תרומות, פרק ב

משנה א

אֵין תּוֹרְמִין מִטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא;

וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

בֶּאֱמֶת אָמְרוּ.

הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ,

תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ.

וְכֵן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, וְכֵן עֲרֵמָה.

הָיוּ שְׁנֵי עִגּוּלִים, שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת, שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת,

אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה -

לא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא.

ברטנורא משנה א

אין תורמין מטהור על הטמא. גזירה שמא יתרום שלא מן המוקף, משום דמסתפי שמא יגע הטמא בטהור ויטמאנו, ואנן בעינן שהתורם יתרום מן המוקף.

באמת אמרו. כל היכא דתנינן 'באמת אמרו', כאילו היא הלכה למשה מסיני, אבל לאו דוקא הלכה למשה מסיני, שהרי בפרק קמא דשבת שנינו "באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין", ומדרבנן היא.

העגול של דבילה. אף על פי שהדבלות מדובקות זו בזו בתוך העגול, אינן חשובות חבור לענין טומאה, ואם נגעה טומאה באחת מן הדבלות לא נטמאת האחרת.

וכן אגודה של ירק וכן ערימה. צריכי, דאי אשמעינן עגול, הוה אמינא עגול שכולו גוף אחד תורם, אגודה שאינה גוף אחד אינו תורם. ואי אשמעינן אגודה, הוה אמינא אגודה שהכל תפוסה אחת תורם, ערימה שאינה תפוסה אחת אינו תורם, צריכי.

רבי אליעזר אומר תורמים. לכתחילה מן הטהור על הטמא, דלא גזר רבי אליעזר שמא יבוא לתרום שלא מן המוקף, ואין הלכה כרבי אליעזר.

משנה ב

אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר;

וְאִם תָּרַם,

שׁוֹגֵג - תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה,

וּמֵזִיד - לא עָשָֹה כְּלוּם.

וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשַֹר טֶבֶל, הָיָה מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ,

שׁוֹגֵג - מַה שֶּׁעָשָֹה עָשׁוּי;

מֵזִיד - לא עָשָֹה כְּלוּם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ בַּתְּחִלָּה,

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג - לא עָשָֹה כְּלוּם.

ברטנורא משנה ב

אין תורמין מן הטמא על הטהור. משום פסידא דכהן. ואם תרם שוגג תרומתו תרומה. ודוקא שהיתה לה שעת הכושר, והגיעה לעונת מעשרות קודם שנטמאה, דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא. אבל אם נטמאת קודם שהגיע לעונת מעשרות, לא הויא תרומה מדאורייתא, ואם תרם אפילו שוגג אין תרומתו תרומה.

מעשר טבל. מעשר ראשון שלא נטלה ממנו תרומת מעשר.

היה מפריש עליו והולך. היה מפריש מזה על שאר מעשרותיו.

אם היה יודע בו בתחלה. שהוא טבל או שהוא טמא, אע"פ שבשעה שתרם היה שוגג, ששכח שהוא טבל; או שהוא טמא, הוי שוגג קרוב למזיד, ולא עשה ולא כלום. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ג

הַמַּטְבִּיל כֵּלִים בְּשַׁבָּת,

שׁוֹגֵג - יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם;

מֵזִיד - לא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.

הַמְעַשֵֹּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת,

שׁוֹגֵג - יֹאכַל; מֵזִיד - לא יֹאכַל.

הַנּוֹטֵעַ בְּשַׁבָּת,

שׁוֹגֵג - יְקַיֵּם; מֵזִיד - יַעֲקֹר.

וּבַשְּׁבִיעִית,

בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד - יַעֲקֹר.

ברטנורא משנה ג

המטביל כלים בשבת. שאסור להטביל כלים טמאים להעלותם מידי טומאתן בשבת, מפני שנראה כמתקן כלי.

המעשר. שאסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת מפני שהוא מתקן.

והמבשל בשבת. בשוגג, יאכל אותו תבשיל למוצאי שבת, אבל לא בשבת עצמו. ובמזיד לא יאכל הוא, אבל אחרים אוכלים למוצאי שבת דכתיב (שמות לא) "ושמרתם את השבת כי קדש היא", היא קדש ואין מעשיה קדש.

ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. שנחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבת.

משנה ד

אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ;

וְאִם תָּרַם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

כָּל מִין חִטִּים אֶחָד.

כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְרוֹגְרוֹת וּדְבֵלָה אֶחָד,

וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה.

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה;

וְכֹל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה.

ברטנורא משנה ד

כל מין חטים אחד. ואע"ג דאיכא שחמתית ולבנה.

וכל מין תאנים אחד. ואע"ג דאיכא שחורות ולבנות.

תאנים בעודן לחים קרויין 'תאנים', וכשיבשו קרויין 'גרוגרות', וכשנדרסין בעגול קרויין 'עגול דבלה'.

תורם מן היפה. מן התאנים על הגרוגרות דתאנים יפים מן הגרוגרות.

תורם מן המתקיים. מן הגרוגרות על התאנים, דגרוגרות מתקיימי טפי.

לעולם הוא תורם מן היפה. דכתיב (במדבר יח) "בהרימכם את חלבו", לעולם בעינן חלבו, ואי פסיד יפסד. ואין הלכה כרבי יהודה.

משנה ה

תּוֹרְמִין בָּצָל קָטָן שָׁלֵם, וְלא חֲצִי בָצָל גָּדוֹל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לא כִי, אֶלָּא חֲצִי בָצָל גָּדוֹל.

וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר.

תּוֹרְמִין בְּצָלִים מִבְּנֵי הַמְּדִינָה עַל הַכֻּפְרִים,

אֲבָל לא מִן הַכֻּפְרִים עַל בְּנֵי הַמְּדִינָה,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל פּוֹלִיטִיקִין.

ברטנורא משנה ה

תורמים בצל קטן שלם. לפי שהוא מתקיים.

ולא חצי בצל גדול. אף על פי שהוא יפה ממנו.

רבי יהודה אומר לא כי. רבי יהודה לטעמיה דאמר לעולם הוא תורם מן היפה.

מבני המדינה. טובים לאכילה מן הכופרים, הבצלים של בני הכפרים, אבל של בני הכפרים מתקיימים יותר.

מפני שהוא מאכל פולטיקין. בצלים של בני המדינה הוא מאכל לאנשים חשובים, והם יפים יותר מאותן של בני הכפרים.

פולטיקין, בני פלטרין של מלכים.

משנה ו

וְתוֹרְמִין זֵיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶבֶשׁ,

וְלא זֵיתֵי כֶבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן;

וְיַיִן שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל עַל הַמְבֻשָּׁל,

וְלא מִן הַמְבֻשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל.

זֶה הַכְּלָל.

כָּל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ,

לא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה,

אֲפִלּוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע;

וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ,

תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע,

אֲבָל לא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה.

וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה -

תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה;

חוּץ מִן הַזּוּנִין עַל הַחִטִּים, שֶׁאֵינָן אֹכֶל.

וְהַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן מִין אֶחָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מִינִין.

ברטנורא משנה ו

תורמין זיתי שמן. העומדים להוציא שמנן.

על זיתי כבש. זיתים שאין עושים שמן, וכובשים אותן ביין או בחומץ לקיים אותן לאכילה. וזיתי שמן יפין מזיתי כבש, הלכך מפרישים מזיתי שמן על זיתי כבש דהוי ליה מן היפה על הרע.

ויין שאינו מבושל. יפה לשתיה מן המבושל.

כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה לזה. דאמר קרא (במדבר יח) "כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן", אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה.

חוץ מן הזונין. בערבי זוא"ן ובלע"ז ויצ"א, ואינו אוכל אדם ומקיימים אותו ליונים.

הקישות. בערבי פאקו"ס.

והמלפפון. בערבי כייא"ר.

מין אחד. ותורמין מזה על זה.

שני מינים. ואין תורמין מזה על זה, ואין הלכה כרבי יהודה.