עוקצין, פרק א

משנה א

כָּל שֶׁהוּא יָד וְלא שׁוֹמֵר -

מִטַּמֵּא, וּמְטַמֵּא, וְלא מִצְטָרֵף.

שׁוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד -

מִטַּמֵּא וּמְטַמֵּא, וּמִצְטָרֵף.

לא שׁוֹמֵר וְלא יָד -

לא מִטַּמֵּא וְלא מְטַמֵּא.

ברטנורא משנה א

כל שהוא יד. העץ המחובר אל הפרי ואדם אוחז בו בשעה שאוכל הפרי, כגון עוקצי תפוחים ענבים ואגסים, קרויין ידות. וכן עצם שיש בראשו בשר, ואדם אוחז בעצם כדי לאכול הבשר שבראשו, הוי העצם יד לבשר.

ולא שומר. לאפוקי חלק העוקץ הנוגע בפרי ודבוק לגרעין, שאותו החלק שומר הוא לפרי.

מיטמא היד, ואף על פי שאינו ראוי לאכילה, אם נגעה טומאה באוכל. דחשיב היד חיבור לאוכל וכאילו הוא גוף אחד.

ומטמא. אם נגעה טומאה ביד נטמא האוכל, אף על פי שלא נגעה הטומאה באוכל.

ולמדוהו רבותינו מן המקרא, דכתיב (ויקרא י"א) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו' טמא הוא לכם, לכל שבצרכיכם, כלומר כל דבר הצריך לאוכל מקבל טומאה כמותו וטמא ומטמא עמו.

ולא מצטרף. אם היה האוכל פחות מכביצה, שאין טומאת אוכלין בפחות מכביצה, אין יד האוכל מצטרפת עמו להשלימו לכשיעור.

שומר אף על פי שאינו יד. כגון קליפת הפרי ששומר אותו שלא יפסיד.

מיטמא ומטמא ומצטרף. דכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע, ומאי אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין אותן לזריעה, חטין בקליפתן, ושעורים בקליפתן, דהיינו עם השומר שלהן. למאי איצטריך קרא, אי למיטמא ומטמא, השתא יד הפרי מיטמא ומטמא כדילפינן מלכם לכל שבצרכיכם, שומר מיבעי, הא לא אתא קרא אלא למצטרף עמו, דיד אינו מצטרף עמו, שומר מצטרף עמו.

וכל שאינו לא יד ולא שומר. כמו שיער שבפירות.

לא מיטמא ולא מטמא. ואין צריך לומר שאינו מצטרף.

משנה ב

שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין,

וְהַפִּטְמָא שֶׁלָּהֶן בֵּין לַחָה בֵּין יְבֵשָׁה,

וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל,

שָׁרְשֵׁי הַחַזְּרִים וְהַצְּנוֹן וְהַנָּפוּס - דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל מִצְטָרֵף, וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף -

שָׁרְשֵׁי הַמִּתְנָא, וְהַפֵּיגָם,

וְיַרְקוֹת שָֹדֶה וְיַרְקוֹת גִּנָּה שֶׁעֲקָרָן לְשָׁתְלָן,

וְהַשִּׁדְרָה שֶׁל שִׁבֹּלֶת, וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ -

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַסִּיג שֶׁל רְצָפִית -

הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִים וּמִצְטָרְפִין.

ברטנורא משנה ב

והקפלוטות. כרתי. חציר בלשון מקרא, בערבי כוראת, ובלע"ז פורו"ש.

והפטמא שלהן. כמין פטמא של רימון שבראשן, והוי שומר ומצטרף.

והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל. הוא הלב שבבצל שהזרע נולד בקצהו.

שרשי החזרים. השורש של חזרת, היא חסא בלשון גמרא וכן בערבי, ובלע"ז לטוג"א.

והנפוס. מין צנון הוא, אלא שעליו דומים לעלי הלפת.

והסיב שלו. פירש הרמב"ם שבצדי ראש הצנון נולדים גידים דקים כמו חוטים, וחותכין אותן המוכרים ביד בשעה שמוכרין אותן, ונשארים מהן, והן נקראים סיב.

והמינתא. כך שמה בלע"ז מונט"א, ובערבי נענ"ע.

והפיגום. רוד"א בלע"ז, ובערבי סרא"ב.

שעקרן. כדי לשתלן במקום אחר.

והשדרה של שבולת. חוט האמצעי. שהחוטים דבוקים בו.

והלבוש שלה. והקרום שעל גרעין החטה. וכל אלו שומרים הן לפרי.

הסיג של רצפות. אבק הנדבק על ראשי הירקות ורצוף בהם כקורי עכביש. וגם הוא חשוב שומר לפרי. ואין הלכה כרבי אליעזר.

משנה ג

אֵלּוּ מִטַּמְּאִין, וּמְטַמְּאִין, וְלא מִצְטָרְפִין:

שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵם יְבֵשִׁים,

וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל,

וְיַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן,

יַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא,

וְזָנָב שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ,

וְיַד הַמַּכְבֵּד שֶׁל תְּמָרָה אַרְבָּעָה טְפָחִים,

וְקָנֶה שֶׁל שִׁבֹּלֶת שְׁל שָׁה טְפָחִים,

וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִים שְׁל שָׁה,

וְשֶׁאֵין דַּרְכָּן לִקָּצֵר, יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶם כָּל שֶׁהֵן,

וּמַלְעִין שֶׁל שִׁבֳּלִין -

הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִים, וּמְטַמְּאִין, וְלא מִצְטָרְפִין.

ברטנורא משנה ג

מיטמאים ומטמאים ולא מצטרפים. לפי שהן ידות בלבד, ואינן משמרין את האוכל.

ויד הפרכיל. כשהענבים כרותים עם הזמורה, נקראים פרכיל. לשון פרכילי ענבים.

טפח מכאן וטפח מכאן. הזמורה שנקצצה והאשכולות תלוין בה, טפח מן הזמורה מימין לאשכול וטפח משמאל, חשוב יד, טפי לא.

יד האשכול. עוקץ האשכול שתלוי בזמורה, הוא יד האשכול.

כל שהוא. אפילו ארוך הרבה.

זנב האשכול. סופו של אשכול.

שריקנו. שהושרו ממנו גרעיני הענבים, אף הוא יד לענבים שבראשו, שאוחזים אותו בזנבו. ואף הוא שיעורו בכל שהוא, ואפילו ארוך הרבה.

והמכבד של תמרה. מכבדות של תמרים ובהן תמרים, שיעור אורך היד שלהן להביא את הטומאה, ארבעה טפחים, אבל טפי לא.

ומלעין של שבולים. זקן העליון של שבולת שיצא בראשו כמין שער של זקן.

משנה ד

אֵלּוּ לא מִטַּמְּאִין, וְלא מְטַמְּאִין, וְלא מִצְטָרְפִין:

שָׁרְשֵׁי קֻלְסֵי הַכְּרוּב, וְחֻלְפוֹת תְּרָדִים, וְהַלֶּפֶת,

אֶת שֶׁדַּרְכָּם לִגָּזֵז וְנֶעֱקָרוּ.

רַבִּי יוֹסֵי - מְטַמֵּא בְּכֻלָּן,

וּמְטַהֵר בְּשָׁרְשֵׁי קֻלְסֵי הַכְּרוּב וְהַלֶּפֶת.

ברטנורא משנה ד

אלו לא מטמאין. שאין חשובים לא שומר ולא יד.

קולסי כרוב. רמב"ם פירש, ראשי הכרוב שיוצאים מהם גידים שסובבים (מסובכים צ"ל), ודרך מוכרי הכרוב שכורתים אותן ומשליכין אותן.

וחליפות התרדים. שרשי התרדים שמשאירים בקרקע כשחותכים התרדים כדי שיחליפו ויעלו אחרים תחתם.

את שדרכן ליגזז. הדברים שדרכם לגוזזן לא לעקרן עם שרשיהם, אם עקרן אין השרשים מטמאין, לפי שאינן לא יד ולא שומר.

