עוקצין, פרק ב
משנה א
זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּטַרְפֵיהֶן - טְהוֹרִים,
לְפִי שֶׁלֹּא כְּבָשָׁן אֶלָּא לְמַרְאֶה.
כְּשׁוּת שֶׁל קִשּׁוּת וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ - טְהוֹרָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא לִפְנֵי הַתַּגָּר - טְמֵאָה.
ברטנורא משנה א
זיתים שכבשן. ביין או בחומץ או בשאר משקין.
בטרפיהן. עם העלים שלהם. עלה זית, מתרגמינן טרף זיתא.
טהורים. אם נגע שרץ בעלין, טהורים הזיתים והעלים, דלא חשיבי העלים לא יד ולא שומר.
לפי שלא כבשן. בטרפיהן.
אלא למראה. כדי שיהיו נראים יפין יותר כשהעלים עמהן, דנראים כאילו מחדש נתלשו.
כשות של קישות. כשהקשואים קטנים יש להן כמין שער קטן, ונקרא כשות.
והנץ שלה. בפי הקשואים יש כמו נץ ארוך מעט.
טהורים. דלא חשיבי לא יד ולא שומר.
לפני התגר טמאה. דניחא ליה לתגר בשער ובנץ, שמתוך כך נראים הקשואים יפים וכאילו מחדש נתלשו, וכיון שרוצה בקיומם, חשיבי שומר לפרי.
אי נמי, לפי שהקשואים רכים ויד הכל ממשמשים בהן לקנותן הן מתקלקלים אם לא מפני שאותו שער שומרן מכל לכלוך וטינוף.
משנה ב
כָּל הַגַּלְעִינִין -
מִטַּמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וְלא מִצְטָרְפוֹת.
גַּלְעִינָה שֶׁל רֹטֶב, אַף עַל פִּי יוֹצְאָה - מִצְטָרֶפֶת;
שֶׁל יְבֵשָׁה - אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת.
לְפִיכָךְ, חוֹתָל שֶׁל יְבֵשָׁה - מִצְטָרֵף,
וְשֶׁל רֹטֶב - אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
גַּלְעִינָה שֶׁמִּקְצָתָהּ יוֹצְאָה -
שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל מִצְטָרֵף.
עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָֹר -
שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל מִצְטָרֵף.
הָיָה עָלָיו מִצַּד אֶחָד -
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַקִּיפוֹ בְּטַבַּעַת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל מִצְטָרֵף,
כְּגוֹן הַסִּיאָה, וְהָאֵזוֹב, וְהַקֻּרְנִית.
ברטנורא משנה ב
הגלעינים. כמו גרעינים.
ולא מצטרפות. עם האוכל להשלימו לכביצה, דיד חשיבי ולא שומר.
גלעינה של רוטב. גרעין של תמרה לחה וראויה למוץ.
אף על פי יוצאה. כלומר אף על פי שיוצאה מן האוכל מצטרפת עם האוכל, לפי שהיא נאכלת, שמוצץ אותה מחמת רטיבות.
לפיכך חותם של יבישה. גרגיר של ענבים ותמרים יש להם חותם, שחותם נקב הפרי, ובראש החותם עוקץ, כך פירשו רבותי. וקשה לפירושם מאי לפיכך.
ובמשניות דוקניות מצאתי, לפיכך חותל של יבישה, וכן גורס רמב"ם, ומפרש טעמא דגרעינה של רוטב דהיינו של תמרה לחה, מצטרפת, לפי שהיא שומר לפרי, שאם לא הגרעין היה הפרי נפסד. ושל יבישה אינה מצטרפת, דשוב אין הגרעין שומר לפרי, שכבר כלתה הליחה שבתמרה ואין הגרעין שומרה שלא תפסד. לפיכך חותל של יבישה והוא הקרום המלופף ודבוק על הגרעין של תמרה, מצטרף עם התמרה כשהיא יבישה, מפני שהקרום הוא שומר, לא הגרעין.
ושל רוטב. דהיינו תמרה לחה, אין הקרום מצטרף. שהגרעין הוא שומר ולא הקרום. ונקרא אותו הקרום חותל, לפי שהוא מלופף ודבוק לגרעין. לשון והחתל לא חותלת (יחזקאל י"ז).
גלעינה שמקצתה יוצאה. כגון גרעינה של תמרה לחה שנאכלת חציה וחציה נשארת עם הגרעין.
מה שכנגד האוכל. חשוב שומר ומצטרף, אבל אידך לא. וכן עצם שיש עליו כזית בשר.
