דמאי, פרק ה
משנה א
הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, כֵּיצַד הוּא מְעַשֵֹּׂר?
נוֹטֵל כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר וְחַלָּה, וְאוֹמֵר:
"אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן, הֲרֵי בְּצַד זֶה מַעֲשֵֹר,
וּשְׁאָר מַעֲשֵֹר סָמוּךְ לוֹ;
זֶה שֶׁעָשִֹיתִי מַעֲשֵֹר עָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר עָלָיו,
וְהַשְּׁאָר חַלָּה;
וּמַעֲשֵֹר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ, אוֹ: בִּדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת".
ברטנורא משנה א
הלוקח מן הנחתום. כשהנחתום מוכר במידה גסה,הלוקח ממנו חייב לתקן מה שהוא לוקח והנחתום פטור. והא דתנן לעיל בפרק ב'שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה, התם מיירי במוכרבמידה דקה, שמפני שהוא משתכר הרבה הטילו עליו לעשר, אי נמי מפני התינוקותשלוקחים ממי שמוכר בדקה, כדי שלא יאכלו טבלים הטילו עליו לתקן. מידה גסהודקה מפורשים לעיל סוף פרק ב.
נוטל כדי תרומת מעשר. דהיינו אחד ממאה וכדי חלהאחד ממ"ח [1/48]. ולא שיפרישם מן הכיכר שלקח מן הנחתום, אלא קובע להם מקוםומניחם מחוברים במקומם.
אחד ממאה ממה שיש כאן. 'מכל מה שיש כאן' - משמע אףעם כדי שיעור חלה שהפריש עשוי מעשר, ונמצא מפריש מעשר אף מן החלה.
ושאר מעשר. דהיינו עוד תשעה סמוך לו הרי קבע מקום לכל המעשר, ואותו האחדשקראתי לו שם מעשר תחילה עשוי תרומת מעשר על התשעה הסמוכים לו.
והשאר חלה. אחד ממ"ח [1/48] שהפרשתי חלה.
ומעשר שני בצפונו או בדרומו. קובע לו מקוםואחר כך מחללו, ואינו צריך להוסיף חומש:
משנה ב
הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵֹר כְּאַחַת -
נוֹטֵל אֶחָד מִשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ וּשְׁלִישׁ וְאוֹמֵר:
"אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה חֻלִּין,
וְהַשְּׁאָר תְּרוּמָה עַל הַכֹּל,
וּמֵאָה חֻלִּין שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה מַעֲשֵֹר,
וּשְׁאָר מַעֲשֵֹר סָמוּךְ לוֹ;
זֶה שֶׁעָשִֹיתִי מַעֲשֵֹר עָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר עָלָיו,
וְהַשְּׁאָר חַלָּה;
וּמַעֲשֵֹר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ: בִּדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת".
ברטנורא משנה ב
נוטל אחד משלשים ושלש ושליש.היינו שליש ממאה. וסאה שנוטל יש בהם שלושה שלישים, שנים מהן לתרומה שהיאתרי ממאה ואחד לתרומת מעשר שהיא אחד ממאה. ואומר על אותה סאה שנטל אחדממאה שיש כאן בין הכל דהיינו שליש אותה סאה.
הרי הוא בצד זה חולין.פירוש: ישאר חולין כמו שהוא עתה בטבלו בצד שני שלישים שעמו. והשאר,דהיינו שני שלישים, יהיו תרומה על הכל.
מהחולין שיש כאן. דהיינו השליששאמרתי עליו שישאר חולין. הרי זה בצד זה מעשר.
ושאר מעשר. דהיינו עודתשעה סמוך לשליש זה, אותם עשרה שלישים יהיו מעשר על המאה שלישים. ולאודוקא עשרה, אלא מעט פחות כפי המגיע לשנים של תרומה.
זה שעשיתי מעשר.היינו השליש שקרא עליו שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר על תשעההשלישים. ולא שליש שלם אלא חסר דבר מועט, ולהכי קאמר 'מהחולין שיש כאן',דמשמע ולא כל החולין. ומתניתין אתיא כאבא אלעזר בן גומל, דאמר בסוף פרקכל הגט (לא.) 'כשם שיש לו לבעל הבית רשות לתרום תרומה גדולה כך יש לורשות לתרום תרומת מעשר'. ואיהו נמי שרי להפריש תרומת מעשר באומד בעין יפהבפרק 'כל המנחות באות מצה' (דף נד: נה.)הלכך אותו שליש שהוא מפריש משלם,אע"פ שהיה ראוי להיות חסר מעט, בעין יפה הוא מפריש ושרי.
