טהרות, פרק ב

משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה כּוֹבֶשֶׁת יָרָק בַּקְּדֵרָה,

וְנָגְעָה בְּעָלֶה חוּץ לַקְּדֵרָה בְּמָקוֹם הַנָּגוּב,

אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה -

הוּא טָמֵא, וְהַכֹּל טָהוֹר;

נָגְעָה בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה,

אִם יֶשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה - הַכֹּל טָמֵא,

אֵין בּוֹ כַּבֵּיצָה -

הוּא טָמֵא, וְהַכֹּל טָהוֹר;

חָזַר לַקְּדֵרָה - הַכֹּל טָמֵא.

הָיְתָה מַגַּע טְמֵא מֵת,

וְנָגְעָה בֵּין בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה בֵּין בְּמָקוֹם הַנָּגוּב,

אִם יֶשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה - הַכֹּל טָמֵא;

אֵין בּוֹ כַּבֵּיצָה -

הוּא טָמֵא, וְהַכֹּל טָהוֹר.

הָיְתָה טְבוּלַת יוֹם מְנַעֶרֶת אֶת הַקְּדֵרָה בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת,

וְרָאֲתָה מַשְׁקִין עַל יָדֶיהָ,

סָפֵק מִן הַקְּדֵרָה נִתְּזוּ, סָפֵק שֶׁהַקֶּלַח נָגַע בְּיָדֶיהָ -

הַיָּרָק פָּסוּל, וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה.

ברטנורא משנה א

האשה. באשה טהורה איירי.

שהיתה כובשת ירק. של תרומה בקדירה, ואותו ירק לא הוכשר לקבל טומאה, אלא כדרך הכובשים שמחתכים את הירק בלא משקה ומולחים אותו ונותנים בקדירה או בחבית ואחר כך נותנים עליו יין או חומץ או שמן, (והוכשר אותו העלה).  

נגעה. בידים מסואבות שפוסלים את התרומה.

בעלה. של ירק שהיה חציו בקדירה עם המשקין וחציו חוץ לקדירה נגוב, ונגעה במקום הנגוב.

אף על פי שיש בו כביצה. שהוא שיעור לטמא אוכלים.

הוא טמא. אותו העלה.

והכל טהור. שאר הירק והמשקין שבקדירה. דלא אתי האי עלה שמקצתו בקדירה ומטמא להו, דידים שניות והעלה שלישי, ואין שלישי עושה רביעי בתרומה.

נגעה. בסתם ידים שהם שניות.

במקום משקה. כלומר במקום שאין העלה נגוב, נעשה משקה שעליו תחילה. דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה, והמשקה עושה את העלה שני. הלכך כשיש בעלה כביצה היינו שיעור לטמא אחרים, הכל טמא, אף הקדרה עצמה, דמקצת עלה שבקדירה עושה משקה שבקדירה תחילה וחוזרין ומטמאין את הקדירה, כדאיתא בפ"ק דשבת, האוכלים והכלים שנטמאו במשקין.

אין בו כביצה הוא טמא. אותו עלה שנגעה בו.

והכל טהור. דפחות מכביצה אין מטמא אחר.

חזר לקדירה. אותו מקום המשקה שנגע בו.

הכל טמא. אף על פי שאין בעלה כביצה, שהמשקה שנגע בו חזר וטימא כל מה שבקדירה ואף הקדירה עצמה.

היתה מגע טמא מת. אשה זו שכובשת את הירק, הרי האשה ראשון והעלה שנגעה בו שני, הלכך אם יש בו כביצה הכל טמא.

היתה טבולת יום מנערת את הקדירה. דהשתא יש באשה זו שתי טומאות, חדא דטבולת יום ואידך דסתם ידים שהם שניות, כדקתני בידים מסואבות. ותרוייהו צריכין משום סיפא.

מנערת, מערה מה שבתוך הקדרה. (לישנא אחרינא), מנערת, מגיסה בתוך הקדירה בכף שבידה.

ספק מן הקדירה נתזו. ולא נטמא מה שבתוכה.

ספק שהקלח שכולו מלא משקה והוא בתוך הקדרה נגע בידיה. הירק פסול. משום ספיקא דטבול יום. אבל משום ספק ידים לא, כדתנן בפ"ב דטבול יום (משנה ב'), חומר בטבול יום שספק טבול יום פוסל את התרומה, והידים ספיקן טהור.