היה עליו. היה על העצם בשר בצד אחד שאינו מקיף את העצם, אמר רבי שמעון רואין אם יש בבשר שיעור שיוכל להקיף ממנו עובו כחוט של ערב כטבעת סביב העצם מצטרף. ואין הלכה כרבי שמעון.
כגון הסיאה והאזוב והקורנית. שגם אלו כך דינם, מה שכנגד האוכל מצטרף, ומה שאינו כנגד האוכל אין מצטרף. וסיאה וקורנית מין אזוב הם. סיאה תליי"ז בלע"ז, וקורנית שדרי"א בלע"ז.
משנה ג
הָרִמּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּמּוֹק מִקְצָתוֹ - אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
שָׁלֵם מִכָּאן וּמִכָּאן, וְנִמּוֹק מִן הָאֶמְצַע - אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
הַפִּטְמָא שֶׁל רִמּוֹן - מִצְטָרֶפֶת.
וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ - אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַמַּסְרֵק טָהוֹר.
ברטנורא משנה ג
שנימוק מקצתו אין מצטרף. דמה שנימוק אינו חשוב אוכל, כיון שנתמסמס ואינו ראוי לאכילה.
הפטמא של רימון. כמין דד יוצא בראש הרמון, והוא הנקרא פטמא. וסביב הפטמא כמין פרח ירוק שיש בו חוטים דקים, והן קרויין נץ. וסביבות אותן החוטים כעין כוס וראשו עשוי לתלפיות, והוא קרוי מסרק, מפני שיש לו שינים כמסרק.
אף המסרק טהור. שאם יחתך מן הפרי אין מתגלים הגלעינים בכך, הלכך לא הוי שומר. אבל הפטמא, אם יחתכוה עד שרשה יתגלו הגרעינים ויפסד הפרי. ואין הלכה כרבי אליעזר.
משנה ד
כָּל הַקְּלִפִּין מִטַּמְּאוֹת, וּמְטַמְּאוֹת, וּמִצְטָרְפוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלשׁ קְלִפִּין בַּבָּצָל:
הַפְּנִימִית:
בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּרָה - מִצְטָרֶפֶת.
הָאֶמְצָעִית:
שְׁלֵמָה - מִצְטָרֶפֶת, וּקְדוּרָה - אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת.
וְהַחִיצוֹנָה:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ - טְהוֹרָה.
ברטנורא משנה ד
כל הקליפין. כגון קליפי אגוזים ושקדים ורמונים וקליפי ביצים, חשיבי שומר לאוכל, ומצטרפין עם האוכל להשלימו לכשיעור לקבל טומאה. ומיהו קליפה לחה העליונה שעל האגוזים בשעת לקיטתן, אינה מצטרפת, דלא חשיבא שומר, שאין שומר על גבי שומר.
קדורה. נקובה. לשון מקדרים בהרים כדתנן בעירובין. וקדורה אינה מצטרפת, לפי שאינה שומרת כשהיא נקובה וחתוכה.
והחיצונה. היא הקליפה הדקה הנופלת מאליה כשמשמשין בבצל. ואין הלכה כרבי יהודה.
משנה ה
הַמְחַתֵּךְ לְבַשֵּׁל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵק - אֵינוֹ חִבּוּר.
לִכְבּוֹשׁ, וְלִשְׁלוֹק, וּלְהַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן - חִבּוּר.
הִתְחִיל לְפָרֵק:
אֹכֶל שֶׁהִתְחִיל בּוֹ - אֵינוֹ חִבּוּר.
הָאֱגוֹזִים שֶׁאֲמָנָן, הַבְּצָלִים שֶׁחֲמָרָן -
הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר.
הִתְחִיל לְפָרֵק בָּאֱגוֹזִים, וּלְפַקֵּל בַּבְּצָלִים -
אֵינוֹ חִבּוּר.
הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים - חִבּוּר,
עַד שֶׁיְּרַסֵּס.
ברטנורא משנה ה
המחתך לבשל. כגון מחתך דלועים או בצלים או בשר כדי לבשל בקדירה.
שלא מירק. שלא גמר החתיכה. כמו ומירק אחר שחיטה על ידו במסכת יומא [דף ל"א].
אינו חיבור. אף על פי שעדיין החתיכות מעורות במקצת.
לכבוש. שכובשים ביין ובחומץ כדי להתקיים.
ולשלוק. שליקה טפי מבישול, ובהני ניחא ליה בחיבורן, הלכך כל זמן שלא מירק הוי חיבור. אבל לבשל לא הוי חיבור, דיודע הוא שהבשול יפרידם ויחלקם זו מזו.
