ביכורים, פרק א
משנה א
יֵשׁ מְבִיאִין בִּכּוּרִים וְקוֹרִין;
מְבִיאִין וְלא קוֹרִין;
וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין.
אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין:
הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ שֶׁל רַבִּים,
וְכֵן הַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל רַבִּים לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ;
הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ,
וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע,
הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מֵבִיא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּזֶה מֵבִיא.
ברטנורא משנה א
יש מביאין בכורים וקורין מקרא בכורים, מארמי אובד אבי עד סוף הפרשה.
והבריך לתוך של יחיד. שחפר גומא והטמין יחור של אילן בתוכה וכסהו בעפר, והוציא ראש היחור לתוך שדה חבירו או ברשות הרבים. וכן אם הנטיעה עומדת בתוך של חברו או ברשות הרבים, והוציא ראש היחור בתוך שלו, אינו מביא, כדמפרש בסמוך לפי שאין כל הגידולים מאדמתו.
ודרך היחיד או דרך הרבים באמצע. כגון שיש לו שתי גנות משני צדי הדרכים, אינו מביא, שאין כל הגידולים מאדמתו.
כזה מביא. כיון שיש לו רשות לעשות כן, שמותר לעשות חלל תחת רשות הרבים כשאינו מזיק לרבים כלום, 'אדמתך' קרינן ביה. ומכל מקום סבר רבי יהודה שאע"פ שמביא אינו קורא.
ואין הלכה כרבי יהודה.
משנה ב
מֵאֵיזֶה טַעַם אֵינוֹ מֵבִיא?
מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט)
"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ" -
עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַגִּדּוּלִין מֵאַדְמָתְךָ.
הָאֲרִיסִין, וְהֶחָכוֹרוֹת, וְהַסִּקְרִיקוֹן, וְהַגַּזְלָן -
אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם,
מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ".
ברטנורא משנה ב
האריסין. מקבלין את השדה למחצה לשליש ולרביע.
חכירות. מקבל את השדה בדבר קצוב: כך וכך כורים לשנה, בין שהיא עושה הרבה בין שהיא עושה מעט.
סקריקון. הורג נפשות, ונותן לו קרקע כדי שלא יהרגנו. ולשון סקריקון 'שא קרקע והניחני'. ואע"ג דיהיב ליה לפי שעה, לא מחיל ליה, דסבר האידנא לשקול ולמחר תבענא ליה בדינא.
משנה ג
אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים;
לא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים,
וְלא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר.
אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת.
אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת וְלא קִבְּלוּ מֵהֶם,
מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג, טז)
"וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶֹיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָֹּׂדֶה".
ברטנורא משנה ג
אלא משבעת המינין. דכתיב (דברים כו) מראשית, ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבים בבכורים אלא שבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל: חטה ושעורה וגו', ודבש הוא דבש תמרים.
מתמרים שבהרים ופירות שבעמקים. לפי שהן גרועין.
ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר. דכתיב (שם ט) זית שמן, זית אגורי, שבאים עליו גשמים והוא אוגר שמנו לתוכו, והוא מובחר ומשובח.
אין מביאין בכורים קודם לעצרת. דשתי הלחם שמביאין בעצרת אקרו בכורים, והם מתירין החדש במקדש.
משנה ד
אֵלּוּ מְבִיאִין וְלא קוֹרִין:
הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא,
שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר (דברים כו, ג)
"אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ".
וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְֹרָאֵל, מֵבִיא וְקוֹרֵא.
וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אוֹמֵר:
"אֱלהֵי אֲבוֹת יִשְֹרָאֵל".
וּכְשֶׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹמֵר: "אֱלהֵי אֲבוֹתֵיכֶם".
וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְֹרָאֵל, אוֹמֵר: "אֱלהֵי אֲבוֹתֵינוּ".
ברטנורא משנה ד
שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו. שאין אבותיו מישראל והגרים לא נטלו חלק בארץ. ורמב"ם כתב שאין הלכה כמשנה זו, אלא הגר מביא וקורא, ומצי למימר 'לאבותינו לתת לנו', מפני שהארץ ניתנה לאברהם והוא אב לגרים כמו לישראל דכתיב (בראשית יז) 'כי אב המון גוים נתתיך', ודרשינן ביה [ברכות יג.] לשעבר היית אב לארם עכשיו אתה אב לכל העולם. וכן כשהוא מתפלל, בין בינו לבין עצמו בין בבית הכנסת, אומר אלהי אבותינו, אפילו אין אמו מישראל.
משנה ה
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
אִשָּׁה בַּת גֵּרִים לא תִּנָּשֵֹא לַכְּהֻנָּה,
עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְֹרָאֵל;
אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים,
וַאֲפִלּוּ עַד עֲשָֹרָה דּוֹרוֹת,
עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְֹרָאֵל.
הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וְהַשָּׁלִיחַ, וְהָעֶבֶד, וְהָאִשָּׁה,
וְטֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס
מְבִיאִין וְלא קוֹרִין,
שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר (דברים כו, י)
"אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה'".
ברטנורא משנה ה
לא תנשא לכהונה. דכתיב (ביחזקאל מד) מזרע בית ישראל יקחו להם נשים, [וכשאמה] מישראל קרינא בה מזרע ישראל דמשמע ואפילו מקצת זרע. והלכה כר' אליעזר בן יעקב לכתחלה, אבל בדיעבד אם נשא אין מוציאין אותה ממנו, ובניה כשרים אפילו להיות כהנים גדולים.
האפטרופוס. הממונה על היתומים, בין שמינוהו ב"ד בין שמינהו אבי יתומים. אפטרופוס אבי הקטנים, בלשון רומי קורין לאב 'פאטי"ר' ולקטנים 'פוס'.
והשליח. שלקטן מתחלה לשלחן ביד אחר, אז מצי למשלחינהו. אבל לקטן להביאן הוא עצמו, לא מצי למשלחינהו, שכל בכורים שנראו לקריאה אינן נתנים אלא בקריאה.
והאשה. אבל אם יש לה בעל, בעלה מביא וקורא. דכתיב (דברים כו) אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך, מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא.
שאין יכולין לומר אשר נתת לי. שלא נתחלקה הארץ לנקבות. וכתיב (במדבר כו) איש לפי פקודיו - עד שיהיה ודאי איש:
משנה ו
הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא;
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.
יָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן,
מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.
מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מֵבִיא וְקוֹרֵא.
מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא;
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.
ברטנורא משנה ו
מביא ואינו קורא. מספקא ליה לת"ק אי קנה קרקע אי לא, הלכך מביא מספק ואינו קורא מספק. ודוקא שתי אילנות אבל שלשה אילנות כ"ע מודו דקנה קרקע ומביא וקורא, כדתנן בסוף פרקין.
רבי מאיר אומר מביא וקורא. דסבר הקונה שני אילנות נמי קנה קרקע שתחתיהם וחוצה להם כמלא אורה וסלו. ואין הלכה כר"מ.
יבש המעין. שהאילן חי וגדל ממנו.
ונקצץ האילן. והוא שיבש ונקצץ קודם שהפריש בכורים אבל אם הפריש קודם, הואיל ונראו לקריאה ונדחו, ירקבו.
רבי יהודה אומר מביא וקורא. כיון שהקרקע קיים, לא חייש לאילן. ואין הלכה כר"י.
מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. דכתיב בפרשת ביכורים (דברים כו) ושמחת בכל הטוב, אין קריאה אלא בזמן שמחה, מעצרת ועד החג, שאדם מלקט תבואתו ופירותיו ושמח בהם. ומהחג ואילך, אע"פ שהרבה פירות נלקטים עד חנוכה, מכל מקום שמחת אותה שנה כבר נגמרה בחג, הלכך מביא ואינו קורא. ומחנוכה ואילך אינו מביא כלל, דכתיב (שם) אשר תביא מארצך, כל זמן שמצויין בארצך, ועד חנוכה הן מצויין.
ר"י אומר מביא וקורא. דלא דריש 'ושמחת - בזמן שמחה'. ואין הלכה כרבי יהודה.
משנה ז
הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו, וּמָכַר שָֹדֵהוּ
מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.
וְהַשֵּׁנִי,
מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵינוֹ מֵבִיא;
מִמִּין אַחֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין מֵבִיא וְקוֹרֵא.