רבי יוסי מטמא בכולן. דכולם חשובים יד לאוכל, חוץ מקולסי כרוב והלפת שאותן גידין הסובבים (המסובכים) אינן חשובים לא יד ולא שומר. ואין הלכה כרבי יוסי.

משנה ה

כָּל יְדוֹת הָאֹכָלִין שֶׁבְּסָסָן בַּגֹּרֶן - טְהוֹרִים.

רַבִּי יוֹסֵי - מְטַמֵּא.

פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנָהּ - טְהוֹרָה.

שִׁיֵּר בָּהּ גַּרְגִּיר אֶחָד - טְמֵאָה.

שַׁרְבִיט שֶׁל תְּמָרָה שֶׁרִקְּנוֹ - טָהוֹר.

שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת - טָמֵא.

וְכֵן בַּקִּטְנִיּוֹת:

שַׁרְבִיט שֶׁרִקְּנוֹ - טָהוֹר.

שִׁיֵּר בּוֹ גַּרְגִּיר אֶחָד - טָמֵא.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה - מְטַהֵר בְּשֶׁל פּוֹל,

וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל קִטְנִיּוֹת,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּמִשְׁמוּשָׁן.

ברטנורא משנה ה

שבססן. שדש אותן ברגלי הבהמה או במקלות עם התבואה. ובססן, לשון בוססו מקדשך (ישעיה ס"ג). ורבי יוסי מטמא. הואיל וראוים להפכן בעתר עם התבואה. ואין הלכה כרבי יוסי.

פסיגה של אשכול. דרך האשכול לצאת מן השדרה שלה כמה אשכולות קטנים, ואותן אשכולות נקראים פסיגי ענבים.

שריקנה. שנתרוקנה מן הפסיגים שבה, כלומר שהסירו ממנה הפסיגים הקטנים ונשארה ריקנית.

שייר בה גרגיר אחד טמאה. שנעשית כולה יד לאותו גרגיר.

שרביט של תמרה שריקנו. שהסיר התמרים ונשאר השרביט ריקן.

ורבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול. מפני שהפולין גסים הן ואין צריכין לשרביט, שאפילו מתערבים בפסולת נוח לנקרן.

ומטמא של קטניות. דשומר הוא, מפני שהן דקין ואין יכול לנקרן כשמתערבים בפסולת, וניחא ליה שיהו באותן שרביטין כדי שיוכל למשמשן ולטלטלן באותו שרביט. ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

משנה ו

עֻקְצֵי תְאֵנִים וּגְרוֹגְרוֹת וְהַכְּלוּסִים וְהֶחָרוּבִים -

הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין, וּמְטַמְּאִין, וּמִצְטָרְפִין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עֹקֶץ דְּלַעַת.

עֻקְצֵי הָאֲגָסִין וְהַקְּרֻסְטוּמֵלִין וְהַפָּרִישִׁין וְהָעֻזְרָדִין,

עֹקֶץ דְּלַעַת טֶפַח,

עֹקֶץ קוּנְרָס טֶפַח,

רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: טִפְחַיִם -

הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין, וּמְטַמְּאִין, וְלא מִצְטָרְפִים.

וּשְׁאָר כָּל הָעֻקְצִים -

לא מִטַּמְּאִין וְלא מְטַמְּאִין.

ברטנורא משנה ו

והכלוסין. מין קטניות.

ומצטרפים. דפעמים שהן נאכלין עם הפרי.

רבי יוסי אומר אף עוקץ הדלעת. מפני שהוא נשלק עמה. ואין הלכה כרבי יוסי.

אגסים. בערבי אג"ס, ובלע"ז פירא"ש.

קרוסטמלין. תפוחים קטנים שדומים לעפצים. הקרויים מילי"ן.

פרישין. בערבי ספרג"ל, ובלע"ז קודוניי"ש.

עוזרדין. בערבי זערו"ד, ובלע"ז סורבא"ש.

טפח. אעוקץ דלעת יונית דוקא קאי, ולא אאחריני השנויים במשנה, דעוקציהן קטנים.

קונדס. ירקות מרים, וממתקים אותן על ידי האור ברותחים. ואין הלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק.

לא מיטמאין ולא מטמאין. ואין צריך לומר שאין מצטרפין.