אהלות, פרק ט

משנה א

כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לַחוּץ,

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ,

כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ -

טָמֵא.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת -

טָהוֹר.

בַּבַּיִת - אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת.

בְּתוֹכָהּ - הַכֹּל טָמֵא.

ברטנורא משנה א

כוורת. שיש לה שולים, ומחזקת ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש שאינה מקבלת טומאה, ומוטה על צדה בתוך הפתח ומקצתה בחוץ ומקצתה בבית.

ופיה לחוץ. ושוליה לפנים.

כזית מן המת נתון תחתיה. מבחוץ.

כל שהוא כנגד הזית. אם הזית תחתיה וכלים על גבה כנגדו, או הזית על גבה וכלים תחתיה כנגדו.

תחתיה וגבה טמא. אבל מה שבתוכה טהור. דאף על פי שהכוורת מצלת על מה שבתוכה, אינה מצלת על מה שתחתיה וגבה כנגד הזית של טומאה. דעל מה שבתוכה דין הוא שתציל, דאפילו מונחת באוהל המת מצלת בצמיד פתיל, כיון שאינה מקבלת טומאה, אבל מה שתחתיה ושעל גבה אינה מצלת כיון דכלי היא, כדתנן לעיל פרק ו' אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר.

וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור. הכי קאמר, כלים שתחתיה וגבה שאינן כנגד הזית של טומאה, ותוכה כלומר כלים שבתוכה ואפילו הן כנגד הזית, וכלים נמי שבבית, הכל טהור.

בבית אין טמא אלא הבית. אם הכזית בבית אין טמא אלא הבית, אבל הכלים שבתוך הכוורת טהורים, דפיה לחוץ.

בתוכה הכל טמא. אם הכזית בתוך הכוורת, הכל טמא. דבכוורת שהיא נקובה מן הדפנות בפותח טפח עסקינן, כדבעינן למימר לקמן [משנה ג'], אלא שהנקבים פקוקים בקש ואין הסתימה מהודקת, ודרך הנקבים יוצאה הטומאה לבית כיון דלא מהדקי, ואפילו כלים שתחתיה ושעל גבה מבחוץ טמאים, דכיון שהזית בתוכה רואין אותה כאילו היא מלאה טומאה, ואין כלי מציל על מה שתחתיו ועל גביו. אבל כשהטומאה בבית, אמרן לעיל דאין טמא אלא הבית, שאין הטומאה נכנסת בכוורת דרך נקבים אף על פי שיש בהן פותח טפח הואיל והן פקוקים, ודרך פיה אינה נכנסת שהרי פיה לחוץ.

משנה ב

הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, אוֹ בַּבַּיִת, אוֹ עַל גַּבָּהּ -

הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תּוֹכָהּ.

בְּתוֹכָהּ - הַכֹּל טָמֵא.

ברטנורא משנה ב

היתה גבוהה מן הארץ טפח. דעכשיו יש תחתיה אוהל טפח.

הכל טמא. דמביאה טומאה לבית כיון דגבוהה טפח, וכלים שעל גבה אפילו שלא כנגד הטומאה נמי טמאין ואפילו בחוץ, דתחתיה כמאן דמליא טומאה. ואין מצלת על גבה דאין כלי מציל.

וכן אם טומאה בבית נמי הכל טמא מהאי טעמא, דאוהל הבית מביא טומאה לתחתיה ואין מצלת על גבה. ואם טומאה על גבה, כיון דאין מצלת על מה שתחתיה, רואים תחתיה כמאן דמליא טומאה, הלכך מה שבבית ומה שתחתיה ומה שעל גבה הכל טמא.

אלא תוכה. כלומר הכל טמא חוץ ממה שבתוכה שטהור.

משנה ג

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי מְחֻלְחֶלֶת.

הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ, אוֹ אֲפוּצָה;

אֵיזוֹ הִיא אֲפוּצָה?

כָּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד;

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא;

עַל גַּבָּהּ -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

בַּבַּיִת -

אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת.

בְּתוֹכָהּ -

אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ.

ברטנורא משנה ג

בזמן שהיא כלי. שלא נפחתה ולא נתבטלה מתורת כלי.

