זבים, פרק ג
משנה א
הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִּסְפִינָה, אוֹ בְּאַסְדָּא,
אוֹ שֶׁרָכְבוּ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה,
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּגְדֵיהֶם נוֹגְעִים -
הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִדְרָס.
יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר, עַל הַסַּפְסָל,
עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁל מִטָּה, וְעַל הָאַכְלוֹנָס,
בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין;
עָלוּ בְּאִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע, בְּסוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רַע בְּאִילָן יָפֶה,
בְּסֻלָּם מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר,
עַל הַכֶּבֶשׁ, וְעַל הַקּוֹרָה, וְעַל הַדֶּלֶת,
בִּזְמַן שֶׁאֵינָם עֲשׁוּיִן בְּטִיט - טְמֵאִים.
רַבִּי יְהוּדָה - מְטַהֵר.
ברטנורא משנה א
הזב והטהור. או באסדא. עצים גדולים קשורים ביחד ונותנים אותם בים או בנהר ומשימין עליהם נס ומוליכים אותם ברוח אל מחוז חפצם. ובלשון מקרא קרוין דוברות, ואני אשימם דוברות בים (מלכים א ה' ט'). ונקראים נמי רפסודות, ונביאם לך רפסודות על ים יפו (דברי הימים ב ב' ט"ו).
או שרכבו על גבי בהמה. סתם בהמה נכפפת תחת הרוכב, הלכך לא שנא כוחה רע ולא שנא כוחה יפה, נטמא הטהור ובגדיו. אבל מה שהבהמה מסטת ברגליה, אין ניסט מחמת הרוכב, אלא אם כן כוחה רע, כדמוכח פרק בתרא דאהלות.
אף על פי שאין בגדיהן נוגעים. שאין בגדי הטהור נוגעים בבגדי הזב, מכל מקום טמאין מדרס, שהספינה קטנה דומיא דאסדא ומתמוטטין, ופעמים שהזב מכריע הטהור ובגדיו ומיטמאין בהיסט. וילפינן טומאת היסט מדכתיב (ויקרא ט"ו) וכל אשר יגע בו הזב, וכתיב (שם ו') וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר, מה בו האמור להלן מאוירו, אף כאן מאוירו, שאין כלי חרס מיטמא במגעו של זב אלא אם כן נגע בו מאוירו, אבל נגע בו מאחוריו לא טמא, ומאחר שלמדנו שאין מטמא אותו אלא מאוירו, מה תלמוד לומר אשר יגע בו, מגע שהוא ככולו, הוי אומר זה הסיטו. הא למדת שזב מטמא בהיסט. ואם היה טהור בקצה אחד של קורה והניע הזב את הקורה בקצה השני עד שהתנועע הטהור שבקצתו הראשון, כבר נטמא הטהור בהיסט, ונטמאו בגדיו טומאת מדרס אם הן בגדים ראויים למשכב ומושב.
הגשיש של מטה. כמין עצים ארוכים שנותנים במטה של פרקים, ועל ידיהן המטה נגששת ונדבקת זו עם זו, ולפיכך נקראים אותן העצים גשישין.
פירוש אחר: עצים שנותנים תחת כרעי המטה שלא יפסדו מלחלוחית הארץ.
שהן מחגירין. כאדם חיגר שאינו יכול להניח שתי רגליו כאחת. כך אלו כשיושבים עליהם בני אדם נוטים לכאן ולכאן, מתוך כך נמצא נשען הזב על הטהור והטהור על הזב.
באילן שכוחו רע. והיכי דמי אילן שכוחו רע, כל שאין עיקרו רחב ועב כדי לחוק בו רובע הקב.
או שוכה. דהיינו ענף אילן.
שכוחה רע. והיכי דמי שוכה שכוחה רע, כל שנטמנת באחיזתה, שהאוחז בה טומנה בכף ידו.
על אילן יפה. אפילו עומדת השוכה באילן שכוחו יפה. וכל הני נכפפים תחתיהן וכבד העליון על התחתון ונשען עליו. ובין זב שנשען על הטהור, ובין טהור שנשען על הזב, טמא.
שאינו קבוע במסמר. ומתוך כך הוא נכפף.
על הכבש. על הגשר.
שאינן עשוין בטיט טמאין. מפני שהן נכפפים.
ורבי יהודה מטהר. ואין הלכה כרבי יהודה.
משנה ב
מְגִיפִין אוֹ פּוֹתְחִין.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מֵגִיף וְזֶה פּוֹתֵחַ.
מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא הַטָּהוֹר מַעֲלֶה אֶת הַטָּמֵא.
מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִין.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּהְיֶה זֶה מוֹשֵׁךְ הֵילָךְ, וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵילָךְ.
אוֹרְגִים, בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין, אוֹ טוֹחֲנִין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן - מְטַהֵר בְּכֻלָּן,
חוּץ מִן הַטּוֹחֲנִין בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד.
פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר, אוֹ טוֹעֲנִין,
בִּזְמַן שֶׁמַּשָֹּׂאָם כָּבֵד - טְמֵאִין;
בִּזְמַן שֶׁמַּשָֹּׂאָם קַל - טְהוֹרִין.
וְכֻלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת,
וּטְמֵאִין לַתְּרוּמָה.
ברטנורא משנה ב
מגיפין. סוגרים את הדלת.
או פותחים, אותו יחדיו הזב והטהור.
עד שיהא זה מגיף. לעולם אין כאן טומאה, עד שיהא זה מושך לפתוח וזה מושך לסגור, שאין מניחים זה לזה.
עד שיהא הטהור מעלה את הטמא. ואז בגדי הטהור טמאים מדרס, שכובד הטמא על הטהור ונשען עליו, ובגדיו של טהור טמאים מדרס. אבל טמא מעלה את הטהור אין משענת הטמא על הטהור, ואין בגדיו של טהור טמאים מדרס. ואין הלכה כרבי יהודה.
מפשילין בחבלין. הזב והטהור יחדיו גודלים בחבלים. ואפילו שניהם מצד אחד.
זה מושך הילך וזה מושך הילך. זה עומד למזרח ומושך אליו וזה עומד למערב ומושך אליו.
בין בעומדים. יש דברים נארגים מעומד ויש מיושב, והטמא והטהור אורגים ביחד, או טוחנים.
רבי שמעון מטהר בכולן. ואין הלכה כרבי שמעון.
בזמן שמשאן כבד טמאים. דשמא מתוך כובד המשא נשען הזב על הטהור ונמצא טהור מסיטו או טהור ניסט עליו.
וכולן. אפילו משאן כבד.
טהורים לבני הכנסת. כלומר לאוכלים חוליהן בטהרה, שאין זה היסט גמור וכל שכן שספק הוא.
וטמאים לתרומה. מדרבנן, ואפילו בספק.
משנה ג
הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִּסְפִינָה גְּדוֹלָה -
אֵיזוֹ הִיא סְפִינָה גְּדוֹלָה?
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָמִיט בָּאָדָם;
יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר, עַל הַסַּפְסָל,
עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁל מִטָּה, וְעַל הָאַכְלוֹנָס,
בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מַחְגִּירִין;
עָלוּ בְּאִילָן שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה, בְּסוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה;
וּבְסֻלָּם צוֹרִי, אוֹ מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ בְּמַסְמֵר;
עַל הַכֶּבֶשׁ, עַל הַקּוֹרָה, וְעַל הַדֶּלֶת,
בִּזְמַן שֶׁהֵן עֲשׁוּיִין בְּטִיט, אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד - טְהוֹרִין.
הַטָּהוֹר מַכֶּה אֶת הַטָּמֵא - טָהוֹר.
הַטָּמֵא מַכֶּה אֶת הַטָּהוֹר - טָמֵא,
שֶׁאִם יִמָּשֵׁךְ הַטָּהוֹר, הֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל.
ברטנורא משנה ג
כל שאינה יכולה להמיט באדם. שהיא גדולה כל כך שכשעולה בה אדם אינה מתמוטטת.
הטהור מכה את הטמא. את הזב.
הרי הטמא נופל. שכן דרך המכה את חברו אם היה חברו נמשך היה המכה נופל, ולכך נחשב זה המכה כנשען על הטהור. ודוקא לענין טומאת מדרס איירי, דטהור המכה את הטמא טהור מטומאת מדרס. אבל טמא הוא, שהרי נשען על הזב. וטמא המכה את הטהור בגדיו טמאים מדרס, דהוי כאלו הזב נשען עליו.