מעשרות, פרק ג

משנה א

הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵרוֹ לִקְצוֹת,

בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ אוֹכְלִים וּפְטוּרִין.

הַפּוֹעֲלִים שֶׁעִמּוֹ,

בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת -

אוֹכְלִין וּפְטוּרִין;

אֲבָל אִם יֵשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת -

הֲרֵי אֵלּוּ לא יֹאכְלוּ.

ברטנורא משנה א

המעביר תאנים. דרך חצרו, להוליכם למקום שעושים הקציעות.

אוכלין ופטורין. דחצר אינה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו, אבל הוא אסור לאכול אלא במקום שעושים הקציעות, משום דבמקומו ניכר שלא נגמרה מלאכתו, ושלא במקומו אינו ניכר. ובניו מותרין אפילו במקום שאין עושין בו הקציעות, שאין תלוי בהם לימלך וכיון שדעת אביהן לעשות מהן קציעות מותרין, אבל הוא שבידו לימלך, אינו מותר אלא במקום שעושים הקציעות.

אבל אם יש להם עליו מזונות. שקצץ להן, דאינן אוכלין מן התורה, כיון שאינו גמר מלאכה, דלא שכרן אלא להעבירן עד מקום שעושים הקציעות.

הרי אלו לא יאכלו. דהוי מקח, ולגבי לוקח חשיבי כנגמרה מלאכתן שהלוקח עיניו במקחו.

משנה ב

הַמּוֹצִיא פּוֹעֲלָיו לַשָֹּׂדֶה,

בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת -

אוֹכְלִין וּפְטוּרִין;

וְאִם יֵשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת -

אוֹכְלִין אַחַת אַחַת מִן הַתְּאֵנָה,

אֲבָל לא מִן הַסַּל, וְלא מִן הַקֻּפָּה, וְלא מִן הַמֻּקְצֶה.

ברטנורא משנה ב

המוציא פועליו לשדה. למלאכה אחרת ולא ללקוט, פירות דהשתא אין אוכלין מן התורה.

אוכלין ופטורין. אם נתן להם, דמתנה אינה כמכר.

ואם יש להן עליו מזונות. שקצץ להן.

אוכלין אחת אחת וכו'. דלא הוי קבע.

ולא מן המוקצה. כרי של תאנים.

משנה ג

הַשֹּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׁוֹת בַּזֵּיתִים,

אָמַר לוֹ: עַל מְנָת לֶאֱכוֹל זֵיתִים -

אוֹכֵל אֶחָד אֶחָד, פָּטוּר; וְאִם צֵרַף, חַיָּב.

לְנַכֵּשׁ בַּבְּצָלִים,

אָמַר לוֹ: עַל מְנָת לֶאֱכוֹל יָרָק -

מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל; וְאִם צֵרַף - חַיָּב.

ברטנורא משנה ג

לעשות בזיתים. לעדור ולקשקש תחת הזיתים, ולא ללקט, דהשתא אינו אוכל מן התורה.

ואם צירף. שנים ביחד חייב דהוי קבע.

לנכש בבצלים. לתלוש העשבים הרעים הגדלים בתוך הבצלים.

מקרסם. מחתך, ודומה לו יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ) .

משנה ד

מָצָא קְצִיצוֹת בַּדֶּרֶךְ, אֲפִלּוּ בְּצַד שְֹדֵה קְצִיצוֹת,

וְכֵן תְּאֵנָה שֶׁהִיא נוֹטָה עַל הַדֶּרֶךְ, וּמָצָא תַּחְתֶּיהָ תְּאֵנִים -

מֻתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל, וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְֹרוֹת;

וּבַזֵּיתִים וּבֶחָרוּבִים, חַיָּבִים.

מָצָא גְּרוֹגְרוֹת,

אִם דָּרְסוּ רֹב בְּנֵי אָדָם, חַיָּב;

וְאִם לָאו, פָּטוּר.

מָצָא פִּלְחֵי דְבֵלָה - חַיָּב,

שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁהֵן מִדָּבָר גָּמוּר.

וְהֶחָרוּבִין,

עַד שֶׁלֹּא כִּנְּסָן לְרֹאשׁ הַגַּג,

מוֹרִיד מֵהֶם לַבְּהֵמָה, פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.

ברטנורא משנה ד

ואפילו בצד שדה קציעות. דמוכחא מלתא דמהך שדה נפול, אפילו הכי מותרות משום גזל דמסתמא נתיאשו הבעלים מהן.

ופטורות מן המעשר. כדין הפקר.

ובזיתים ובחרובים חייבין. לפי שאין הבעלים מתיאשים מהן, שמראיתו מוכיח עליו שמאילן זה נפל. אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידוע מאיזה אילן היא.

אם דרסו רוב אדם. אם רוב אנשי אותה העיר דרסו כבר הגרוגרות שלהן בשדותיהן, אית לן למימר זו מן הדרוסות הן וכבר נגמרה מלאכתן, וחייב לעשר.

פלחי דבילה. אחר שנדרסו בעגול מחלקים העגול לכמה פלחין, ויש בפלח הרבה דבלות דבוקות זו בזו.

עד שלא כנסן לראש הגג. לעשות מהן ערימה, שהוא גרנן של חרובין למעשר כדתנן בפ' קמא.

מוריד מהן לבהמה. אבל הוא לא יאכל, שאין אוכלים על המוקצה אלא במקומן, כלומר הפירות ששוטחין אותם ליבש שלא נגמרה מלאכתן, אין אוכלים מהן אלא במקומן, דשלא במקומן אינו ניכר שלא נגמרה מלאכתן, ומיהו כשמאכיל מהן לבהמה, אפי' שלא במקומן, מתוך שאין החרובין מאכל בהמה, מידע ידיע דלא נגמרה מלאכתן ולא יבשו כל צרכן.

מפני שהוא מחזיר את המותר. למקום ששוטחן שם ליבש, וכל היכא דמותרו חוזר לא טביל.

משנה ה

אֵיזוֹהִי חָצֵר שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְֹרוֹת?

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: חָצֵר הַצּוֹרִית, שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁמָרִים בְּתוֹכָהּ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד נוֹעֵל, פְּטוּרָה.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ מִלֶּאֱכוֹל בְּתוֹכָהּ, חַיֶּבֶת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁנִּכְנָס לָהּ וְאֵין אוֹמֵר לוֹ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? -

פְּטוּרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ -

הַפְּנִימִית חַיֶּבֶת, וְהַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה.

ברטנורא משנה ה

איזו היא חצר שחייבת במעשר. שקובעת למעשר כמו בית.

חצר צורית. שכן בצור היו מושיבין שומר בפתח החצר.

כל שאחד פותח ואחד נועל. כגון שיש בחצר שני בתים לשני בני אדם, וכשאחד מהן פותח פתח החצר בא השני ונועל, וכשאחד נועל השני מוחה בידו ופותח, נמצאת חצר שאינה משתמרת.

ואין אומרים לו מה אתה מבקש פטורה. ואע"פ שאינו בוש לאכול בתוכה.

והחיצונה פטורה. כיון שיש לפנימית דריסת הרגל עליה אינה משתמרת. וקיי"ל הלכה כדברי כולן להחמיר.

משנה ו

הַגַּגּוֹת פְּטוּרִין,

אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שֶׁל חָצֵר הַחַיֶּבֶת.

בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה, וּמַרְפֶּסֶת -

הֲרֵי אֵלּוּ כֶּחָצֵר.

אִם חַיֶּבֶת, חַיָּבִין; וְאִם פְּטוּרָה, פְּטוּרִים.

ברטנורא משנה ו

אע"פ שהן של חצר החייבת. והעלה הפירות לגג דרך חצר, אעפ"כ לא טבלי, הואיל ובשעה שהכניסן לחצר היה בדעתו להעלותן ולאכלן בגג. וה"מ כשיש בגג ד' אמות על ד' אמות, אבל אם אין בגג ד' אמות על ד' אמות בטל לגבי חצר.

בית שער. אצל פתח החצר.

אכסדרה. מוקפת משלש מחיצות ומקורה למעלה.

מרפסת. מקום לפני העליות, ויוצאים מן העליות למרפסת ומן המרפסת יורדים בסולם לחצר.

משנה ז

הַצְּרִיפִין וְהַבֻּרְגָּנִין וְהָאַלְקָטִיּוֹת, פְּטוּרִין.

סֻכַּת גִּנּוֹסָר,

אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ רֵחַיִם וְתַרְנְגוֹלִים - פְּטוּרָה.

סֻכַּת הַיּוֹצְרִים -

הַפְּנִימִית חַיֶּבֶת, וְהַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינָהּ דִּירַת הַחַמָּה וְדִירַת הַגְּשָׁמִים, פְּטוּרָה.

סֻכַּת הֶחָג בֶּחָג -

רַבִּי יְהוּדָה - מְחַיֵּב,

וַחֲכָמִים - פּוֹטְרִין.

ברטנורא משנה ז

הצריפים. אין להם גג, אלא הקורות למעלה נוגעות זו בזו והולכים ומתרחבים למטה.

והבורגנים. כמין שובכים, עשויין בשדות לאצור בהן פירות.

והאלקטיות. סוכות שעושים בימות החמה לצל. תרגום קיץ קייטא.

סכת גינוסר. ים כנרת מתרגמינן גינוסר, והוא מקום בארץ הגליל שפירותיו מרובים וטובים, ויושביו עושים סכות ודרים שם כל זמן הפירות.

אע"פ שיש שם רחים ותרנגולים. לא הוי קבע.