והקדירה טהורה. דמשום טבול יום לא מטמאה אפילו ודאי נגעה במשקין, דאין טבול יום עושה משקה תחילה, כדתנן (פרק דפרה משנה ו'), כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחילה חוץ מטבול יום. ואי משום ידים, לא מטמאה, דכיון דספיקא הוא שמא נתזו על ידיה, מספיקא קדירה טהורה, שספק ידים לטמא, טהור.

משנה ב

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן - רִאשׁוֹן;

אֹכֶל שֵׁנִי - שֵׁנִי;

אֹכֶל שְׁלִישִׁי - שְׁלִישִׁי.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן, וְאֹכֶל שֵׁנִי -

שֵׁנִי.

שְׁלִישִׁי -

שֵׁנִי לַקֹּדֶשׁ, וְלא שֵׁנִי לַתְּרוּמָה,

בְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׁוּ לְטַהֲרַת תְּרוּמָה.

ברטנורא משנה ב

האוכל אוכל ראשון. נעשה גופו ראשון להיות מגעו שני. והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני, ואם נגע בתרומה פסלה.

אלו משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום. ודוקא שאכל חצי פרס, שהוא ביצה ומחצה לרמב"ם ושני ביצים לרש"י, שזהו שיעור אוכלים לפסול את הגויה.

רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני נעשה גופו שני. דסבירא ליה דלא משוינן ליה לאוכל כמאכל עצמו. והאי דמשוי לאוכל אוכל שני שני ולא שלישי, לפי שמצינו שני עושה שני ע"י משקין, שהמשקין שנטמאו בשני הן נעשים תחילה והנוגע בהן הוי שני, ואי הוה משוינן ליה לאוכל אוכל שני שלישי לא היה פוסל את התרומה, דאין שלישי עושה רביעי בתרומה. וחכמים גזרו על האוכל אוכל שני שיהיה פוסל את התרומה, משום דזימנין אכיל אוכלים טמאים ושדי משקין של תרומה לתוך פיו בעוד שאוכלים טמאים בפיו ופסיל להו, הלכך אע"ג דבאוכל אוכל ראשון לא משוינן ליה לאוכל כמאכל עצמו, באוכל אוכל שני משוינן ליה שני כמו המאכל, כדי שיפסול את התרומה.

שלישי שני לקודש. האוכל אוכל שלישי נעשה גופו שני לקודש, ועביד שלישי ורביעי בקודש.

ולא שני לתרומה. דאי נגע בתרומה לא פסלה. ומיהו אסור הוא לאכול בתרומה, והכי מוכח בגמרא פרק ב' דחולין [דף ל"ד].

בחולין שנעשו על טהרת תרומה. כלומר האי אוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני ושלישי דתנינן במתניתין, בחולין שנעשו על טהרת תרומה קמיירי, דחולין גרידא אין בהם שלישי.

משנה ג

הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּחֻלִּין - טָמֵא וּמְטַמֵּא;

הַשֵּׁנִי - פּוֹסֵל, וְלא מְטַמֵּא;

וְהַשְּׁלִישִׁי -

נֶאֱכָל בִּנְזִיד הַדֶּמַע.

ברטנורא משנה ג

הראשון שבחולין טמא ומטמא. תרומה. שככר של תרומה שנגע בראשון של חולין, נעשה שני ופוסל את השלישי.

והשני שבחולין. פוסל את התרומה ואינו מטמא, דשלישי דתרומה לא עביד רביעי, הלכך שלישי דתרומה לא מקרי טמא אלא פסול.

והשלישי של חולין. הכי קאמר, ואם יש באותן חולין שלישי כגון שנעשו על טהרת תרומה.

נאכל בנזיד הדמע. בתבשיל [שתרומה] מעורבת בו. והתרומה קרויה דמע, שנאמר (שמות כ"ב) מלאתך ודמעך לא תאחר.

ובפ"ב דחולין מוכיח דדוקא כשאין בנזיד הדמע כזית תרומה בכדי אכילת פרס הוא דשרי ליה לאכול אוכל שלישי, אבל אי איכא כזית תרומה בכדי אכילת פרס, אסור, דקיימא לן האוכל אוכל שלישי מחולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה.

משנה ד

הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּתְּרוּמָה -

טְמֵאִים וּמְטַמְּאִים,

הַשְּׁלִישִׁי - פּוֹסֵל, וְלא מְטַמֵּא;

וְהָרְבִיעִי - נֶאֱכָל בִּנְזִיד הַקֹּדֶשׁ.