מחולחלת. שהדפנות נקובות בפותח טפח. שרגילים לעשות נקבים בדפנות הכוורת כדי שיכנסו הדבורים ויצאו, ופעמים שהנקבים פקוקים בקש אלא דהפקק לא מיהדק.

היתה פחותה. שנפחתה ונתבטלה מתורת כלי.

ופקוקה בקש. במקום הפחיתה. ודפנותיה שלימות שאינה מחולחלת.

או אפוצה. או אפילו אין דפנותיה שלימות אלא שאפוצה. כלומר סתומה במקום שהיא מחולחלת ואין בה חלחול טפח.

כנגדו עד התהום טמא. וכל השאר טהור. דכיון דלאו כלי הוא חשוב כאוהל להציל תוכה ועל גבה.

על גבה. אם כזית מן המת נתון על גבה.

כנגדו עד הרקיע טמא. וכל השאר טהור, דמצלת תוכה ותחתיה. כיון דלאו כלי היא.

בבית. אם כזית מן המת בבית.

אין טמא אלא הבית. וכל השאר טהור, דפיה לחוץ.

בתוכה. אם כזית מן המת בתוכה.

אין טמא אלא תוכה. וכל השאר טהור. דאין טומאה נכנסת לבית כיון דאינה מחולחלת ופיה לחוץ. ומצלת נמי על מה שתחתיה ועל גבה, כיון דלאו כלי היא.

משנה ד

הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, אוֹ בַּבַּיִת -

תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר.

בְּתוֹכָהּ -

אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ.

עַל גַּבָּהּ -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ברטנורא משנה ד

תחתיה והבית טמא. דמביאין טומאה מזה לזה.

תוכה טהור. מה שבפנים, כיון דפיה לחוץ. וגבה נמי טהור, דמצלת על מה שבחוץ כיון דלאו כלי היא.

בתוכה. אם הטומאה בתוכה.

אין טמא אלא תוכה. וכל השאר טהור.

משנה ה

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּזְמַן שֶׁפִּיהָ לַחוּץ.

הָיָה פִּיהָ לִפְנִים,

וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ,

כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ - טָמֵא.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת - טָהוֹר.

בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת - הַכֹּל טָמֵא.

ברטנורא משנה ה

היה פיה לפנים. שהיתה מוטה על צדה ושוליה לחוץ ופיה בפנים. והשתא מיירי בזמן שהיא כלי מחולחלת ואינה גבוהה מן הארץ טפח. ואין חילוק בין פיה לחוץ לפיה לפנים, אלא דפיה לחוץ קתני לעיל בבית אין טמא אלא הבית, והכא דפיה לפנים קתני הכל טמא, משום דנכנסת טומאה דרך פיה.

משנה ו

הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, אוֹ בַּבַּיִת אוֹ בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ - הַכֹּל טָמֵא.

ברטנורא משנה ו

היתה גבוהה. לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה תחתיה או בבית [או על גבה, הכל טמא אלא תוכה,] והכא דפיה לפנים, הכל טמא.

משנה ז

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי מְחֻלְחֶלֶת.

הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ, אוֹ אֲפוּצָה;

אֵיזוֹהִי אֲפוּצָה?

שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד;

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא.

עַל גַּבָּהּ -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת -

תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים.

ברטנורא משנה ז

בזמן שהיא כלי מחולחלת. בחנם נקט מחולחלת, דלא מהני מחולחלת אלא בפיה לחוץ לענין הוצאת טומאה מתוכה לבית, והכא דפיה לפנים הרי יוצאה דרך פיה. אלא איידי דתנא רישא מחולחלת בהדי כלי נקטיה נמי הכא.

כנגדו עד התהום טמא. והשאר טהור. ובאינה גבוהה מן הארץ טפח איירי.

תוכה או בבית תוכה והבית טמאים. משום דפיה לפנים. אבל לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה בבית אין טמא אלא הבית והשאר טהור.

משנה ח

הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ בְּתוֹכָהּ -

הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא גַּבָּהּ.

עַל גַּבָּהּ -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ברטנורא משנה ח

אלא גבה. ותוכה טמא כשהטומאה בבית, משום דפיה לפנים. אבל לעיל דפיה לחוץ, תוכה וגבה טהור.

