כלאים, פרק ו

משנה א

אֵיזֶהוּ עָרִיס?

הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים,

בְּצַד הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבֹהַּ עֲשָֹרָה טְפָחִים,

אוֹ בְּצַד חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָֹרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה -

נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מוֹדְדִין אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר הַגְּפָנִים לַשָֹּׂדֶה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַגָּדֵר לַשָֹּׂדֶה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: טוֹעִים כָּל הָאוֹמְרִים כֵּן!

אֶלָּא אִם יֶשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר גְּפָנִים וְלַגָּדֵר,

נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

וְכַמָּה הִיא עֲבוֹדַת הַגֶּפֶן?

שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ;

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׁלשָׁה.

ברטנורא משנה א

איזהו עריס. שנותנים לו עבודתו ארבע אמות כעבודת הכרם אע"פ שאינו אלא שורה אחת. ועריס הוא שמסרגים קנים כמו ערס, כדרך שמסרגים את המטות, ומדלין עליה שריגי הגפנים ואליבא דבית הלל קבעי דאמרי לעיל בפ"ד אינו כרם עד שיהיו שם שתי שורות, ובעריס מודו דבשורה אחת נמי הוי כרם.

מן הגדר ולשדה. כגון אם היו הגפנים נטועים למזרחה של גדר, והזמורות עולים על הגדר, אם בא לזרוע למערבה של גדר אין מונין ארבע אמות מעיקרן של גפנים שהן להלאה מן הגדר, אלא צריך להרחיק ארבע אמות מן הגדר ששריגי הגפנים מודלות עליו. וזו מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל.

טועים כל האומרים כן. דלעולם לא אמרו בית הלל דעריס של שורה אחת של גפנים כרם להצריכה שירחיקו ממנה לשדה ארבע אמות, ולא הוזכר דין ארבע אמות בעריס אלא לענין זה שאם יש ארבע אמות מעיקר גפנים לגדר שהן מודלות עליה, נותנין לו את עבודתו ששה טפחים כמו שנותנים לגפן יחידית, וזורע את המותר עד הגדר, ואם אין ארבע אמות מעיקר הגפנים עד הגדר לא יביא זרע לשם, מידי דהוה אגפן שהיא נטועה בגת או בנקע, דאמר ר' יוסי בפרקין דלעיל אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם, ור' יוחנן בן נורי ור' יוסי אמרו דבר אחד. והכי מפורש בהדיא בירושלמי.

רבי עקיבא אומר שלושה טפחים. היא עבודת גפן יחידית. ואין הלכה כר' עקיבא.

משנה ב

עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמַּדְרֵגָה -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִם עוֹמֵד בָּאָרֶץ וּבוֹצֵר אֶת כֻּלּוֹ -

הֲרֵי זֶה אוֹסֵר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּשָֹּׂדֶה;

וְאִם לָאו, אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּנֶגְדּוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הַנּוֹטֵעַ אַחַת בָּאָרֶץ וְאַחַת בַּמַּדְרֵגָה -

אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ עֲשָֹרָה טְפָחִים, אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ;

וְאִם לָאו, הֲרֵי זוֹ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ.

ברטנורא משנה ב

מן המדרגה. מתל גבוה עשוי כמין מדרגה.

אם כשהוא עומד למטה בארץ. יכול ללקט הענבים התלוין בעריס, רואים את כל העריס כאילו הוא מקום עיקר הגפנים ושרשן, ואוסר ארבע אמות בשדה לכל רוח משפת העריס ולחוץ, ודוקא לכתחלה הוא דאוסר לזרוע, אבל אינו מקדש אלא ששה טפחים מידי דהוה אמותר פסקי עריס דלקמן בפרק (ז) .

ואם לאו. שאינו יכול ללקוט כל הענבים, עד שיעלה במדרגה או בסולם, אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד, וחוצה לו מותר, ואפילו בתוך ארבע אמות של עיקר הגפנים של עריס הואיל ועומדים על המדרגה, וכן הלכה.

אף הנוטע שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה. משתי שורות שצריך כדי שיחשבו כרם, והשתא לא מיירי בעריס אלא בשתי שורות של גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב. אם המדרגה גבוה עשרה, אין שתי שורות מצטרפות להיות כרם אלא דין גפן יחידית יש לכל שורה ושורה. ואין הלכה כרבי אליעזר.