התחיל לפרק ולהפריד לגמרי אחד מהן, לא אמרינן כיון דגלי דעתיה באחד שרוצה להפרידן, כולהו נמי כאילו מפורדים זו מזו ולא הוי חיבור, אלא אוכל שפירק בלבד לא הוי חיבור, ומה שלא פירק הוי חיבור.
האגוזים שאמנן. שגדלן וחיברן זו בזו. לשון ויהי אומן את הדסה (אסתר ב').
שחמרן. לשון ויצברו אותם חמרים חמרים (שמות ח'). מדרך הרוצים לאצור אגוזים או בצלים, שחותכין אותן וקושרים אותן בחבל או במשיחה ומחברין אותן זו עם זו ותולין אותן כדי שיתקיימו.
לפקל. כמו לקלף. ודוגמתו שנינו פרק ד' דמעשרות משנה ו', הבצלים משיפקל.
האגוזים והשקדים. השתא מיירי במפצע האגוזים והשקדים. שהקליפה של אגוזים ושל שקדים חשיבא שומר, ואף על פי שפצען, כל זמן שהיא מחוברת באוכל חשיבא שומר.
עד שירסס. לשון והכה את הבית הגדול רסיסים (עמוס ו'). כלומר עד שתהיה הקליפה רצוצה ופתותה לחלקים דקים.
משנה ו
בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת - עַד שֶׁיָּגֹס.
וּשְׁלוּקָה - עַד שֶׁיְּרַסֵּס.
עֶצֶם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֹחַ -
חִבּוּר עַד שֶׁיְּרַסֵּס.
הָרִמּוֹן שֶׁפְּרָדוֹ -
חִבּוּר, עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בַּקָּנֶה.
כַּיּוֹצֵא בוֹ,
שְׁלַל הַכּוֹבְסִין, וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר בְּכִלְאַיִם -
חִבּוּר, עַד שֶׁיַּתְחִיל לְהַתִּיר.
ברטנורא משנה ו
ביצה מגולגלת. צלויה קצת, עד שהיא מעורבת וראויה לגמע.
עד שיגוז. הקליפה חשיבא שומר ומצטרפת, עד שיחתוך ממנו מעט, ואז לא חשיבא יותר שומר, שהביצה שותתת ויורדת דרך אותו שבר וחתך.
ושלוקה. אבל אם נשלקה הביצה, שהיא קשה ועומדת בתוך הקליפה ואפילו שנשברה, לעולם חשיבא הקליפה שומר, עד שתהא מרוצצת.
וכן עצם שיש בו מוח. חשיב העצם שומר למוח, ואף על פי שנשבר העצם, עד שיהיה מרוצץ.
הרמון שפירדו. שחתך הרמון לשנים ועדיין הגרגרים מחוברין בקליפה, הויא קליפה חיבור, עד שיקיש בקנה ויתנענעו הגרגרים שבו.
שלל הכובסים. דרך הכובסים לשלול הבגדים הקטן עם הגדול כדי שלא יאבד, וסופו להפרידן.
והבגד שהוא תפור בכלאים. שתי חתיכות של בגד צמר שתפרן בחוטין של פשתן, דודאי סופו להפרידן זו מזו, משום איסור כלאים.
חיבור לטומאה. ואם נטמא האחד נטמא חברו, עד שיתחיל להתיר, ואף על פי שלא גמר להתיר, דמעשה מוציא מידי מעשה.
משנה ז
עֲלֵי יְרָקוֹת:
יְרֻקִּים - מִצְטָרְפִין;
וּלְבָנִים - אֵינָן מִצְטָרְפִין.
רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר:
הַלְּבָנִים מִצְטָרְפִין בַּכְּרוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אֹכֶל;
וּבַחַזְּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִין אֶת הָאֹכֶל.
ברטנורא משנה ז
ירוקים מצטרפין. דחזו לאכילה.
לבנים אין מצטרפין. דתו לא חזו.
ובחזרים. בחזרת, אע"ג דלבנים לא חזו לאכילה, מכל מקום הוו שומר. ואין הלכה כרבי אלעזר בר צדוק.
משנה ח
עֲלֵי בְצָלִים, וּבְנֵי בְצָלִים:
אִם יֵשׁ בָּהֶן רִיר - מִשְׁתָּעֲרִין בִּכְמוֹת שֶׁהֵן.
אִם יֵשׁ בָּהֶן חָלָל - מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן.
