ברכות, פרק ה

משנה א

אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.

חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים,

כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם.

אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לא יְשִׁיבֶנּוּ;

וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לא יַפְסִיק.

ברטנורא משנה א

אין  עומדין.

מתוך כובד ראש.  הכנעה ומורא. דכתיב (תהלים ב) "עבדו את ה' ביראה", ועבודה זו תפלה היא.

שוהים שעה אחת. במקום שבאו להתפלל.

אפילו המלך שואל בשלומו.  ודוקא מלך ישראל, אבל מלך עובד כוכבים פוסק שלא יהרגנו.

אפילו נחש כרוך על עקבו.  דוקא נחש, שרוב פעמים אינו נושך, אבל עקרב או אפעה מן הדברים שודאי נושכים וממיתים פוסק.

משנה ב

מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְּחִיַּת הַמֵּתִים,

וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִּרְכַּת הַשָּׁנִים,

וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּהוֹדָאָה.

ברטנורא משנה ב

מזכירין גבורות גשמים.  משיב הרוח, שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח. ומפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב"ה, דכתיב (איוב ה) "עושה גדולות עד אין חקר הנותן מטר על פני ארץ", משום הכי קרי להו גבורות גשמים.

ושאלה.  ותן טל ומטר, לשון בקשה.

בברכת השנים.  מתוך שהן פרנסה קבעו שאלתן בברכת פרנסה.

והבדלה.  במוצאי שבת.

בחונן הדעת.  שהיא ברכה ראשונה של חול. ובירושלמי אמרו מפני מה תקנו הבדלה בחונן הדעת שאם אין דעה הבדלה מנין. וכן הלכה.

משנה ג

הָאוֹמֵר: "עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ",

וְ"עַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ",

"מוֹדִים, מוֹדִים" מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה

יַעֲבוֹר אַחֵר תַּחְתָּיו,

וְלא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל?

מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ.

ברטנורא משנה ג

על קן צפור יגיעו רחמיך.  כמו שהגיעו רחמיך על צפור, וגזרת לא תקח האם על הבנים, כן חוס ורחם עלינו.

משתקין אותו.  שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים והן אינן אלא גזרות מלך על עבדיו.

ועל טוב יזכר שמך.  משמע על טובתך נודה לך ועל הרע לא נודה, והרי אנו חייבין לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה.

מודים מודים. דמיחזי כמקבל עליו שתי אלוהות. ומפרש בירושלמי הדא דתימא בצבור, אבל ביחיד תחנונים הם.

ולא יהא סרבן באותה שעה.  כדרך שאר יורדים לפני התיבה שצריך לסרב פעם ראשונה. אבל זה לא יסרב כשאומרים לו לך רד, לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך.

משנה ד

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה

לא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים "אָמֵן", מִפְּנֵי הַטֵּרוּף.

וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא

לא יִשָֹּׂא אֶת כַּפָּיו.

וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵֹא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ,

רַשַּׁאי.

ברטנורא משנה ד

לא יענה אחר הכהנים אמן.  בסוף כל ברכה כמו ששאר הצבור עונים.

מפני הטירוף.  שלא תטרוף דעתו ויטעה, לפי שש"ץ הוא צריך להתחיל ברכה שניה ולהקרות להן מלה במלה, ואם יענה אמן לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו מהר ולהתחיל הברכה שראוי שיתחיל.

לא ישא את כפיו.  שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום, שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא.

ואם הבטחתו.  כלומר אם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הצבור.

משנה ה

הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה סִימָן רַע לוֹ;

וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו,

מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.

אָמְרוּ עָלָיו, עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא,

שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים,

וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת.

אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ?

אָמַר לָהֶם: אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל;

וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף.

ברטנורא משנה ה

אם שגורה תפלתי.  סדורה בפי במרוצה ואיני נכשל בה.

שהוא מטורף. שהחולה מטורף, כמו אך טרוף טורף (בראשית מד). פי' אחר, לשון טורפים לו תפלתו בפניו [בגמרא ה]. כלומר התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת.