ידים, פרק ב

משנה א

נָטַל לְיָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת - יָדוֹ טְהוֹרָה.

לִשְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת -

רַבִּי מֵאִיר - מְטַמֵּא עַד שֶׁיִּטֹּל מֵרְבִיעִית.

נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה - טָהוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי - מְטַמֵּא.

ברטנורא משנה א

נטל ידו אחת משטיפה אחת. קא קרי שטיפה אחת כל זמן שלא נטל כי אם פעם אחת עד הפרק. ובידו אחת הוא דסגי בפעם אחת, אע"ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משיירי טהרה. אבל לשתי ידיו, אע"ג דאתו משיירי טהרה לא מהני עד שיטול שתי פעמים. ראשונים עד הפרק, ושניים עד הפרק.

ורמב”ם מפרש, משטיפה אחת משפיכה אחת. וכשנוטל שתי ידיו בשפיכה אחת, המים מיטמאין בידו אחת, ונמצא רוחץ השניה במים שנטמא ולא טהרו ידיו עד שיטול מים שניים מרביעית, אבל כשנוטל ידו אחת בלבד, בשפיכה אחת נטהרה ידו, וכשנוטל מים שניים לטהר המים שעל ידו סגי בפחות מרביעית. ואין הלכה כרבי מאיר.

נפל ככר של תרומה. היכא דנטל את הראשונים מרביעית ונפל עליהם ככר של תרומה, או נגע בככר של תרומה עם המים שבידו קודם שינגבם, או קודם שישפוך עליהן מים שניים.

טהור. דכי היכי דמהנו לטהר ידיו מהנו נמי לטהר עצמן.

רבי יוסי מטמא. דסבר לטהר ידיו מהנו, אבל אינהו גופייהו טמאים.

משנה ב

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד,

וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אַחֵר,

וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עַל הָרִאשׁוֹנִים - טָמֵא,

וְעַל הַשְּׁנִיִּים - טָהוֹר.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד,

וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה - טָמֵא.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְנִמְצָא עַל יָדָיו קִיסָם אוֹ צְרוֹר -

יָדָיו טְמֵאוֹת,

שֶׁאֵין הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנִים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

כָּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם - טָהוֹר.

ברטנורא משנה ב

נטל את הראשונים למקום אחד. שנטל את הראשונים בפחות מרביעית, כגון דאתו משיירי טהרה, וצריך ליטול את השניים. ונטל את הראשונים בזוית זו, ושניים בזוית אחרת.

ונפל ככר של תרומה. למקום שנפלו ראשונים.

טמא, הככר. והוא הדין אם נגע הככר במים ראשונים שעל ידיו שהככר טמא.

על השניים טהור. דשניים טהורים הן. אבל נטל ראשונים ושניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה על המים, טמא, כדקתני סיפא שאין השניים מטהרים אלא מים שעל גבי היד, כלומר הראשונים שעל גבי ידיו, השניים מטהרים, אבל הראשונים שנפלו לארץ, אין השניים מטהרים.

ונמצא על ידיו קיסם או צרור. אף על פי שהן רפויין ולא חייצי שהמים באים בהם.

ידיו טמאות. אף על פי שנתן בהן את השניים. משום דמים שעל הצרור נטמאו מחמת ידיו, ואין המים השניים מטהרים אלא מים שעל גבי היד, ולא מים שעל גבי צרור וקיסם.

פירוש אחר: ונמצאת על ידיו קיסם או צרור, וכל דבר החוצץ בנטילת ידים אף על פי שנתן על ידיו מים שניים, טמאות הידים, ולא טהרו מחמת המים שניים, שאין המים השניים מטהרים אלא המים שעל גבי היד, לא הידים עצמן.

כל שהוא מבריית המים טהור. כגון יבחושים ויתושים הגדלים במים, אם נפלו על הידים בשעת נטילה, אינן חוצצים, הואיל והן מבריית המים. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

משנה ג

הַיָּדַיִם מִטַּמְאוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק.

כֵּיצַד?

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק,

וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד - טְהוֹרָה.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק,

וְחָזְרוּ לַיָּד - טְמֵאָה.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת,

וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו - טְמֵאוֹת.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו,

וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת - יָדוֹ טְהוֹרָה.

נָטַל לְיָדוֹ אַחַת, וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ - טְמֵאָה.

בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַּכֹּתֶל - טְהוֹרָה.

נוֹטְלִין אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְּצַד זֶה, אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה,

וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ, שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם.

