלְיָא,

וְסָדִין וּמַפֵּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁאֵינָן עֲשׁוּיִין אֹהָלִים;

וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ, וְאֹכָלִים טְמֵאִים.

מוּסָף עֲלֵיהֶם הָרֵחַיִם שֶׁל אָדָם.

ברטנורא משנה ג

ואין מחזיקים ארבעים סאה בלח. דכיון דמקבלי טומאה, אין חוצצין.

שאין עשויין אהלים. אין נטועים כעין אוהל, אלא מרודדים על פי ארובה.

מוסף עליהם הריחים של אדם. היינו ריחים דיד, שהן מיטלטלין ומקבלים טומאה. למעוטי ריחים של בהמה דלא מיטלטלין ולא מקבלי טומאה.

משנה ד

אֵלּוּ חוֹצְצִים וְלא מְבִיאִין:

מַסֶּכֶת פְּרוּסָה, וַחֲבִילֵי הַמִּטָּה,

וְהַמַּשְׁפֵּלוֹת, וְהַסְּרִיגוֹת שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת.

ברטנורא משנה ד

מסכת פרוסה. חוטי השתי כמו שהן פרוסים בכלי האורג קודם שיארג הבגד, אם היו פרוסים על פי ארובה שבין בית לעליה וטומאה תחתיה, מצלת על הכלים שלמעלה. אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים אין מביאה את הטומאה, דלא חשיבא אוהל עד שתארג.

וחבילי המטה. חבלים של מטה כשהיא מסורגת.

והמשפלות. קופות שמוציאים בהן את הזבל.

והסריגות שבחלונות. סבכות שעושים בחלונות, חוצצים, שאין הטומאה עוברת לצד אחר. ובלבד שלא יהיה בכולן נקב כפותח טפח, שנקב פותח טפח מביא את הטומאה.

משנה ה

אֵלּוּ לא מְבִיאִין וְלא חוֹצְצִין:

הַזְּרָעִים וְהַיְרָקוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע,

חוּץ מִן הַיְרָקוֹת שֶׁמָּנוּ;

וְכִפַּת הַבָּרָד, וְהַשֶּׁלֶג, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח,

וְהַדּוֹלֵג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהַקּוֹפֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,

וְהָעוֹף הַפּוֹרֵחַ, וְטַלִּית הַמְנַפְנֶפֶת,

וּסְפִינָה שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

קָשַׁר אֶת הַסְּפִינָה בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ,

כָּבַשׁ אֶת הָאֶבֶן עַל גַּבֵּי הַטַּלִּית -

מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַבַּיִת שֶׁבַּסְּפִינָה - אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.

ברטנורא משנה ה

ירקות שמנו. הנך דתנן בריש פירקין, אירוס וקיסום וירקות חמורים ודלעת יונית. והנהו במחוברים. דאי בתלושים, אי בשהוכשרו לקבל טומאה, לא חייצי, דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. ואי בשלא הוכשרו, היינו אוכלים טהורים.

כפת הברד. חתיכת הברד. לשון משליך קרחו כפתים (תהילים קמ"ז).

אי נמי, ברד העשוי ככיפה. ארקוול"ט בלע"ז.

והכפור. מים הנוזלים ויורדים שקפאו.

גליד. מי נהרות קופאים.

והמלח. כל הני אין מביאים ולא חוצצים. לפי שהן נימוחים ואינם מתקיימים.

דולג. בבמה וחיה. וקופץ, באדם. ויש אומרים, דולג וקופץ תרוייהו באדם, אלא דולג שרגלו אחת מונחת בארץ ודולג בשניה, וקופץ, בשתי רגליו.

והטלית המנפנפת. שמניפתה הרוח ועומדת באויר כמו קובה.

כבש את האבן על גבי הטלית. שהיתה אבן מונחת בקצה אחד של טלית והניף הרוח הקצה השני ונעשה כמין אוהל.

מביאה את הטומאה. אם האהילה על המת ועל הכלים מביאה את הטומאה על הכלים.

הבית שבספינה. כגון שהבית בראש הספינה ומאהיל על הכלים שבספינה ועל המת שבים בשעה שהיא מהלכת.

פירוש אחר: הבית שבספינה ואינו יכול לעמוד ברוח מצויה, אפילו האהיל על המת והכלים שבספינה אינו מביא את הטומאה, דלא חשיב אוהל. ואין הלכה כרבי יוסי.

משנה ו

שְׁתֵּי חָבִיּוֹת, וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים,

מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל, וּמֻנָּחוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת -

הֵן טְהוֹרוֹת, וְהַבַּיִת טָמֵא.

נִפְתְּחָה אַחַת מֵהֶן -

הִיא וְהַבַּיִת טְמֵאִים, וַחֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה.

וְכֵן שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁהֵן פְּתוּחִין לַבַּיִת.

ברטנורא משנה ו

כשני חצאי זיתים. חצי זית בזו וחצי בזו.

הבית טמא. דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה שתחתיו שלא תטמא הבית, ואף על פי שהן בשתי חביות, הואיל ושתיהן בבית מצטרפים לכשיעור לטמא הבית. והחביות טהורות, דאין טומאת חצי זית שבחברתה נכנסת לתוכה הואיל ומוקפת צמיד פתיל.

וכן שני חדרים שהן פתוחים לבית. ודלתותיהן נעולות, וחצי זית בחדר זה וחצי זית בחדר זה. הבית טמא, דסוף טומאה לצאת, וחדרים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס.