הלכות ברכות פרק ג

הלכה א

חמשה מינין הן: החיטין, והשעורין, והכוסמין, ושבולת שוע, ושיפון, הכוסמין ממין החיטין ושבולת שועל ושיפון ממין השעורים. וחמשה מינין האלו כשהן שבלים נקראים תבואה בכל מקום, ואחר שדשין וזורין אותן נקראין: דגן. וכשטוחנין אותן ולשין את קמחן ואופין אותן נקראין פת, והפת הנעשה מאחד מהן היא הנקראת פת בכל מקום בלא לווי.

הלכה ב

האוכל פת חיב לברך לפניה: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ, ולאחריה ארבע ברכות. אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו: בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות רבות. אכל קמח  מברך לפניו: שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות.

הלכה ג

קמח של אחד מחמשת המינין ששלקוהו וערבו במים, או בשאר משקים, אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעסו מברך עליו בתחלה: בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה. ואם היה רך כדי שיהיה ראוי לשתיה מברך עליו בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות.

הלכה ד

קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה, בין לבדו בין שעירבו עם דברים אחרים, כגון לביבות וכיוצא בהן, וכן הדגן שחלקו או כתשו ובשלו בקדרה, כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן וכל זה הוא הנקרא מעשה קדרה, וכן כל תבשיל שערב בו מחמשת המינין, בין קמח בין פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות.

הלכה ה

במה דברים אמורים?

כשהיה המין הזה חשוב אצלו ולא היה טפלה, אבל אם היה אחד מחמשת המינין שעירב טפלה אינו מברך אלא על העיקר ופוטר את הטפלה.

וזה כלל בברכות: כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה, בין שהיתה הטפלה מעורבת עם העיקר, בין שלא היתה מעורבת.

הלכה ו

כיצד היא הטפלה המעורבת?

כגון: לפת או כרוב שבשלו ועירב בו קמח של אחד מחמשת המינין כדי לדבקו אינו מברך עליו בורא מיני מזונות, שהלפת הוא העיקר וקמחו טפלה. שכל דבר שמערבין אותו לדבק, או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע את התבשיל הרי זו טפלה. אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר. לפיכך, מיני דבש שמבשלין אותן ונותנין בהן חלב חטה כדי לדבק ועושין מהן מיני מתיקה אינו מברך עליו בורא מיני מזונות, מפני שהדבש הוא העיקר.

הלכה ז

כיצד היא הטפלה שאינה מעורבת?

הרי שצריך לאכול דג מליח ואכל הפת עמו כדי שלא יזיק המלח גרונו ולשונו הרי זה מברך על המליח ופוטר את הפת מפני שהפת טפלה לו, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ח

הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה, או לשה במרק, אם יש בפתיתין כזית, או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתה מברך עליה בתחלה המוציא, ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבישול מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות.

הלכה ט

עיסה שנאפת בקרקע, כמו שהערביים שוכני המדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות, ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא. וכן עיסה שלשה בדבש, או בשמן, או בחלב, או שעירב בה מיני תבלין ואפאה, והיא הנקראת פת הבאה בכסנין אע"פ שהוא פת מברך עליה: בורא מיני מזונות. ואם קבע סעודתו עליה – מברך: המוציא.

הלכה י

אורז שבישלו או שעשה ממנו פת בתחלה מברך עליו: בורא מיני מזונות, ולבסוף בורא נפשות, ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו. אבל פת דוחן, או פת של שאר מיני קטנית בתחלה מברך: שהכל, ולבסוף: בורא נפשות רבות.

הלכה יא

כל שמברכין עליו בתחלה המוציא מברכין לאחריו בסוף ברכת המזון כסדרה, ארבע ברכות. וכל שמברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכין בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש, חוץ מן האורז.

הלכה יב

במה דברים אמורים?

שאכל מכזית ולמעלה, אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין, והשותה פחות מרביעית, בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולבסוף אינו מברך כלל.

הלכה יג

וזו היא ברכה אחת מעין שלש:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית ושהנחלת את אבותינו רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ובשבתות וימים טובים אומר בברכה זו בכללה מעין קדושת היום כדרך שמזכיר בברכת המזון.