משנה ג
הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם,
מְעַשֵֹּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה,
אֲפִלּוּ מִטְּפוּסִין הַרְבֵּה; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר,
שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:
חִטִּים שֶׁל אֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁל אֶחָד,
וְשֶׁל הַיּוֹם הָיוּ מִשֶּׁל אַחֵר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵֹר, וּמַתִּיר בַּחַלָּה.
ברטנורא משנה ג
ומן הצוננת על החמה. אע"פ שהוא מעשר מן הרע על היפה, סבר לה כר' אלעאי דאמר (קדושיןמו:) התורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה, ובדמאי התירו אפילו לכתחילה.
ואפילו מדפוסים הרבה. ולא חיישינן שמא אתמול קנה הנחתום תבואה ממישהוא מעשר, והיום ממי שאינו מעשר, ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב, דנחתוםמחד גברא זבין, אע"פ שהוא עושה מדפוסים הרבה.
רבי יהודה אוסר. כששניהם שלאמש או שניהם של היום, מודה רבי יהודה לרבי מאיר דאפילו מדפוסים הרבהשרי, דלא חייש לדפוסים. אבל אחד של אמש ואחד של היום, אפילו מדפוס אחדאסר, שאני אומר וכו'.
ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר. דאפילו שניהם של היוםאו של אמש, כיון דבשני דפוסים הוא, אמרינן מתרי גברי זבן את התבואה, ושמאהאחד עישר והאחד לא, ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב.
ומתיר בחלה. דבחלהכולי עלמא מודו אפילו של אמש בשל היום ואפילו משני דפוסים, דאי נמי מתריגברי זבן, לא חיישינן, שהרי אצל הנחתום מתחייבה בחלה, שהוא גלגל את העיסה.והלכה כרבי שמעון.
משנה ד
הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר -
מְעַשֵֹּׂר מִכָּל טְפוּס וּטְפוּס; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּלוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוֹל,
שֶׁהוּא מְעַשֵֹּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
ברטנורא משנה ד
פלטר. הוא הלוקח מן הנחתומים ככרות הרבה בבת אחת,ומוכרן אחר כך בשוק אחד אחד.
מעשר מכל דפוס ודפוס, דברי רבי מאיר.דסבירא ליה לרבי מאיר פלטר מתרי תלתא נחתומי זבן, ואנו אומרים דפוסזה קנה מנחתום אחד והשני מנחתום אחר. ורבי יהודה סבר פלטר מחד נחתום זבן,ואע"פ שהם משני דפוסים כולן מנחתום אחד הן, הלכך אם כולן משל אמש או משלהיום מעשר מאחד על הכל כדין נחתום.
מנפול. קונה מן פלטרין הרבה ומוכרלאחרים, וכיון שהוא רגיל לקנות מאנשים הרבה הלוקח ממנו מעשר על כל אחדואחד. והלכה כרבי יהודה.
משנה ה
הַלּוֹקֵחַ מִן הֶעָנִי,
וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְּרוּסוֹת פַּת אוֹ פִּלְחֵי דְבֵלָה -
מְעַשֵֹּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד;
וּבַתְּמָרִים וּבַגְּרוֹגְרוֹת בּוֹלֵל וְנוֹטֵל.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי?
בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה;
אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מֻעֶטֶת -
מְעַשֵֹּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
ברטנורא משנה ה
הלוקח מן העני. המחזר על הפתחים.
פלחי דבילה.חתיכות של דבילה.
בולל ונוטל. דורס התמרים או הגרוגרות ומערבן יחד,והן נבללים ומתערבים, ונמצא מפריש מן החיוב, דקסבר יש בלילה בדבר היבש.אבל פרוסות של לחם ופלחי דבילה אין נבללין, ואתי לאפרושי מן הפטור עלהחיוב.
בזמן שהמתנה מרובה. בזמן שהכל נותנין מתנה מרובה, שכל המתנותשוות, אז מועלת בלילה.
אבל בזמן שהמתנה מועטת. כלומר שמתנה אחת מעוטהמחברתה, לא מהניא בלילה, דדלמא כל חד וחד לא מתרמי דידיה, וחיישינן שמא מןהרוב מפריש על המועט. כך נראה פירוש משנה זו בירושלמי.
משנה ו
הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן, וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה -
לא יְעַשֵֹּׂר מִזֶּה עַל זֶה,
אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין.
נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר: מִשֶּׁל אֶחָד הֵם.
ברטנורא משנה ו
סיטון. סוחרהלוקח תבואה מבעלי בתים הרבה ביחד, ומוכר לאחרים במידה גסה.
