הלכות ברכות פרק ד

הלכה א

כל המברך ברכת המזון או ברכה אחת מעין שלש צריך לברך אותה במקום שאכל, אכל כשהוא מהלך יושב במקום שפסק ויברך. אכל כשהוא עומד יושב במקומו ויברך. שכח לברך ברכת המזון ונזכר קודם שיתעכל המזון שבמעיו מברך במקום שנזכר. ואם היה מזיד חוזר למקומו ומברך, ואם בירך במקום שנזכר יצא ידי חובתו. וכן אם בירך כשהוא עומד, או כשהוא מהלך יצא ידי חובתו. ולכתחלה לא יברך ברכת המזון ולא ברכה שמעין שלש, אלא כשהוא יושב ובמקום שאכל.

הלכה ב

מי שנסתפק לו אם בירך המוציא, או לא בירך המוציא אינו חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. שכח לברך המוציא, אם נזכר עד שלא גמר סעודתו חוזר ומברך, ואם נזכר לאחר שגמר אינו חוזר ומברך.

הלכה ג

היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראהו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך בתחלה המוציא ואחר כך יגמור סעודתו.

[השגת הראב”ד]: היה אוכל בבית זה כו' עד יגמור סעודתו

כתב הראב"ד ז"ל הפליג בזה דכל לפתח ביתו לאו עקירה היא וכל שכן אם רואה מקומו שאינה עקירה כלל. עד כאן לשונו.

הלכה ד

חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה, אם הניחו שם זקן או חולה חוזרין למקומן וגומרין סעודתן ואינן צריכין לברך שניה, ואם לא הניחו שם אדם כשהן יוצאין צריכין ברכה למפרע וכשהן חוזרין צריכין ברכה לכתחלה.

הלכה ה

וכן אם היו מסובין בשתיה או לאכול פירות, שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו, ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך שניה לכתחלה על מה שהוא צריך לאכול. והמשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך, אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך.

[השגת הראב”ד]: במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך

כתב הראב"ד ז"ל והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך. עד כאן לשונו.

הלכה ו

בירך על הפת פטר את הפרפראות שאוכלין בהן הפת, ממיני התבשיל ופירות וכיוצא בהן, אבל אם בירך על הפרפראות לא פטר את הפת. בירך על מעשה קדירה פטר את התבשיל, בירך על התבשיל לא פטר את מעשה קדירה.

הלכה ז

גמר בלבו מלאכול או מלשתות, ואח"כ נמלך לאכול או לשתות אף ע"פ שלא שינה מקומו חוזר ומברך, ואם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור לאכול ולשתות אפילו פסק כל היום כולו אינו צריך לברך שנית.

[השגת הראב”ד]: גמר בלבו מלאכול או מלשתות כו' עד לברך שנית

כתב הראב"ד ז"ל לא אמרו לענין אכילה אלא לענין שתיה בלבד אבל לענין אכילה לא הויא הפסקה אלא במים אחרונים או בשינה או בנמנום. עד כאן לשונו.

הלכה ח

היו שותין ואמרו: בואו ונברך ברכת המזון, או בואו ונקדש קידוש היום נאסר עליהם לשתות עד שיברכו או יקדשו, ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיברכו או יקדשו אף ע"פ שאינם רשאים צריכים לחזור ולברך תחלה: בורא פרי הגפן, ואח"כ ישתו. אבל אם אמרו בואו ונבדיל אין צריכין לחזור ולברך.

[השגת הראב”ד]: היו שותין וכו' עד אבל אם אמרו בואו ונבדיל אינן צריכין לחזור ולברך

כתב הראב"ד ז"ל עירבובי דברים יש כאן שהפסקת הקידוש אף ע"פ שלא אמרו בואו ונקדש כיון שקדש היום חיב להפסיק מה שאין כן בהבדלה שאע"פ שחשיכה אינו מפסיק מ"מ אם אמר בואו ונבדיל הא סליק נפשיה משתיה ואסור למישתי בלא ברכה.

הלכה ט

היו מסובין לשתות יין ובא להן מין יין אחר, כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור, או ישן והביאו חדש אינן צריכין לברך ברכת היין פעם שניה, אבל מברכין ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב.

הלכה י

אין מברכין על אוכל מן כל האוכלין ולא על משקה מן כל המשקין עד שיבא לפניו, ואם בירך ואח"כ הביאו לפניו צריך לחזור ולברך. נטל אוכל ובירך עליו ונפל מידו ונשרף, או שטפו נהר נוטל אחר וחוזר ומברך עליו אף על פי שהוא מאותו המין, וצריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, על ברכה ראשונה כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה. עומד אדם על אמת המים ומברך ושותה, אע"פ שהמים שהיו לפניו בשעת הברכה אינם המים ששתה מפני שלכך נתכוון תחלה.

הלכה יא

דברים הבאים בתוך הסעודה והן מחמת הסעודה אינן צריכין ברכה לפניהם ולא לאחריהם, אלא ברכת המוציא שבתחלה וברכת המזון שבסוף פוטרת הכל, שהכל טפלה לסעודה. ודברים שאינן מחמת הסעודה שבאו בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם. ודברים הבאים לאחר הסעודה, בין מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהם.

הלכה יב

בשבתות ובימים טובים ובסעודת הקזת הדם ובשעה שיצא מן המרחץ וכיוצא בהן, שאדם קובע סעודתו על היין אם בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין ששתה לאחר המזון, קודם שיברך ברכת המזון. אבל בשאר הימים צריך לחזור ולברך בתחלה על היין של אחר המזון. בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו, שאין בית הבליעה פנוי שיענו אמן, ואינו פוטר את היין שלאחר המזון.