משנה ג

הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אַפִּיפְיָרוֹת,

לא יָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר;

אִם הֵבִיא, לא קִדֵּשׁ.

וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ, אָסוּר.

וְכֵן הַמַּדְלֶה עַל מִקְצָת אִילָן סְרָק.

ברטנורא משנה ג

אפיפירות. עצים או קנים ארוגים שתי וערב, ומדלים עליהם שריגי הגפנים ומשכיבים אותן בהן כשהן ארוכות הרבה. ואם הדלה הגפן על מקצת האריג, אסור לזרוע תחת המותר ואע"פ שאין עליו זמורות, ואם זרע לא קדש.

ואם הלך החדש. שגדל הגפן והוציא שריגים ומלא כל האפיפירות.

אסור. הזרע שנזרע תחת המותר אם הוסיף מאתים לאחר שהלך החדש עליהן.

וכן המדלה גפן על אילן סרק. דינו כדין אפיפירות, לפי שאדם מבטלו על גבי גפנו והוי כאילו כולו גפן, אבל אילן מאכל שאין אדם מבטלו על גבי גפנו, אותו מותר שאין הגפן מודלית עליו חשוב בפני עצמו ולא הוי כגפן ומותר להביא זרע לשם.

משנה ד

הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אִילָן מַאֲכָל,

מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר.

וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ, יַחֲזִירֶנּוּ.

מַעֲשֶֹה שֶׁהָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִכְפַר עָזִיז,

וְהֶרְאָהוּ גֶּפֶן מֻדְלָה עַל מִקְצָת תְּאֵנָה.

אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר?

אָמַר לוֹ: מֻתָּר.

וְהֶעֱלָהוּ מִשָּׁם לְבֵית הַמָּגַנְיָה,

וְהֶרְאָהוּ גֶּפֶן שֶׁהִיא מֻדְלָה עַל מִקְצָת הַקּוֹרָה וְסַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה,

וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֵּה.

אָמַר לוֹ: תַּחַת הַקּוֹרָה זוֹ אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר.

ברטנורא משנה ד

יחזירנו. למקום שהיה תחילה ויזרע המותר.

עזיז. שם מקום.

אמר לו מותר. שאין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו.

בית המגנייה. שם מקום.

סדן של שקמה. שרש של אילן שקמה והוא אילן תאנה הגדל ביערים וחותכין ממנו קורות לבנין.

תחת קורה זו אסור והשאר מותר. שאני רואה כל קורה וקורה כאילן בפני עצמו.

משנה ה

אֵיזֶהוּ אִילַן סְרָק?

כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶֹה פֵּרוֹת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַכֹּל אִילַן סְרָק, חוּץ מִן הַזַּיִת וְהַתְּאֵנָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ נוֹטְעִין שָֹדוֹת שְׁלֵמוֹת, הֲרֵי זֶה אִילַן סְרָק.

ברטנורא משנה ה

הכל אילן סרק. דסבר ר' מאיר כל שאר אילנות אדם מבטל אצל גפנו, ור' יוסי סבר דכל מין שרגילין ליטע ממנו שדות שלימות חשובים הן ואין אדם מבטלן מפני גפנו, והלכה כתנא קמא דאילן שאינו עושה פירות הוא דבטיל לגבי גפן.

משנה ו

פִּסְקֵי עָרִיס - שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְעוֹד.

וְכָל מִדּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בַּכֶּרֶם אֵין בָּהֶם וְעוֹד,

חוּץ מִפִּסְקֵי עָרִיס.

אֵלּוּ הֵן פִּסְקֵי עָרִיס?

עָרִיס שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ,

וְנִשְׁתַּיְּרוּ בּוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן,

אִם יֶשׁ שָׁם שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, לא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם;

שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְעוֹד -

נוֹתְנִין לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

ברטנורא משנה ו

פסקי עריס. מפרש לה ואזיל.

שמונה אמות ועוד. כלומר מוסיף עוד על שמונה אמות דבר מועט והיא ששית אמה דהיינו טפח.

שחרב מאמצעו. כגון שנטע י"א גפנים בצד הגדר וחרב גפן האמצעי ונעשו שתי עריסין, שאין עריס פחות מחמש גפנים.