ברטנורא משנה ז
והשני מאותו המין אינו מביא. הקונה את השדה אינו מביא ביכורים מאותה שדה מאותו המין שהביא המוכר, דכתיב (שם) 'הגדתי היום' - פעם אחת מגיד, ואינו מגיד שתי פעמים.
ר"י אומר אף מאותו המין מביא וקורא. דהא דאמרן פעם אחת מגיד ואינו מגיד שתי פעמים, הני מילי באדם אחד, אבל בשני בני אדם מגיד וחוזר ומגיד. ואין הלכה כרבי יהודה.
משנה ח
הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו; נִבְזְזוּ, נָמַקּוּ,
נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ
מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם וְאֵינוֹ קוֹרֵא;
וְהַשְּׁנִיִּים אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ.
נִטְמְאוּ בָּעֲזָרָה - נוֹפֵץ וְאֵינוֹ קוֹרֵא.
ברטנורא משנה ח
נמקו. נרקבו ונמסו, כמו 'אתם ימקו' (ויקרא כו).
נבזזו. נגזלו ממנו כמו בזזנו לנו (דברים ב).
אין חייבין עליהם חומש. זר שאכלן אינו משלם את החומש. והך מתניתין יחידאה היא ואינה הלכה, אלא הלכה שחייבים עליהם חומש.
נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא גרסינן, כלומר מנער ומריק הסל מן הפירות כיון שנטמאו. והסל ניתן לכהנים דכתיב (שם כו) 'ולקח הכהן הטנא מידך' פעמים שאין הכהן לוקח אלא הטנא. ואינו חייב להביא ביכורים אחרים תחתיהן. דכיון שבאו להר הבית לא מתחייב תו באחריותן.
משנה ט
וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת?
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט)
"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלהֶיךָ"
מְלַמֵּד שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת.
הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד וְקָרָא,
וְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר אֵינוֹ קוֹרֵא.
ברטנורא משנה ט
הרי שהביא ממין אחד וקרא. לא נצרכה אלא לר' יהודה, דאמר לעיל מגיד וחוזר ומגיד, קא משמע לן דמודה רבי יהודה, דאדם אחד אינו מגיד וחוזר ומגיד.
משנה י
וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין:
מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג,
מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים,
וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן,
שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
ברטנורא משנה י
הכי גרסינן: מפירות שבהרים ומתמרות שבעמקים ומזיתי שמן מעבר הירדן, ר"י הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן, שאינה ארץ זבת חלב ודבש. והכי פירושו, פירות שבהרים הם מוטעמים יותר מפירות שבעמקים, הלכך מביאים בכורים מפירות שבהרים. אבל התמרים הם הפך, זה שהתמרים שבעמקים הם יותר מלאים מדבש, והנרצה מהתמרים הוא הדבש שבהם, שהרי התורה קראה לתמרים 'דבש'. הלכך מביאין בכורים מתמרות שבעמקים ולא משל הרים.
ומזיתי שמן מזיתים העושים שמן.
מעבר הירדן מפירות של עבר הירדן נמי מביאים בכורים, אף על פי שאינה ארץ זבת חלב ודבש, שכיון שנתנה הקב"ה לישראל, קרינא בה פרי האדמה אשר נתת לי.
ופליג ר"י הגלילי ואמר, אין מביאין בכורים מעבר הירדן. ואין הלכה כר' יוסי הגלילי.
משנה יא
הַקּוֹנֶה שְׁלשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ שְׁנַיִם.
קָנָה אִילָן וְקַרְקָעוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בַּעֲלֵי אֲרִיסוּת וְחָכוֹרוֹת מְבִיאִין וְקוֹרִין.
ברטנורא משנה יא
הקונה שלשה אילנות. בסתם, ולא פירש אם קנה קרקע אם לאו - מביא וקורא. דבסתם קנה קרקע שתחתיהן וחוצה להן. אבל פחות משלשה אילנות, בסתם לא קנה קרקע.
ור' מאיר פליג ואמר דאף שני אילנות נמי קנה קרקע, ואין הלכה כר' מאיר.
אף בעלי אריסות וחכירות מביאים וקוראים. דסבר רבי יהודה אריס וחוכר יש לו קנין בארץ כאילו יש לו חלק בה. ואין הלכה כר' יהודה.