הלכות ברכות פרק ב

הלכה א

סדר ברכת המזון כך היא:

ראשונה ברכת הזן.

שניה ברכת הארץ.

שלישית בונה ירושלים.

רביעית הטוב והמטיב.

ברכה ראשונה משה רבינו תקנה.

שניה תיקן יהושע.

שלישית תיקן דוד ושלמה בנו.

רביעית חכמי משנה תקנוה.

הלכה ב

הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית ואכלו פתן אין מברכין לפניה, ומברכין לאחר סעודתן שתי ברכות בלבד, כדי שלא יבטלו מלאכת בעל הבית. ברכה ראשונה כתיקונה, שניה פותח בברכת הארץ, וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ. ואם היו עושין בסעודתן בלבד, או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין ד' ברכות כתיקונן כשאר כל אדם.

הלכה ג

ברכת הארץ צריך לומר הודיה בתחלתה ובסופה וחותם בה על הארץ ועל המזון. וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו. וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה, שהברית הזאת שאומרים בברכת הארץ, היא ברית מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות, והתורה כולה נכרתו עליה שלש בריתות, שנאמר: אלה דברי הברית וגו', מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב אתם נצבים וגו', לעברך בברית וגו'.

הלכה ד

ברכה שלישית פותח בה: רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, או נחמנו ה' אלהינו בירושלים עירך וחותם בה בונה ירושלים, או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים. ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה. וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו, מפני שהיא ענין הברכה, שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד.

הלכה ה

בשבתות ובימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע, כיצד?

מתחיל נחמנו ה' אלהינו בציון עירך, או רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ומסיים מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים או בונה ירושלים. ואומר באמצע בשבת: אלהינו ואלהי אבותינו רצה והחליצנו ה' אלהינו במצותיך ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה כי יום זה גדול וקדוש הוא מלפניך נשבות בו וננוח בו באהבה כמצות רצונך, ברצונך הנח לנו ה' אלהינו ואל תהא עלינו צרה ורעה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו.

ובימים טובים אומר: יעלה ויבא. וכן בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף באמצע ברכה שלישית יעלה ויבא.

הלכה ו

בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ: על הנסים, כדרך שמוסיף בתפלה. ויום טוב או ראש חדש שחל להיות בשבת מזכיר רצה והחליצנו תחילה ואח"כ יעלה ויבא. וכן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת הארץ, ורצה והחליצנו, ויעלה ויבא בנחמה.

הלכה ז

ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכיות וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית. כיצד אומר?

יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא וכו'. ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית ולהאריך בה.

הלכה ח

וכשמברכין בבית האבל, אומר בברכה רביעית המלך החי, הטוב והמטיב, אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, שליט בעולמו לעשות בו כרצונו, שאנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חיבין להודות לו ולברכו, ומבקש רחמים על האבל לנחמו כפי מה שירצה, וגומר הרחמן כו'.

הלכה ט

בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם. ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים. עד כמה מברכין ברכה זו?

אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ראשון בלבד, ואם בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל שבעת ימי המשתה.

הלכה י

ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין. במה דברים אמורים?

כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות, אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין, והוא: שיהיו עשרה וחתנים מן המנין.

הלכה יא

ואלו הן שבע ברכות:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם יוצר האדם.

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו.

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה ה' יוצר האדם.

שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך ה' משמח ציון בבניה.

שמח תשמח רעים ואהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה.

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורנה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות, מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים [מחופתם] ונערים מנגינתם ברוך אתה ה' משמח חתן עם הכלה.

הלכה יב

שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום, אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית, בשבת אומר: ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קדש ברוך אתה ה' מקדש השבת. ביום טוב אומר: ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים. ומתחיל בברכת רביעית וגומר. ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן.

[השגת הראב”ד]: שכח ולא הזכיר בשבת או בי"ט כו' עד אינו חוזר

כתב הראב"ד ז"ל טעה בזה דלא גריעא ברכה רביעית ממי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו שאם טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה אע"פ שסיים שים שלום חוזר לעבודה ואינו חוזר לראש הלכך הכא נמי פוסק וחוזר לתחלת בונה ירושלים. עד כאן לשונו.

הלכה יג

בראשי חדשים שכח ולא אמר יעלה ויבא, אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית, אומר ברוך אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה ומתחיל בברכה רביעית וגומר, ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית גומר אותה ואינו חוזר, וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר.

הלכה יד

מי שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המאכל שבמעיו, חוזר ומברך. נתעכל המזון שבמעיו אינו חוזר ומברך, וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך או לא בירך חוזר ומברך והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו.