תרומות, פרק ד

משנה א

הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְֹרוֹת -

מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה עָלָיו, אֲבָל לא לְמָקוֹם אַחֵר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף מוֹצִיא הוּא לְמָקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעַשְֹרוֹת.

ברטנורא משנה א

המפריש מקצת תרומה ומעשרות. כגון שהיה לו מאה סאין טבל, והוציא מהן סאה תרומה, ובדעתו להפריש עדיין השאר, חוזר ומוציא מאותו הכרי עצמו עד שישלים שני סאין כשיעור התרומה, דהטבל הוא שיעלה בידו ולא מה שכבר מתוקן.

אבל לא למקום אחר. אם יש לו מאה סאין אחרים של טבל, אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מקצת תרומתן, דלגבי אחרים תלינן דלמא מן המתוקן הוא מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו, ורבי מאיר שרי אף למקום אחר. ואין הלכה כרבי מאיר.

משנה ב

מִי שֶׁהָיוּ פֵּרוֹתָיו בַּמְּגוּרָה, וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לֶעָנִי,

מַפְרִישׁ עוֹד שְׁמוֹנֶה סְאִין וְאוֹכְלָן; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מַפְרִישׁ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

ברטנורא משנה ב

במגורה. באוצר, כדכתיב (חגי ב) העוד הזרע במגורה.

ונתן סאה לבן לוי. מתניתין איירי בפועל חבר הבא לסעוד אצל בעל הבית, ואינו מאמינו על המעשרות. וראה הפועל את בעל הבית נותן ממגורתו סאה לבן לוי וסאה לעני. רבי מאיר אומר דאותו פועל יכול לאכול מן המגורה שמונה סאים, דמסתמא בתורת מעשר ראשון נתן ללוי, ובתורת מעשר עני נתן לעני, והרי יש כאן שמונה סאים מתוקנים ומעט יותר. ואע"פ שלא ראהו מפריש תרומה גדולה לא נחשדו עמי הארץ על התרומה.

וחכמים אומרים לא הפריש בעל הבית אלא לפי חשבון סעודה זו שרוצה הפועל לאכול אצלו, והשאר מתנה בעלמא הוא דיהיב ללוי ולעני, הלכך אין הפועל יכול לאכול אצלו עד שיכלו שמונה סאין כדברי רבי מאיר, אלא אותה סעודה שהיה לו לאכול אצלו ותו לא.

פירוש אחר: ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני והלכו להם, וכשבא להפריש שמנה סאין מן המגורה ולאכול אותם על סמך השני סאין שנתן לבן לוי ולעני, אינו יודע אם אותן שני סאין קיימים אם לאו, רבי מאיר אומר מפריש שמונה סאין ואוכלן, על סמך אותן שני סאין שנתן לבן לוי ולעני בחזקת שהן קיימים. וחכמים אומרים אינו מפריש אלא לפי חשבון הקיימים, אם כל השני סאין קיימים מפריש עליהן שמונה סאין ומעט יותר, ואם אין קיימים אלא חציין אינו מפריש עליהם אלא ארבע סאין, לפי חשבון מה שנמצא מהן קיימים כך מפריש עליהם ולא יותר. והלכה כחכמים.

משנה ג

שִׁעוּר תְּרוּמָה.

עַיִן יָפָה - אֶחָד מֵאַרְבָּעִים.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשְּׁלשִׁים.

וְהַבֵּינוֹנִית - מֵחֲמִשִּׁים,

וְהָרָעָה - מִשִּׁשִּׁים.

תָּרַם וְעָלָה בְּיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים -

תְּרוּמָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם.

חָזַר וְהוֹסִיף, חַיָּב בַּמַּעַשְֹרוֹת.

עָלָה בְּיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד -

תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד;

בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל וּבַמִּנְיָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף.

ברטנורא משנה ג

עין יפה אחד מארבעים. מי שהוא נדיב לב ותורם בעין יפה מפריש אחד מארבעים.

והבינונית אחד מחמשים. לאו דברי בית שמאי נינהו אלא תנא קמא קאמר לה. ומעין יפה דבית שמאי, אתה למד לדבריהם עין רעה ובינונית, אע"ג דלא תני לה במתניתין.

ועלה בידו אחד מששים. כגון שתרם מאומד, ועלה בידו אחד מששים, והוא עין רעה.

חזר והוסיף חייב במעשרות. דכבר נפטרו ואין שם תרומה חל על מה שמוסיף, הלכך התוספת הזאת הויא טבל גמור וחייבת במעשרות.

מששים ואחד. כגון שהיו בכרי ששים ואחד סאין, ועלה בידו סאה, אותה סאה תרומה.