לא יעשר מזה על זה. דשמא מה שלקח ממנו בשניה, מאדם אחר קנאו, ואתי לאפרושי מן הפטורעל החיוב.
ואפילו מאותו הסוג. כלומר מאותה קופה. ודומה לו במסכת כלים(ט"ז ג) "הסוגים הגדולים",.
ואפילו מאותו המין. דשניהם שחמתית אושניהם לבנה. ואם אמר הסיטון דמאדם אחד קנה נאמן.
משנה ז
הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה -
מְעַשֵֹּׂר מִזֶּה עַל זֶה,
אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵי קֻפּוֹת, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵי עֲיָרוֹת.
בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק,
בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו - מְעַשֵֹּׂר מֵאֶחָד עַל הַכֹּל;
וּמִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת - מְעַשֵֹּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
ברטנורא משנה ז
מעשר מזה על זה.דכולו מעושר או כולו אינו מעושר. ובלבד שיהיה ממין אחד ובתוך שנתו,שאין תורמין משל שנה זו על [של] שנה אחרת.
ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת. דבעלי הגנות, שמא זה עישר וזה לא עישר.
משנה ח
הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת - מְעַשֵֹּׂר מִזֶּה עַל זֶה,
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ:
אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכּוֹר טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ.
ברטנורא משנה ח
משני מקומות. ששניהמוכרים הודיעוהו שהוא טבל.
אלא לצורך. כגון שנתערב לחברו חולין מועטיןבטבל מרובה, שאין לטבל זה תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר. ודוקא לחברמותר למכור טבל, אבל לא לעם הארץ. ועם הארץ שנתערב לו חולין בטבל כיצד הואעושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ממקום אחר ומעשר לו:
משנה ט
מְעַשְֹּׂרִין מִשֶּׁל יִשְֹרָאֵל עַל שֶׁל נָכְרִי,
מִשֶּׁל נָכְרִי עַל שֶׁל יִשְֹרָאֵל,
מִשֶּׁל יִשְֹרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים, מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים.
ברטנורא משנה ט
משל ישראל על של עובד כוכבים. האי תנא סבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעמן המעשר. ורבי מאיר היא, ואינה הלכה, דקיימא לן יש קנין לעובד כוכביםבארץ ישראל להפקיע מן המעשר, דכתיב (ויקרא כה) 'והארץ לא תמכר לצמיתות'. האאם נמכרה - צמותה היא.
על של כותים. פירות הכותים ודאי טבל מוכרין אותן.דאע"פ דכשאוכלין פירותיהן עשורי מעשרי, כשמוכרין אינן מעשרין, דלא חיישיעל 'לפני עור לא תתן מכשול'.
רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים.דזימנין דמעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו, ושמא האחד מעושר והאחד לא, ונמצאמפריש מן הפטור על החיוב. ובזמן הזה הכותים עשאום כעובדי כוכבים גמוריםלכל דבריהם.
משנה י
עָצִיץ נָקוּב, הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ.
תָּרַם מֵהָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב, מֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ -
תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב,
תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.
מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב,
תְּרוּמָה, וְלא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְֹרוֹת.
ברטנורא משנה י
עציץ נקוב. כלי שמשימין בתוכו עפר וזורעים בו, אם נקובכדי שרש קטן, שהוא פחות מכזית, הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור דאורייתא.
תרם מן הארץ. אפילו לכתחלה נמי מצי לתרום, ומשום סיפא נקט לשוןדיעבד.
תרומה ויחזור ויתרום. דמן הפטור על החיוב הפריש ולאו תרומה היאהלכך יחזור ויתרום, ומכל מקום כיון שקרא לה שם תרומה, נותנה לכהן, דלאליתי לזלזולי בתרומה. ואין צריך להוציא עליה תרומה ומעשר כמו בסיפא, משוםדמדאורייתא לאו טבל הוא, אבל מן הנקוב על שאינו נקוב, דמן החיוב על הפטורהפריש, התרומה הויא טבל דאורייתא, הלכך לא יאכל עד שיוציא עליה תרומהומעשרות.
משנה יא
תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי, מִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי,
תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.
מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי -
תְּרוּמָה, וְלא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְֹרוֹת.
ברטנורא משנה יא
מן הדמאי על הדמאי. דלמא האי מעושר והאי לא מעושר.
תרומה.ואין צריך לתקן את התרומה, כיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרים הן.
מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל. דהוי דומיא דמפריש מן הנקוב על שאינונקוב מן החיוב על הפטור, שאם הדמאי מעושר נמצאת התרומה טבל דאורייתאהלכך לא תאכל.