ברטנורא משנה ד

הרביעי נאכל בנזיד הקדש. כלומר, ואם יש באותה תרומה רביעי, כגון שנעשית על טהרת הקודש. וכן החמישי נאכל בנזיד הקודש דקתני לקמן, הכי קאמר, ואם יש באותו קודש חמישי, כגון שנעשה על טהרת חטאת של אפר פרה, דאמרינן בגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת נאכל בנזיד הקודש, מותר לערב בו תבשיל של קודש טהור.

משנה ה

הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּקֹּדֶשׁ -

טְמֵאִין וּמְטַמְּאִין;

הָרְבִיעִי - פּוֹסֵל, וְלא מְטַמֵּא;

וְהַחֲמִישִׁי - נֶאֱכָל בִּנְזִיד הַקֹּדֶשׁ.

משנה ו

הַשֵּׁנִי שֶׁבַּחֻלִּין -

מְטַמֵּא מַשְׁקֵה חֻלִּין, וּפוֹסֵל לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה.

הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּתְּרוּמָה -

מְטַמֵּא מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ, וּפוֹסֵל לְאוֹכְלֵי קֹדֶשׁ,

שֶׁנַּעֲשׁוּ לְטַהֲרַת הַקֹּדֶשׁ;

אֲבָל אִם נַעֲשׁוּ לְטַהֲרַת תְּרוּמָה -

מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד בַּקֹּדֶשׁ.

ברטנורא משנה ו

השני שבחולין מטמא משקה חולין. דכל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחילה.

מטמא משקה קודש. דכל הפוסל את הקודש מטמא משקין (קודש) להיות תחילה לקודש.

שנעשו על טהרת הקודש. כלומר הא דאמרינן דשלישי של תרומה פוסל ולא מטמא אוכלי קודש, הני מילי כשנעשית על טהרת הקודש. אבל נעשית על טהרת תרומה, שלא שמרהו על טהרת הקודש, השלישי מטמא שנים ופוסל אחד בקודש. שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקודש, והרי זה השלישי דתרומה חשוב אצל הקודש כאילו נטמא בשרץ עצמו.

משנה ז

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

שְׁלָשְׁתָּן שָׁוִין:

הָאֶחָד שֶׁבַּקֹּדֶשׁ וְשֶׁבַּתְּרוּמָה וְשֶׁבַּחֻלִּין -

מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד בַּקֹּדֶשׁ,

מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד בַּתְּרוּמָה,

וּפוֹסֵל אֶת הַחֻלִּין;

הַשֵּׁנִי שֶׁבְּכֻלָּן -

מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד בַּקֹּדֶשׁ,

וּמְטַמֵּא מַשְׁקֵה חֻלִּין, וּפוֹסֵל לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה;

הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבְּכֻלָּן -

מְטַמֵּא מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ וּפוֹסֵל לְאוֹכְלֵי קֹדֶשׁ.

ברטנורא משנה ז

רבי אליעזר אומר שלושתן שוין. כדמפרש ואזיל, דלית ליה לרבי אליעזר טהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקודש.

השלישי שבכולן. לא משכחת שלישי בחולין אלא אם כן נעשו על טהרת תרומה. ואין הלכה כרבי אליעזר.

משנה ח

הָאוֹכֵל אֹכֶל שֵׁנִי -

לא יַעֲשֵֹם בְּבֵית הַבַּד.

וְחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׁוּ עַל גַּב הַקֹּדֶשׁ -

הֲרֵי אֵלּוּ כְּחֻלִּין;

רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:

הֲרֵי אֵלּוּ כִּתְרוּמָה -

לְטַמֵּא שְׁנַיִם וְלִפְסוֹל אֶחָד.

ברטנורא משנה ח

האוכל אוכל שני לא יעשה בבית הבד. לא יתעסק לעשות שמן בבית הבד. דהא מודה רבי יהושע לעיל לרבי אליעזר שהאוכל אוכל שני הוא עצמו נעשה שני ופוסל את התרומה ומטמא משקין להיות תחילה (דהיינו השמן).  

על גב הקודש. על טהרת הקודש.

הרי אלו כחולין. ואין באים לכלל שלישי.

הרי אלו כתרומה. ויש בהם שלישי. והני תנאי תרוייהו סבירא להו חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו, ושאין לך דבר שעושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד.

ופליגי אמתניתין דלעיל דקתני השלישי שבכולן פוסל לאוכלי קודש.