משנה ט

הָיְתָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַבַּיִת,

וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח,

טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ - הַבַּיִת טָמֵא;

טֻמְאָה בַּבַּיִת - מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר;

שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס,

בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּהּ,

בֵּין אַחַת בֵּין שְׁתַּיִם.

ברטנורא משנה ט

היתה ממלאה את כל הבית. שכולה בתוך הבית לפנים ויושבת על שוליה ופיה מגיע לשמי קורה, שאין בינה לתקרה פותח טפח.

טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור. מידי דהוה אביב שהוא קמור תחת הבית שיש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח דתנן לעיל בפרק ג'.

בין עומדת. כלומר, דין זה נוהג בין עומדת ומגעת לקורות בין מוטה על צדה ואין בין פיה לדופן הבית פותח טפח.

בין אחת בין שתים, זו על זו ואין בין פי השניה לקורות פותח טפח, וכן אין בין שולי השניה לפיה של ראשונה פותח טפח.

משנה י

הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח,

וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח,

טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ - הַבַּיִת טָהוֹר;

טֻמְאָה בַּבַּיִת - מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא;

שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס.

ברטנורא משנה י

הבית טהור. שהמשקוף יורד וסותם את פי הכוורת. ובכוורת שאינה מחולחלת איירי. דאי במחולחלת, דרך החלחול היתה טומאה יוצאה לבית ככל הני דלעיל.

טומאה בבית מה שבתוכה טהור. גרסינן. שהטומאה יוצאה לחוץ ואינה נכנסת לכוורת. וברוב ספרים גורסין, מה שבתוכה טמא לפי שהטומאה יוצאה מן הבית דרך פתחה ומטמא מה שבכוורת, והיא עומדת בתוך הפתח.

משנה יא

הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר,

וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, אוֹ עַל גַּבָּהּ,

כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ -

טָמֵא.

וְכָל שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ -

טָהוֹר.

בְּתוֹכָהּ - הַכֹּל טָמֵא.

ברטנורא משנה יא

באויר. בחצר או בגינה שאין שם אוהל, ודינה כדין כוורת שהיא לתוך הפתח ופיה לחוץ כדתנן בריש פרקין. וכן נמי גבוהה טפח דהכא כגבוהה טפח דריש פרקין, אלא דכאן אין שייך להזכיר בית, דבעומדת תחת האויר עסקינן.

משנה יב

הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ -

הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תּוֹכָהּ;

בְּתוֹכָהּ - הַכֹּל טָמֵא.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי.

הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ,

אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, כְּדִבְרֵי חֲכָמִים,

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא;

עַל גַּבָּהּ -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא;

בְּתוֹכָהּ -

אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ.

הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ - תַּחְתֶּיהָ טָמֵא;

בְּתוֹכָהּ - תּוֹכָהּ טָמֵא;

עַל גַּבָּהּ - כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ברטנורא משנה יב

בזמן שהיא כלי. היכא דעומדת באויר אין שייך להזכיר מחולחלת, ומשום הכי לא תנא הכא או אפוצה כדתני לעיל, דאין שייך אפוצה אלא במחולחלת.

או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים. דפליגי אתנא קמא וסברי דמחזקת ארבעים סאה. כנפחתה ונתבטלה מתורת כלי דמיא, ומצלת אתחתיה ואתוכה ועל גבה.

כזית מן המת נתון תחתיה. דינה כנפחתה ואינה גבוהה ופיה לחוץ דתנן לעיל.

היתה גבוהה מן הארץ טפח. הך נמי דינה כדין כוורת שפיה לחוץ ופחותה ופקוקה וגבוהה טפח דתנן לעיל.

משנה יג

הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ, וְהִיא כֶּלִי,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אוֹ מְכֻסָּה, אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ -

הַכֹּל טָמֵא.

ברטנורא משנה יג

היתה יושבת על שוליה וכו' טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה. כל על גבה. ששנינו גבי כוורת כשהיא יושבת על שוליה ופיה למעלה, היינו שהטומאה מאהיל חוצה [לה] למעלה מפיה.

בוקעת ועולה. אע"ג דלעיל במוטה על צדה וטומאה תחתיה או על גבה מצלת על מה שבתוכה, הכא דפיה למעלה מאחר דאין מצלת על מה שחוצה לה אין מצלת על מה שבתוכה, כיון דאין הפסק בין אויר שבתוכה לאויר של מעלה בחוצה לה. ודוקא כנגד הזית טמא ולא מן הצדדים, כיון דפחותה ואין גבוהה טפח, שאין שם אוהל להביא את הטומאה לצדדין. אבל היתה גבוהה טפח או מכוסה.

אף על פי שאינה גבוהה טפח. או כפאה על פיה. שיש אוהל להביא טומאה.

הכל טמא. ואין הכיסוי חשוב להפסיק בין אויר תוכה לאויר שלמעלה, דלא דמי כלל למוטה על צדה. ודוקא דמכוסה בכפישה או בשאר כלי אף על פי שאינו מקבל טומאה, אבל מכוסה בנסר, אף על פי שטומאה על גבה אין הטומאה בוקעת את הנסר, כדתנן לעיל פרק ה' [משנה ו'] גבי כוורת שהיא בתוך הבית.

משנה יד

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי.

הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ,

אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:

אֵין טֻמְאָה עוֹלָה לָהּ, אַף לא יוֹרֶדֶת מִמֶּנָּה.

הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ - תַּחְתֶּיהָ טָמֵא.

בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ -

כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

ברטנורא משנה יד

היתה פחותה. שנפחתה ובטלה מתורת כלי.

כדברי חכמים. דפליגי אתנא קמא ומשוו מחזקת ארבעים סאה לפחותה ופקוקה בקש.

אין טומאה עולה לה. בזמן שהטומאה תחתיה אינה עולה לתוכה.

אף לא יורדת ממנה. בזמן שהטומאה לתוכה אינה יורדת תחתיה.

תחתיה טמא. ותוכה וגבה טהור.

כנגדו עד הרקיע טמא. אבל תחתיה טהור.

משנה טו

אָרוֹן שֶׁהִיא רְחָבָה מִלְּמַטָּן וְצָרָה מִלְמַעְלָן,

וְהַמֵּת בְּתוֹכָהּ,

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן - טָהוֹר,

וּמִלְמַעְלָן - טָמֵא.

רְחָבָה מִלְמַעְלָן וְצָרָה מִלְּמַטָּן,

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם - טָמֵא.

הָיְתָה שָׁוָה,

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם - טָמֵא; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִטֶּפַח וּלְמַטָּן - טָהוֹר,

מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן - טָמֵא.

הָעֲשׁוּיָה כְּמִין קַמְטְרָא,

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם - טָמֵא.

כְּמִין גְּלֻסְקוֹם,

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם - טָהוֹר,

חוּץ מִמְּקוֹם פְּתִיחָתָהּ.

ברטנורא משנה טו

ארון שהיא רחבה. האי ארון הוא שן סלע שבולט מן ההר, ונחצב בו קבר רחב מלמטה וצר מלמעלה ופיו למעלה.

הנוגע בה מלמטה טהור. דמה שכנגד פיו נחשב כארון, אבל שבצדדים לא.

רחב מלמעלה וצר מלמטה. או שהיה שוה, הנוגע בו מכל מקום טמא, דברי רבי אליעזר. שהכיסוי מבקע הטומאה בכולו, שהטומאה עולה עד הכיסוי וחוזרת ויורדת על פני כולה.

רבי יהושע מטהר מטפח ולמטה. דאין נחשב כארון אלא טפח הסמוך לחלל הארון, הלכך אינה בוקעת מטפח ולמטה.

העשויה כמין קמטרא. הוא כלי שכיסויו מכסה עובי הדפנות. תרגום לאשר על המלתחה (מלכים ב י' כ"ב), לדי ממנא על קמטרא.

הנוגע בה מכל מקום טמא. דכל שכנגד הכיסוי טמא, וכיסויו מכסה את כולו.

כמין גלוסקוס הנוגע בה מכל מקום טהור. אין כיסוי שלו אלא כנגד חללו כיתד התחוב בנקב בדוחק.

חוץ ממקום פתיחתה. בכיסוי שכנגד חללה.

משנה טז

חָבִית שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ בָּאֲוִיר,

וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, אוֹ בְּתוֹכָהּ, כְּנֶגֶד קֻרְקֻרְתָּהּ -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת,

וְהֶחָבִית טְמֵאָה.