סוכת היוצרים. רגילים לעשות שתי סכות זו לפנים מזו, בפנימית מצניע קדרותיו ודר שם, ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר קדרותיו.

כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים. וסוכה פנימית אין היוצר דר בה בימות הגשמים, הלכך פטורה, ואין הלכה כרבי יוסי.

רבי יהודה מחייב. רבי יהודה לטעמיה, דסבר סוכה דירת קבע בעינן וחייבת במזוזה. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ח

תְּאֵנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר,

אוֹכֵל אַחַת אַחַת, וּפָטוּר; וְאִם צֵרַף, חַיָּב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַחַת בִּימִינוֹ, וְאַחַת בִּשְֹמֹאלוֹ, וְאַחַת בְּפִיו.

עָלָה לְרֹאשָׁהּ - מְמַלֵּא חֵיקוֹ, וְאוֹכֵל.

ברטנורא משנה ח

תאנה שהיא עומדת בחצר. אילן של תאנה שהוא עומד בחצר, וחצר קובעת למעשר.

ואם צירף. שתים חייב.

רבי שמעון אומר אחת בימינו. אפי' שלושה כהאי גוונא לא הוי צירוף ושרי. ואין הלכה כרבי שמעון.

עלה לראשה. לראש התאנה.

ממלא חיקו ואוכל. שם. ובלבד שלא יוריד לחצר.

משנה ט

גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶּחָצֵר -

נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל;

וְכֵן בָּרִמּוֹן, וְכֵן בָּאֲבַטִּיחַ; דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְגַרְגֵּר בָּאֶשְׁכּוֹל, וּפוֹרֵט בָּרִמּוֹן, וְסוֹפֵת בָּאֲבַטִּיחַ.

כֻּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶּחָצֵר -

מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה, וְאוֹכֵל;

וְאִם צֵרַף, חַיָּב.

הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקֻּרְנִית שֶׁבֶּחָצֵר -

אִם הָיוּ נִשְׁמָרִים, חַיָּבִין.

ברטנורא משנה ט

נוטל את האשכול. אוכל כדרכו ואין צריך לגרגר, וכן ברמון אין צריך לפרט, וכן באבטיח א"צ לספות, דהיינו לחתוך חתיכות דקות.

רבי עקיבא אומר וכו'. והלכה כרבי עקיבא.

כוסבר. כך שמה בערבי והוא זרע גד ובלע"ז (א) קוליינדר"ו.

מקרסם. מחתך.

סיאה. בערבי פודנ"ג, ובלע"ז (ב) פוליי"ו:C2 (ג) אזוב. בערבי זעת"ר.

והקורנית. בערבי חש"א, ובלע"ז (ד) שדריא"ה.

אם היו נשמרים חייבין. דאין חייב במעשר אלא אוכל ונשמר.

משנה י

תְּאֵנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְנוֹטָה לַגִּנָּה,

אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ, פָּטוּר.

עוֹמֶדֶת בַּגִּנָּה וְנוֹטָה לֶחָצֵר,

אוֹכֵל אַחַת אַחַת, פָּטוּר; וְאִם צֵרַף, חַיָּב.

עוֹמֶדֶת בָּאָרֶץ וְנוֹטָה לְחוּצָה לָאָרֶץ,

בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנוֹטָה לָאָרֶץ -

הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר.

וּבְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר.

וּבְעָרֵי מִקְלָט הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.

וּבִירוּשָׁלַיִם הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.

ברטנורא משנה י

אוכל כדרכו. מן הנוף העומד בגנה.

אוכל אחת אחת. מן הנוף הנוטה לחצר.

ואם צירף. שנים חייב.

הכל הולך אחר העיקר. דשדינן נופו בתר עיקרו, שהוא מקום יניקת האילן.

ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. אף הנוף הנוטה חוץ לחומה, אם לא גאלו בתוך השנה נחלט לצמיתות כאילו היה בתוך החומה, הואיל ועיקר האילן בתוך החומה הוא.

ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. אף אחר הנוף קאמר, שאם עיקרו בפנים בתוך תחום ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כי היכי דבעיקרו לא מצי גואל הדם קטיל ליה לרוצח, בנופו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדי עיקרו בתר נופו לחומרא. וכן בירושלים הלך אחר הנוף לענין מעשר שני, היינו נמי לחומרא, דעיקרו בחוץ ונופו לפנים, כי היכי דבנופו לא מצי פריק, דאין מעשר טהור נפדה בתוך ירושלים, בעיקרו נמי לא מצי פריק ליה, ואי עיקרו בפנים ונופו לחוץ, כי היכי דבמקום נופו לא מצי אכיל ליה בלא פדייה, שהרי הוא חוץ לירושלים, ה"נ במקום עיקרו, אע"פ שהוא בפנים לא מצי אכיל ליה בלא פדיה.