פרה, פרק ט

משנה א

צְלוֹחִית שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ מַיִם כָּל שֶׁהֵן -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּיוֹת;

וַחֲכָמִים - פּוֹסְלִין.

יָרַד לְתוֹכָהּ טַל -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַנִּיחֶנָּה בַּחַמָּה וְהַטַּל עוֹלֶה;

וַחֲכָמִים - פּוֹסְלִין.

נָפַל לְתוֹכָהּ מַשְׁקִין וּמֵי פֵרוֹת -

יְעָרֶה, וְצָרִיךְ לְנַגֵּב;

דְּיוֹ, קוֹמוֹס, וְקַנְקַנְתּוֹם, וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם -

יְעָרֶה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב.

ברטנורא משנה א  

צלוחית. כלי שנותנים בו המים המקודשים לאחר שהשליך האפר לתוכן קרוי צלוחית, והכלי שנותנים בו המים כדי לקדשן קודם שיתנו בה האפר, קרוי שוקת.

מים כל שהן. שאינן כשרים להזאה.

יזה שתים. שאם מזה אחת, שמא אין כאן מן הכשרים, אבל כי מזה שתים, אי אפשר דליכא בחדא מנייהו מן הכשרים. והזאה אינה צריכה שיעור.

וחכמים פוסלים. קסברי הזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין ההזאות. והלכה כחכמים.

ורמב”ם פירש, יזה שתי הזאות וישליכם חוץ לכלי וישאר השאר מי חטאת כשרים. ופליאה היא בעיני, דבפרק כל הזבחים בגמרא [דף פ'] משמע כמו שפירשתי.

יניחנה בחמה והטל עולה. שדרך הטל לעלות כנגד החמה. וכן הוא אומר (שמות ט"ז) ויהי בבוקר ותעל שכבת הטל. ואין הלכה כרבי אליעזר.

יערה וכו'. מריק מה שבתוך הכלי, ואינו כשר להניח בו מי חטאת עד שינגב מן המשקים ומי פירות.

יערה ואינו צריך לנגב. דאם איתא דנשאר ממנו בכלי היה רישומו ניכר.

משנה ב

נָפַל לְתוֹכָהּ שְׁקָצִים וּרְמָשִֹים וְנִתְבַּקְּעוּ,

אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶם -

פְּסוּלִין.

חִפּוּשִׁית, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ - פּוֹסֶלֶת,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁפוֹפֶרֶת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים:

הַדִּירָה וְהַכִּנָּה שֶׁבַּתְּבוּאָה - כְּשֵׁרִים,

מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם לֵחָה.

ברטנורא משנה ב  

ונתבקעו. שנשתהו בתוך המים זמן מרובה עד שנתבקעו, או אפילו לא נתבקעו אלא שנשתנו מראה המים, פסולין.

חפושית. תולעת שחורה.

בין כך ובין כך. בין נתבקעה בין לא נתבקעה.

מפני שהיא כשפופרת. של קנה חלולה והמים נכנסים מצד זה ויוצאים מצד זה ומתערב עמהם הלחות שבקרבה.

דירה. תולעת שבחטין.

כנה. מין תולעת נמי הגדל בתבואה.

כשרים. אפילו נתבקעו. ואין כן הלכה.

משנה ג

שָׁתָת מֵהֶן בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה - פְּסוּלִין.

כָּל הָעוֹפוֹת פּוֹסְלִין,

חוּץ מִן הַיּוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוֹצֶצֶת.

כָּל הַשְּׁרָצִים אֵינָם פּוֹסְלִין,

חוּץ מִן הַחֻלְדָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַלֶּקֶת;

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַנָּחָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵקִיא;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָעַכְבָּר.

ברטנורא משנה ג  

שתתה מהן בהמה או חיה פסולים. משום משקה שבפיהן החוזר, והמים והרוק שבפיהן מתערבין.

מוצצת. ואין המשקה שבפיה חוזר למים.

מלקת. לוקקת בלשונה ומתערב הרוק שבלשונה עם המים.

אף הנחש מפני שהיא מקיאה. וכן הלכה ואין הלכה כרבי אליעזר.

משנה ד

הַחוֹשֵׁב עַל מֵי חַטָּאת לִשְׁתּוֹת -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פָּסַל;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּשֶׁיַּטֶּה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּמַיִם שֶׁאֵינָם מְקֻדָּשִׁים,

אֲבָל בְּמַיִם הַמְקֻדָּשִׁין -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֶׁיַּטֶּה;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּשֶׁיִּשְׁתֶּה.

גִּרְגֵּר - כָּשֵׁר.

ברטנורא משנה ד

החושב על מי חטאת לשתות רבי אליעזר פוסל. דאפסלו להו במחשבה.

כשיטה. החבית לשתות או ליקח ממנה מים לשתות. אבל במחשבה גרידא לא פסיל.

במים שאינן מקודשין. שמילאן כדי ליתן בהן את האפר ועדיין לא נתן.

רבי אליעזר אומר כשיטה. והכא לא פסיל להו במחשבה, דכיון דמים קדושין הן, אמלוכי ממליך וחוזר בו ממחשבתו. הילכך לא פסיל רבי אליעזר עד שיטה.

רבי יהושע אומר כשישתה. מפני משקה שבפיו שחוזר ומתערב עם המים ופסיל להו.

ואם גרגר. לשון גרגרת. כלומר שלא שתה כדרך השותים אלא שפך המים בגרונו.