תַּחַת דָּפְנָהּ מִבַּחוּץ -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת,

וְהֶחָבִית טְהוֹרָה.

בְּתוֹכָהּ וְתַחַת דָּפְנָהּ:

אִם יֵשׁ בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח -

הַכֹּל טָמֵא, וּכְנֶגֶד פִּיהָ טָהוֹר;

וְאִם לָאו -

טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּטְהוֹרָה.

אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה אוֹ גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,

אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ -

הַכֹּל טָמֵא.

ברטנורא משנה טז

חבית שהיא יושבת. חביות שלהן צרות למעלה לצד פיהן, ולמטה לצד השולים, ורחבות באמצען, וכמין בטן רחב בולט מהן באמצען מבחוץ.

באויר. היינו באויר העולם. לאפוקי תחת האוהל.

קורקורותה. כמו קרקעיתה והן השולים.

בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וכל כלים שכנגד הזית טמאים, בין תחתיה בין על גבה בין בתוכה, מידי דהוה אכוורת דלעיל [משנה י"ג] היושבת על שוליה. אבל שבצדדים שלא כנגד הזית טהורים.

והחבית טמאה. לא שתהא החבית עצמה טמאה, דהא הכא בחבית שאינה מקבלת טומאה עסקינן כדמוכח בסיפא, אלא החבית טמאה כלומר אף כלים שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאים, משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קורקורותה, וכיון שאין הפסק בין אויר תוכה לאויר שעל גבה למעלה חוצה לה, מתוך שאינה מצלת חוצה לה אין מצלת בתוכה.

תחת דופנה מבחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וטמא חוץ לחבית כל שכנגד הזית.

והחבית טהורה. היינו מה שבתוך החבית אפילו כנגד הזית. דדופני החבית בולטות באמצע וכשיש כזית תחת הדופן דמי דופנה לכוורת שהיא מוטה על צדה דתוכה טהור, לפי שיש הפסק בין אויר תוכה שכנגד הזית לאויר שחוצה לה כנגד הזית.

בתוכה ותחת דופנה. כלומר בפנים בחלל דפנה. וקרי לה תחת דופנה, לפי שהדופן הולך וצר לצד פיה. ולאפוקי על שוליה המכוון כנגד פיה.

אם יש בדפנות פותח טפח. שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד עד כנגד פיה של חבית טפח על טפח ברום טפח.

הכל טמא. שהאוהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אוהל, הלכך כנגד פיה טהור.

ואם לאו. דאין שם טפח.

טומאה בוקעת ועולה. ואין טמא אלא כנגד הזית.

במה דברים אמורים בטהורה. בחבית שאינה מקבלת טומאה.

אבל אם היתה טמאה. כגון סתם חבית שנצרפה בכבשן שהיא מקבלת טומאה. או גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה. ואפילו היא טהורה. וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, הכל טמא. דאי בת קבולי טומאה היא ויושבת על שוליה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, אף על פי שאין כלי חרס מיטמא מגבו נטמאת כאן החבית עצמה, מידי דהוי אכלים שבתוכה מאחר שאינה מוקפת צמיד פתיל, דאין כלי מציל אפילו על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים במקום שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו. והאי תחתיה היינו תחת שוליה, דלא תני תחת דופנה מבחוץ. ונטמאת החבית עצמה, וכיון דחבית עצמה טמאה היא, נטמאו כל כלים שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה. דאע"ג דקיימא לן דאין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס, הכא כל זמן שהזית תחתיה מיטמאין מטעם חיבורים, מאחר דחבית עצמה טמאה. וכן גבוהה מן הארץ טפח אפילו טהורה חזינן תחתיה כאילו הוא מלא טומאה, ואפילו טומאה על גבה.

והשתא כל הני אין דינם שוה, דאם החבית מקבלת טומאה, מה שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה טמא. והמאהיל על גבה, כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור. אבל גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה, המאהיל על גבה אפילו שלא כנגד הטומאה טמא. ואין לתמוה, כפויה על פיה וטומאה על גבה תציל מה שבתוכה ככלים טהורים המוקפים צמיד פתיל, דשאני הכא דליכא מירוח.