פרה, פרק ב
משנה א
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
פָּרַת חַטָּאת הַמְעֻבֶּרֶת - כְּשֵׁרָה;
וַחֲכָמִים - פּוֹסְלִין.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַגּוֹיִם;
וַחֲכָמִים - מַכְשִׁירִים.
וְלא זוֹ בִּלְבַד,
אֶלָּא כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד,
בָּאִין מֵהָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ,
מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן,
חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ.
ברטנורא משנה א
רבי אליעזר אומר פרה מעוברת כשרה. רבי אליעזר ורבנן דהכא קיימי בשיטת רבי יהודה דאמר לקמן בפרקין דעלה עליה זכר אינה פסולה אלא אם כן עלה עליה מדעת בעל הפרה, ופליגי הכא במעוברת שעלה עליה זכר מעצמו בלא דעת הבעלים, ורבי אליעזר דמכשיר סבר עובר ירך אמו הוא והוי כגופה דפרה, ורבנן דפסלי סברי עובר לאו ירך אמו הוא ונפסלת מחמת מלאכה, שנושאת את עוברה.
והלכה שהיא פסולה משעה שעלה עליה זכר אפילו שלא מדעת בעלים ואפילו אינה מעוברת, ודלא כרבי יהודה.
אינה נלקחת מן הנכרים. שחשודים על הרביעה, ושמא נרבעת בידם.
וחכמים מכשירין. מפני שהבהמה נעשית עקרה כשרובעה, שהנכרי חס על בהמתו שלא תעקר.
ולא זו בלבד. לא בפרת חטאת בלבד פליגי רבי אליעזר ורבנן, אלא בכל קרבנות הצבור והיחיד פוסל רבי אליעזר אם נלקחו מן הנכרים, דחייש לרביעה. וחכמים מכשירין. ואין הלכה כרבי אליעזר.
באין מארץ ומחוצה לארץ. כל הקרבנות באין בין מן הארץ בין מחוצה לארץ בין מן החדש בין מן הישן.
חוץ מן העומר ושתי הלחם. דאמר קרא (ויקרא כ"ג) כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר, ובשתי הלחם כתיב (שם) ממושבותיכם תביאו לחם. ואין באין אלא מן החדש, דכתיב בהו מנחה חדשה.
משנה ב
פָּרָה שֶׁקַּרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִים - יָגֹד.
גַּלְגַּל הָעַיִן וְהַשִּׁנַּיִם וְהַלָּשׁוֹן -
אֵינָם פּוֹסְלִים בַּפָּרָה.
וְהַנַּנֶּסֶת - כְּשֵׁרָה.
הָיְתָה בָּהּ יַבֶּלֶת וַחֲתָכָהּ -
רַבִּי יְהוּדָה - פּוֹסֵל;
רַבִּי שִׁמְעוֹן - אוֹמֵר:
כָּל מָקוֹם שֶׁנִּטַּל וְלא הֶעֱלָה מְקוֹמוֹ שֵֹעָר אָדֹם -
פְּסוּלָה.
ברטנורא משנה ב
יגוד. יחתוך. כמו גודו אילנא (דניאל ד').
והננסת. קטנה ביותר. שזה מום באדם ואינו מום בבהמה.
יבלת. וורוא"ה בלע"ז.
רבי יהודה פוסל. והלכה כרבי יהודה.
משנה ג
יוֹצֵא דֹפֶן וְאֶתְנַן וּמְחִיר - פְּסוּלָה;
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מַכְשִׁיר,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, יט) "לא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלהֶיךָ" -
וְאֵין זוֹ בָּאָה לַבַּיִת.
כָּל הַמּוּמִים הַפּוֹסְלִים בַּמֻּקְדָּשִׁים פּוֹסְלִים בַּפָּרָה.
רָכַב עָלֶיהָ, נִשְׁעַן עָלֶיהָ, נִתְלָה בִּזְנָבָהּ,
עָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר,
קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה, נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ -
פְּסוּלָה;
אֲבָל קְשָׁרָהּ בַּמּוֹסֵרָה,
עָשָֹה לָהּ סַנְדָּל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּחֲלִיק,
פָּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים -
כְּשֵׁרָה;
זֶה הַכְּלָל:
כָּל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ - כְּשֵׁרָה,
לְצֹרֶךְ אַחֵר - פְּסוּלָה.