ויחזור ויתרום כמו שהוא למוד. [אם הוא רגיל] לתרום אחד מששים יפריש עדיין אחד מששים בסאה, ואם הוא רגיל לתרום אחד מחמשים נמצאו, דנשארו עדיין אחד עשר סאין שלא תרמו.

במידה ובמשקל. כלומר אותו מותר שהוא תורם, מותר לתרום במידה ובמשקל ובמנין. דלא אמרו לתרום מאומד, אלא בתחלת התרומה.

אף שלא מן המוקף. דסבר רבי יהודה אין צריך לתרום מן המוקף אלא בתחלת תרומה. ואין הלכה כרבי יהודה.

מוקף. קרוב וסמוך ובאותו מקום עצמו.

משנה ד

הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: צֵא וּתְרֹם -

תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

תּוֹרֵם כַּבֵּינוֹנִית: אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים.

פִּחֵת עֲשָֹרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָֹרָה,

תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

אִם נִתְכַּוַּן לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ אַחַת -

אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

ברטנורא משנה ד

כדעתו של בעל הבית. לפי שיש תורם בעין יפה, ויש בעין רעה, ויש בבינונית.

פיחת עשרה. ותרם מארבעים.

או הוסיף עשרה. ותרם מששים.

תרומתו תרומה. דכיון דבאחד משעורי חכמים תרם יכול למימר ליה אנא להכי אמדתיך.

ואם נתכוין להוסיף. שהיה יודע דעתו של בעל הבית ובמתכוין הוסיף, אפילו אחד, אין תרומתו תרומה.

משנה ה

הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶחָד מֵעֲשָֹרָה, כִּתְרוּמַת מַעֲשֵֹר;

יָתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶֹנָּה תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר לְמָקוֹם אַחֵר.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.

רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׁם חֻלִּין.

ברטנורא משנה ה

אחד מעשרה. יכול להרבות ולהפריש תרומה, הואיל ואשכחן שם תרומה במקום אחר שהיא אחד מעשר. ואם רבה יותר, אין שם תרומה על אותו רבוי, והוא חולין הטבולין למעשר ומדומע בתרומה. וזו היא תקנתו, שיעשנו תרומת מעשר למקום אחר, ויתנהו ללוי שיעשנו תרומת מעשר על מעשר טבל שלו, והלוי יתן לו חולין כנגד אותו רבוי. והא דקאמר יעשנו תרומת מעשר למקום אחר, ולא אמר יעשנו תרומה למקום אחר, לפי שאין תורמין שלא מן המוקף, אבל תרומת מעשר מפרישין אותה שלא מן המוקף.

מחצה חולין ומחצה תרומה. דסבר יכול אדם לעשות חצי כריו תרומה, דכתיב (דברים יח) "ראשית דגנך", דיו לראשית שיהיה כדגן, [ראשית היא תרומה], ודגן הוא השיריים.

עד שישייר שם חולין. לא בעינן רק שיהיו שיריה ניכרין. והלכה כרבי טרפון ורבי עקיבא.

משנה ו

בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים מְשַׁעֲרִים אֶת הַכַּלְכָּלָה.

בַּבַּכּוּרוֹת וּבַסְּיָפוֹת וּבְאֶמְצַע הַקַּיִץ.

הַמּוֹנֶה מְשֻׁבָּח, וְהַמּוֹדֵד מְשֻׁבָּח מִמֶּנּוּ,

וְהַשּׁוֹקֵל מְשֻׁבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן.

ברטנורא משנה ו

הכלכלה. הסל שמודדים בו להפריש המעשרות ותרומת מעשר, שאין מפרישים אותן אלא במידה ובמנין ובמשקל, כדתנן ואל תרבה לעשר אומדות. אבל תרומה גדולה אין מפרישים אותה אלא מאומד כדתנן לעיל.

משערין את הכלכלה. לידע מה שיכנסו בה מן הפירות.

בבכורות. בזמן שהפירות בבכוריהן הן במלואן והכלכלה מכילה מהן פחות ממה שהיא מכילה מהן בסוף הקיץ, שכבר התחילו להצטמק והן צנומות דקות.

ובאמצע הקיץ. שהן מבושלות ואינם מצומקות, הכלכלה מחזקת מן הפירות יותר ממה שמחזקת מהן כשהן מבוכרות במלואן, ופחות ממה שהיא מחזקת מהן בסוף הקיץ כשכבר נצטמקו. הלכך משערין בשלושה זמנים הללו.

ובסייפות. פירות שבסוף הקיץ.

המונה משובח. מן המוציא באומד.

והמודד משובח וכו'. ודוקא במעשרות ובתרומת מעשר, אבל לא בתרומה גדולה כדפרישית.

משנה ז

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּמֵאָה וְעוֹד;

"וְעוֹד" זֶה אֵין לוֹ שִׁעוּר.

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר: "וְעוֹד" קַב לְמֵאָה סְאָה;

שְׁתוּת לַמְדַמֵּעַ.