ברטנורא משנה ג

חזרו ליד טהורה. דכיון דראשונים לא יצאו חוץ לפרק, לא נטמאו השניים ביציאתן חוץ לפרק. אבל כשיצאו ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד, טמאה, לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק, שאין השניים מטהרים הראשונים [היוצאים] חוץ לפרק, אלא עד הפרק בלבד הן מטהרין.

נטל את הראשונים לידו אחת. שנטל במים ראשונים כל יד ויד בפני עצמה, ואחר כך צירף שתי ידיו לשפוך עליהם מים שניים, ידיו טמאות. דכשצירף ידיו נטמאו ידיו בנגיעתן זו בזו, דמים שעל גבי זו מטמאים מים שעל גבי חברתה, כמו שהיו מטמאים ככר של תרומה, ונטמאו הידים מחמת משקין טמאים. וכשנטל את השניים לא טיהרו את הראשונים, כיון שנטמאו מחמת מים של חברתה, אלא אדרבא גם השניים נטמאו בהן. ודוקא כשנטל את הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה, אבל אם נטל את הראשונים לשתי ידיו כאחת, נחשבות שתי ידים כיד אחת ואין מיטמאות זו בזו. כך מצאתי פירוש משנה זו בפירושי רבותי.

ורמב”ם פירש, נטל את הראשונים לידו אחת, שנתן מים ראשונים על גבי יד אחת בלבד, ואחר כך צירף שתיהן לשפוך עליהן מים שניים, ידיו טמאות. שהמים שניים מיטמאין באותה היד שלא נטהרה, וחוזרים ומטמאים היד הטהורה.

ושפשפה בחברתה. שלא נטלה. נטמאו המים שעליה מחמת חברתה דלא נטלה, וחוזרים ומטמאין את היד שנטל.

בראשו או בכותל. אם שפשפה בראש או בכותל כדי לנגבה.

טהורה. ואם לאחר ששפשף חזר ונגע באותן המים שבאו מידו לראש או לכותל, טמאה. שאותן מים טמאין הן וחוזרים ומטמאים היד שנגעה בהן. אע"ג דכל כמה דלא שפשף (לא מיטמאים) [מטהרין. כצ"ל] בשפשוף, כי שפשף וחזר ונגע, גרע טפי.

נוטלים ארבעה וחמשה זה בצד זה. ואין חוששים משום ארבעה דברים, משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה, ושמא יש להם דין מים שנעשה בהן מלאכה, ומשום שמא לא נטלו מן הכלי, ומשום שמא לא נטלו מן הרביעית.

ובלבד שירפו. ידיהם שלא תהיה שם חציצה.

משנה ד

סָפֵק נַעֲשָֹה בָּהֶם מְלָאכָה סָפֵק לא נַעֲשָֹה בָּהֶם מְלָאכָה,

סָפֵק יֵשׁ בָּהֶם כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהֶם כַּשִּׁעוּר,

סָפֵק טְמֵאִים סָפֵק טְהוֹרִין -

סְפֵקָן טָהוֹר;

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ:

סְפֵק הַיָּדַיִם לִטַּמֵּא וּלְטַמֵּא וְלִטַּהֵר - טָהוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לִטַּהֵר - טָמֵא.

כֵּיצַד?

הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים,

סָפֵק נָגַע סָפֵק לא נָגַע;

הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים,

סָפֵק נָגַע סָפֵק לא נָגַע;

הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה,

וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים,

נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם,

סָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה נָגַע;

הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים,

אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן,

סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע;

הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה,

וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,

נָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן,

סָפֵק טְמֵאָה בַּטָּמֵא וּטְהוֹרָה בַּטָּהוֹר,

אוֹ טְהוֹרָה בַּטָּמֵא וּטְמֵאָה בַּטָּהוֹר -

הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ, וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.

ברטנורא משנה ד

ספק נעשה בהן מלאכה. דמלאכה פוסלת מים לנטילה, כדתנן בפרק קמא.

טמאים. פסולים לנטילה.

ספיקן טהור אפילו יש במים שנטל כל כך הנך ספיקות. והיינו ספק ליטהר דפליגי בסיפא רבנן ורבי יוסי. ואין הלכה כרבי יוסי.

ספק ידים ליטמא ולטמא. לקמן באידך בבא מפרש לה.

שני ככרים טמאים. דאוכלים טמאים מטמאים את הידים, כדתנן לקמן בפרק ג' [משנה ב'], כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות.

שני ככרים טהורים. בשל תרומה איירי. שהידים פוסלות את התרומה.

הידים כמו שהיו והככרים כמות שהיו. הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו.