טבול יום, פרק ג
משנה א
כָּל יְדוֹת הָאֹכָלִים, שֶׁהֵם חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה -
חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם.
אֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעֹרֶה מִקְצָת -
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם אוֹחֵז בַּגָּדוֹל וְהַקָּטָן עוֹלֶה עִמּוֹ -
הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אוֹחֵז בַּקָּטָן וְהַגָּדוֹל עוֹלֶה עִמּוֹ -
הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בַּטָּהוֹר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּטָּמֵא.
וּשְׁאָר כָּל הָאֹכָלִים:
אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאָחֵז בֶּעָלֶה - אוֹחֵז אוֹתוֹ בֶּעָלֶה;
וּבַקֶּלַח - אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּקֶּלַח.
ברטנורא משנה א
כל ידות האוכלים. העוקצים שהאוכל נתלה בהן כשרוצין לתלותו, ואדם אוחז בו כשרוצה לאכול הפרי.
שהם חיבור באב הטומאה. שאם אב הטומאה נגע בהן כאילו נגע בפרי עצמו.
חיבור בטבול יום. אם הוא יד לפירות של תרומה ונגע טבול יום באותו היד, נפסלו הפירות של תרומה.
שנפרס. לשון פרוסה. ואית דגרסי שנפרם, לשון ובגדיו לא יפרום (ויקרא כ"א).
מעורה. מחובר.
אם אוחז בגדול בפרוסה הגדולה, והפרוסה הקטנה עולה עמה ואינה נפסקת מכל וכל.
הרי הוא כמוהו. ואם נגע טבול יום באחד נפסל השני.
רבי נחמיה אומר בטהור. כלומר באותו שלא נגע בו טבול יום משערין, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, אם אוחז בו והטמא עולה עמו, שניהם טמאים.
וחכמים אומרים בטמא. משערין, אם אוחז בטמא והטהור עולה עמו. והלכה כחכמים.
ושאר כל האוכלים. כגון מיני ירקות.
את שדרכו לאחוז בעלה. כשבא לטלטלו אוחזים אותו בעלה, ואם לא יפסק הירק ויפול כשאוחזים אותו בעלה, הוי חיבור, ואי לא, לא הוי חיבור, בין אם נגע טבול יום בעלה בין נגע בירק עצמו.
משנה ב
יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה וּבֵיצָה טְרוּפָה נְתוּנָה עַל גַּבָּיו,
וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּבֵּיצָה -
לא פָּסַל אֶלָּא הַקֶּלַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַסֵּדֶר הָעֶלְיוֹן.
אִם הָיְתָה כְּמִין כּוֹבַע - אֵינָהּ חִבּוּר.
ברטנורא משנה ב
ירק של תרומה שנתנו בקערה או באלפס.
וביצה טרופה בקערה, שנתערב החלבון והחלמון יחד ונתונה על גבי הירק.
ונגע טבול יום בביצה. אף על פי שהוא חולין, דאין שייך תרומה בביצה, וטבול יום אינו פוסל בחולין. אפילו הכי הוי חיבור, ונפסל הירק כאלו נגע בו.
ומיהו לא פסל אלא הקלח שכנגד מגע ידו, ושאר הקלחים טהורים.
כל הסדר העליון. קלחים העליונים שהביצה על פניהם. ואין הלכה כרבי יוסי.
אם היה כמין כובע. שמחמת הבישול נתנפחה הביצה ונעשית כמין כובע על הירק וחלולה תחתיה.
משנה ג
חוּט שֶׁל בֵּיצָה שֶׁקָּרַם עַל דְּפָנוֹת שֶׁל לְפָס,
וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם:
מִן הַשָֹּׂפָה וְלִפְנִים - חִבּוּר;
מִן הַשָֹּׂפָה וְלַחוּץ - אֵינוֹ חִבּוּר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: חוּט וְכָל שֶׁנִּקְלַף עִמּוֹ.
וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל שְֹפָתָהּ שֶׁל קְדֵרָה.
ברטנורא משנה ג
לפס. כמו אילפס, כעין מחבת שעושין בה התבשיל. וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום.
מן השפה של אלפס ולפנים, חשוב החוט של ביצה חיבור, ואם נגע שם טבול יום הכול טמא. אבל החוט היוצא משפת האלפס ולחוץ לא הוי חיבור.
וכל שנקלף עמו. היינו מה שעולה עם החוט, הוי חיבור ולא יותר. רבי יוסי לקולא. והכי מוכח בתוספתא. ואין הלכה כרבי יוסי.
וכן בקטניות - דינם כדין הביצה.
משנה ד
עִסָּה שֶׁנִּדַּמְּעָה אוֹ שֶׁנִּתְחַמְּצָה בִּשְֹאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה -
אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם.
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹסְלִין.
עִסָּה שֶׁהֻכְשְׁרָה בְּמַשְׁקֶה וְנִלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵרוֹת,
וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם -
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר
מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
פָּסַל אֶת כֻּלָּהּ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
לא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.
ברטנורא משנה ד
אינה נפסלת בטבול יום. דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור, אע"ג דאסורה לזרים.
שהוכשרה במשקה. שלתת החיטין במים.
ונילושה במי פירות. ומי פירות אין מכשירין, והעיסה שנלושה בהן אם לא הוכשרה תחילה, אינה מקבלת טומאה.
פסל את כולה. דמי פירות עושין העיסה חיבור.
לא פסל אלא מקום מגעו. קסבר רבי עקיבא, דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי להו לידי טומאה, רואים אותן כאלו אינן, ולא פסל אלא מקום מגעו. והלכה כרבי עקיבא.
משנה ה
יָרָק שֶׁל חֻלִּין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה,
וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם -
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר
מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
פָּסַל כֻּלּוֹ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
לא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.
ברטנורא משנה ה
פסל את כולו. שקסבר שמן מכשיר ומחבר.
לא פסל אלא מקום מגעו. דשמן אינו מחבר, וקאי כל קלח וקלח באפי נפשיה.
משנה ו
טָהוֹר שֶׁנָּגַס מִן הָאֹכֶל,
וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה -
טָהוֹר.
הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים פְּצוּעִים, וּתְמָרִים רְטֻבּוֹת,
כָּל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמוֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ,
וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה - טָמֵא.
הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים נְגוּבִין, וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת,
כָּל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמוֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ,
וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה - טָהוֹר.
אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טְבוּל יוֹם כָּאֵלּוּ.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְמֵאִין בִּטְבוּל יוֹם,
שֶׁמַּשְׁקִין שֶׁל טָמֵא מַכְשִׁירִין לִרְצוֹנוֹ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין טְבוּל יוֹם טָמֵא.
ברטנורא משנה ו
שנגס. שמהפך האוכל בפיו. לשון מגיס בקדרה.
ונפל. האוכל עם לחלוחית הרוק שבו, על בגדיו ועל ככר של תרומה.
טהור הככר, כלומר לא הוכשר לקבל טומאה. ואע"ג דרוק בעלמא מכשיר, שאני הכא דלא אחשביה לרוק ואינו לרצון, שהרי נפל על בגדיו, ופשיטא דלא ניחא ליה.
כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו. אם נתכוין למצוץ הלחות שבגרעין ונפל הגרעין עם רוק שבו על ככר של תרומה, הוכשר הככר ברוק שעל גבי הגרעין, דהא אחשביה.
זיתים נגובים ותמרים יבשות כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו. לא הוחשב המשקה ההוא ואינו מכשיר.
אחד טהור ואחד טבול יום כאלו. כלומר שניהם שוין בדין זה.
רבי מאיר אומר אלו ואלו. בין רטובות בין יבשות.
טמאים בטבול יום. כדמפרש טעמא, דמשקין של טמא מכשירים ומטמאין אפילו שלא לרצון, וטבול יום כטמא לדין זה. ורבנן חשבי ליה לטבול יום כטהור. והלכה כחכמים.