כשר. דליכא משקה פיו בחבית. והלכה כרבי יהושע בתרוייהו.

משנה ה

מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ -

לא יִגְבְּלֵם בְּטִיט, שֶׁלֹּא יַעֲשֵֹם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּטְלוּ.

פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת -

בְּשָֹרָהּ טָמֵא מֵעֵת לְעֵת;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּטְלוּ בְּמֵעֶיהָ.

ברטנורא משנה ה  

שלא יעשם תקלה לאחרים. שיגעו בטיט ויטמאו במי חטאת שבו.

רבי יהודה אומר בטלו. בטיט, ותו לא מטמא מאחר שגבלן.

מעת לעת. אם שחטה בתוך מעת לעת של שתייה. אבל שהתה טפי מהכי, נתעכלו במעיה.

רבי יהודה אומר בטלו במעיה. ואפילו שחטה בתוך מעת לעת בשרה טהור.

ואין הלכה כרבי יהודה בתרוייהו.

משנה ו

מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת -

לא יַעֲבִירֵם בַּנָּהָר וּבַסְּפִינָה, וְלא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

וְלא יַעֲמֹד בְּצַד זֶה וְיִזְרְקֵם לְצַד זֶה.

אֲבָל עוֹבֵר הוּא בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ.

עוֹבֵר הוּא הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וּבְיָדָיו כְּלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת,

וּבְמַיִם שֶׁאֵינָם מְקֻדָּשִׁין.

ברטנורא משנה ו  

מי חטאת. במקודשין איירי. אבל מים שאינן מקודשין שרי, כדקתני סיפא.

ואפר חטאת. אפילו אפר עצמו בלא מים.

לא יעבירם בנהר ובספינה. דגזור משום מעשה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה.

ולא ישיטם על פני המים. דדמי לספינה. וכן לא יעמוד בצד זה של נהר ויזרקם לצד שני, דגם זה דמי קצת לספינה.

אבל עובר הוא. ברגליו.

במים. עם מי חטאת שבידו.

עובר הוא הטהור לחטאת. בין בספינה בין שט על פני המים, ואינו חושש. וכן נושא בידו או משיט על פני המים כלי שהוא טהור לתת בו מי חטאת כשהוא ריקם, או שיש בו מים שעדיין לא נתקדשו באפר פרה. שלא גזרו אלא על המים המקודשים ועל האפר בלבד, לא על האדם והכלים הטהורים (ומים שאינן מקודשין).

משנה ז

אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנִּתְעָרַב בְּאֵפֶר מַקְלֶה -

הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב לְטַמֵּא, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַדְּשִׁין בְּכֻלָּן.

ברטנורא משנה ז  

אפר כשר. אפר פרה הכשר להזאה.

שנתערב באפר מקלה. באפר כירה.

הולכים אחר הרוב לטמא. אם רוב אפר פרה, מטמא. אם רוב אפר מקלה, אינו מטמא.

ואין מקדשין בו. ואפילו רוב אפר חטאת, אין מקדשין בו, הואיל ונתערב בו אפר כירה ואפילו כל שהוא.

רבי אליעזר אומר מקדשין בכולן. דסבר רבי אליעזר לא בעינן שיעורא בהזאה, ואי אפשר דליכא פורתא מאפר חטאת. ואין הלכה כרבי אליעזר.

משנה ח

מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ -

מְטַמְּאִים אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ,

וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת לא בְּיָדָיו וְלא בְּגוּפוֹ.

נִטְמְאוּ -

מְטַמְּאִים אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ,

וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בְּיָדָיו, אֲבָל לא בְּגוּפוֹ.

ברטנורא משנה ח  

מי חטאת שנפסלו. כגון שנשתנו מראיהן שלא מחמת עצמן, וכיוצא בזה מן הדברים שפוסלים מי חטאת.

מטמאין את האדם הטהור לתרומה. בין שנגע בהן בידיו בין שנגע בהן בגופו, דכמי חטאת כשרים חשיבי.

וטומאה זו דרבנן היא, דמדאורייתא כיון שנפסלו פרחה מהן טומאתן החמורה. ומשום הכי תני מטמאין את האדם הטהור לתרומה, דמשמע דוקא לתרומה אבל לא לחולין.

ואת הטהור לחטאת לא בידיו. כלומר אין מטמאין הטהור לחטאת בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו, דכמי חטאת כשרים חשיבי, והני דהנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה או נוגע בהן, טמא לכל מילי, לחטאת מיהא טהור.

נטמאו מטמאים את הטהור לתרומה. כמי חטאת כשרים. אבל את הטהור לחטאת מטמאים אותו אם נגע בידיו, דכיון דנטמאו לא גריעי משאר אוכלים ומשקים טמאים דמטמאים את הידים, וקיימא לן דבטהרת מי חטאת מי שנטמאו ידיו נטמא גופו.

משנה ט

אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לְקַדֵּשׁ -

מְטַמְּאִין אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ;

אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, לא בְּיָדָיו וְלא בְּגוּפוֹ.

ברטנורא משנה ט  

אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינם ראוים לקדש. הוי דינם כדין מי חטאת שנפסלו.

מטמאין את הטהור לתרומה בידיו ובגופו. כדין כל שאר מי חטאת הכשרים. ואין מטמאים הטהור לחטאת, שאין מי חטאת מטמאין הנושאן והנוגע בהן אלא לשאר טומאות, לא לטהרת מי חטאת.