פאה, פרק ד

משנה א

הַפֵּאָה נִתֶּנֶת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע.

בְּדָלִית וּבְדֶקֶל, בַּעַל הַבַּיִת מוֹרִיד וּמְחַלֵּק לָעֲנִיִּים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף בַּחֲלִיקֵי אֱגוֹזִים.

אֲפִלּוּ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִים לְחַלֵּק וְאֶחָד אוֹמֵר לָבֹז -

לָזֶה שׁוֹמְעִין, שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה.

ברטנורא משנה א

הפאה ניתנת במחובר. דכתיב (ויקרא יט) "לעני ולגר תעזוב", הנח לפניהם והם יבוזו.

בדלית. גפן המודלית על גבי עצים או על גבי אילנות.

מוריד ומחלק. דכתיב (שם) "תעזוב אותם", אותם שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם, ואי אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם, אלא מוריד מן האילן ומחלק להם.

בחליקי אגוזים. על שם שאילנות של אגוזים חלקים, ואין בהם קשרים כשאר אילנות, קרויין חליקי אגוזים. ואין הלכה כרבי שמעון.

אפילו תשעים ותשעה. ארישא קאי, בפאה הניתנת במחובר.

משנה ב

בְּדָלִית וּבְדֶקֶל אֵינוֹ כֵן;

אֲפִלּוּ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִים לָבֹז וְאֶחָד אוֹמֵר לְחַלֵּק

לָזֶה שׁוֹמְעִין, שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה.

ברטנורא משנה ב

בדלית ובדקל. שמצותן בתלוש.

משנה ג

נָטַל מִקְצָת פֵּאָה וּזְרָקָהּ עַל הַשְּׁאָר

אֵין לוֹ בָּהּ כְּלוּם.

נָפַל לוֹ עָלֶיהָ, וּפֵרֵשׁ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ

מַעֲבִירִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ.

וְכֵן בְּלֶקֶט, וְכֵן בְּעֹמֶר הַשִּׁכְחָה.

ברטנורא משנה ג

נטל. אחד מן העניים מקצת פאה שלקט כבר, וזרק לו על השאר כדי לקנות.

אין לו בה כלום. אפילו במה שלקט, דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר.

נפל לו עליה וכו'. אע"ג דארבע אמות של אדם קונות לו בסמטא ובצדי רשות הרבים, הכא בשדה חבירו לא תקינו ליה רבנן שיקנו לו ארבע אמותיו. אי נמי כיון דנפל עליה, גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני, בארבע אמות לא ניחא ליה דלקני.

משנה ד

פֵּאָה, אֵין קוֹצְרִין אוֹתָהּ בְּמַגָּלוֹת,

וְאֵין עוֹקְרִין אוֹתָהּ בְּקַרְדֻּמּוֹת,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

משנה ה

שָׁלשׁ אַבְעָיוֹת בַּיּוֹם.

בַּשַּׁחַר וּבַחֲצוֹת וּבַמִּנְחָה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לא אָמְרוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לא אָמְרוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ.

שֶׁל בֵּית נָמֵר הָיוּ מְלַקְּטִין עַל הַחֶבֶל,

וְנוֹתְנִים פֵּאָה מִכָּל אוֹמֵן וְאוֹמֵן.

ברטנורא משנה ה

שלוש אבעיות ביום. שלוש פעמים מתגלה בעל הבית ונראה בתוך שדהו כדי שיקחו העניים פאה. אבעיות לשון גלוי, נבעו מצפוניו (עובדיה א) מתרגמינן: אגליין מטמרוהי.

בשחר. מפני המיניקות שבניהם ישנים בשחר, ואז יש להם פנאי ללקט.

ובחצות. מפני התינוקות שדרכן לצאת בחצות והולכים ללקוט פאה.

ובמנחה. מפני הזקנים ההולכים על משענתם ואין מגיעים לשדה עד שעת המנחה.

שלא יפחתו. משלוש עתים הללו. והלכה שאין נותנין פאה אלא בשלוש עתים הללו, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם.

של בית נמר. שם מקום, כדכתיב (במדבר לב) "את בית נמרה". קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחים פאה לכל החבל, וחוזרים וקושרים ומניחים פאה, והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה ועל זה מזכירין אותן לשבח.

משנה ו

נָכְרִי שֶׁקָּצַר אֶת שָֹדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיַּר

פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה;

רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּשִׁכְחָה,

שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה אֶלָּא בְּשָׁעַת הָעִמּוּר.

ברטנורא משנה ו

עובד כוכבים שקצר את שדהו וכו'. דכתיב גבי לקט ופאה "ובקצרכם" - פרט לשקצרוה עובדי כוכבים, וגבי שכחה כתיב (דברים כד) "כי תקצור קצירך ושכחת עומר", מכאן אמרו עובד כוכבים שקצר שדהו ואחר כך נתגייר פטור.

שאין השכחה אלא בשעת עמור. ובשעת עמור מיהא גר היה וחייב בכל המצות, ורבנן סברי הואיל ואיכא שכחה בעומר, ואיכא שכחה בקמה, כדכתיב (שם) "ושכחת עומר בשדה", לרבות שכחת קמה, את שישנו בשכחת קמה ישנו בשכחת עומר, והאי עובד כוכבים שקצר שלא היה בשכחת קמה, דאותה שעה עובד כוכבים היה, אע"פ שעכשיו נתגייר אינו בשכחת עומר. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ז

הִקְדִּישׁ קָמָה וּפָדָה קָמָה חַיָּב.