ברטנורא משנה ג
יוצא דופן פסולה. כשאר קדשים. דכתיב כי יולד, פרט ליוצא דופן. ואע"ג דפרה לאו קדשי מזבח היא אלא קדשי בדק הבית, מכל מקום יוצא דופן פסולה, דחטאת קרייה רחמנא.
רבי אליעזר מכשיר. באתנן ומחיר דוקא. ואין הלכה כרבי אליעזר.
כל המומין הפוסלים במוקדשים. בבכורות פרק על אלו מומין, מפורשים המומין הפסולים במוקדשים.
פוסלים בפרה. דכתיב (במדבר י"ט) אשר אין בה מום.
עבר בה את הנהר אחז בזנבה. נסתייע בה כשעבר את הנהר.
קיפל עליה את המוסרה. החבל שקושר אותה בו קפלו ונתנו על גופה.
נתן טליתו עליה פסולה. נאמר בפרה (שם) אשר לא עלה עליה עול, ונאמר בעגלה ערופה (דברים כ"א) אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול, מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודה פסולה כעול, אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה פסולה כעול.
בשביל שלא תחליק. שלא יחליקו רגליה ותפול.
לצורך אחר פסולה. ואפילו לצרכו ולצרכה פסולה.
משנה ד
שָׁכַן עָלֶיהָ עוֹף - כְּשֵׁרָה.
עָלָה עָלֶיהָ זָכָר - פְּסוּלָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הֶעֱלָהוּ - פְּסוּלָה,
וְאִם מֵעַצְמוֹ - כְּשֵׁרָה.
ברטנורא משנה ד
עלה עליה זכר פסולה. אע"ג דלא ניחא ליה, משום דדמיה יקרים ומפסיד טובא, ובעבודה דלא ניחא ליה לא מפסלה, דכתיב בעגלה ערופה אשר לא עובד בה, כתיב עבד וקרינן עובד, מה עבד דניחא ליה, אף עובד דניחא ליה, וילפינן פרת חטאת מינה. מכל מקום הואיל ובשאר פרות הוה ניחא ליה, חשבינן לגבי פרת חטאת נמי ניחא ליה. ועוד אם באת להכשיר אם כן הוה ניחא ליה, ומשום הכי פסולה.
העלהו פסולה. לאו דוקא העלהו, אלא אם עלה עליה לדעת הבעלים אפילו עלה מעצמו פסולה. ואם שלא לדעת הבעלים, כשרה. ואין הלכה כרבי יהודה.
משנה ה
הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אוֹ לְבָנוֹת
בְּתוֹךְ גּוּמָא אַחַת - פְּסוּלָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ כּוֹס אֶחָד;
הָיוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵי כוֹסוֹת, וְהֵן מוֹכִיחוֹת זוֹ אֶת זוֹ -
פְּסוּלָה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ אַרְבַּע, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ, וְהֵן מְפֻזָּרוֹת - יִתְלשׁ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ אַחַת בְּרֹאשָׁהּ וְאַחַת בִּזְנָבָהּ - פְּסוּלָה.
הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת,
עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאְדִּים,
עִקָּרָן מַאְדִּים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר -
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַר הָעִקָּר.
ברטנורא משנה ה
היו בה שתי שערות שחורות פסולה. דכתיב אדומה תמימה, אי במומין הרי כבר אמור אשר אין בה מום, אלא שתהא תמימה באדמימות.
רבי יהודה אומר בתוך כוס אחד. גרסינן, ולא גרסינן אפילו.
ובמקום שהיה שונה תנא קמא גומא, היה שונה רבי יהודה כוס. גומא וכוס אחד הוא, אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו, שרבו של רבי יהודה היה קורא לגומא כוס, הכי מוכח בתוספתא.
מוכיחות. מכוונות וסמוכות זו בצד זו.
רבי אליעזר אומר אפילו חמשים. כלומר אפילו טובא והן מפוזרות, יתלוש. והלכה כתנא קמא.
אחר הנראה. היינו אחר ראשן של שערות.
אחר העיקר. ואם עיקרן מאדים וראשן משחיר ויש בעיקר שמאדים כדי שינטל בפי הזוג, יגזוז ראשן המשחיר והיא כשרה. אבל אם אין בעיקר המאדים שיעור שיוכלו להנטל בפי הזוג, פסולה אפילו לדברי חכמים. ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום, הוא כדי שיהיו ניטלות בפי הזוג. וכן הלכה.