ברטנורא משנה ז

תרומה עולה באחד ומאה. סאה של תרומה שנפלה למאה סאין של חולין, שהם בין הכל אחד ומאה, נוטל אחת מהן ונותנה לכהן והשאר חולין כמו שהיו.

במאה ועוד. אם נפלה סאה של תרומה לתוך תשעה ותשעים סאין של חולין ומשהו יותר מתשעים ותשעה, וזה המשהו אין לו שיעור, הואיל ויש כאן מאה ועוד משהו, נוטל סאה אחת ונותנה לכהן, והשאר חולין כשהיו.

קב למאה סאה שתות למדמע. אם נפלה סאה של תרומה בתשעים ותשעה של חולין וקב יותר, שהקב הוא שתות לסאה של תרומה המדמעת שהסאה ששה קבים. אז נוטל סאה אחת והשאר חולין כשהיו. אבל אם היו החולין פחות מתשעים ותשעה וקב, הכל מדומע, וימכרו כולם לכהן בדמי תרומה, חוץ מדמי סאה של תרומה שבה. והלכה כרבי אליעזר שאין תרומה עולה בפחות מאחת ומאה. דסתם לן תנא כוותיה בכמה דוכתי. והכל מודים שאין התרומה עולה במאה בלבד, וכל שכן בפחות ממאה, דכתיב בתרומת מעשר (במדבר יח) "מכל חלבו את מקדשו ממנו", דבר שאתה תורם ממנו אם נפל לתוכו מקדשו, והיינו אחד ממאה, דממאה סאין מפרישין עשרה למעשר ראשון, ומאותן עשרה סאה לתרומת מעשר, ואמר רחמנא שאם חזרה אותה סאה לתשעים ותשעה מקדשתן, ונעשה הכל מדומע.

משנה ח

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת,

לְבָנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת;

עִגּוּלֵי דְבֵלָה,

הַגְּדוֹלִים מַעֲלִים אֶת הַקְּטַנִּים,

וְהַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים;

הַעִגּוּלִים מַעֲלִין אֶת הַמַּלְבְּנִים,

וְהַמַּלְבְּנִים מַעֲלִין אֶת הַעִגּוּלִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - אוֹסֵר.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּיָדוּעַ מַה נָּפְלָה, אֵין מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ;

וּכְשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

ברטנורא משנה ח

תאנים שחורות מעלות את הלבנות. תאנה של תרומה, שחורה או לבנה, שנפלה למאה תאנים של חולין חציין שחורות וחציין לבנות, כולן מצטרפין לבטלה, שאם היה רוצה היה דורסן ומערבן הכל ביחד. ואם שחורה נפלה, מעלה אחת מן השחורות, ואם לבנה מעלה אחת מן הלבנות, והשאר חולין כשהיו.

עגולי דבלה. דבלות תאנים הנדרסים בעגול, גדולים מעלים את הקטנים, אם יש שם חמשים עגולים קטנים ועשרים וחמשה עגולים גדולים, ואחד מן הגדולים כשנים מן הקטנים, ונפל לתוכן עגול קטן של תרומה, מסייעות כולן לבטל. וכן עגולים ומלבנים. עגולים הם הנדרסות בעגול, מלבנים תאנים הנדרסות בצורת רבוע כמין דפוס שעושים בו הלבנים מרובעות.

ורבי אליעזר אוסר. אם שחורה נפלה השחורות אסורות, ואם לבנה נפלה הלבנות אסורות, וכן בגדולים וקטנים, ועגולים ומלבנים, הדומין לאותה שנפלה אסורים.

בידוע מה נפלה. שחורה או לבנה, אין מעלות, לפי שיכול לאכול האחרות וכיון דמותרות הן אין מסייעות לבטל. אבל אם אין ידוע אם שחורה נפלה או לבנה נפלה, כיון דכולן בספק איסור, מעלות זו את זו. והלכה כרבי עקיבא.

משנה ט

כֵּיצַד?

חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת.

נָפְלָה שְׁחוֹרָה -

שְׁחוֹרוֹת אֲסוּרוֹת וְהַלְּבָנוֹת מֻתָּרוֹת;

נָפְלָה לְבָנָה -

לְבָנוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מֻתָּרוֹת;

בְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה - מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

וּבְזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מַחְמִיר,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - מֵקֵל.

ברטנורא משנה ט

כיצד. לפרושי מלתיה דרבי עקיבא קאתי.

ובזו רבי אליעזר מחמיר. בהא דתנינן לעיל, אבל במאי דבעינא למימר לקמן הוי איפכא.

משנה י

וּבְזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – מֵקֵל,

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - מַחְמִיר.

בְּדוֹרֵס לִטְרָא קְצִיעוֹת עַל פִּי הַכַּד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹהִי -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת,

וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לא תַּעֲלֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מֵאָה כַּדִּים.

ברטנורא משנה י

בדורס ליטרא קציעות. ליטרא של תאנים יבשים של תרומה.

על פי הכד. של חולין, והרבה כדין יש.

ואין ידוע. באיזה כד דרסה, ובכל כד יש מאה ליטרות של חולין, אפילו אין כאן מאה כדין שרי רבי אליעזר. ואף על פי שידוע הוא שהליטרא של תרומה היא בפי הכד ואינה מעורבת עם החולין, רואין אותן כאילו נפרדו ממקומן ונתערבו החולין בתרומה ועולין באחד ומאה. ורבי יהושע סבר כיון דאינה מעורבת אין התחתונות מסייעות לבטל את העליונות, אלא השולים מותרים והפומים אסורים, עד שיהיו שם מאה כדין ויתבטל פי חבית זה במאה פומין, והלכה כרבי יהושע.

משנה יא

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה וְקִפְּאָהּ -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בַּקִּפּוּי מֵאָה סְאָה, תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לא תַּעֲלֶה.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה, יְקַפְּאֶנָּה.

וְאִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ: תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה?

אִם אֵינוֹ יָדוּעַ אִם בְּלוּלוֹת הֵן, אוֹ לְאַיִן נָפְלָה.

ברטנורא משנה יא

מגורה. אוצר שאוגרים בו התבואה.

וקפאה. הסיר מה שלמעלה, תרגום ויצף הברזל (מ"ב ו) וקפא פרזלא.

אם יש בקפוי תעלה באחד ומאה. מפרש בירושלמי דהכי קאמר, אם יש בקפוי עם מה שתחתיו אחד ומאה תעלה, ורבי אליעזר לטעמיה דאמר התחתונות מעלות את העליונות, וקמ"ל דאע"ג דקפאה, וגלי דעתיה שלא נתערבה עם התחתונות, אף על פי כן התחתונות מסייעות לבטל.

ורבי יהושע אומר לא תעלה. רבי יהושע לטעמיה דאמר לעיל שאין התחתונות מסייעות לבטל.

סאה תרומה וכו'. סיומא דמלתיה דרבי יהושע היא, והכי קאמר, כיון דלא תעלה כיצד יעשה, יקפיאנה. יסיר מה שצף למעלה ומעט סביב לה עד שידע שהסיר כולה, והשאר הכל חולין.

אם כן למה אמרו. מתניתין פריך על מלתיה דרבי יהושע. אם כן באיזה מקום אמרו תרומה צריכה אחד ומאה, כיון שיש תקנה בקפוי. ומשני בשאין ידוע אם נבללה הסאה במגורה אחר שנפלה על פי המגורה, אי נמי מתחלה אין ידוע להיכן נפלה. והלכה כרבי יהושע.

משנה יב

שְׁתֵּי קֻפּוֹת וּשְׁתֵּי מְגוּרוֹת,

שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן,

וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה -

מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הֵן בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

ברטנורא משנה יב

שתי קופות. בכל אחת חמשים סאה.

ואין ידוע לאיזו מהן נפלה. ושתיהן אסורות מספק, מסייעות זו את זו לבטל, ואם רצה להעלות סאה מזו מעלה, מזו מעלה, מחצה מזו ומחצה מזו מעלה. ושתי קופות אפילו הן בשני בתים ואין ידוע לאיזו מהן נפלה סאה של תרומה, מעלות זו את זו, מפני שדרכן להתפנות, והן מטלטלות ממקום למקום, ופעמים שמתערבות זו עם זו. אבל שתי מגורות שאינן מטלטלות, בזמן ששתיהן בבית אחד, מעלות זו את זו, ואם הן בשני [בתים] אין מעלות זו את זו.

רבי שמעון אומר אפילו הן בשתי עיירות. ואין הלכה כרבי שמעון.

משנה יג

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי.

מַעֲשֶֹה בָּא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא בַּחֲמִשִּׁים אֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק,

שֶׁנָּפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹכָן חֶצְיָהּ תְּרוּמָה;

וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו: תַּעֲלֶה -

לא שֶׁהַתְּרוּמָה תַּעֲלֶה בַּחֲמִשִּׁים וְאֶחָד,

אֶלָּא שֶׁהָיוּ שָׁם מֵאָה וּשְׁנֵי חֲצָיִים.

ברטנורא משנה יג

שנפלה אחת מהן. אגודה אחת כיוצא בהן, ואינה ניכרת מביניהן. ואותה אגודה היתה חציה חולין וחציה תרומה.

שהיו שם מאה ושני חציים. עם החצי של תרומה שבה. ואשמעינן רבי יוסי שאין האגודה שחציה תרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה, ולא אמרינן שהאגודה כולה תדמע, כיון שהיא תרומה מעורבת בחולין.