עֳמָרִין וּפָדָה עֳמָרִין חַיָּב.

קָמָה וּפָדָה עֳמָרִין פְּטוּרָה,

שֶׁבְּשָׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְּטוּרָה.

ברטנורא משנה ז

קמה ופדה עומרים פטורה. דמקרא דממעטינן קציר עובדי כוכבים, ממעטינן נמי קציר הקדש, דלאו קצירך הוא. ולענין שכחה פליגי רבי יהודה ורבנן בהקדיש קמה ופדה עומרים, כי היכי דפליגי בעובד כוכבים שקצר שדהו ואחר כך נתגייר.

משנה ח

כַּיּוֹצֵא בוֹ.

הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְֹרוֹת, וּפְדָאָן -

חַיָּבִין.

מִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְֹרוֹת, וּפְדָאָן -

חַיָּבִין.

הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר,

וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן פְּטוּרִין,

שֶׁבְּשָׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְּטוּרִין.

ברטנורא משנה ח

עד שלא באו לעונת המעשרות. היינו מרוח כשהוא משוה פני הכרי ברחת, אם באותה שעה היו ביד הגזבר פטורים, ואם לאו אין ההקדש פוטרן.

וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן ביד הגזבר.

משנה ט

מִי שֶׁלָּקַט אֶת הַפֵּאָה,

וְאָמַר: הֲרֵי זוֹ לְאִישׁ פְּלוֹנִי עָנִי -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זָכָה לוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִתְּנֶנָּה לְעָנִי שֶׁנִּמְצָא רִאשׁוֹן.

הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה שֶׁל נָכְרִי חַיָּב בְּמַעַשְֹרוֹת,

אֶלָּא אִם כֵּן הִפְקִיר.

ברטנורא משנה ט

רבי אליעזר אומר זכה לו. פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעשיר שלקט פאה לזכות בה לעני. דרבי אליעזר סבר אמרינן תרי מגו, מגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה, השתא נמי חזי ליה. ומגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ורבנן סברי חד מגו אמרינן תרי מגו לא אמרינן. אבל מעני לעני דברי הכל זכה לו. והלכה כחכמים.

של עובד כוכבים חייב במעשרות. דהואיל ואין העובד כוכבים חייב בלקט שכחה ופאה, הוו להו כשאר תבואה של עובד כוכבים שחייבת במעשר.

אלא א"כ הפקיר. לעניים ולעשירים, דהפקר פטור מן המעשר. ומתניתין רבי מאיר היא, דאמר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואין כן הלכה.

משנה י

אֵיזֶהוּ לֶקֶט?

הַנּוֹשֵּׁר בְּשָׁעַת הַקְּצִירָה.

הָיָה קוֹצֵר,

קָצַר מְלא יָדוֹ, תָּלַשׁ מְלא קֻמְצוֹ,

הִכָּהוּ קוֹץ וְנָפַל מִיָּדוֹ לָאָרֶץ

הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

תּוֹךְ הַיָּד וְתוֹךְ הַמַּגָּל לָעֲנִיִּים.

אַחַר הַיָּד וְאַחַר הַמַּגָּל לְבַעַל הַבַּיִת.

רֹאשׁ הַיָּד וְרֹאשׁ הַמַּגָּל

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לָעֲנִיִּים;

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְבַעַל הַבַּיִת.

ברטנורא משנה י

הנושר בשעת הקצירה. שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

הכהו קוץ. כל היכא דנושר מחמת אונס אינו לקט, דכתיב (ויקרא יט) "ולקט קצירך", אין לקט אלא מחמת קציר.

תוך היד. אנשר קאי, כלומר תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר, דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים. אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו, ומאחר המגל מכח תנועת המגל, לבעל הבית, דאין זה בדרך קצירה.

ראש היד. כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו, הנושר משם, וכן הנושר מראש המגל.

רבי ישמעאל אומר לעניים. דדמי לתוך היד ולתוך המגל.

ורבי עקיבא אומר לבעל הבית. דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל. והלכה כרבי עקיבא.

משנה יא

חֹרֵי הַנְּמָלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּמָה

הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת;

שֶׁלְּאַחַר הַקּוֹצְרִים

הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִיִּים, וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַכֹּל לָעֲנִיִּים, שֶׁסָּפֵק לֶקֶט לֶקֶט.

ברטנורא משנה יא

חורי הנמלים. דרך הנמלים לכנוס תבואה בחוריהן.

שבתוך הקמה. עד שלא התחילו לקצור.

של בעל הבית. שאין לעניים בקמה כלום.

שלאחר הקוצרים. לאחר שהתחילו לקצור, חיישינן שמא הביאו שם הנמלים מן הלקט. הלכך החטים העליונים שבחורים או שבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט, אבל חטים התחתונים לבעל הבית דמן הקמה היה. ואלו הן עליונים כל שהן לבנים, ואלו הן תחתונים הירוקים שנוטים להשחיר ונכרים שהם ישנים.

רבי מאיר אומר הכל לעניים. שאי אפשר לגורן בלא ירקון, ושמא אלו הירוקים מן התבואה חדשה שקצרו עכשיו שיש בה חלק לעניים.

שספק לקט לקט. דכתיב (שם) "לעני ולגר תעזוב" הנח לפניהם משלך. והלכה כרבי מאיר.