פַּת סְפוֹגָנִית - מִשְׁתָּעֶרֶת בִּכְמוֹת שֶׁהִיא.
אִם יֶשׁ בָּהּ חָלָל - מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָהּ.
בְּשַֹר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח, וּבָשָֹר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמָעַט -
מִשְׁתָּעֲרִין בִּכְמוֹת שֶׁהֵן.
ברטנורא משנה ח
בני בצלים. עמוד האמצעי שהוא כמו לב (ירוק) וממנו צומחים הבצלים, לההוא קרי בני בצלים.
אם יש בהן ריר. שהם מלאים ליחה ואין בהן חלל.
משתערין כמו שהן. כשבאים לשער אם יש בהן אוכל כביצה שיעור טומאה, משערין אותן עם הריר ואין למעך את חללן. ואם יש בהן חלל, ממעך את חללן ואחר כך משער לכביצה.
ספוגנית. עשויה רכה כמין ספוג. ואינה דרוסה ובעוטה.
משתערת כמות שהיא. בלא מיעוך.
בשר העגל שנתפח. דרך בשר העגל שהוא נתפח ומתרבה כשהוא מתבשל, ובשר השור הזקן מתמעט.
בכמות שהן. אם בשר שור מבושל הוא שנתמעט ועמד על פחות מכביצה, אין אומרים כשהיה חי היה בו כביצה או יותר, ויטמא אף על פי שעכשיו אין בו כשיעור. וכן אם היה בשר עגל שנתפח ונתרבה ויש בו כדי לטמא, אין אומרים הואיל וכשהיה חי לא היה בו כדי לטמא אף עכשיו לא יטמא.
משנה ט
קִשּׁוּת שֶׁנְּטָעָהּ בֶּעָצִיץ וְהִגְדִּילָה, וְיָצְאָה חוּץ לֶעָצִיץ - טְהוֹרָה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַה טִּיבָהּ לִטַּהֵר?
אֶלָּא הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל.
ברטנורא משנה ט
קישות שנטעה בעציץ שאינו נקוב, והוכשרה שם לקבל טומאה ונטמאת, דכתלושה דמיא.
והגדילה ויצאה חוץ לעציץ. ונחשבת כמחובר, לפי שיונקת ושואבת מן הקרקע שחוץ לעציץ.
טהורה. שפרחה לה טומאה משיצאה חוץ לעציץ.
מה טיבה ליטהר. דכשקבלה טומאה היתה כתלושה, הלכך מה שבתוך העציץ נשאר בטומאתו ומה שהוסיף אחרי כן ויצא חוץ לעציץ, טהור. ואין הלכה כרבי שמעון.
משנה י
כְּלֵי גְלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה,
שֶׁהַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִין לָצֵאת בָּהֶן -
אֵינָם מַכְשִׁירִים אֶת הַזְּרָעִים.
עָצִיץ נָקוּב - אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים;
וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב - מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים.
כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ שֶׁל נֶקֶב?
כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ שֹׁרֶשׁ קָטָן.
מִלְאָהוּ עָפָר עַד שְֹפָתוֹ -
הֲרֵי הוּא כְּטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז.
ברטנורא משנה י
כלי גללים. כלי העשויין מגללי הבקר.
שהשרשים יכולין לצאת בהן. אף על פי שאינן נקובים, השורש יוצא מעצמו ונוקב את הגלל ואת האדמה של אותו כלי. ולהכי לא נקט כלי אבנים, לפי שקשים הן ואין השורש נוקב אותן.
עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים שבתוכו. דלא מקבלי הכשר משום דחשיבי כמחובר, ואין הזרעים נכשרים לקבל טומאה אלא כשבא עליהן מים לאחר שנתלשו. ואפילו פירות תלושים אין נכשרים במים שבתוכו, לפי שאין המים מכשירין כשהן במחובר, דבעינן שיהו המים תלושין, והני מים דמנחי בעציץ נקוב, כמנחא בארעא דמו.
ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. דבין מים שבתוכו ובין זרעים תרוייהו חשיבי כתלושים.
מלאהו. לעציץ שאינו נקוב.
עפר עד שפתו. הואיל ורואה את האויר מארבע רוחות, הוי כעציץ נקוב, וחשיבי כמחובר, בין המים ובין הזרעים שבו.
כטבלא שאין לה לזביז. שאין לה שפה מכאן ומכאן אלא פשוטה וחלקה, דמים שבה אינן מכשירין את הזרעים וחשיבי כמחובר, הואיל ורואין את האויר מארבע רוחות.