שמונה אמות ועוד נותנין לו עבודתו. לר' יוחנן בן נורי דלא חשיב עריס כרם נותן ששה טפחים לזה וששה טפחים לזה וזורע את המותר, ולמאן דחשיב ליה כרם צריך שיתן ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה, ואינו יכול לזרוע אלא אותו ועוד. מיהו אפילו מאן דחשיב עריס כרם לאו לכל מילי, מדלא בעי בפסקי עריס שש עשרה אמה כמו בקרחת הכרם, ועוד דהזורע ארבע אמות בכרם מקדש והזורע מותר פסקי עריס מששה טפחים ואילך לא מקדש כדלקמן [פ"ז מ"ג].

משנה ז

עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן וְכָלֶה -

נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, לא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

ברטנורא משנה ז

עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה. כגון חמש גפנים הנטועות בצד גדר, ואין מחזיקות את כל הגדר אלא שלש בראש הקרן מזה ושתים בראש הקרן השני מזה, ובאמצע הכותל אין שם גפנים אלא בשני זויות הכותל עומדות.

נותנים לו עבודתו. ששה טפחים מכאן וששה טפחים מכאן וזורע שאר הכותל, ואע"פ שאין אורך הכותל ארבע אמות.

ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות וכו'. ר' יוסי לטעמיה דאסר בפרקין דלעיל גבי גת ונקע אם אין שם ארבע אמות, והכא קמ"ל דלא תימא דוקא בגת ונקע, שסתומים מארבע רוחות הוא דמצריך רבי יוסי ארבע אמות, אבל אצל כותל שאינו מוקף מארבע רוחות אימא לא. ואי אשמעינן בהא. [ה"א] בהא מצריך ר' יוסי ארבע אמות, משום דיש כאן [ה'] גפנים בין שני קרנות של כותל, אבל גבי גת ונקע שאין שם אלא גפן יחידית אימא לא - צריכא. ולעיל כתבנו דאין הלכה כרבי יוסי:

משנה ח

הַקָּנִים הַיּוֹצְאִים מִן הֶעָרִיס וְחַס עֲלֵיהֶם לְפָסְקָן -

כְּנֶגְדָּן מֻתָּר.

עֲשָֹאָן כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן הֶחָדָשׁ, אָסוּר.

ברטנורא משנה ח

הקנים היוצאים מן העריס. שבולטין חוץ לסדר העריס.

וחס עליהן לפסקן. שלא הניחן שם מחמת שדעתו להדלות עליהן הגפן, אלא מפני שחס עליהן בלבד.

כנגדן מותר. לפי שאינן חשובים מן האפיפירות הלכך מותר לזרוע תחתיהן.

כדי שיהלך עליהן החדש. שידלה על גבן שריגי הגפן כשיצמחו ויגדילו.

משנה ט

הַפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס,

רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ מְטֻטֶּלֶת תְּלוּיָה בּוֹ -

כְּנֶגְדּוֹ אָסוּר;

וְכֵן בַּדָּלִית.

הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה מֵאִילָן לְאִילָן - תַּחְתֶּיהָ אָסוּר.

סִפְּקָהּ בְּחֶבֶל אוֹ בְּגֶמִי - תַּחַת הַסִּפּוּק מֻתָּר.

עֲשָֹאוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ - אָסוּר.

ברטנורא משנה ט

הפרח היוצא. מלשון הפרחה הגפן (שיר ו) , כלומר מה שגדל מן הגפן יוצא ובולט חוץ לעריס.

מטוטלת. הוא הברזל שהבונים מורידים בחבל למטה על פני החומה לראות בו את הבנין [אם] החומה ישרה ובו משערים אם הזרעים מכוונים תחת הפרח. והכא מיירי כגון שגדלו זמורות העריס יותר מעבודתו ופרח לחוץ, דבתוך עבודתו אפילו אין שם פרח אסור.

וכן בדלית. וכן משערין בגפן יחידית המודלית על גבי כלונסות שאינה עריס, אם פרחה חוץ לששה טפחים שהם עבודתה.

תחתיה אסור. תחת הזמורה אבל מן הצדדים מכאן ומכאן מותר.

ספקה בחבל. שלא היתה הזמורה ארוכה שתגיע מאילן לאילן, וקשר בראשה חבל או גמי להאריך אותה כדי שתספיק עד האילן. תחת הזמורה אסור, תחת הספוק מותר. אבל אם עשה הספוק כדי שיהלך עליו החדש, אסור לזרוע תחתיו.